1. רקע עובדתי: התובעים הינם קבוצת דיירים המונה 160 איש, אשר רכשו דירותיהם מאת הנתבעת בפרוייקט המכונה "אתר מליבו" בנצרת עילית (להלן:"הפרויקט"). בתובענה זו התבררו טענות התובעים לקיומם של לקויי בנייה בדירות שרכשו מהנתבעת. סכום התביעה הועמד על 3,500,000 ₪, עלות התיקון של הליקויים והנזקים העקיפים שנגרמו לתובעים. הפרויקט הכולל כ - 200 יחידות דיור הוקם בעקבות מכרז שהוצא על ידי מדינת ישראל באמצעות משרד הבינוי והשיכון (להלן:"משרד השיכון"), לשם מציאת פתרון לאכלוסם של עולים חדשים בראשית שנות ה - 90. מליבו ישראל בע"מ (להלן: "מליבו"), אשר זכתה במכרז, התקשרה עם משרד השיכון בהסכם לתכנון וביצוע יחידות הדיור שבפרוייקט. הדירות שווקו לדיירים באמצעות שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן:"שו"פ"), אשר הגישה הודעה כנגד מליבו, כצד ג'. לשם הקמת הפרוייקט התקשרה מליבו בחוזים עם מתכננים, יועצים וקבלני משנה על מנת שאלה יבצעו את העבודות שבתחום מומחיותם, חלקם צורפו כצדדים רביעיים. כמו כן, צורפו כצדדים רביעיים, משרד השיכון, משרד המהנדסים בוים, צד רביעי 8 (להלן:"בוים") אשר מונה להיות מנהל הפרוייקט מטעם משרד השיכון ומפקח על עבודות הקמת הפרוייקט. על ידי חלק מן הצדדים הרביעיים צורפו צדדים חמישיים, ואלה הגישו הודעות נוספות כנגד צדדים שישיים ושביעיים. בעקבות הסדר דיוני שהושג בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה (ת/נ/1) מינה כב' השופט אמינוף כמומחה מטעם בית המשפט את המהנדס המנוח קרלוס וגמן ז"ל (להלן:"המומחה") לבדיקת הליקויים והפגמים. (החלטה מיום 6.10.97). על פי ההסדר הדיוני ת/נ/1 הוסכם כי המומחה יבדוק את הדירות ויתייחס לליקויים ו/או הפגמים ו/או אי ההתאמות הנטענים על פי חוות הדעת וכתבי הטענות. כמו כן, הוסכם כי בשלב ראשון תערך בחינה מדגמית של 10 דירות בלבד - 5 דירות על פי הצעת ב"כ התובעים ו - 5 דירות על פי הצעת ב"כ מליבו, ורק אם לא תושג הסכמה בין הצדדים על סמך חוות הדעת המדגמית, תערך בדיקה של כל דירות התובעים. בהתאם לאמור הוגשה חוות דעת לגבי 10 הדירות (להלן: "חוות הדעת המדגמית") ולאחר שלא הושגה הסכמה, הוגשה חוות דעת משלימה ביחס לכל יתר הדירות. (להלן:"חוות הדעת"). ביום 14.5.01 נתן בית המשפט (כב' השופט ה. ח'טיב) תוקף של החלטה להסדר הדיוני שהוצע ביום 18.2.01 ושזו לשונו: "ביהמ"ש מציע לצדדים הסכמה דיונית לפיה יפסוק בית המשפט על סמך חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס וגמן, זאת לאחר הגשת סיכומי טענות בכתב מטעם הצדדים, ככל שתעלה שאלה של חבות בין מי מהצדדים, שאלה זו תוכרע על סמך טיעוני הצדדים, כאשר כל צד יהיה רשאי לצרף לסיכומיו חוזה או מסמך בקשר להתקשרות שלו עם הצד הטוען כלפיו לחבות, לרבות פוליסות ביטוח או כל מסמך רלבנטי אחר. תצהירים שהוגשו עד כה יוצאו מהתיק וצדדים שטרם הספיקו להגיש תצהירים לא יגישו תצהירי עדויות". לאחר שהשיב המומחה על שאלות שהופנו אליו ונחקר, הוגשו סיכומי הצדדים, על צירופיהם. 2. עיקרי טענות הצדדים על פי המוסכם הגישו הצדדים סיכומי טענותיהם בכתב, ולהלן אביא בקצרה את עיקרי טיעוניהם ככל שאלה נוגעים לשאלות הכלליות (ולא לפרטי הנזק של התובעים השונים): א. טענות התובעים בפתח טיעוניהם מבקשים התובעים להעמיד תביעתם על 2,250,000 ₪ בלבד, נכון ליום הגשת התביעה ולחשב את המחצית השניה של האגרה בהתאם. לגופו של עניין, התובעים טוענים שהנתבעת, שו"פ, הפרה התחייבותה לבנות הדירות בהתאם להסכמי המכר ו/או בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, ולכן קמה חובה לפצותם הן בשל עילות חוזיות והן בשל עילות נזקיות. התובעים מפנים להוראת סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תשל"ג 1973 (להלן: "חוק המכר"), ומבקשים לקבוע כי הנתבעת מסרה את הדירות כשהן בלתי גמורות, ו/או בלתי מושלמות, או שלא בהתאם למפרט הטכני ולדרישות החוק. לטענתם, לא נענתה שו"פ לדרישתם לתקן את הליקויים. שו"פ הינה בגדר "מוכר" כהגדרתו בחוק המכר, ויש להחילו על מערכת היחסים בין הצדדים, בהתחשב בתכליתו ופרשנותו של החוק. התובעים מבקשים לדחות את דרישת הנתבעת לביצוע אישי של הליקויים. לטענתם האריכה שו"פ את הדיון שלא לצורך, עת עמדה על כך שתערך בדיקה ביחס לכל הדירות ולא הסתפקה בחוות הדעת המדגמית. התובעים מבקשים להחיל על כלל הדירות את הליקויים האופיינים כפי שנקבעו בחוות הדעת, לרבות דירות בהן לא יכול היה המומחה לקבוע את קיומם, למשל במקרה בו בוצע תיקון על ידי הדיירים. בנוסף טוענים התובעים כי גם בדירות בהן נמצא ליקוי לא חמור, יש הצדקה לפצות את הדיירים במלא עלות התיקון מתוך הנחה שהליקוי עלול להחמיר עם הזמן. ב. טענות שיכון ופיתוח: לטענת שיכון ופיתוח, היא קיבלה את הדירות במצב מוגמר ושימשה גורם שיווקי בלבד לצורך מכירת הדירות לדיירים השונים. שו"פ איננה מתכחשת לחיוביה החוזיים, ולחבותה על פי חוק המכר; לעומת זאת, לטענתה, בנסיבות אלה לא יכולה לקום לתובעים עילה בנזיקין כלפי שו"פ, ויש לבחון את עילות התובעים כלפיה במישור החוזי בלבד. בנוסף טוענת שו"פ כי חלק מהתובעים מכרו את דירותיהם לצד שלישי והמחו להם את כל זכויותיהם כלפיה, ולכן דין תביעותיהם להידחות על הסף. לא זו אף זו, אותם תובעים חתמו על כתב התחייבות לפיו הם מוותרים על כל טענה שיש להם כלפי שו"פ בקשר לליקויי בניה בדירותיהם. עוד טוענת שו"פ כי הליקויים הגלויים אמורים היו להכלל ברשימת הליקויים הנערכת בתום "תקופת הבדק", ויש לדחות כל תביעה בנוגע לליקוי כאמור שלא נכלל ברשימת הליקויים. טיעוני חלק מהדיירים לקיומם של ליקויים נוספים שלא נרשמו בפרטיכל, הינה טענה בעלמא כנגד מסמך בכתב עליו חתומים התובעים עצמם, והם מנועים מלהעלותה. לחילופין, נטען כי יש לחייב את מליבו לפצות את שו"פ בגין כל חיוב שיוטל עליה. שיכון ופיתוח מבקשת לאפשר תיקון הליקויים ע"י מליבו, ולחילופין, לחייב התובעים להקטין את נזקם ולפנות לקבלן משותף לשם ביצוע התיקונים. ג. טענות מליבו מליבו מדגישה את העובדה שאתרי הבניה מהסוג הנדון הוקמו בתקופה הרלבנטית על פי הזמנה ממשרד הבינוי והשיכון, כאשר התנאים שהוכתבו על ידי המשרד הנ"ל היו בעיקרם בניה מהירה, ובניה בסטנדרט בסיסי וזול. מליבו מפנה לנספח א' לחוזה, חוברת ההנחיות לעבודות תכנון מס' 1.23 שם צוין בפתיח כי "מסמך זה הוכן מתוך מגמה לצמצום עלויות הבניה בתקופת קליטת העלייה". כמו כן, נטען כי אין לקבל טענותיה של שו"פ בדבר חלקה המצומצם בהקמת הפרויקט. מליבו מבקשת לדחות הסתמכותם של התובעים על חוות הדעת מטעמם, לאור ההסכם הדיוני ומדגישה את מעמדה של חוות דעתו של המומחה המוסכם. מליבו מבקשת לדחות את הטיעון בדבר זהות הליקויים בכל הדירות, וטוענת בנוסף כי לא ניתנה לה הזדמנות נאותה מצד התובעים לביצוע התיקונים, לקיומה של רשלנות תורמת ולשלילת הזכאות לפיצויים מדיירים שערכו שיפוצים בדירותיהם. כן מבקשת מליבו מבית המשפט שלא להיעתר לבקשת התובעים לפסוק להם נזק שאינו ממוני, ולפיצוי בגין דיור חלופי. לחילופין מבקשת מליבו לחייב את הצדדים הרביעיים בהתאם להודעה שהוגשה כנגדם, ולסלק על הסף את תביעתו של בוים כלפיה. ד. טענות משרד הבינוי והשיכון בעקבות גלי העליה שפקדו את המדינה בראשית שנות התשעים, התעורר צורך לבנות בתי מגורים לשיכון העולים. מליבו זכתה במכרז 334/90 שהוצא במסגרת זו, ונכרתו עמה הסכמים בהתאם. בהסכמים שנכרתו עם מליבו התחייבה החברה לבצע את התכנון והבנייה במקצועיות ועל פי כל דין. אף שמדובר בבנייה מואצת לא הייתה התפשרות מצד משרד השיכון בנוגע לטיב הבניה. מליבו נטלה על עצמה בחוזה שנערך עימה את האחריות לתכנון ולביצוע וכן את הפיקוח על הפרוייקט ופטרה את משרד השיכון מכל אחריות לליקויי בניה. על סמך התחייבות זו תומחרה העסקה. עם גמר הבנייה, ובהסכמת שו"פ ומליבו המחה משרד השיכון לשו"פ את זכויותיו ככל שהדבר התייחס לבדק ולתיקונים. על אף שמדובר בחוזה אחיד, ההלכה היא שיש להבדיל בין לקוח צרכני לבין לקוח מסחרי. ביחס ללקוח מסחרי דוגמת מליבו, יש ליתן תוקף להתניות החוזיות, לרבות סעיף הפטור מאחריות. משרד הבינוי מבקש לדחות טענות מליבו לגבי היותו של התנאי הפוטר אותה מאחריות תנאי מקפח - משום שהטענה מהווה הרחבת חזית וכן מנמוקים לגופו של עניין. כן, מתבקש בית המשפט שלא לחייב את משרד השיכון באחריות כלשהי לליקויים שנמצאו בבנייה, מאחר ולא הוכח שהתרשל בדרך כלשהיא. אין לראות ביכולת הפיקוח שניתנה לו כנימוק להטיל עליו אחריות. לחילופין, מבקש המשרד להטיל את האחריות על משרד בוים, אשר שימש מנהל הפרויקט, וצד שביעי - משה גופרי - מנהל העבודה מטעם מליבו. ה. טענות אלנור בע"מ, אברהם ליבוביץ ואשר ורדי אלנור בע"מ (להלן: "אלנור") טוענת להעדר יריבות בינה ובין צדדים אחרים, למעט מליבו, עמה התקשרה. לטענתה, אין כל יריבות בין מי מהצדדים ובין אברהם ליבוביץ' ואשר ורדי, עימם לא נערכה כל התקשרות אישית ואין עילה להטיל עליהם אחריות כזו. אשר לתפקידה בפרויקט, טוענת אלנור כי היא תכננה את הבתים תכנון ארכיטקטוני כללי בלבד ואין לייחס לה אחריות לביצוע מכוח הפיקוח העליון. בפועל בוצע פיקוח צמוד על ידי מנהל הפרויקט מטעם מליבו - משה גפרי, הצד השביעי. ו. טענות האדריכל חיים פרוכטר ואלקטרה (ישראל) בע"מ אלקטרה (ישראל) בע"מ (להלן: "אלקטרה") והאדריכל חיים פרוכטר (להלן: "פרוכטר") נתבעו על ידי מליבו במסגרת הודעתה לצדדים רביעיים, בהסתמך על הסכם שנערך בין מליבו ואלקטרה לתכנון וביצוע עבודות ניקוז, תברואה ומים. על פי טענת אלקטרה, לשם תכנון העבודות, היא התקשרה עם משרד המהנדסים י.