1. תביעה מתוקנת לפי סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן - "פקודת ההסדר"). במקור, התביעה היתה לביטול פסק דין ולמתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות ייפוי כוח והסכם מכר. העובדות וההליכים 2. ביום 21.3.2000 הגיש הנתבע 1, עלי מחמד נג'יב נג'אר (להלן - "נג'אר"), תובענה נגד רשיד רווידאן, אשר נפטר ביום 29.12.2000 בגיל 89 (להלן - "המנוח"). במסגרת המרצת הפתיחה עתר נג'אר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הינו הבעלים של הקרקע בכפר חזמה, חלקה 53 בגוש 30587 (להלן - "החלקה"), מכוח הסכם מכר שנחתם בין נג'אר למנוח ביום 12.11.1999. בהתאם, עתר נג'אר לרישום החלקה על שמו בפנקסי לשכת רישום המקרקעין בירושלים (ה"פ 249/00). אין חולק, כי כעולה מפנקסי הזכויות בלשכת רישום המקרקעין בירושלים, החלקה הינה לאחר הסדר וביחס לבעלים צוין כי "הזכויות לא הוסדרו". כמו כן, משנת 1922 החלקה היתה רשומה על-שם הנתבעת 5, הכפר העברי אגודה הדדית בע"מ (להלן - "הכפר העברי"). כנטען בהמרצת הפתיחה, ד"ר מישל תיאודור תדרוס בין ניקולא (להלן - "תדרוס") רכש ביום 5.11.1929 את החלקה מהכפר העברי, ומכרהּ למנוח ביום 15.6.1966. 3. בהחלטתי מיום 4.9.2001 הורתי כי התובענה תתברר בסדר דין רגיל. לפיכך, ביום 14.10.2001 הוגש כתב תביעה מתוקן על-ידי נג'אר ותובעת נוספת בשם גשמי ברכה בע"מ (להלן - "גשמי ברכה"), אשר לטענת התובעים רכשה חלק מהזכויות בחלקה מנג'אר. במסגרת כתב התביעה התבקש סעד הצהרתי להכריז על נגא'ר וגשמי ברכה כבעלים של החלקה ובהתאם לרשום בפנקסי רישום המקרקעין את החלקה על שמם (ת"א 3496/01). מלבד המנוח ורשם המקרקעין, בכתב תביעה זה נתבעו גם הכפר העברי, האפוטרופוס לנכסי נפקדים ופקיד הסדר מקרקעין. בעקבות החלטה נוספת מיום 23.1.2003, הגישו נגא'ר וגשמי ברכה ביום 24.4.2003 כתב תביעה מתוקן נוסף באותו תיק נגד אותם נתבעים, על-פי סעיף 43 לפקודת ההסדר, המסדירה תביעות סותרות בנוגע למקרקעין לא מוסדרים. גם כאן, התבקש בית המשפט להצהיר כי נגא'ר רכש את הזכויות בחלקה מהמנוח, על יסוד מרשם המקרקעין הירדני לפיו המנוח רשום כבעלים של החלקה, וכי נג'אר הינו הבעלים של החלקה ויש לרשום את החלקה על שמו בפנקסי רישום המקרקעין. כאמור, בעת הגשת כתבי התביעה המתוקנים (ת"א 3496/01) כבר נפטר המנוח והלך לבית עולמו. 4. ביום 18.8.2003 הגיעו הצדדים בתיק להסכם פשרה, אשר לפיו ירשמו הזכויות בחלקה כדלקמן: 850/1000 על שם הכפר העברי, 112/1000 על שם עו"ד יורם שלמון בנאמנות נסתרת עבור צד שלישי ו-38/1000 ירשמו על שם הנתבעת 3, י.ב.ש.מ. (2003) בע"מ (להלן - "י.ב.ש.