מועמדות לקבלת מגרשים במושב רקע בשנת 1990 החליטה האסיפה הכללית של משיבה 1 (להלן: "האגודה") לפעול להרחבת מושב יד רמב"ם בדרך של הוספת יחידות דיור על חשבון שטחים חקלאיים שהוקצו לבעלי הנחלות במושב. במסגרת ההרחבה האמורה הוצעו 83 מגרשים למועמדים מטעם בעלי נחלות במושב ואחרים. בשנת 1991 רכשו המבקשים זכויות בנחלה 34 במושב יד רמב"ם ובסמוך לשנת 1995 פנו לאגודה בבקשה להיכלל בין בעלי הזכות להציע מועמד מטעמם לקבלת מגרש בהרחבה. פנייה זו נדחתה על ידי האגודה, ובסמוך פנו המבקשים לבית המשפט בעתירה להצהיר כי הם זכאים להציע מועמד מטעמם לקבלת מגרש בהרחבה. ביום 6.3.01 ניתן פסק דין בבית משפט השלום ברמלה (הפ 1039/97), בו הוצהר כי המבקשים "זכאים להיכלל בין הזכאים להציע מועמד מטעמם במסגרת הרחבת הישוב". לטענת המבקשים, נותרו במושב 4 מגרשים אשר טרם שווקו במסגרת תכנית הרחבה שיזמה האגודה, ועם ביטול החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל אשר מנעה הקצאה של מגרשים אלה, הוסר המחסום להקצאתם. המבקשים פנו אל האגודה בבקשה למימוש זכותם שנקבעה בפסק דין אולם בקשה זו זו לא נענתה. בתובענה שלפני עותרים המבקשים להורות לאגודה לבצע את ההליך התכנוני להקצאת קרקעות נוספות בהרחבה, לרבות הכנת תב"ע, קבלת האישורים הנדרשים מוועדת התכנון והבניה, וביצוע כל פעולה אחרת שתידרש לצורך כך. כן, עותרים המבקשים להורות לאגודה להמליץ בפני מינהל מקרקעי ישראל על המועמד שיוצע מטעמם לקבלת קרקע בהרחבה. טענות האגודה האגודה אינה כופרת בזכותם של המבקשים להיכלל בין הזכאים להציע מועמד מטעמם במסגרת הרחבת היישוב. מלבד המבקשים קיימים חברים נוספים הזכאים להציע מועמד מטעמם לקבלת מגרש בהרחבת המושב, והאגודה פועלת לקידום עניינם של כל החברים הזכאים להציע מועמד מטעמם לקבלת מגרש בהרחבה. במסגרת פעולותיה לקידום עניינם של הזכאים למגרש בהרחבה פנתה האגודה למינהל מקרקעי ישראל ולועדה המקומית לתכנון ולבניה בבקשה להקצות לה מגרשים נוספים, והוקמה קרן איזון אליה הועברו כספים מחברים אשר זכו להקצאה של יותר ממגרש אחד בהרחבת המושב, באופן המאפשר לפצות חברים שלא הוקצה להם מגרש ומוכנים לוותר על זכותם להקצאה בעתיד. על פי החלטה 1002 להחלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל הועדה המקומית לתכנון ולבניה היא זו המאשרת את חלוקת המגרשים בהרחבה בהתאם לתב"ע. לפיכך, אישור הקצאת המגרשים בהרחבה אינו בשליטת האגודה. פסק הדין עליו סומכים המבקשים את זכותם לסעד המבוקש לא חייב את האגודה לנקוט בהליך שינויי ייעוד והגשת תב"ע. עם זאת, פעלה האגודה בעניין זה מיוזמתה. דיון א. בחקירתו העיד יהודה עובדיה, המצהיר מטעם המבקשים (ש' 16 בע' 1 לפרוטוקול מיום 26.3.07): "ש. אתה לא יודע אם יש מגרשים נוספים או לא, מידיעה אישית שלי? ת. יש מגרשים נוספים. הייתי בועדה המרחבית ואמרה לי פקידה בכירה בשם מרגלית שיש ארבע מגרשים עם תשתיות ומוכנים רק המושב צריך להגיש תוכניות כדי שיאושרו. ש.ת. נכון שלודים זה הגוף המתכנן והקרקע היא של המינהל. ש.ת. לא הייתי במינהל מקרקעי ישראל. לא נעשתה פניה בשמי למינהל. ש. לא אתה ולא מישהו מטעמך יודע אם המינהל מוכן להקצות את המגרשים הנוספים אם לאו, נכון? ת. אני לא יודע מה עמדת המינהל בעניין הזה. ש. אתה יודע אם מישהו אחר, תושב או חבר אגודה, קיבל מגרש בהרחבה אחרי מתן פסק הדין על ידי כב' השופטת קפלינסקי? ת. לא ידוע לי." מעדות זו נמצא, שבטרם הגישו תובענה זו לא טרחו המבקשים לברר את עניינם עם הועדה המקומית לתכנון ולבניה לודים ומינהל מקרקעי ישראל, הגורמים המוסמכים לאשר תוכניות ולהקצות מגרשים במושב יד רמב"ם, וממילא אין בידם ראיה המצביעה על כך שהאגודה אינה מקיימת כראוי את חובותיה לנהוג כלפיהם בהגינות בקשר עם הקצאת המגרשים בהרחבה של מושב יד רמב"ם. ב. עד לקבלת החלטה מס' 1002 של מועצת מקרעי ישראל, ביום 6.6.04 (נספח ב) לא ניתן היה לקדם את עניינם של החברים אשר לא זכו להקצאת מגרש במסגרת הרחבת מושב יד רמב"ם, בשל סירובו של מינהל מקרקעי ישראל לאשר תוספת מגרשים להרחבה במושב, ראה מכתב המינהל מיום 24.3.04 ומכתב נוסף מיום 15.6.04 (צורפו לסיכומי האגודה). ביום 1.8.04, מיד ובסמוך לקבלת החלטה 1002 של מועצת מקרקעי ישראל, פנתה האגודה אל הועדה המקומית לתכנון ולבניה בבקשה לאשר הקצאת 6 מגרשים בהרחבה של מושב יד רמב"ם (נספח לתשובת האגודה), כך גם העיד משה טיטואני, מזכיר האגודה (ש' 23 בע' 2 לפרוטוקול מיום 26.3.07). לא מצאתי שהאגודה פועלת לקפח את זכותם של המבקשים או להפלותם לרעה ביחס לחברים שטרם זכו להקצאת מגרשים בהרחבת המושב. ג. נוכח האמור עד כאן, איני רואה צורך להידרש לטענות המקדמיות שהעלתה האגודה. סוף דבר אני דוחה את התובענה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. מושבים נחלות ומשקיםקרקעות