אלישע - ש. פרנקל, ופעלה על פי הנחיותיו והנחיות מליבו ותחת פיקוחה של מליבו. פרוכטר הוא האדריכל שתכנן את הפיתוח של החצרות הצמודים ליחידות הדיור. לטענתו, מליבו לא צירפה את חוזה התכנון ועל כן היא מנועה לטעון טענות הנובעות מהחוזה דנן. לטענתו, כל תוכניותיו קיבלו אישורם של הגורמים המעורבים בפרויקט, לרבות משרד השיכון והבינוי. בנוסף, תפקידו היה ביצוע פיקוח עליון כאשר משרד הבינוי והשיכון ביצע את הפיקוח הצמוד. העובדה שיש פיקוח על הביצוע איננה מעבירה את האחריות לנזקים מהמבצע אל כתפי המפקח. ז. טענות גייער ובנו בע"מ גייער ובנו בע"מ (להלן: "גייער") מצטרפת לטענותיהם של שו"פ, מליבו ויתר הצדדים, ככל שאלו מתייחסות לדחיית התביעה, למעמדה של חוות דעת המומחה, לדחיית תביעתם של דיירים שביצעו תיקונים/שיפוצים לקבלת פיצוי, לדחיית טענות התובעים שמכרו דירותיהם לצד שלישי, ולכך שהתובעים לא איפשרו לתקן את הליקויים בדירותיהם מטעמים זרים. לטענתה, מליבו ויתרה על כל טענה כלפיה ודין תביעתה כלפיה להדחות ולו משום כך. אשר לתפקידה של גייער בפרוייקט נטען כי גייער היא חברה העוסקת בביצוע של גגות רעפים, ולא בתכנונם; התכנון בוצע ע"י יוסי שירן על פי הזמנתה. מאחר והליקויים במבנה הגגות והגמלונים מקורם בתכנון לקוי של שירן ו/או בבחירת חומרי הגלם על ידי מליבו, האחריות מוטלת עליהם. גייער מצטרפת לכל הנטען בסיכומי מליבו, בכל הנוגע לאחריות של משרד השיכון והמפקח מטעמו אינג' בויים. גייער מצטרפת לטענות מליבו בכל הנוגע לאחריותם של אלנור, ליבוביץ וורדי. לטענתה של גייער, אלנור היא זו שחתמה על היתר הבנייה כמי שאחראית על התכנון ועל הביצוע. לא רק זו, אלנור ביצעה והגישה את התוכניות לביצוע הקונסטרוקציה של הדירות לרבות גגות הרעפים, והיא שביצעה תיאום, בדיקה, בקרה ואישור על התוכניות שהוכנו על ידי שירן עבור גייער. גייער מצטרפת גם לכל הנטען על ידי מליבו כנגד שו"פ. לטענת גייער, העבודות בוצעו על ידה בהתאם לתכנון. לחילופין, טוענת גייער שהשלג הוא הגורם המכריע לליקויים בגגות, שאותו לא יכלה לצפות. לחילופין, במידה וביהמ"ש יקבע שיש לזכות התובעים בפיצוי בגין ליקוי זה, טוענת גייער שיש להטיל מירב האחריות על כתפי הגורמים האחראים על הפיקוח על העבודות שביצעה - יוסי שירן, מליבו ומנהל הפרויקט מטעמה משה גופרי, משרד השיכון והמהנדס מטעמו מר סנדו בויים, ואלנור. גייער מבקשת לדחות את ההודעה שהוגשה כנגדה על ידי בוים בהעדר כל יריבות. לחילופין, גייער טוענת שככל שהיא תחויב מתבקש ביהמ"ש לחייב את יוסי שירן לשפותה על כל חיוב. ח. טענות א.ס מהנדסי בנין באינג' סנדו בויים בויים ומשרד התכנון שלו א.ס. מהנדסי בניין, נתבעו כצד רביעי על ידי מליבו. בויים מבקש לדחות התביעה כנגדו ולחילופין, לחייב את הצדדים החמישיים על פי ההודעה שהגיש כנגדם. ראשית, מצטרף בויים לטענות הצדדים האחרים ביחס לדחיית התביעה מאחר והתובעים לא אפשרו תיקון הליקויים. בויים מצטרף גם לטענות קודמיו בנוגע לסטנדרט הבנייה המתבקש מכך שמדובר היה בבנית חירום, מואצת ומוזלת שהכתיבה את איכות ועלות החומרים. לעניין תפקידו בפרוייקט, נטען כי הוא שימש כמפקח מטעם משרד השיכון ולא מטעם מליבו. בויים טוען להעדר יריבות בינו ובין מליבו, בהעדר כל קשר חוזי ביניהם, ובהעדר כל בסיס לחיובו בנזיקין. לטענתו, הודעת צד ג' שהגישה מליבו כנגדו נעדרת יסוד לא רק נוכח העדר יריבות חוזית, אלא גם על פי הכללים הקבועים בחוק השליחות, תשכ"ה-1965, סעיפים 6-7. לחילופין, מבקש בויים לחייב את צדדי ה', לשפותו בגין כל חיוב שיוטל עליו. בכלל זה מתבקש בית המשפט לחייב את אריה חברה לביטוח בע"מ, (להלן: ""אריה"), אשר לטענתו דחתה תביעתו בחוסר תום לב ובניגוד לתנאי הפוליסה. לחילופין, מבקש בויים לחייב את סוכנות הביטוח רוזנברג בע"מ (להלן: "רוזנברג") בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתרשלותו והפרת חובתו המקצועית כלפיו וכן את איילון, חברה לבטוח בע"מ, (להלן: "איילון") בהיותה מבטחתה של סוכנות הביטוח בביטוח אחריות מקצועית. ט. טענת י.אלישע -ש. פרנקל מהנדסים י. אלישע - ש. פרנקל נתבעו כצד חמישי על ידי אלקטרה (ישראל) בע"מ, אשר הזמינה מהם תכנון מערכת האנסטלציה והביוב בפרוייקט. לטענת צד ה' הכשל בתחום זה, הוא כשל ביצועי ואין לייחסו למתכנן ולפיכך דין התביעה כנגדו להדחות. י. טענות יוסי שירן יוסי שירן (להלן: "שירן"), נתבע כצד ה' על ידי גייער, בהיותו עורך תוכניות הקונסטרוקציה לגגות. בפתח טיעוניו אימץ שירן את האמור בטיעוני מליבו וגייער בכל הקשור לרקע הכללי של הבניה כחלק מפרויקט חרום. כמן כן מאמץ שירן את האמור בסיכומים מטעם מליבו ושו"פ ביחס לאי מתן הזדמנות מצד התובעים לביצוע התיקון, שלילת הזכאות לפיצויים לתובעים שערכו שיפוצים בדירותיהם ושלילת זכאות לפיצוי התובעים שמכרו את דירותיהם. שירן מבקש לקבוע כי הגורם המכריע לכשל בגגות הוא השלג החריג שגרם להעמסת יתר על הגגות. לחילופין, אם יקבע בית המשפט כי השלג איננו הגורם המכריע, יש לייחס לו חלק משמעותי מן הנזק ולהטיל שאר האחריות על המבצעים. לחילופין, הנזק המקסימלי שניתן לייחס למתכנן הוא בסך 155,536 ₪ בגין הליקויים בגמלונים ובלוחות הפדר. מכל סכום שיפסק יש לנכות, לטענתו, אשם תורם שלא יפחת מ - 25% בשל תחזוקה לקויה של הגגות, גרימת נזק לגגות ואי נקיטת אמצעים להפחתת הנזק. יא. טענות אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ אריה צורפה כצד ה' על ידי בויים, מכוח פוליסה לביטוח אחריות מקצועית. אריה מצטרפת לכל הטענות שהועלו על ידי מר בוים בטיעוניו והמצדיקות, לטענתה, דחיית התביעה כנגדו. לחילופין, טוענת אריה כי אם תוטל אחריות על בוים, הרי זו איננה מכוסה על ידי הפוליסה, שכן תקופת הביטוח על פי הפוליסה נסתיימה ביום 31.12.94 והיא חלה רטרואקטיבית מיום 1.1.90. לטענתה, מדובר בפוליסה מסוג CLAIMS MADE BASIS אשר אין חבות על פיה לתביעות שהוגשו לאחר תקופת הביטוח. אריה מתנגדת להרחבת חזית בסיכומי בוים ולטענות עובדתיות שהועלו לראשונה בסיכומיו. אריה מתנגדת לטענה החדשה לקיומו של תנאי מקפח בחוזה הביטוח. לחילופין, מתבקש בית המשפט לדחות טענה זו לגופה. עוד נטען, כי במידה וייקבע שהפוליסה לעיל חלה, קיימת השתתפות עצמית של 1,000$ על כל נזק ונזק ומכיוון ומדובר ב-160 תובעים, ומן הראוי להתייחס לכל תביעה כנפרדת, אזי יש לנכות מהסכום שבויים יחויב לפצות כל משפחה, סכום של 1,000$. יב. טענות רוזנברג בע"מ ואיילון חברה לביטוח בע"מ רוזנברג ואיילון מצטרפות לטענות בויים ומליבו ככל שאלה אינן עומדות בניגוד לטענותיהן. כן מצטרפות הן לטענות בויים כנגד אריה. רוזנברג טוען כי לא היה סוכן הביטוח של בוים, עת שזה היה מבוטח באריה. לטענתו, יש מקום לחייב סוכן ביטוח באופן אישי, כשלוח של חברת הביטוח, רק במידה וחרג מסמכותו ולא פעל על פי הנחיות חברת הביטוח, ומכיוון שדבר זה לא נטען - אין מקום לחיובו האישי. לא זו בלבד, בוים חתם על הצעת הביטוח, וחזקה על אדם שהוא אחראי לחתימתו. אם היה בויים מספר כי בוטח בעבר באריה לא הייתה מניעה שאיילון, כפוף לתשלום נוסף, תיתן לבויים כיסוי רטרואקטיבי. בנסיבות אלו טוענות רוזנברג ואילון כי לא היה מקום לחייב אותן בתשלום למומחה, ומבקשות להשיב לידן את ששילמו כשכרו. יג. טענות משה גפרי משה גפרי (להלן:"גפרי") שימש בתקופה הרלבנטית כמנהל הפרוייקט. הוא נתבע על ידי משרד השיכון בהודעה לצד שביעי. לטענתו, הינו עובד שכיר של מליבו, מעולם לא היה בעל עניין ו/או בעל מניות ו/או מנהל ו/או דירקטור במליבו. גפרי מבקש לדחות הניסיון לחיובו באופן אישי בטענה להעדר יריבות בינו ובין המודיעה, בהעדר קשר חוזי ביניהם. עוד נטען כי אין גם כל עילה לחיובו בעילה נזיקית. עוד נטען כי משרד הבינוי והשיכון לא הוכיח שגפרי חב כלפיו בחובת זהירות ו/או כי מעשיו של גפרי, כמנהל האתר מטעם מליבו, עולים כדי רשלנות כלפיו. לחילופין, מליבו אכן שימשה כקבלן ראשי של הפרויקט, אך הביצוע כולו היה תחת עינו של משרד הבינוי והשיכון, אשר יזם את הפרויקט. לכל היותר, יכול היה משרד הבינוי והשיכון לשלוח הודעה אל מי שביצע הפיקוח על העבודות בפרויקט דנן מטעמו ובשל מעורבותו האינטנסיבית של המשרד, לרבות באמצעות מפקח מטעמו, נותק הקשר הסיבתי בין פעולותיו של גפרי לבין הנזקים לעיל. משרד השיכון בחר שלא לשלוח הודעה את מי שביצע פקוח מטעמו. לא זו בלבד, טוען גפרי כי ההודעה למשרד השיכון נשלחה על ידי שירן. סכום ההודעה הנו 400,000 ₪, אולם ההודעה ששלח משרד השיכון לגפרי הינה מכוח מעמדו כצד שישי, כך שהיה צריך להעמיד סכום הודעתו לכל היותר על סכום הודעת שירן כלפיו. 