מ"). בישיבה מיום 14.12.2003 הוגש הסכם הפשרה לבית משפט זה, אשר אישר את הסכם הפשרה ונתן לו תוקף של פסק דין, בסייג כי אין בהסכם הפשרה כדי לפגוע בהליכי הסדר מקרקעין שהחלו בתקופת השלטון הירדני או בהליכי הסדר חדשים, אם יהיו בעתיד, או בטענה מטענות האפוטרופוס לנכסי נפקדים. ביום 14.1.2004 הוּסף בסכמה תיקון להסכם הפשרה, שלפיו רשם המקרקעין ופקיד הסדר המקרקעין ירשמו הערה ביחס לחלקה בספרי המקרקעין במילים הבאות: "רישום הבעלויות בחלקה כאמור בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתיק אזרחי (מחוזי-ירושלים) 3496/01, מבוצע בלא שהוכרע הסכסוך ביחס לחלקה האמורה במסגרת הליכי הסדר המקרקעין, ובטרם התבררו ההתנגדויות שהוגשו בירדן בהליך ההסדר." 5. נקפו מספר חודשים ועיזבון המנוח ויורשיו (להלן - "התובעים") הגישו התביעה בתיק דנן לביטול פסק הדין שניתן בת"א 3496/01 ולהצהיר על בטלותו של יפויי הכוח שנתן, כביכול, המנוח לנתבע 4, עו"ד מחמוד סלאח, שהתיימר לייצג את המנוח, ועל בטלותו של הסכם המכר שנעשה בין המנוח לנג'אר ביום 12.11.1999, מאחר שהחתימה על הסכם המכר אינה חתימתו של המנוח. 6. ביום 20.11.2008 קבעתי, כי המתווה המתאים לפתרון הסכסוך בין הצדדים בתיק הינו להמשיך את ההליך במסגרת ת"א 3496/01, תביעה על-פי סעיף 43 לפקודת ההסדר. לפיכך, הורתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן ועל הצדדים האחרים להגיש כתבי טענות מתוקנים מטעמם. בנוסף, הורתי כי הנתבע 7, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, יהיה פטור בשלב זה מהגשת כתב טענות מטעמו עד שתוכרע שאלת האותנטיות של הסכם המכר שנעשה, לפי טענת התובעים, בין הכפר העברי לבין תדרוס ביום 5.11.1929. עוד נאמר בהחלטה, כי בא-כוחם של התובעים "יעשה ניסיון להשיג את החומר של ההסדר משלטונות ירדן." 7. בישיבת קדם משפט מסכמת, אשר נערכה ביום 4.3.2009 החלטתי כי בשלב הראשון תידון השאלה האם הכפר העברי מכר את החלקה שבמחלוקת לתדרוס ביום 5.11.1929, כנטען על-ידי התובעים, ובהתאם, כי הכפר העברי יחל בהבאת הראיות בשאלה זו. שאלה זו היא שעומדת על המדוכה, הואיל וככל שיתברר שלא נחתם הסכם מכר בין הכפר העברי לתדרוס ממילא אין תוקף לעסקאות מאוחרות שנעשו בחלקה, משטרם הוסדרו הבעלויות בחלקה. המנוח, נג'אר, גשמי ברכה, י.ב.ש.מ והכפר העברי הגישו, במסגרת כתבי הטענות, מסמכים התומכים, לטענתם, בגרסאותיהם והכפר העברי הוסיף והגיש תיק מוצגים משלים. 8. על פי האמור בכתב התביעה המתוקן, ביום 5.11.1929 נחתם הסכם מכר בין הכפר העברי לבין תדרוס, לפיו מכר הכפר העברי את החלקה לתדרוס. עוד נטען, כי ביום 15.6.1966 נחתם הסכם מכר בין תדרוס לבין המנוח, לפיו מכר תדרוס למנוח את החלקה. כתימוכין לטענות אלה, צירפו התובעים לכתב התביעה עותק של הסכמי המכר הנטענים ואישורים בדבר תרגומם על-ידי נוטריון (נספחים ד ו-ה לכתב התביעה). נג'אר, גשמי ברכה וי.ב.ש.