צו עשה דוגמא כנגד חברת החשמל 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת אנה שניידר) מיום 21.3.07, לפיה נדחתה טענתם של מושב עמינדב ושל המועצה האזורית מטה יהודה (משיבה 4), כי בית המשפט לעניינים מינהליים, ולא בית משפט השלום, הוא המוסמך לדון בתובענה שהגישו משיבים 1-2 (להלן - המבקשים) נגד חברת החשמל (משיב 3). 2. המבקשים הינם בעלי הזכויות במשק 73 במושב עמינדב. בספטמבר 2006 נתבקשו המבקשים ליתן הסכמתם להחלפת עמוד חשמל ישן שהיה עשוי עץ ועמד מחוץ לשטחם, בעמוד חדש עשוי מתכת. הסכמה זו ניתנה, אולם לטענתם, עמוד העץ לא הוחלף בעמוד מתכת, כי אם בתחנת טרנספורמציה עילית הפולשת לשטחם תוך פריצת הגדר שהקיפה את משקם. משפניותיהם לחברת החשמל בדרישה לסלק את תחנת הטרנספורמציה לא נענו, הגישו המבקשים המרצת פתיחה נגד חברת החשמל ובה התבקש בית המשפט להצהיר כי תחנת הטרנספורמציה הוקמה בניגוד לתכנית המתאר החלה על המושב, ולהורות לחברת החשמל לסלקה ממקומה הנוכחי. 3. במסגרת הדיון בבית משפט קמא, טענו מושב עמינדב והמועצה האזורית מטה יהודה, כי עיקר עניינה של התובענה בתוקפו של היתר הבנייה שניתן לחברת החשמל להקמת תחנת הטרנספורמציה. לכן, לטענתם, אין לבית משפט השלום סמכות לדון בתובענה ועל המבקשים לתקוף את ההיתר בדרך של הגשת ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה או הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. המבקשים טענו כי התובענה מופנית נגד חברת החשמל ולא נגד החלטות הוועדה המקומית לתכנון ובניה ולפיכך מקומה של התובענה בבית משפט אזרחי ולא בבית משפט לעניינים מינהליים. המבקשים הוסיפו וטענו כי השאלה שבמחלוקת היא שאלה עובדתית: האם הוקמה תחנת הטרנספורמציה בניגוד לתכנית המתאר. בית משפט קמא קיבל את עמדת המבקשים וקבע כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום. 4. מושב עמינדב טוען כי בית משפט קמא טעה בהחלטתו. לטענתו, עניינה של התובענה תוקפו של היתר הבנייה להקמת תחנת הטרנספורמציה שניתן לחברת החשמל. לאור הוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, לפיהן תוגשנה עתירות בענייני תכנון ובניה לבית המשפט לעניינים מינהליים, שגה בית משפט קמא כשקבע כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום. המבקשים חוזרים על טענותיהם בבית משפט קמא ומוסיפים כי בית משפט קמא מוסמך לדון בשאלות המתעוררות אגב הדיון וטעונות הכרעה, גם אם אינן בסמכותו, מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. 5. המרצת הפתיחה שהגישו המבקשים, נעדרת עילה מוגדרת. המבקשים הדגישו בהמרצת הפתיחה כי "לעניין הפלישה ו/או הסגת הגבול אין הם עותרים לסעד כלשהו". כן טענו המבקשים כי "אינם מעלים טענות כנגד החלטה של הועדה המקומית לתכנון ובניה או כנגד החלטה של אחד או יותר מהגופים המנויים בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965". יתרה מזו, המבקשים אף הדגישו כי "לא טענו מעולם כאילו לחברת החשמל לא ניתן היתר בניה...המשיבים (המבקשים - מ.א.) תבעו את המשיבה 3 בלבד - חברת החשמל. המשיבים (המבקשים - מ.א.) ביקשו סעד של הצהרה וסעד של צו עשה כנגד חברת החשמל. סעדים אלו לא השתנו עם צירופן של המבקשת והמשיבה 4, כך גם לא השתנתה זהותו של הנתבע אליו בקשת הסעד מופנית. רוצה לומר, גם עם צירופן של המבקשת והמשיבה 4 להליך בבית משפט קמא, אין תביעת המשיבים (המבקשים - מ.א.) לסעד הצהרתי ולצו עשה מופנית כנגד אלו, אלא כנגד חברת החשמל בלבד." המבקשים הוסיפו ואמרו כי אין הם תוקפים את תוקפו של ההיתר שניתן לחברת החשמל ותובענתם "איננה כנגד ההיתר שניתן לאחרונה על ידי מי מהגופים שנתנו אישורם". בנסיבות אלה, לא ברור מהי עילת תביעתם של המבקשים. המבקשים הצהירו כי אין תובענתם מתבססת על עילת הסגת גבול. הם גם לא טענו כי עילת התביעה מתבססת על הפרת חובה חקוקה ויסודותיה של עילה זו לכאורה אינם נזכרים בכתב התביעה. אם חברת החשמל בנתה את תחנת הטרנספורמציה על פי היתר שניתן לה כדין, לא ברור על מה מלינים המבקשים. ואם היתר הבניה ניתן בניגוד לתכנית מתאר החלה על המקום, על המבקשים לתקוף את מתן היתר הבניה שניתן לחברת החשמל. מכל מקום, בנוסחה הנוכחי של המרצת הפתיחה ולאור הצהרותיהם האמורות של המבקשים, המרצת הפתיחה שהגישו המבקשים נגד חברת החשמל, איננה בסמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים כפי שהוגדרה בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס - 2000 ומסיבה זו בלבד אני דוחה את הבקשה ומחזירה את הדיון לבית משפט קמא. 6. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. צוויםחשמלצו עשה