3. תיקון כתב התביעה: טרם דיון בתובענה לגופה אתייחס לבקשת התובעים בסיכומיהם לתקן את כתב התביעה על ידי הקטנת סכומה, ולחישוב המחצית השנייה של האגרה בהתאם. תיקון כתב התביעה על ידי הפחתת סכומה, אינו גורר אחריו תיקון חישוב האגרה, אשר חישובה נערך עם הגשת התביעה ועל פי סכומה המקורי. כך אם התובע מבקש לתקן תביעתו בטרם החל בהבאת ראיותיו, וכל שכן - לאחר שנסתיימה הבאת הראיות. (ראה רע"א 2623/02 - סיס עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(1), 717). המסקנה היא כי אין כל עילה להורות על תיקון כתב התביעה בשלב זה. 4. הרקע לבניית הפרויקט: מכרז משרד השיכון הוצא במהלך שנת 1990 כחלק מהתארגנות כוללת לקליטת גלי העליה מרוסיה, ועל מנת להעמיד להם פתרונות דיור בטווח קצר. בעקבות זכייתה של מליבו במכרז נחתם בינה ובין משרד השיכון הסכם 40/73448/90. כחלק מההסכם צורפו הנחיות לעבודות תכנון (מסמך 1.23 המהווה נספח להסכם). מסמך זה הוכן (כפי שנרשם בו) מתוך מגמה לצמצום עלויות הבנייה בתקופת קליטת העלייה. מדיניות המשרד היתה להשיג בנייה מהירה ובסטנדרט לא גבוה, כך גם מעידים מחירי הדירות שעמדו על כ - 30,000 $ וקצב הבניה. (על פי החוזה בין מליבו ובין משרד השיכון נקבעה תקופה של 5 חודשים לשם השלמת הבניה, כולל תקופת התכנון). עם זאת, הובהר במפורש כי אין להשיג מטרה זו על ידי סטייה מתקנות התכנון והבנייה, תקנות הרשויות המקומיות וסטייה מתקנים מחייבים. (ראה רשימת המסמכים שאומצו והמהווים חלק מן ההסכם, הכוללת את המפרט הכללי לעבודות בניין בהוצאת הועדה הבין משרדית לסטנדרטיזציה של מסמכי החוזה לבניין, תקנים ישראלים וכן, הנחיות תכנון בהוצאת משרד הבינוי והשיכון. 5. דיירים שמכרו דירותיהם: דין טענת הנתבעים/צדדי ג' כי יש לדחות את תביעתם של דיירים שדירתם נמכרה להדחות, לאור ההלכה שנפסקה בע"א 669/86 - שכון ופתוח לישראל בע"מ נ' עמוס ידין ואח' , (פ"ד מג(1), 353 וע"א 472/95 - זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ , (פ"ד נ(2), 858). בע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, לעיל נקבע כי עילת התביעה של הרוכשים, גם זו של מוכרי הדירות, התגבשה כאשר נמסרו להם דירות פגומות. מכירת הדירות איננה גורעת מזכותם של המוכרים לקבל פיצוי מלא על אשר רכשו והיו זכאים לקבל, אך בפועל לא קיבלו. ונאמר: " אין זה מתקבל על דעתי, שקונה ששילם במיטב כספו את מלוא מחירו של מוצר פגום, לא יהא זכאי לפיצוי, רק מפני שבינתיים המוצר כבר אינו ברשותו, כגון שמכר אותו. מה גם שניתן להניח שהפגמים שבדירות נתנו אותותיהם במחיר שנתקבל בעדן". על כך חזר בית המשפט בע"א 11254/02 - בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח', (תק-על 2004(1), 296 ,עמ' 299) וקבע כי דין זה יפה גם לשאלת זכאותם לפיצויים של מי שמכר דירתו בעת שההליכים היו תלויים ועומדים. באותו עניין נדחתה טענת המוכרת כי הדיירים מכרו דירתם במחיר מלא ולכן לא נגרם להם נזק. בית המשפט קבע כי: "כשלעצמי, אינני סבור כי מתקיים קשר של התנייה בין מכירתו או אי-מכירתו של נכס לבין זכותו של הרוכש לקבל פיצוי מלא בגין אי-ההתאמה שבה לקה הנכס במועד מסירתו לידיו. הלוא גם אלה מבין המשיבים המוסיפים להחזיק בבתים עשויים, ביום מן הימים, למכור את בתיהם מבלי להשתמש בכספי הפיצויים שנפסקו לזכותם לתיקון אי ההתאמה; ועל שום-מה ייגרע חלקם של אלה שהקדימו למכור לעומת אלה שעל זכותם למכור בעתיד (אף מבלי לבצע את התיקונים) אין מי שיחלוק? ברם, גם לגופה, הטענה שאי-ההתאמה לא הורידה את ערך הבתים איננה משכנעת. לא זה בלבד שמחיריהם של נכסי מקרקעין יכולים להיות מושפעים מגורמים שונים ומשונים, אלא שהדעת גם נותנת כי המחיר ששולם למשיבים תמורת הבתים הלם את מצב הבתים כמות שהיו, ולא מן הנמנע שאלמלא אי ההתאמה בה לקו הבתים עשויה הייתה מכירתם להניב למשיבים תמורה גבוהה יותר". (וכן ראה ע"א 4661/96 - אברהם מורקנופיל נ' שיכון ופיתוח לישראל , תק-על 98(1), 23). דומה אם כן, כי ההלכה לפיה עילת התביעה של רוכשי הדירות נולדת ביום מסירת הדירה על פגמיה, ואינה חולפת כתוצאה ממכירת הדירה, ללא קשר למחיר שקיבלו עבורה, הינה מושרשת ויש בה כדי להפיג את חששם של הנתבעים מפני חיוב כפול. מה גם שחלפו שנים מאז נמסרו הדירות, ולכאורה לא הוגשו תביעות מטעם דיירים שרכשו דירות יד שניה, וכן לא הוכח כי התובעים שמכרו דירתם המחו זכות זו לרוכשים. לעובדה כי חלק מן הדירות נמכרו תהיה השלכה עם זאת, על גובה הפיצוי שיפסק, במובן זה שלא יפסקו להם פיצויים בגין דיור חלופי. 6. ויתור: הנתבעת מבקשת לקבוע כי התובעים אשר מכרו דירותיהם ויתרו על כל טענה בנוגע לטיב הבנייה. היא סומכת טענתה על בקשות להעברת זכויות שנחתמו על ידי המוכרים, ואשר הוגשו לה בהיותה "חברה משכנת". התובעים קובלים ובצדק, כי לא די בכך ששו"פ לא השלימה רישום זכויותיהם בטאבו, (כמתחייב מס' 7 להסכם עמם) והם נזקקים לשירותיה ולאישוריה לצורך העברת הזכויות, הרי היא מנצלת תהליך זה על מנת להחתימם על תניות פטור מסוג זה. בית המשפט העליון התייחס לתניית פטור עליה חתמו דיירים בנסיבות דומות, ובדחותו את טענות החברה המשכנת לפטור אותה מחיוביה על סמך "בקשה להעברת זכויות", קבע כדלקמן: "ואמנם: מה אינטרס לגיטימי, ולו זנבו של אינטרס לגיטימי, היה לה לדיור לעולה לעת שדרשה מן הדיירים כי יחתמו על כתבי ויתור? לשוא נחפש אינטרס או קצהו של אינטרס לגיטימי. החברה ניצלה בציניות מצוקתם של דיירים, ובית -המשפט לא יתן יד למי שעושה כמעשה. ניצול מצוקת הדיירים בידי דיור לעולה - כפיה היתה, כפיה לכל דבר וענין". (ע"א 2299/99 - אברהם שפייר ו-28 אחרים נ' חברת דיור לעולה , פ"ד נה(4), 213, עמ' 235-236). נימוקי פסק הדין הנ"ל, שפורטו שם בהרחבה, ומתייחסים גם לחובותיה של חברה משכנת מן ההיבט הציבורי, יפים גם לענייננו. 7. ההסכמה הדיונית ודין תביעתם של תובעים שלא הגישו תצהירים: נוכח ההסכמה הדיונית שנוסחה הובא לעיל, לא היה מקום להעלות כל טענה כנגד תובעים שלא צרפו תצהיריהם, שכן הצדדים ויתרו על הבאת עדויות בכלל, בכלל זה עדויות התובעים אף שהדבר נעשה מבלי להודות בטענה כלשהי, לרבות טענות שהועלו בתצהירים ובחוות הדעת. עוד עולה בבירור מנוסח ההסכמה הדיונית כי הראיה היחידה לעניין גובה הנזק הינה חוות דעת המומחה המוסכם. הצדדים הסכימו כי "ככל שתעלה שאלה של חבות" בין הצדדים היא תוכרע על סמך טיעונים, ולשם כך יהיו רשאים להגיש כל מסמך. משמע - הצדדים רשאים להפנות את בית המשפט למסמכים נוספים, רק ככל שאלה נדרשים להכרעה בשאלות של חבות. 8. "תקופת הבדק" ומתן הזדמנות לתיקון הליקויים: סוגיה זו עוסקת ב"תקופת הבדק" החוזית, שהוגדרה בהסכמי המכר בין שו"פ והתובעים כתקופה של 12 חודשים מיום גמר הבניה או המסירה, לפי המוקדם מבינהם. לטענת שו"פ משניתנה לתובעים אפשרות להעלות בסמוך לתום התקופה, את רשימת הליקויים והפגמים שיש לדעתם בדירה, יש לדחות תביעותיהם ביחס לליקויים "גלויים" אשר לא נכללו ברשימת הליקויים. שו"פ טוענת עוד, כי רשימת הליקויים הועברה על ידה למליבו לשם תיקונם. בדין טוענת שו"פ כי אין לקבל גרסת התובעים כאילו נמנע מהם להעלות ליקויים נוספים. הדיירים קיבלו התראה מראש על מנת שיוכלו להערך לקראת הבדיקה, פרטו את הליקויים וחתמו בתחתית על אישור כי אלו הליקויים המצויים בדירה. האמור לעיל, בצירוף העובדה כי הדיירים לא מחו מיד לאחר מכן על כך שנמנע מהם להעלות את כל הליקויים כפי שביקשו, די בו כדי לדחות גרסה זו. בנוסף, טענתם עומדת בסתירה לנטען בסיכומי התשובה שלהם - זמן קצר לאחר שנכנסו לדירות כבר פנו לעורך דין אשר פנה בשמם וטען לקיומם של ליקויים (סעיף 1.2 לסיכומי התשובה). שו"פ טוענת עוד כי חובתו של רוכש להודיע לקבלן על קיומם של ליקויים גלויים תוך 12 חודש עולה גם בקנה אחד עם הוראת סעיף 4 א ((א)(1) לחוק המכר (דירות) תשל"ז - 1977 (להלן:"חוק המכר הדירות"). בעניין זה הרחיבה מליבו את טענותיה, ביחס לחובתם של רוכשי דירות ליתן הזדמנות נאותה לקבלן לבצע תיקונים בדירות. סעיפי החוק הרלוונטיים קובעים כדלקמן: "4א. (א) הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה - (1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד; (2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה. 4ב. התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". יש לציין כי ההודעה על פי חוק המכר דירות, איננה חייבת להעשות בדרך מסויימת. הדיירים היו רשאים לפיכך להודיע למוכרת על קיומם של ליקויים או אי התאמות בכל דרך שהיא, ובלבד שיעשו זאת בתוך התקופה של 12 החודשים. (ראה ע"א 8939/01 - חיים אביצור ועוד 21 אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ , תק-על 2003(3), 975). על האפשרות להודיע על קיומם של ליקויים בכל דרך שהיא לא ניתן להתנות אלא לטובת הקונים. למרות האמור נקבע ש "מן הראוי כי הודעה מסודרת תשלח לקבלן, המיידעת אותו על כל הדרוש תיקון, ובכך יקל על הרוכש להוכיח כי אכן נתן למוכר הזדמנות נאותה למצות את זכותו לתיקונים, על פי חוק המכר (דירות)" (בע"א 8939/01 הנ"ל ,עמ' 979). חשיבותה של ההודעה המוקדמת כבסיס לתביעת הפיצויים נדונה ב ע"א 2299/99 - אברהם שפייר שאוזכר לעיל (בעמ' 224-225): "תנייה בחוזה מכר, ולפיה לא יהא מוכר אחראי לליקוי או לאי-התאמה במימכר אלא אם תימסר לו - בתוך זמן שנקצב מראש - הודעה מוקדמת על הליקוי או על אי-ההתאמה, תנייה שכיחה היא בהסכמי מכר, והצדקותיה בצידה. ראו אייל זמיר, עקרון ההתאמה בקיום חוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, תש"ן- 1990), 293 -295 (זמיר, עקרון ההתאמה). ואלו הן הצדקות שמקובל לדבר בהן (שלא בהכרח לפי סדר חשיבותן). ראשית, נתינת הודעה מוקדמת מאפשרת למוכר