מ הוסיפו בכתב ההגנה המתוקן מטעמם, כי ביום 12.11.1999 נחתם הסכם מכר לפיו מכר המנוח את החלקה לנג'אר. הכפר העברי טען בכתב ההגנה המתוקן, כי רק הכפר העברי הינו הבעלים של החלקה, בכפוף להסכם הפשרה. ככל שבית המשפט יקבע כי אין תוקף לפסק הדין שאישר הסכם הפשרה, אזי התבקש לקבוע, כי הכפר העברי בלבד הינו הבעלים של החלקה. בהתייחס להסכם המכר הנטען עם תדרוס, טען הכפר העברי, כי המסמך שצורף לכתב התביעה אינו מתייחס לחלקה והינו מזויף. 9. ביום 21.2.2009 העיד שמואל אבן-אור אורנשטיין, בנו של הרב יצחק אביגדור אורנשטיין, ממייסדי הכפר העברי. בישיבה זו ובישיבה מיום 6.7.2009 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל-פה. לאחר שמיעת הסיכומים, הורתי לנתבעים 6-8 להגיש לתיק בית המשפט תעודה של מודד ביחס למיקום החלקה, לרבות מיקומה הנוכחי לאחר הליך ההסדר. תעודה כאמור הוגשה לתיק בית המשפט ביום 3.9.2009. ביום 19.10.2009 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים, לפיה אין להם להוסיף על הסיכומים שנטענו בתיק, ולפיכך, בוטלה הישיבה שנקבעה לשמיעת סיכומים משלימים בעל-פה. דיון 10. מטבע הדברים בשל הזמן הרב שחלף, אין עדי ראיה להסכם המכר, הנטען, שנעשה ביום 5.11.1929 בין תדרוס לכפר העברי. לפיכך, בבואי להחליט אם אכן נעשה הסכם כאמור, אבסס את פסק הדין על המסמכים שהוגשו לתיק. בטרם שאפנה לבחון את הראיות שבתיק אציין, כי בצדק התנגד בא-כוח הכפר העברי להרחבת חזית ולטענה, שלא בא זכרה בכתבי הטענות, כאילו החלקה שבבעלות הכפר העברי והחלקה שאותה קנה המנוח מתדרוס הן שתי חלקות נפרדות, שכן הדבר מנוגד לנטען בסעיפים 5 ו-6 לכתב התביעה המתוקן. 11. כאמור, השאלה העומדת על המדוכה, הינה האם אכן נעשתה עסקה בין הכפר העברי לבין תדרוס. ככל שלא נחתם הסכם מכר, כאמור, הרי שאין בסיס להסכמי המכר המאוחרים שנעשו ביחס לחלקה, הנטענים על-ידי נג'אר, גשמי ברכה וי.ב.ש.מ. בטרם אדון בשאלת תוקפו של הסכם המכר בין הכפר העברי לתדרוס, ברצוני להעיר, כי ההליך לפי סעיף 43 לפקודת ההסדר נפתח רק ביוזמת פקיד ההסדר (ראו סעיף 43 סיפא; ע"א 4126/05 חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים, לא פורסם (20.6.2006)). כאשר יש תביעות סותרות ביחס לחלקה פלונית, מוסמך פקיד ההסדר להעביר לבית המשפט את הסכסוך. הצדדים עצמם, שהגישו תביעות נוגדות לפקיד ההסדר, אינם מוסמכים לפנות לבית המשפט ולפתוח בהליך לפי סעיף 43 לפקודת ההסדר. יחד עם זאת, במקרה זה סברתי כי אין טעם להעביר את התיק לפקיד ההסדר על מנת שהלה יחזיר את התיק אלי, מה גם שהצדדים לא התנגדו לקפנדריא הזו (ע"א 693/04 אל קימרי נ' חוסיין, לא פורסם (28.9.07)). גם רשם המקרקעין, האפוטרופוס לנכסי נפקדים ופקיד ההסדר סברו שההליך הנוכחי הוא ההליך הראוי (כתב ההגנה המתוקן של הנתבעים 6-8). ניתן גם לומר, כי מאחר שפקיד ההסדר הירדני העביר את הסכסוך לבית משפט לענייני קרקעות (כעולה מנספח לכתב ההגנה של הנתבעים 6-8), בא בית משפט זה בנעליו של בית המשפט לענייני קרקעות (ראו סעיף 25 לחוק הסדרי משפט ומינהל [נוסח משולב], תש"ל-1970; פרק ב לתקנות הסדרי משפט ומינהל (רציפות הליכים אזרחיים, אכיפת פסקים והכרה במסמכים), תשכ"ט-1968). 