לפעול מיידית לתיקון הליקויים ועל דרך זה למנוע התרחבות הנזקים. בייחוד אמורים הדברים ב"ליקויים מתפשטים" ("ליקויים דינמיים"), כליקויי רטיבות וסדקים, שטיפול בהם במועד מוקדם מאפשר מניעת התפשטותו של הנזק או מניעת הפיכתו לנזק לאו-בר-תיקון. ... בהיבט זה משרתת ההודעה את נטל הפחתת הנזק, נטל המוטל על הניזוק. הצדק זה לדרישת ההודעה המוקדמת נדרש אף מתוך עקרון היעילות המכתיב צורך למזער את הפגיעה בסך המשאבים של המשק. שנית, ובהמשך לטעם הראשון: מסירת הודעה במועד מוקדם מאפשרת לקבלן לבצע תיקונים שעה שמצוי הוא - למיצער, בחלק מן המקרים - בשטח הבניה, ועימו הציוד, הכלים והפועלים הנדרשים לתיקונים. על דרך זה נחסכות הוצאות יתירות לקבלן. שלישית, מסירת הודעה במועד מאפשרת לקבלן לחזור על קבלני-מישנה וספקי ציוד שעבודתם או חומרים שסיפקו גרמו לליקויים. על דרך הכלל, מוגבלת תקופת האחריות של צדדים שלישיים כלפי הקבלן הראשי, והודעה מוקדמת מאפשרת לו לקיים את זכויותיו כלפי אותם צדדים שלישיים. רביעית, מתן הודעה במועד מאפשרת לקבלן לבצע בדיקות הנדרשות כדי לעמוד על מהות הליקויים ועל הקשר הסיבתי ביניהם לבין עבודות וחומרים שסיפק. ככל שמשתהה והולך מועד מסירתה של ההודעה המוקדמת, מתרבה והולך הנזק הראייתי, ועלולה להיפגע לא-במעט יכולתו של הקבלן להוכיח את הסיבות להיווצרות הליקויים. יתר-על-כן: השהיית ההודעה מאפשרת לקונים לא ישרים להעמיס על הקבלן ליקויים שאין הוא אחראי להם, שכן בחלוף הזמן יקשה עליו להוכיח את הגורמים לאותם ליקויים (ורדי, שם, 90-89). חמישית, יש אינטרס ציבורי מובהק - בעיקר אמורים הדברים בליקויים הכרוכים בבטיחות המיבנה - כי פגמים יתגלו במקרה וכי ייעשה לתיקונם במהירות האפשרית. קביעתה של חובת ההודעה כתנאי מוקדם לזכות לפיצויים, יש בה כדי לדרבן קונים לבצע בדיקה ראויה של הדירה, ועל דרך זו יתייעל הליך גילוי הפגמים ותיקונם המהיר. ולבסוף: יידועו המוקדם של הקבלן על-אודות הליקויים מאפשר זירוז הפקתם של לקחים ומניעת הישנותם של ליקויים דומים באתרי-בניה אחרים בהם הוא בונה". מתוך הכרה בחיוניותה של ההודעה המוקדמת ככלי לידוע הקבלן בנוגע לאי ההתאמה, נקבע בפסיקה כי הקבלן לא יוכל לסמוך על היעדרה של הודעה מוקדמת מקום בו הושגה תכליתה בפועל, על ידי כך שהקבלן מודע היה לליקויים או היה עליו לדעת אודותיהם. (ראה בפסק דין ע"א 2299/99 - אברהם שפייר לעיל ובפסיקה שנזכרה בו). "תקופת הבדק" כפי שהוגדרה בהסכם בין הצדדים נועדה לאפשר לשו"פ לתקן את הליקויים אותם ניתן היה לגלות בבדיקה סבירה, בתוך פרק הזמן שנקבע. ככלל, אין לקבל טענה לקיומו של פגם גלוי לעין שהיה בדירה בתוך תקופה זו ולא נכלל ברשימת הליקויים, ולו מן הטעם, שאי העלתו ברשימה מנע משו"פ לדאוג לתיקונו בשלב שבו יכלה לעשות כן ללא התארגנות מיוחדת, באמצעות הקבלן הראשי (מליבו), עובדיו וקבלני המשנה שלו. טענת שו"פ בעניין זה איננה נסמכת על מניעות התובעים מכך שחתמו (בחלקם) ואישרו ביצוע התיקונים, אלא על כך שלא מצאו לנכון להעלות בתוך תקופה של שנה טענה לקיומם של ליקויים גלויים. מליבו טוענת כי החל מחודש מרץ 1993 - כ - 9 חודשים לאחר תחילת האכלוס של הפרוייקט, התחיל תהליך של תיקוני שנת הבדק. נציגי מליבו, יחד עם נציגי שו"פ בדקו את הדירות, ערכו פרוטוקול תיקונים וביצעו תיקונים בדירות. לטענתה, חלק גדול מן התובעים סירב לחתום על פרוטוקול התיקונים, לאחר שאלה בוצעו ויתירה מכך, היו תובעים אשר סרבו לאפשר למליבו להכנס לדירותיהם בכדי לבצע תיקונים, ולכן בוצעו רק תיקוני חוץ. מליבו מפנה כדוגמאות לפרוטוקול דירתם של התובעים 159-160, בעלי דירה 50/1 לפרוטוקול התובעים 110-111, מהם עולה כי הדיירים סירבו לעריכת התיקונים והעדיפו הגשת תביעה או סירבו בטענות שונות אחרות לביצוע התיקונים. לטענתה, מדובר בדוגמאות, שכן מליבו ביצעה תיקונים בדירותיהם של כל הדיירים שאפשרו זאת, ודיירים שלא איפשרו זאת לא בוצעו תיקונים בדירתם (אלא רק בקירות החיצוניים). מכל האמור, היא מבקשת לקבוע כי דיירים שבביתם לא בוצעו תיקוני בדק, לא נענו לדרישות החברה לאפשר ביצוע התיקונים או לא נענה לבקשתה לתאם עמו מועדים לשם ביצוע התיקונים. מליבו טוענת כי היא נענתה גם לפניות נוספות ומאוחרות יותר של שו"פ לבצע תיקונים, אלא שברוב המקרים סירבו הדיירים לאפשר לה לבצעם. עוד נטען כי מליבו התארגנה לבדוק טענות התובעים, באמצעות ב"כ, על סמך חוות דעת הנדסית שהיתה ברשותם, והתקופה שהוקצבה על ידי התובעים (60 יום) לא היתה מספקת לשם בדיקתן ותיקונם של 100 דירות. נסיבות אלו מצדיקות לפי הנטען דחיית התביעה ולכל הפחות התחשבות בגובה הנזק שיפסק. התובעים בתגובה לטענה זו הפנו לפסיקה הדנה בויתור של דיירים על זכותם לתבוע בגין ליקויים, לאחר שאלה תוקנו בתום שנת הבדק, וכחלק מן האישור שמסרו בידי הקבלן על ביצוע התיקונים. ביחס לאישורים מסוג זה אכן נפסק כי בנסיבות מסוימות יכולה חתימתם של הדיירים להתפרש כאישור לעצם ביצוע התיקונים ולא מעבר לכך. (ראה ע"א 4445/90 - "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' נ ג ד, .תק-על 94(2), 674 ). אלא שטענת שו"פ ומליבו הינה במישור אחר, ומתייחסת לכך שהתובעים (או חלקם) לא איפשרו להן כלל לתקן את הליקויים - ולכך לא מצאתי תשובה הולמת בטיעוני התובעים. הנתבעת טרחה והתייחסה בסיכומיה לכל אחד מן הדיירים, תוך הפניה לפרוטוקול המסירה ולפרטיכל הליקויים. כאן המקום לציין במאמר מוסגר כי צירוף התביעות של כ - 100 דירות לא הביא ליעילות או חסכון בזמן אלא הקשה על בירור התביעות והאריכן שלא לצורך. הנתבעת הצביעה בין היתר על העובדה כי חלק מן התובעים סרבו לאפשר ביצוע התיקונים: א. תובעת מס' 16 - ארונוב אלי זטה - נספח 16ג' לא צורף לסיכומי הנתבעת למרות המפורט בסיכומים ולכן לא ניתן להתייחס לנטען. ב. התובעים מס' 28,27 גורובוי יוסף וגלינה - המסמך הנושא את חתימת הדייר מפרט רשימת ליקויים - צביעת קירות חוץ, תיקוני צבע ותיקון גבס בחדר השינה. על פי האמור בו, בוצע תיקון החוץ בלבד, מאחר והדייר לא איפשר תיקון הליקויים בתוך הדירה. הליקויים שמצא המומחה בדירה לא התייחסו לאותם פגמים שנרשמו בפרטיכל הליקויים. יתירה מכך - תיקון צבע החוץ שנעשה ע"י הנתבעת (או הקבלן) בסוף שנת הבדק נמצא מצריך תיקון נוסף עקב כתמי רטיבות. לו התברר כי ליקויים ופגמים שהיו ידועים וגלויים בשלב המסירה לא תוקנו עקב התנהגות התובעים, מן הראוי היה ליתן לכך ביטוי בשיעור הפיצוי אך לא זה המצב במקרה הנדון. ג. תובע מס' 42 - וינגובסקי מיכאל - הנתבעת הפנתה לפרטיכל התיקונים - נספח 42 ד'. רשימת הליקויים המופיעה בפרוטוקול התיקונים התייחסה לתיקון צבע בצינור אוורור, בידוד צינור המים החמים, ותיקון סדק בתקרת הסלון. תיקונים אלה לא בוצעו עקב התנגדות הדייר. ליקוי בצביעת קירות החוץ בוצע, ללא צורך בשיתוף פעולה עמו. אין ספק כי לא היה שום מקום לכך שהתובעים לא יאפשרו ביצוע תיקונים בתום שנת הבדק. עם זאת, מחוות דעת המומחה עולה כי מרבית הליקויים אינם נוגעים לליקויים שהיו ידועים בתום שנת הבדק. מצב תקרת הגבס בחדר השינה מחייב החלפה של לוח הגבס הפגוע. הנזק לתקרה נובע מרטיבות בתקרה כתוצאה מחדירת רטיבות דרך המרווחים שבין הרעפים. לפיכך, גם אם היה מבוצע תיקון בתום שנת הבדק של הסדק בתקרת חדר השינה, מבלי לפתור את בעיית הגג, היו הנזקים חוזרים על עצמם. מנימוקים אלה, לא מצאתי סיבה להפחית מן הפיצוי המגיע לדייר, עקב סירובו לתיקוני שנת הבדק. ד. תובעים מס' 74,45 - טרכטנברג פסיה וזיוה - הנתבעת הפנתה לפרטיכול התיקונים שצורף כנספח 74ד' - לפיו סירבו הדיירים לאפשר ביצוע תיקונים שכללו תיקוני צבע בחדר השינה ובאמבטיה, ותיקון גג רעפים. תיקוני החוץ - צביעת קירות החוץ והחלפת ברז בטחון בוצעו ללא שיתוף פעולה עמם. המומחה התייחס לדירת משפח' טרכטנברג בסעיף 27 לחוות דעתו הכללית. בתקרת חדר השינה נמצאו סדקים ושקיעות המחייבים תיקון ותיקוני צבע. משמע, תיקוני הצבע נדרשים בעקבות התיקון בתקרה ממילא. בגג המבנה נמצאו הליקויים המאפיינים את הפרויקט כולו. לא ברור מה היו התיקונים שנדרשו בתום שנת הבדק, אך ברור כי אלו אינם הליקויים שהופיעו בכל דירות האתר מאוחר יותר. מאחר וממילא נדרש תיקון יסודי של הגג - אין מקום להפחית מהפיצוי המגיע לדיירים, בשל סירובם לתקן את הליקויים שהיו בתום שנת הבדק. ה. תובע מס' 93 מר מילמסטר - לא אפשר ביצוע התיקונים, לפי הנטען, מאחר ולא היה בבית במהלך היום וסירב להשאיר מפתח. רשימת הליקויים - נספח 93-ג'- כללה ליקויים בגמלון, תיקון צבע לאחר בדיקת בעית נזילות בגמלון, תיקון סדקים וצביעת קירות חוץ. כמו במקרים קודמים, בוצעו תיקוני החוץ וכן נבדק נושא הנזילה. כאמור לעיל, ליקויי הגג שחזרו על עצמם, הופיעו בכל הגגות והיו ידועים לנתבעים, משכך, גם אם היה נעשה תיקון בגמלון, לא מדובר בתיקון יסודי שהיה בו לפתור את בעיות הגג כפי שנקבע בחוות הדעת. מעבר לכך, הדייר לא סירב לאפשר ביצוע התיקונים, אלא שלא תואם עימו מועד שיהיה נוח ואפשרי גם מבחינתו. ו. תובעים מס' 110,111- ה"ה פיסטוך - לפי הנטען סרבו לאפשר ביצוע התיקונים, כמפורט בנספח 110 - ד'. גם בדירתם של תובעים אלה היו תלונות על חדירת מים מן הגג, תיקוני גבס בסלון ובמטבח וביצוע תיקוני צבע. עוד נרשם ליקוי בדלת הכניסה, ליקוי בשיש בכניסה וצביעת חוץ. הכניסה לבית שופצה ע"י הדייר והוא אינו זכאי לפיצוי עבור ליקויים, אם היו בה, משאלה לא הוכחו. הדייר פירק את הגמלונים ואת גג הרעפים וזוכה בפיצוי יחסי בגין מרכיב זה. גם לוחות הגבס פורקו ותוקנו והדייר לא קיבל פיצוי עבור מרכיב זה. יתר הליקויים בגינם פוצה הדייר לא נרשמו בפרוטוקול בתום שנת הבדק וככל הנראה הופיעו מאוחר יותר. אין מקום להפחית מן הפיצוי המגיע לדיירים אלה. ז. תובעת מס' 153 - שומייקו ויקטוריה - הנתבעת הפנתה לפרוטוקול נספח 153ב' לפיו סרבה הדיירת לאפשר ביצוע התיקונים, שעניינם תיקוני צבע במטבח, ורטיבות ליד ארון. בוצע תיקון סדקים וצבע חוץ ללא שיתוף פעולה של הדיירת. מדובר בתיקונים מינוריים, לעומת הליקויים שנמצאו בדירה בחוות דעתו של המומחה, ולמעט אולי הרטיבות במטבח, אינם קשורים לכאורה לליקויים אלה. לאור האמור, אין מקום להפחית מן הפיצוי המגיע לדיירת. ח. תובעים מס' 159,160 - ה"ה שקלייאר - לפי הנטען סרבו התובעים לאפשר ביצוע התיקונים שפורטו בפרוטוקול נספח 159-ד', הנוגעים לחדירת מים מן הגג, תיקון תקרות גבס במקלחת, תיקוני צבע עקב נזילת מים בתוך הדירה, תיקוני צבע בסלון ותיקוני צבע בחוץ. גמלון הגג והרעפים הוסרו במהלך שיפוץ שבוצע בדירה ע"י הדיירים, והם זוכו בפיצוי היחסי. לוחות הגבס פורקו ותוקנו ע"י הדייר והוא לא זוכה ממילא בפיצוי עבור מרכיב זה. התוצאה היא שאין להפחית מהפיצוי המגיע לדיירים עקב סירובם לאפשר את התיקון. לאחר בחינת עניינם של הדיירים שסרבו לאפשר ביצוע התיקונים בתום שנת הבדק, אחד לאחד, נמצא כי לא נגרם נזק לנתבעים מכך שלא בוצעו התיקונים במועד, והליקויים בגינם הוגשה התובענה הינם נרחבים יותר, נתגבשו במהלך הזמן וחייבו פתרון יסודי יותר. אשר על כן, לא יופחת סכום הפיצוי למי שסירב לאפשר ביצוע התיקונים. 9. מעמדו של המומחה המוסכם המומחה מונה, כפי שפורט לעיל, כמומחה מוסכם על הצדדים, מטעם בית המשפט. ככזה, הוא נהנה מאמונו של בית המשפט וככלל, הנטייה היא לאמץ את מסקנותיו, בכפוף לביקורת ולקביעת המהימנות הנתונה כרגיל לבית המשפט, לאור תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה וחקירתו הנגדית. בית המשפט אינו נוהג לסטות מחוות דעתו של מומחה מקצועי ואמין שמונה על ידו בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן. (ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מ' רבי ואח', תק-על 90(2), 532, ע"א 3134/02 - עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח, תק-על 2003(2), 4019). בחוות דעתו התייחס המומחה ז"ל, שאיש אינו חולק על מקצועיותו, לליקויים שמצא בדירות, (חלק מהם הושארו לשיקול דעת בית המשפט לאחר שמצב הדירות שונה), לעלות התיקון, ולחלוקת האחריות כפי שראה אותה מבחינה הנדסית מקצועית. יש לציין כי ההסכמה הדיונית תחמה את סמכות המומחה להיזקק לליקויים שהועלו בכתבי הטענות בלבד, ולא הסמיכה אותו לחלק את האחריות לנזקים בין הצדדים, והמומחה אף אישר בחקירתו כי לא בדק ואינו מודע למערכת החוזית בין הצדדים, והשפעתה על החיובים ההדדיים (ראה בהקשר זה את פסק הדין שניתן בע"א 1240,558/96 - חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4), 563 ). 10. פיצוי לדירות ששופצו/שונו בחלק מן הדירות התקשה המומחה לקבוע האם קיימים היו ליקויים בשל שינויים שנעשו בהם על ידי הדיירים, השאיר המומחה את הקביעה האם לפסוק לתובעים פיצוי, לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך שהוא מציין, לעיתים, האם לפי התרשמותו הליקוי אכן היה קיים. לדעת הנתבעים אין לפצות תובעים בגין ליקויים שלא הוכחו, ואין לפסוק להם פיצוי בהעדר הוכחה ממשית לגבי שיעור הנזק שנגרם להם. דומה כי השאלה האם ניתן לקבוע קיומם של ליקויים בדירות ששופצו/שונו תלויה במהות הליקוי והגורמים לו וכן במהות השיפוץ שבוצע על ידי הדיירים. כמו כן, יש ליתן משקל ניכר להתרשמותו של המומחה, אשר ביקר בכל הדירות נשוא התביעה, ויכול היה על פי מקצועיותו להתרשם באשר למצבן האמיתי לפני השיפוץ, בין היתר מן הגורמים שהביאו לליקויים, עד כמה אפיינו ליקויים אלה את כלל הדירות וכיוצ"ב. במקרים בהם נתגלה למומחה כשל בתכנון (שהוא תכנון משותף לכל הדירות) וכשל עקבי בביצוע, (לדוגמא בנוגע לאדני החלונות) אין סיבה שלא לקבוע כי גם בדירות אלו קיים היה אותו כשל, וזאת על פי התרשמות המומחה. ככלל, במקום שבו בוצעו תיקונים או שינויים שבעקבותיהם לא ניתן לקבוע האם היה כשל בביצוע, לא ניתן לקבל את התביעה. המומחה העריך במקרים מסויימים, לפי מצב הבניה, הישנות הליקוי ואופיו שהליקוי קיים היה ותוקן - במקרים אלו יפסק הפיצוי לדיירים על פי התרשמותו. המומחה למשל קבע ובצדק כי בדירות בהן הוחלף השיש במטבח לא ניתן לקבוע שהיו פגמים שחייבו החלפתו או תיקונו. מדובר בפרט שנמצא תקין בחלק מן הדירות, ובאחרות חייב תיקון בלבד. בהיותו נזק מיוחד על התובעים היה להוכיח את קיומו ולא ניתן לקבוע כי עמדו בנטל זה. כך גם באשר ללוחות הגבס שפורקו בחלק מן הבתים באופן שלא איפשר להעריך ולקבוע קיומו של ליקוי ושיעורו. 11. חוות דעת המומחה: כאמור, המומחה בדק בשלב הראשון 10 דירות, לגביהן הוגשה חוות הדעת המדגמית, ובהמשך נבדקו יתר הדירות והוגשה חוות דעת משלימה. בחלק A של חוות הדעת התייחס המומחה לליקויים הכללים (להלן: "חוות הדעת הכללית") ובפרק B התייחס המומחה באופן פרטני לכל דירה ודירה ולחישוב הפיצוי המגיע לבעליה. המחירים בהם נקב המומחה התבססו על מחירון דקל נכון לחודש 2/98 . בעלויות לכל תיקון נקב המומחה בסכומים ללא מע"מ וסכום המע"מ נוסף בעת סיכום העלויות. הערכת העלויות הינה לביצוע נפרד על ידי כל דייר. המומחה העיד כי ביצוע מרוכז של התיקונים יחסוך 20% מן העלויות וביצוע על ידי הקבלן יפחית עוד 10% (עמ' 20 לפרוטוקול). בכל מקום שיאמר בפרק זה "חוות דעת", הכוונה לשתי חוות הדעת האלו, לרבות התשובות לשאלות ההבהרה שהופנו למומחה. להבנת התמונה יאמר כי הפרויקט הורכב ממבנים חד משפחתיים ודו משפחתיים בארבעה סוגים שונים: א - דירות 2 חדרים בבית דו משפחתי. ב - דירות 2 חדרים בבית חד משפחתי. ג - דירות 3 חדרים בבית דו משפחתי. ד - דירות 3 חדרים בבית חד משפחתי. חלק גדול מן המשתכנים בפרויקט, כולל חלק מן התובעים, בנה במהלך השנים תוספות לדירותיהם, בין על ידי הגדלת שטח הרצפה ובין על ידי בניה של תוספת קומה שנייה על הקומה הנוספת, או שילוב של השניים. כתוצאה מן השיפוצים/הבנייה נתקל לעיתים המומחה בקושי לקבוע האם הליקויים קיימים היו בכל הבתים, גם אלו ששופצו. המומחה התייחס לכך בחוות דעתו, וכל אחד מן הצדדים ביקש להסיק מסקנות שונות מעובדה זו. התובעים מבקשים להשליך מן הקביעה בדבר קיומם של ליקויים על כלל הבניה והנתבעים, לעומת זאת, מבקשים לקבוע כי אין לפצות דיירים שתיקנו/שיפצו דירותיהם, בהעדר הוכחה בדבר קיומם של הליקויים. המומחה התייחס בחוות דעתו לטענות בנוגע לליקויים משותפים לדירות או לחלקן: א. דלת הכניסה. ב. גגות ותקרות. ג. חיפוי הקירות סביב האמבט. ד. סוללת האמבט. ה. הברז בכיור הרחצה. ו. צנרת מים/ביוב ומתקני תברואה. ז. מדרגות כניסה אל הבית ח. אדני חלונות ט. השיש במטבח י. לוחות גבס בקירות ובתקרות ו. גדר רשת בצידי המגרש ז. מעקה בגבול המגרש ו. תעלת ניקוז ז. צביעה חיצונית של הבית ח. החצר ט. מדרגות הגישה אל הבית יא. מבנה מדרגות חוץ יב. מעקה לאורך מדרגות הגישה אל הבית. 12. אדון להלן בקביעות המומחה השנויות במחלוקת: א. הכניסה לבית: בפרק 4.1 לחוות הדעת קובע המומחה כי לא קיימת אי התאמה בכניסה לבית. הבניה תואמת את התוכניות, את המפרט הטכני ועומדת בדרישות התקנים המחייבים. התובעים לא הצביעו על שום נימוק אשר יצדיק העדפת קביעתו של המומחה מטעמם, בדבר קיומם של ליקויי בניה בקירות הכניסה. על פי ההסכמה הדיונית, לא היה מקום להפנות את בית המשפט לחוות דעת נוספות. ממילא, מדובר במסמך שעורכו לא נחקר עליו, הוא לא הוגש כראיה, ובהפניה אליו, מבלי להצביע על טעות שנפלה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ודאי שאין די בכדי לשכנע כי יש להעדיפו. יש לציין כי המומחה קבע בחוות דעתו שהקירות עומדים בדרישות ת"י 1045 ועברו בדיקה תרמית במשרד הבינוי והשיכון. ב. הגגות והגמלונים: המומחה מצא בחוות דעתו ליקויים שונים בגגות הבתים. בסעיף 4.2 לחוות הדעת התייחס לליקויים בגמלונים שגרמו לתופעה של פיתול ועיקום קירות הגמלון. לוחות הציפוי התעקמו, המחברים בין הלוחות נפתחו ואטימות הקירות נפגעה קשות. סיבת הליקוי הוסברה בכך שמבנה האגד איננו מתאים לכוחות הרוח האופקיים המופעלים עליו - ועל כן יש צורך לחזקו. בנוסף, נקבע בחוות הדעת, כי ציפוי הקיר נעשה בלוחות "פדר" בעובי של 12 מ"מ שאינם מתאימים לשימוש חיצוני וכי העובי המתאים צריך היה להיות 22 מ"מ. בחוות הדעת המדגמית קבע המומחה כי נדרש לפרק את קירות הגמלונים, לבצע חיזוק מבנה האגד החיצוני, כולל תמיכות אופקיות, וביצוע ציפוי חדש בלוחות מחוזקים. בחוות הדעת המשלימה, שב וחזר המומחה על המלצתו, וקבע את עלויות התיקון ביחס לבית דו משפחתי ולבית חד משפחתי, לגבי גמלון קצר וגמלון ארוך בהתאמה. עוד הוסיף המומחה בחוות הדעת המשלימה, כי נתגלה שקבלן הגגות לא ביצע נכון את מבנה שלד הגמלון. וכן, קורות העץ של אגד התמיכה בגמלון הורכבו, בניגוד לתכנון, במקביל למישור הגמלון ולא בניצב לו