12. הכפר העברי נוסד בשנת 1921 כאגודה הדדית בע"מ ונרשם על-ידי רשם החברות הקואופרטיביות של ממשלת המנדט ביום 3.2.1922. החלקה נרכשה על ידי הכפר העברי ביום 30.11.1922 לפי שטר מס' 1083 בשטח של 97 דונם ו-800 מ"ר (ת/1ד). הבעלות נרשמה בספר חיזמה ספר 1 דף 1. בנסח הרישום, כמו גם בשטר המשכנתא (להלן), מופיעים גבולות החלקה, אשר לא הוסדרה, כדלקמן: צפון דאר עסכר ואל חציני; דרום דאר עמר; מזרח עבדאללה מחמד חמדאן; מערב דאר חסן ודאר אבו כליל. בנסח הרישום של החלקה נרשם הכפר העברי במילים אלו: Hakefar Haivri Societi Ltd. ביום 2.6.1939 נרשמה על החלקה משכנתא לזכותו של דב יוזיק ואשתו רישה יוזיק (ת/1ב). על-פי האמור בנסח הרישום, המשכנתא נפדתה ביום 2.6.1940 (שנים רבות לאחר שנעשתה העסקה הנטענת עם תדרוס). 13. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה, כי הסכם המכר הנטען בין הכפר העברי לתדרוס הינו עסקה מפוברקת, אשר לא באה לעולם. להלן נימוקיי: ראשית, לא הובאה שום ראיה כי תדרוס היה רשום במרשם האוכלוסין של ממלכת ירדן. שנית, העסקה שנעשתה ביום 5.11.1929 (נ/4, נספח ד לכתב התביעה המתוקן), עוסקת במכירת קרקע באזור "דמאן ועאמודיה" בכפר חיזמה. נוסח דומה מופיע בנסח הרישום שהובא מירדן ששם מופיע שם השכונה, כמו בהסכם המכר: "אלדמאן ואלעאמודיה", ומופיע לראשונה במקום ספר דף, גוש 87 חלקה 53. מספור זה הוא מוזר, שכן לפי עדותו של המומחה מטעם נג'אר וגשמי ברכה, הגוש הוסדר ביום 31.5.1967 (עמוד 6 לפרוטוקול מיום 23.1.2003). לעומת זאת, בשטר המשכנתא משנת 1939, הנזכר לעיל, נאמר שהחלקה נמצאת בגוש 3 חלקה 987. בנסח הרישום ההיסטורי של החלקה נאמר שהיא מצויה בחיזמה, שכונת "אל בוקען וטין חוסיין". בהסכם המכר אין פרטים המזהים את החלקה ובאישור הנוטריוני של עו"ד רפיק ג'בארין מדובר במסמך "מדויק של המסמך המקורי (העתק מדויק של המסמך המקורי) (העתק מדויק של העתק מאושר של המסמך המקורי) הערוך בשפה הערבית". יודגש, כי לא הוגש לתיק בית המשפט המקור של הסכם המכר בין הכפר העברי לתדרוס. ניתן להסיק כי אפילו בהנחה שנעשה הסכם מכר בין הכפר העברי לתדרוס אין זהות בין שתי החלקות. מדובר בשני אזורים נפרדים, כעולה מתעודת ההקניה של האפוטרופוס לנכסי אויב, כמפורט להלן שם מדובר על הקנייה של קרקעות ב"אלבוקען ואלעמודיה". גם בלוח התביעות הירדני נאמר כי הגוש נמצא ב"אלבוקען ואלעמודיה" וכי הבעלים הרשום הוא הממונה על