כמתוכנן. דבר זה החליש במידה משמעותית את חוזקו של הגמלון. בנוסף, על פי התוכנית נדרש להתקין אלכסונים המחברים את שלד הגמלון לאגדי הגג, ובמספר דירות נמצא שאלכסונים אלה לא חוברו לשלד הגמלון, אלא ללוח פדר בודד, וכתוצאה מכך לא מילא אלכסון זה את תפקידו בחיזוק הגמלון ויציבותו נפגעה קשות. המומחה מצא כי בחלק מן הדירות בוצעו שינויים, חלקם לשם הגברת יציבות הגמלונים וחלקם כתוצאה מבניה או שיפוץ/שיפור המבנה ולכן לא יכול היה לקבוע מה היה מצבו המקורי של הגג. הליקויים בגמלון יוחסו לחובתם של קבלן הגגות המבצע, המהנדס המתכנן, משרד יועצים אל נור - האחראי לביצוע השלד אשר אישר את מבנה הגמלונים ומשרד הבינוי והשיכון מאותה סיבה. בסעיף 4.3 התייחס המומחה לליקויים שמצא בתקרת הגג. במספר בתים נמצאו רווחים בין רעפים שמקורם בעוות הגגות. באלו שבהם העוות הוא קל - נקבע כי יש צורך לבצע סדור חוזר של רעפים. במקרים חמורים יותר נדרש לפרק את כל הגג. במספר בתים נמצא כי גגות הרעפים מפותלים ומעוותים עקב תזוזות אופקיות במישור הגג. במקרים אלה נדרש לפרק את הרעפים, לייצב את הקונסטרוקציות והאגדים התומכים, לבצע חיזוקים אלכסוניים ולהתקין מחדש את הרעפים. בחלק מן הבתים בהם מצב הגג היה ישר אך נמצא כי חסרו חיזוקים אלכסוניים - נדרש להשלים את החיזוק. עוד מצא המומחה כי צינור האוויר של מערכת הביוב עולה מתקרת הדירה ומסתיים בחלל הגג מתחת לגגות הרעפים, בניגוד לדרישות הל"ת, ויש צורך להאריכו. במספר בתים נמצא ליקוי בבידוד התרמי שכלל שכבה אחת של צמר סלעים (במקום שתי שכבות) והבידוד בדירות אלו לא ענה על דרישות התקן הישראלי ת"י 1045. ליקוי זה יפתר ע"י התקנת שכבה נוספת של צמר סלעים. לקביעת המומחה לא נמצאו ליקויים בהתקנת שכבות הבידוד הקיימות, ולא נמצא ליקוי בניקוז הגגות. התובעים לא השלימו עם קביעת המומחה וביקשו לקבוע כי קיימת בעיה בניקוז הגגות, בהעדר מערכת הכוללת מזחלות וגשמות (מרזבים). המומחה היה ער לעובדה זו וקבע בחוות דעתו כי בעת הרלוונטית, לא היו בהל"ת דרישות לניקוז גגות משופעים באמצעות מזחלות וגשמות. המומחה הסביר כי דרישה מפורשת בעניין גגות משופעים נוספה רק בשנת 1993 ומכאן כי לא היתה חובה כזו קודם לכן (עמ' 19 לפרוטוקול). המומחה אף הוסיף כי גם היום (החל משנת 1998) ניתן לנקז גגות משופעים עד 40 מ' בשפיכה חופשית, כפי שנעשה בדירות התובעים. עוד מבהיר המומחה, בתשובותיו מיום 11.8.94 כי הוראת מפמ"כ 422 אינן מחייבות את הקבלן. קביעות המומחה לא נסתרו ולא מצאתי מקום לסטות מהן. בנוגע לבידוד התקרות והקירות קבע המומחה כי שכבת צמר סלעים אחת איננה עומדת בדרישות הבידוד לפי ת"י 1045 ועל כן קבע כי במקרים בהם קיימת שכבה אחת בלבד של צמר סלעים, יש לתקן את המצב ולהוסיף שכבה נוספת. התובעים מבקשים לסמוך על חוות דעתו של ד"ר י. לוזינסקי שנערכה לפי בקשתם, ואשר לא הוגשה כראיה, ולהעדיף את האמור בה על פני קביעת המומחה, וזאת בחריגה מן ההסכמה הדיונית. יש לציין כי המומחה התייחס לפתרונות שהוצעו על ידי ד"ר לוזינסקי בתשובות לשאלות ההבהרה. המומחה חזר והדגיש כי הפתרון המוצע על ידו עונה על דרישות התקן, וכי המחירים בהם נקב לקוחים מתוך מחירון דקל. הפתרון המוצע ע"י המומחה הינו סביר ונותן מענה לבעיה, ולא מצאתי מקום לדחותו ולהעדיף על פניו את חוות דעתו של ד"ר לוזינסקי, אשר לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, ואיננה חוות דעת ניטראלית של מומחה מטעם בית המשפט. לכך יש להוסיף כי בחלק מן הדירות אכן הותקנו שתי שכבות של צמר סלעים - והפתרון המוצע ע"י המומחה הינו להשלים את שיטת הביצוע שננקטה ביחס לכל הדירות. מחוות הדעת עולה כי שורה של מחדלי ביצוע ותכנון הביאה לכשל בגגות הבתים. טיעוני הצדדים מעוררים מספר שאלות שעימן יש להתמודד: מה השפעתו של השלג שירד בשנת 1992 בנצרת עילית על מצב הגגות; מה דינן של הדירות שבהן לא ניתן היה לקבוע ממצאים ודאיים בנוגע לליקויים בשל שינויים שערכו בהם הדיירים, ומהי עלות תיקונם של הליקויים. תרומתו של השלג למצב הגגות: על פי דו"ח השרות המטראולוגי ירדו בנצרת עילית 30 ס"מ שלג. לא הובאו ראיות באשר לכמות השלג שנערמה על גגות הבתים ומשקלו, ובאיזה איזור של נצרת עילית נערם השלג. (ראה עמ' 15-14 לפרוטוקול). המומחה שלל את האפשרות כי השלג היה הגורם לנזקים, ודעתו נתחזקה לאור העובדה שהתראות בדבר ליקויים בגגות ניתנו לקבלן המבצע ולמתכנן עוד לפני שירד השלג. המומחה סבר כי השלג יכול היה להחמיר מצב הגגות, לאור חולשתם כפי שפירט, חולשה שנבעה מן הליקויים שמצא, וקבע כי לולא הליקויים בתכנון ובביצוע - לא היה מושפע מצב הגגות מירידת השלג. (עמ' 21 לפרוטוקול). המומחה גם קובע כי העוותים שמצא מאופיינים יותר בגורמי רוח ולא שלג. (עמ' 63 לפרוטוקול). מסקנתו תואמת את הראיות שהובאו בפני המומחה ובפני בית המשפט, והגיונה נעוץ גם בכך שבאותה שנה לא נפגעו או קרסו גגות אחרים בנצרת עילית כתוצאה מן השלג. תשובתו של המומחה, ממנה ניתן ללמוד, כי הגגות אמורים היו להיות מתוכננים על פי התקן הישן שמספרו 412, אשר התייחס לעומס של 15 ק"ג (עמ' 61 לפרוטוקול) אינה עומדת בסתירה לקביעה זו, משלא הוכח מה היה משקל השלג שנערם על הגגות נשוא הדיון, והאם חרג באופן משמעותי מן העומסים הצפויים, להם ניתן ביטוי בתקן הרלוונטי. מעדותו של המומחה עולה כי לו נבנו הגגות בצורה ראויה ובהתאם לתכנון ראוי, לא היה נגרם להם נזק, והם היו עומדים בפני תנאי מזג האוויר, לרבות השלג שירד בשנת 1992. השלג תרם למצבם של הגגות, בכך שהביא לידי ביטוי את הכשלים שהיו בהם ממילא, ולא היה הגורם לכשלים אלה. מעבר לכך, במישור יחסיהם של התובעים והנתבעת - הדירות נמסרו לדיירים לאחר שירד השלג. גם אם נקבל את הטענה כי השלג הוא שגרם לנזקים לגגות, ואף בהנחה שנזקיו הינם בגדר ארוע חריג ובלתי צפוי, חובתה של הנתבעת היה להעמיד את הדירות לרשות הדיירים כשהן תקינות ובמצב ראוי למגורים, ובכלל זה היה לדאוג לתיקונם של כל הנזקים שנגרמו להן בעת שהדירות היו עדין בהחזקתה. עלות התיקונים: המומחה קבע בחוות דעתו את עלויות תיקון הגמלונים: עבור גמלון קצר - 1,360 ₪ צביעת גמלון קצר - 1,000 ₪ עבור גמלון ארוך - 2,210 ₪ צביעת גמלון ארוך - 1,500 ₪ בחקירתו (עמ' 32+64) אישר המומחה כי עלות הצביעה של גמלון קצר היא 500 ₪ בלבד, לזה הוסיף את עלות הפיגום. המומחה הסתמך בקביעת עלות הצביעה על מחירון דקל, ואישר כי מחירון זה כולל את מחיר הפיגום, אך הוסיף כי לפי דעתו יש להוסיף בעבודות מסוימות את עלות הפיגום. למסקנה זו לא ניתן הסבר מספק לשם קבלתה. (עמ' 65 לפרוטוקול). בנוסף, אישר המומחה כי במקרים בהם נדרש להחליף את לוחות הפדר וגם לצבוע הגמלונים, אין צורך בחיוב כפול עבור שכירת הפיגום, ומכאן כי יש להפחית חלק ממרכיב זה. לאור האמור יש לחשב עלות הצביעה לפי מחירון דקל - לגמלון קצר 8 מ' X 34 ₪ = 272 ₪. לגמלון ארוך 13 מ' X33 ₪ = 429 ₪. (עמ' 31 לפרוטוקול, כפי שתוקן בעמ' 64 לפרוטוקול). הצביעה היא מהצד החיצוני והפנימי, לכן יש להכפיל כל סכום כזה בשניים. המסקנה היא שעלות הצביעה (ללא פיגום) היא 544 ₪ לגמלון קצר ו - 858 ₪ עבור גמלון ארוך. מכיוון שלא הונח הסבר מספק להוספת עלות הפיגום (מעבר לעלון מחירון דקל הכוללת רכיב זה) יש להפחית ממה שקבע המומחה בסעיף זה ולהעמידו על הסכומים שפורטו לעיל. הכללת הפיצוי והחלתו על כל הדירות: כשלי הגג חוזרים על עצמם כמעט בכל הדירות, ולמעט מקרים ספורים נמצא כי הם מחייבים תיקון. בדיקת המומחה והתרשמותו מצדיקה גזירה שווה ממצב הדירות שנבדקו ונמצאו בהם ליקויים ליתר הדירות ששופצו, על כן, במקרים בהם הושאר הנושא לשיקול דעתו של בית המשפט, יש לזכות את הדיירים בעלות התיקון של הגמלונים התקרה והגג. אשם תורם והפחתת הנזק בנוגע למצב התחזוקה של הגגות - המומחה השיב בחקירה נגדית כי מצב התחזוקה של השכונה בכלל לא היה סביר, ואישר כי מבנה עץ החשוף לשמש נזקק לתחזוקה שוטפת. (ראה עמ' 77 לפרוטוקול). המומחה הסביר כי תחזוקה לקויה עלולה לגרום לבלאי מואץ ולהשפיע על חוזק העץ ואף לגרום לעיוותים. עם זאת, המומחה הסביר מדוע לא ייחס לגורם זה משקל בקביעת הנזק והגורמים לו, באומרו כי לא הבחין באלמנטים של נזק עקב תחזוקה לקויה. להערכתו יגרם נזק לעץ בטווח ארוך יותר. (הסברו בעמ' 79,78 לפרוטוקול). לאור קביעה זו, שאין סיבה להתערב בה, לא מצאתי מקום לייחס לדיירים אשם תורם בשל מצב התחזוקה. בנוגע לנטל הקטנת הנזק - המומחה השיב בחקירה נגדית כי יש להניח שתהליך העוות של הגג הוא תהליך מתמשך וניתן היה לעוצרו ע"י התראה ותיקון בשלב מוקדם (עמ' 79 לפרוטוקול). המומחה סייג את דבריו בהמשך והשיב כי קשה להעריך מהו הנזק שנגרם כתוצאה מכך שלא עצרו את התהליך בשלב מוקדם יותר והוסיף כי ייתכן והעיוות היה גדול מלכתחילה (עמ' 80 לפרוטוקול). בפני בית המשפט לא הונחה תשתית עובדתית מספקת בכדי לקבוע כי לו תוקנו הגגות בשלב מוקדם יותר היה הנזק קטן, באיזה שלב ניתן היה לעצור את התהליך ומה היה שיעור הנזק שהיה נחסך עקב כך. יש לציין כי על פי הראיות, התריעו הגורמים המפקחים בפני קבלן הגגות על הפגמים והליקויים והוא נדרש לבצע את התיקונים הנדרשים כבר בשלב מוקדם יחסית ולכן אין לקבל את הטענה שהתנהגות הדיירים היא שמנעה תיקון הליקויים. ג. צנרת מים וביוב ומתקני תברואה: בפרק 4.4 לחוות הדעת הכללית מצא המומחה ליקוי בחיפוי הדירות סביב האמבט, הבא לידי ביטוי בכך שגובה החיפוי הינו עד 140 ס"מ במקום 180 ס"מ כנדרש. נמצא ליקוי באופן התקנת צנרת הביוב שבעטיו נדרש להתקין נקודת ביקורת ביציאה מהקיר החיצון ונקודה נוספת בצמוד לנקודת שינוי זוית בתוך הקרקע. וכן, נמצא כי לא בוצע מעבר מדורג בריצוף בין חדר האמבט לפרוזדור, כדי למנוע מעבר מים. המומחה דחה את טענת התובעים לקיומו של ליקוי בגובה הברזים בכיור הרחצה בציינו כי אין דרישה לגובה מקסימלי בתקן הישראלי. ישנה רק המלצה להתקנת בסיסי הברזים בגובה של עד 30 ס"מ מעל הכיור. הברזים הותקנו בגובה של 20 ס"מ והפיות מגיעים לגובה של 35 ס"מ מעל הכיור. (תשובות מיום 11.8.99 לשאלות ההבהרה של התובעים). מכאן, לא זאת בלבד שמדובר בהמלצה בלבד ולא בתקן מחייב, אלא שהברזים הותקנו גם בהתאם להמלצה. אף אם נצא מתוך הנחה כי מדובר באי קיום מלא של ההמלצה, המומחה הציע לדיירים לפתור את אי הנוחות הנגרמת כתוצאה מן ההפרש בגובה הברזים על ידי התקנת פיה לברז. לטענת התובעים לא מדובר בבניה ברמה טובה וראויה, משנעשתה בסטיה להמלצה. בהעדר תקן המחייב להתקין את הברזים כפי שמבקשים התובעים, וכשקיים פתרון מיידי וזול לאי הנוחות הנגרמת כתוצאה מגובה הפיה, לא ניתן לקבוע כי התקנת הברזים באופן זה איננה עומדת בסטנדרטים סבירים של בניה. גם בנוגע לדיפון האמבט, קבע כמומחה כי בוצע דיפון כמעט מלא בתחתית האמבט. לא בוצע דיפון בקירותיו, אך בהעדר תקן מחייב, בהעדר דרישה בתקנות, במפרט או בחוזה לדיפון כזה, ומאחר ולא נמצאו עיוותים או נזקים אחרים כתוצאה מאי הדיפון - לא מדובר בליקוי. התובעים אינם מקבלים קביעה זו. לטעמם ביצוע ראוי של הקבלן מחייב דיפון קירות האמבט. ב"כ התובעים מפנה לפסיקה שבה אושרו תביעות מסוג זה, תוך שבית המשפט מציין כי אי ביצוע הדיפון מהווה סטייה מרמת בניה טובה. השאלה עד כמה ניתן להרחיב חובותיו החוזיות של מוכר דירה בעילה נזיקית ולחייבו ברמת ביצוע גבוהה מן הנדרש בדין בתקנות ובמפרט, הינה שאלה קשה. אין ספק, כי רמת הבניה, הנוחיות, הבטיחות וההנאה המובטחת לרוכש יכולה, וגם משתנה, מבניה לבניה, ומושפעת, או סביר כי תושפע, ממחיר הדירה הנמכרת. הדין, לרבות התקנים המחייבים, נועדו להבטיח סטדנרט מינימלי שסטיה ממנו ללא ספק, יכולה להוות הפרת ההסכם, אי קיום הוראה חוקית, או התרשלות. לעומת זאת, בכל מה שנוגע לסטנדרט שהוא מעבר למה שנדרש בתקנות ובתקנים, לא ניתן להתעלם בקביעת היקף החובה החלה על הקבלן, ממכלול הנסיבות שבהן נכרת ההסכם וציפיות הצדדים. הפרשנות שיש ליתן לחובתו של הקבלן לספק בניה טובה ונאותה נגזרת ומושפעת במידה רבה מכל אלה. לכן, כאשר יש שתי אופציות להתקנת האמבט - האחת, היקרה יותר - מבטיחה הנאה גדולה יותר לדיירים ומחייבת דיפון קירות האמבט, והשניה, עלותה פחותה והיא ככל הנראה טובה פחות מבחינת הדירים, אם כי איננה עומדת בסתירה לכל חובה מן הדין, ובעיקר - לא גורמת לשום נזק לאמבט ולסביבתו, אינני רואה מקום לחייב את הקבלן לנקוט דווקא באופציה הראשונה בנסיבותיו המיוחדות של פרויקט זה, כאשר לקונים לא הובטח והם לא ציפו לקבל דירות בסטנדרט גבוה מן הממוצע. ד. מדרגות הכניסה אל הבית: בסעיף 4.5 לחוות הדעת קובע המומחה כי לא מצא ליקויים במדרגות הכניסה לדירה וביציאה מחדר המגורים. התובעים מבקשים לקבוע כי המומחה טעה בהבנת התקנות משבחר שלא להחיל על המקרה את דרישות תקנה 3.39. טרונייתם מופנית כנגד העובדה שבכניסה לדירות ישנה מדרגה אחת (שהמומחה מתייחס אליה כמפלס מוגבה) וביציאה מחדר המגורים לחצר -קיים מהלך בן שתי מדרגות בלבד. המונח "מדרגות חוץ" הוגדר בחלק ג' של התקנות (אמצעי יציאה מבנין) - סימן א' (פרשנות) סעיף 3.01. תקנה 3.39 מצויה בסימן ד' לפרק זה - העוסק במבנה חדר המדרגות. המומחה הפנה ובצדק לסימן ו' שכותרתו "מדרגות חוץ וכבש (רמפה)". סעיף 3.70 בסימן זה מגדיר את מבנה מדרגות החוץ ומפנה לסעיפים 3.31+3.34 בסימן ג' העוסק בחדרי מדרגות. אין כל הפניה או החלה של סעיף 3.39 על מדרגות החוץ. ה. אדני החלונות המומחה קבע כי קיים ליקוי אדריכלי באדני החלונות, בהיותם בנויים מבטון מזוין ומצופים בטיח חוץ מחוספס. לא הותקנו לוחות שיש או מוזאיקה. המומחה קבע כי לא קיים תקן ישראלי העוסק באדני החלונות אך אדן החלון נדרש להיות אטום ולהבטיח שלא יחדרו מים, ולכן יש צורך להתקין אדן מלוח או שיש או חומר אחר. בנוסף, רמת הגימור של האדנים לקויה - הטיח לא מיושר, ויש בו בליטות, מגרעות וחורים. התובעים קובלים כנגד קביעתו של המומחה כי אין צורך בפירוק החלונות לשם הרכבת האדנים, וזאת למרות שעל פי תשובותיו (מיום 11.8.99) ביצוע נכון של האדנים מלכתחילה היה בהתקנתן מתחת למלבנים. לשם התקנת אדן השיש מתחת למלבנים נדרש לפרק את החלונות, להנמיך את תחתית הפתחים על ידי חציבת בטון, ולהתקין את האדן. להרכיב את החלונות ולבצע תיקוני טיח. כל אלה הוערכו על ידי המומחה ב - 500 ₪ ליחידה. מליבו מפנה להוראות החוזה (חוברת 1.23 נספח לחוזה עם משרד השיכון, נספח א' (בעמ' 17) - שלפיה בבניה טרומית או מתועשת, אחת מן האפשרויות לבניית האדנים הינה באמצעות בטון מוחלק, כפי שנעשה כאן. בתשובותיו מיום 28.4.99 הבהיר המומחה כי לא ניתן יהיה לקבל איטום מלא על ידי ליטוש הבטון. עם זאת, קיבל את האפשרות של ציפוי האדנים על ידי פח צבעוני כאלטרנטיבה אפשרית לתיקון הליקוי בעלות נמוכה. המומחה הסביר בחקירתו כי לא מדובר בהכרח בתכנון שנועד להביא לחסכון בעלויות אלא לחיסכון בזמן, בשל היותה של הבניה כאן מואצת (עמ' 57 לפרוטוקול). מתשובות המומחה ומתגובתה של מליבו עולה כי ספק אם מדובר בכשל בתכנון - שכן תכנון האדנים בדרך זו על ידי בטון מוחלק עומד בדרישות ההסכמים, ותרם להגשמת מטרת הבניה להעמיד פתרון דיור בדרך מהירה ככל הניתן. אלא שמדובר ככל הנראה בעיקר בכשל בביצוע האדנים. ניתן להבין כי בנית האדנים על ידי בטון מוחלק באופן שתביא לאיטום מלא היא אפשרית ומקובלת בבניה טרומית ומתועשת, אך במקרה הנדון קימת בעיה של איטום, בנוסף על הפגמים האסטטים שאותם פירט המומחה. סביר להניח כי הנחת לוחות השיש או האבן על האדנים באופן שנקבע על ידי המומחה תיתן פתרון פחות טוב ואסטטי לבעיית הדיירים מזה שהיו זכאים לו, לו בוצעה העבודה כראוי ועל פי תכנון מדויק, אף בהנחה שהאדנים היו נעשים מבטון מוחלק כמתוכנן. הדיירים זכאים לכך שתיקון הליקוי יעמידם על מצב טוב לפחות כמו זה שבו היו מצויים לו קויימו ההתחיבויות החוזיות שניתנו להם. לכן, אני סבורה כי אין לקבל את קביעת המומחה בעניין זה ויש להעדיף הענקת פתרון מלא והולם לבעיה ע"י התקנת לוחות השיש או האבן תוך פירוק החלונות, פתרון שמוסיף לעלות התיקון 500 ₪ לכל יחידה. ו. השיש במטבח: במספר דירות נתגלו סדקים ושברים בשיש מסוג חברון המותקן במטבח. המומחה קבע כי בחלק מן הדירות יש להחליף את לוח השיש בעלות של 500 ₪ ובאחרים ניתן לבצע תיקון על ידי דבק בגוון מתאים בעלות של 100 ₪. בדירותיהם של 22 מן התובעים קבע המומחה כי השיש תקין וב - 37 דירות בהן הוחלף השיש לא ניתן היה לקבוע האם קיים ליקוי. בעמ' 18 לפרוטוקול הוסיף המומחה 100 ₪ לתיקון השיש, בקבלו את עמדת ב"כ התובעים כי בעל מקצוע לא יגיע לתקן שיש עבור מחיר של 100 ₪ בלבד. לכן העמיד את עלויות התיקון - על 200 ₪ עבור תיקון השיש. (במקום 100 ₪ בחוות הדעת). ברור מעדות המומחה כי אין כל עילה לקבוע שגם בדירות בהן הוחלף השיש, היה בו ליקוי כלשהו. כאמור ב - 22 דירות שבהן לא הוחלף השיש - לא נמצא בו כל ליקוי, ולא ניתן להסיק על קיומו, דווקא מן הדירות בהן כן נמצא ליקוי, וכן אין אפשרות לקבוע מה היה סוג הפגם והיקף התיקון שנדרש. לא הוצגו ראיות אחרות בנוגע למצב השיש קודם להחלפתו ולא הוכחות באשר לעלות התיקון שבוצע. לא ברור מחוות הדעת מה הגורם המדויק למצב השיש, ובהעדר כל אינדיקציה למועד שבו נגרם הנזק לא ניתן לקבל טענות הנתבעים כי התובעים אמורים היו להעלות טענתם כבר בעת קבלת הדירות. ז. לוחות גבס בקירות ובתקרות: המומחה מצא בחלק מן הדירות ליקויים שונים בציפוי הגבס, כגון - סדקים, פגמים במחברים או פגמי רטיבות. במקרים אלו נדרש לבצע תיקון קירות הגבס וצביעה. המומחה לא מצא כל פגם בקירות הגבס כשלעצמם, אך קבע כי נזקיהם נבעו מנזילת מים עקב כשלי הגג. לא ניתן לקבל את עמדת התובעים ולקבוע כי גם בדירות בהן בוצעו שינויים קיימים היו אותם ליקויים, מה גם שהמומחה קבע והעריך עלות התיקון של פרק זה באופן פרטני בכל דירה, על יסוד הנזק שנגרם בה, ולא ניתן לקבוע על דרך "הממוצע" - מה הוא הנזק המגיע לדיירים שדירתם שופצה. ח. גדר רשת: בסעיף 4.10 לחוות הדעת הכללית, מצא המומחה כי לא קויימו דרישות המפרט הטכני בכך שלא הותקנה גדר רשת בצדי השביל בכדי להפריד את חצרות הבתים מהשביל המשותף העובר בין החצרות. יתר גבולות המגרש גודרו כנדרש. בחוות הדעת המדגמית סבר המומחה כי אין צורך בהתקנת גדר הרשת לצורך עמידה בדרישות המפרט, ולכן לא פסק לדיירים בדירות המדגמיות שנבדקו פיצוי עבור רכיב זה. שינוי זה מחייב הוספת הפיצוי עבור גדר הרשת גם לדירות המדגמיות. מעקה בגבול המגרש בסעיף 4.11 לחוות דעתו מצא המומחה כי קיימת סתירה בין תקנות התכנון והבניה לבין התקן ת"י 1142 כנוסחו במועד הרלבנטי. לפי קביעת המומחה הפרשי המפלסים הקיימים בגבולות חלק מן המגרשים הם של מספר