רכוש האויב בשם בעלי הזכויות של האויב ושהחלקה נמצאת בגוש 9 (ראו נספח לכתב ההגנה של הנתבעים 6-8). שלישית, הסכם המכר נערך בשפה הערבית בעוד שכל המסמכים של הכפר העברי כתובים בשפה העברית. רביעית, אין שום חבר בכפר העברי בשם צורי ולא עוד אלא שגם בכל המסמכים של הכפר העברי, אשר נחתמו על-ידי נושאי המשרה מטעמו, אין נושא משרה בשם צורי. חמישית, בסעיף 24 לתקנות של הכפר העברי, נאמר: "חותם החברה מונח בידי יו"ר ועד ההנהלה או סגנו. אין רשות לשים את חותם החברה על איזה תעודה שהיא, בלתי הסכמת היו"ר או סגנו". צורי לא היה יו"ר ועד ההנהלה או סגנו (נושאי התפקידים באגודה היו מר ד' נ' בנקר יו"ר האגודה, הרב יצחק לוי לסגן והרב יצחק אורנשטיין לגזבר כבוד). עוד חשוב להוסיף, כי בכל המסמכים אשר צורפו למוצגי הכפר העברי, מופיעים בדרך כלל שמות קבועים ושמו של צורי אינו נמנה עליהם. שישית, החותמת של הכפר העברי על כל המסמכים, שונה מהחותמת המופיעה בהסכם המכר שנעשה כביכול עם תדרוס. שביעית, עיון בתקנון הכפר העברי העלה כי אחת המטרות החשובות של הכפר העברי היתה לרכוש אדמות ולמרות שאין איסור מפורש על מכירת אדמות, ברור מקריאת התקנון בשלמותו, כי המטרה של קניית האדמות היתה גאולת הקרקע וכך אף עולה ממכתבים שכתבו חברי ועד האגודה בבקשות לקבלת כספים על מנת לרכוש אדמות מערבים (ראו סעיפים 1, 28, 34, 37 ו- 40 לתקנון; ראו, למשל, מכתבים מב' באלול תרפ"ט, מכתב מכ"ז בתמוז תרפ"ט). שמינית, הכפר העברי לא היה יכול למשכן את זכויותיו בחלקה לטובת משפחת יוזיק בשנת 1939, אם החלקה נמכרה בשנת 1929 לתדרוס. 14. יתרה מזאת, בתקופת השלטון הירדני, עבר הגוש שבו נמצאת החלקה הסדר ביום 15.3.1961. במסגרת ההסדר קיבלה החלקה את מספר החלקה 53. בעת שהתקיימו הליכי ההסדר, הוגשה התנגדות של האפוטרופוס לנכסי אויב, שהחלקה הוקנתה לו בצו הקנייה שהוצא מכוח חוק הסחר עם האויב ביום 1.7.1963. לאפוטרופוס לנכסי אויב הוקנו כל הזכויות של נתיני אויב באדמות "אלבוקען ואלעמודיה" בכפר חיזמה. למרות השוני בשמות המקום בו מצויה החלקה - בין הצו של האפוטרופוס לנכסי אויב לבין הרישום בנסח ההיסטורי - אין ספק שהאפוטרופוס לנכסי אויב הגיש התנגדות בנימוק שהבעלים של החלקה הוא אויב מכוח חוק סחר הסחר עם האויב. כעולה מנספח ט לכתב ההגנה של נג'אר, גשמי ברכה וי.ב.ש.מ, פקיד ההסדר הירדני העביר את הסכסוך לבית משפט לענייני קרקעות על מנת שידון במחלוקת. בא-כוחם של התובעים הסתמך על נסח רישום שהוצא בממלכת ירדן, אשר בו נרשם שמו של המנוח כבעלים של החלקה. ברם, בנסח הרישום נאמר במפורש שהוא תואם את רשימת התביעות שהוגשו ושאינה סופית, כפי שהיתה קיימת ביום 31.5.1967, כי נסח רישום זה אינו תקף עבור מכירה או קניה, וכן כי מחלקת הקרקעות וההסדר אינה אחראית לתעודה זו ולתוצאותיה כנגד נסח זה (נספח יג לכתב התביעה המקורי; ראו גם, נספח ו לכתב התביעה המתוקן). נזכיר, כי נסח זה סותר את האמור בלוח התביעות הירדני, שם רשום הממונה על רכוש האויב כתובע. עוד יש לזכור כי נסח רישום זה, להבדיל מלוח התביעות הירדני, איננו נהנה מחזקת ההמשכיות שבתקנה 19 לתקנות הסדרי משפט ומינהל (רציפות הליכים אזרחיים, אכיפת פסקים והכרה במסמכים), תשכ"ט-1968 בניגוד ללוח התביעות אשר נעשה בתקופת השלטון הירדני, הנהנה מחזקת ההמשכיות. בע"א 459/79 הוועד הכללי לכנסת ישראל נ' איובי, פ"ד לה(4) 188, 194 (1981), אמר כב' הנשיא לנדוי, כי ירדן היא מדינה בעלת מערכת משפט מסודרת וקיימת לגביה החזקה שאין רשות משפטית עושה פעולה משפטית בלי שהוסמכה לכך על-פי הדין שבמסגרתו היא פועלת. חזקה זו ניתנת לסתירה והיא נסתרה במקרה זה, הגם שלנסח הרישום, לאור האזהרות הרשומות בו, גם אין ליתן משקל. ואכן, בנסח הרישום הישראלי מחודש דצמבר 2006, נאמר כי ביום 29.3.2000 נעשה תיקון טעות ותחת הכותרת בעלויות נרשם: "החלקה בסכסוך והזכויות לא הוסדרו" (נ/3, נספח ג לכתב התביעה). גם בכתב התביעה המתוקן נטען, כי ביום בו נעשה רישום החלקה בלשכת רישום המקרקעין בירושלים - 15.3.1961 - נרשם כי החלקה לאחר הסדר אך "הבעלים לא הוסדר" (נספח י לכתב ההגנה המתוקן של נג'אר, גשמי ברכה וי.ב.ש.מ). 15. בנסח הרישום ההיסטורי מתקופת המנדט הוספו המילים הבאות ביום 16.8.1998: "על פי אישור המודד המחוזי מיום 12.8.88 הנכס הוסדר לגוש 30587 חלקה 53". מאחר, וכפי שהראיתי קיימות תהיות לגבי מיקום החלקה של הכפר העברי ומיקומה, ביקשתי בהחלטתי מיום 6.7.2009 מהמודד המחוזי להמציא תעודה מעודכנת מטעמו וקבעתי מועד להשלמת סיכומים, אם הצדדים יחפצו בכך לאחר קבלת הסיכומים. כאמור, הצדדים לא ניצלו את ההזדמנות להגשת סיכומים נוספים (ראו הודעה מוסכמת מטעם הצדדים מיום 19.10.2009). בתעודה של המודד המחוזי יהושע כרמלי, מנהל מרחב ירושלים במרכז למיפוי ישראל נאמר, כי הוא מסתמך על פעולות שעשה קודמו בתפקיד, המנוח בצלאל אליאב ז"ל. בתעודת עובד הציבור מצוי ההסבר מדוע הוסדרה החלקה לגוש 30587 חלקה 53. על בסיס שתי המפות שצורפו לתעודת עובד הציבור ניתן להסיק, כי רובה של החלקה ההיסטורית מצוי בגבולות חלקה 53, כאשר חלקות 45 ו-52 נוגסות בחלקים משטח החלקה ההיסטורי. לכן, אין התאמה בין גבולות חלקה 53 כיום לבין הגבולות ההיסטוריים של החלקה. הקושי למקם את החלקה הוא מפני שחלקות שלא הוסדרו לא היו מחוברות לרשת הקואורדינאטות הארצית, ומכאן הקושי לאתר את מיקומן. 16. אם נסתכל בכל נסחי הרישום שהוגשו לתיק בית המשפט נראה שיש שינויים בשטח החלקה: בנסח ההיסטורי שטח החלקה הוא 97,800 מ"ר; בלוח התביעות של פקיד ההסדר הירדני (נספח לכתב ההגנה של הנתבעים 6-8) נאמר כי שטח החלקה הוא 71,423 מ"ר; בנסח הרישום הירדני (נספח ו לכתב התביעה של התובעים), נאמר כי שטח החלקה הוא 71,480 מ"ר; בנסח הרישום הישראלי (נספח 5/ג לכתב ההגנה של הכפר העיברי), שבו נרשם הכפר העברי כבעלים (באופן שגוי - מועצת הכפר העברי בע"מ, אך ברור שמדובר בשיבוש) לאחר שהחלקה שוחררה על-ידי האפוטרופוס הכללי ביום 11.2.2001 (נספח 5/ד לכתב ההגנה של הכפר העברי), שטח החלקה הוא 89,6735 מ"ר; ביום 29.3.2000 שוב שונה הרישום ונאמר כי החלקה בסכסוך והזכויות לא הוסדרו (נספח ג לכתב התביעה של התובעים; נ/3). שטח החלקה לפי השטר הוא 71,423 מ"ר (ראו גם נספח א לכתב התביעה המתוקן של התובעים). העובדה שיש שינויים בשטח של החלקה יכול לנבוע משתי סיבות: האחת, כי שטח החלקה קוצץ במהלך ההסדר, כעולה מתעודת עובד ציבור של יהושע כרמלי. השניה, מפני שבניגוד לעבר, היום בעת ההסדר המדידה נעשית לפי השיטה הקאדאסטרלית (משה דוכן דיני קרקעות במדינת ישראל, 387-388 (תשי"ג). בעבר, המחיר של החלקה היה נקבע לא לפי השטח אלא לפי הגבולות (שם, 130, 366; (פליאה אלבק ורן פליישר דיני מקרקעין בישראל, 265-266 (תשס"ה-2005); ע"א 4126/05 חג'אזי נ' ועד עדת הספרדים, לא פורסם (20.6.2006)). בנוסף, קשה כיום, לאחר שנקפו עשרות שנים, לאתר את הבעלים המצרנים ויש גם להניח שחלו שינויים במצב הטופוגרפי של החלקות וגם זה מקשה על הזיהוי (אלבק ופליישר, שם, 263-264), לכן אי אפשר היה להסתמך על השטח הרשום בשטרי הטאבו (שם, 131). 17. העולה מן המקובץ, השוני בשטחים של החלקה אינו מקרין לגבי מיקומה, כפי שזוהתה על-ידי המנוח בצלאל אליאב ז"ל. אשר למכר של החלקה לכפר העברי, כפי שצוין לעיל, לפחות במאזן ההסתברויות הוכיח הכפר העברי כי הוא לא מכר את החלקה לתדרוס, וזאת מהנימוקים שפורטו לעיל. בישיבה מיום 20.11.2008 הוריתי לבא-כוח התובעים להשיג את החומר אודות ההסדר משלטונות ירדן. העובדה שמסמכים אחרים מירדן הוגשו לכתב הטענות של התובעים ואילו לוח התביעות לא הומצא לבית המשפט אף היא אומרת דרשני ומהווה חיזוק לראיות הכפר העברי. יש להניח, כי מי שתבע בהליכים אלה היה המנוח שזכותו תלויה על בלימה, שכן תדרוס, שכביכול מכר את החלקה למנוח, לא רכש את החלקה מהכפר העברי. בנסיבות אלה יש להניח, כי התובעים לא רצו להמציא את תיק ההתנגדות, שהוגש לפקיד ההסדר הירדני, לבית משפט זה. סוף דבר 18. הכפר העברי יירשם כבעלים של החלקה. כל התביעות האחרות לבעלות בחלקה, הנסמכות על הסכם המכר בין הכפר העברי לתדרוס, נדחות. הנתבע 6 ירשום את החלקה על-שם הכפר העברי בפנקסי רישום המקרקעין. התובעים ישלמו לכפר העברי את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים. ניתן היום, ט"ז בכסלו, תש"ע (3 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים. משה רביד, שופט קרקעותמקרקעיןהסדר זכויותזכויות במקרקעין