מטרים, ואין ספק כי נדרש להתקין מעקה בטיחותי אשר יענה לדרישות התקן הישראלי ת"י 1142, אליו הפנתה תקנה 3.93 לתקנות התכנון והבניה. בשעתו נקבע בתקן כי הוא אינו חל על מקומות מחוץ לכתלי הבנין. אינני סבורה כי קיימת סתירה בין הדברים. תקנות התכנון והבניה החילו את דרישות התקן על מצב ספציפי שתואר בתקנה 3.93 ובהקשר זה גוברת ההוראה הספציפית המחייבת בניה לפי התקן על פני הקביעה הכללית בתקן כי הוא אינו חל מחוץ לכתלי הבנין. מכל מקום, כאשר קיימת אי בהירות ומדובר בנושאי בטיחות מסוג זה, מן הראוי היה לנקוט בגישה המחמירה ולפעול כמתחייב לשם מניעת הסיכון. על כן, אני קובעת כי קיים ליקוי בעניין זה. י. פינוי הדירות ודיור חלופי: התובעים מבקשים לקבוע כי 7 ימים לא יספיקו לתיקון הליקויים בדירות. לדעתם יש לקבוע פרק זמן ארוך יותר של מספר שבועות כבסיס לפיצוי עבור דיור חלופי (התובעים תבעו 600$ עבור חודשיים) ולהוסיף לכך את עלות הפינוי של המטלטלין בסך 400$ והפסד ימי עבודה בסך 400$. לגרסתם, אם יקבע פרק זמן קצר מחודשיים, הדיור החלופי יהיה במלון ואז מדובר בעלות גבוהה יותר. עוד טוענים התובעים כי יש לפסוק להם פיצוי בגין רכיב זה בנפרד מן הפיצוי עבור עוגמת הנפש. הנתבעים מתנגדים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה, אלא אם יוכח מי מבין התובעים שלגביהם קבע המומחה כי יש צורך בפינוי דירתו ביצע תיקונים בפועל, לחלופין, מתנגדים הנתבעים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה למי שמכר דירתו. המומחה קבע כי 7 ימי עבודה (ללא פינוי כל המטלטלין) הינם פרק זמן סביר למקרים בהם נדרש פינוי - וקביעתו הינה סבירה, ואין לסטות ממנה. כמו כן, אין מקום לפצות תובעים אשר מכרו דירתם, עבור ראש נזק זה, משברור כי לא נגרם ולא ייגרם להם בפועל נזק כגון דא. (ראה פסק דינה של כב' השופטת א. פרוקצ'ה בת"א (מחוזי ירושלים) 80/92 סלמן נ. בן אבו חברה לבניין ולפיתוח בע"מ. בית המשפט העליון בע"א 5323/99 לא התערב בקביעה זו, וכך גם לא במסגרת הערעור הנוסף (ע"א 11254/02 - בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח' , תק-על 2004(1), 296). פרק הזמן הקצר של שבעה ימים מחייב לינה בבתי מלון ועל כן הפיצוי הראוי הינו בסך 600$ עבור כל התקופה לכל יחידת דיור לגביה קבע המומחה כי יש צורך בפינוי הדירה בעת עריכת התיקונים. יא. פיקוח הנדסי: התובעים זכאים לתוספת של 8% בגין פיקוח הנדסי כפי קביעת המומחה. מדובר בשיעור סביר ומקובל. יב. עוגמת נפש: התובעים ביקשו בכתב התביעה לפסוק להם סכום של 3000$ כל אחד עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם. בא כוחם עותר לפסוק להם סכום זה מעבר לפיצוי עבור הדיור החלופי. הנתבעים מבקשים לדחות את דרישת התובעים בראש נזק זה, בטענה כי אינם עומדים בדרישות שנקבעו בהלכה לפסיקת נזק לא ממוני, בכלל זה מבחן הסיבתיות והצפיות. בסיכומיה, טוענת מליבו (בעמ' 62) כי ליקויי בניה הינם כורח המציאות בשל אופי המלאכה, ולכן נקבעו תקופות בדק ארוכות על ידי המחוקק. לטעמה, לא ניתן לראות בליקויי הבניה, לכל הפחות אלו הניתנים לתיקון, כהפרה של התחייבות הקבלן. על אחת כמה וכמה, נטען כי הדברים נכונים ביחס לתובעים שלא איפשרו לקבלן לבצע תיקונים. רשלנות תורמת של הדיירים צריכה להביא לשלילת הפיצוי הלא ממוני. עוד מבקשת מליבו כי בית המשפט יתן דעתו לאופי הפרויקט כפי שפורט לעיל. בהיותו אתר חרום, לא ניתן להתייחס אליו כאל פרויקט בניה רגיל. לחלופין, מבקשת מליבו לפסוק פיצוי מתון. לעניין הצפיות, כבר נקבע כי קבלן צריך לצפות שליקויי בניה, ובפרט רטיבות ודליפות יגרמו סבל ועוגמת נפש לדיירים. (ע"א 611/89 - דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' ויקטור נחמיאס , פ"ד מו(2), 60 ). סכום הפיצוי אינו עומד ביחס ישיר לעלויות התיקון. כך נקבע כי יש הצדקה להעניק פיצוי גבוה יותר במקרים בהם סבלו הדיירים מרטיבות בדירה (ראה ע"א 611/89 לעיל). בהתחשב בטיעוני הצדדים, סוג הליקויים ועוגמת הנפש שתיגרם כתוצאה מתיקונם אני מורה כי הפיצוי עבור עוגמת הנפש יחושב כדלקמן: תובעים בעלי דירות שתיקונם כרוך בפינוי הדירה יזכו לפיצוי בשיעור 20% מעלות התיקונים (כולל חישוב הפיקוח ההנדסי, המע"מ והדיור החלוף). תובעים בעלי דירות שתיקון דירותיהם איננו כרוך בפינוי לדיור חלוף יזכו לפיצוי עבור עוגמת הנפש בשיעור של 15% מעלות התיקונים (כולל חישוב הפיקוח ההנדסי והמע"מ), כסכומם משוערך להיום. יג. ריבית: התובעים מבקשים לפסוק להם ריבית על כל סכום שיפסק. הם מסתמכים בכך על פסק הדין שניתן בע"א 611/89 שהובא לעיל. בע"א 11254/02 - בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' דני סלמן ואח' , (תק-על 2004(1), 296 ,בעמ' 299) נפסק כי : "הזכות לפסיקת ריבית קמה מקום שלתובע נגרם חסרון-כיס או נמנעה ממנו אפשרות השימוש בכסף. איש מן המשיבים לא טען שכבר ביצע את העבודות הקשורות בהחלפת התקרה בביתו וכי עקב כך נגרם לו חסרון-כיס. בפוסקו למשיבים הפרשי הצמדה העמידם בית-המשפט במצב בו היו אילו קיבלו מן המערערת את הפיצוי ביום הגשת חוות-דעתו של המהנדס ורשסקי; ויותר מכך לא היו המשיבים זכאים לקבל". מכאו כי סכום הפיצויים לשם תיקון ליקויי הבניה אינו נושא ריבית. לעומת זאת, הסכום שיפסק כפיצוי עבור עוגמת הנפש ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, שכן לו שולם במועדו היה מניב לתובעים ריבית. 13. התביעה העיקרית: התובעים הגישו תביעתם כנגד שו"פ בלבד, המוכרת, אשר עסקה בשווק הדירות. במישור זה, אני מחייבת את שו"פ לשלם לתובעים את מלוא הנזק כפי שיקבע בהמשך. 14. הודעה כנגד צד ג': שו"פ מבקשת להטיל כל חיוב שיוטל עליה על מליבו, הקבלן המבצע, על סמך התחייבויותיה של מליבו כלפי משרד הבינוי והשיכון, ולאחר שהומחו לה זכויותיו של משרד השיכון כלפי מליבו. מליבו מבקשת לקבוע אחריותה של שו"פ לנזקים, עקב מעורבותה של זו בעריכת חוזי הרכישה, המפרטים והתשריטים, וכן נוכח העובדה שבנית הדירות הושלמה והן נמסרו לנציגי שו"פ כשהן מוכנות לאיכלוס, והיא אמורה היתה לדאוג לתחזוקתן עד לאכלוס. לו הוכח כי חלק מן הפגמים נגרמו כתוצאה מהזנחתה של שו"פ במהלך התקופה בה החזיקה בדירות, היתה הצדקה לקבל עמדתה של מליבו. מחוות הדעת והראיות שהובאו עולה כי הנזקים הם תוצאה של תכנון ו/או ביצוע לקוי, מקורם בהתנהגות הקבלן ובמחדליו ולא ניתן לתלות אותם בהזנחה מצד שו"פ. המסקנה היא כי יש לחייב את מליבו לפצות את שו"פ במלוא החיובים שיוטלו עליה, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד. 15. ההודעה כנגד צדדים רביעיים: מליבו צירפה כצדדים רביעיים את משרד הבינוי והשיכון, את אלנור בע"מ, אברהם ליבוביץ' ואשר ורדי, האדריכל חיים פרוכטר, אלקטרה (ישראל) בע"מ, גיער ובנו בע"מ, קרב מערכת בנייה בע"מ ואינג' סנדי בוים. א. ההודעה כנגד משרד השיכון ואנג' בוים: טוענת מליבו כי מעורבותו של משרד השיכון בפרויקט מצדיקה הטלת האחריות עליו. לטענתה, משרד השיכון הותיר בידיו את הפיקוח על התוכניות השונות שהוכנו על ידי מליבו ומטעמה, מתן הנחיות והוראות לקבלן, ביצוע פיקוח צמוד על העבודות באתר ופיקוח עליון. לטענת מליבו, בהיותו יזם הפרויקט אחראי משרד הבינוי הן לתוכניות והן לביצוע, ואנשיו היו מעורבים בשלבים אלה. משרד הבינוי ניהל מערך של ניהול פרויקט ופיקוח צמוד מטעמו. מנהל הפרויקט, סנדו בוים, שימש גם כמפקח צמוד בשטח. בהסתמך על חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות") מבקשת מליבו לקבוע כי המזמין לא יכול להסתמך על הפגמים מאחר ולא ניתנה לה ההזדמנות לתקנם. בנוסף, מבקשת מליבו לקבוע כי הוראות בחוזה בינה ובין משרד השיכון, שיש בהם כדי לשלול או להגביל את אחריות המשרד הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד. במישור החוזי העובדה שמשרד השיכון הותיר בידיו סמכויות פיקוח על אופן ביצוע החוזה על ידי מליבו איננה יוצרת חובה כלפיה לשאת באחריות לנזקים שנגרמו בשל רשלנותה והפרת חובותיה החוזיות של מליבו. סעיף 3(ב)(2) לחוק קבלנות, אינו מאפשר לקבלן להסתמך על פגם שנגרם מסיבה שהמזמין אחראי לה. אין בפי מליבו טענה כביכול הליקויים או חלקם נבעו מסיבות הכרוכות בהתנהגותו של המזמין. אין לקבל גם את טענתה של מליבו כי המזמין, משרד השיכון, מנוע מלטעון כלפיה לפגמים בשל כך שלא נתן לה הזדמנות לבצע את התיקונים, כמצוות סעיף 3(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות. ראשית, טענה זו יכולה לבוא בגדר טענות ההגנה כנגד תביעת שו"פ, בהנחה שהמחאת הזכויות כפופה לקיום חיובי המזמין, ולא כבסיס לתביעת המזמין. לגופו של עניין - למליבו ניתנה האפשרות לערוך תיקונים בעת מסירת הדירות לדיירים, ובתום שנת הבדק, והיא אף טוענת באותה נשימה כי נערכה לבצע תיקונים כאלה. סעיף 3(א(1) לחוק חוזה קבלנות קובע כי המזמין לא יהיה רשאי להסתמך על פגם, אם לא מסר לקבלן הודעה עליו, זולת אם ידע הקבלן על הפגם. בנוסף, הובאו ראיות לכך, שהמפקח מטעם משרד השיכון, התריע בפני מליבו על ליקויים שהיו ידועים לו, וניתנה למליבו הזדמנות לתקנם, בבמהלך הבניה, בתום שנת הבדק וגם לאחר שפנו הדיירים באמצעות בא כוחם לשו"פ בטענות בנוגע לפגמים כאלה. יתירה מכך, בפסק הדין שניתן בע"א 5609/97 - יעל ומשה גולדברט נ' בלייכר זיכהולץ קבלני בנין בע"מ (בפירוק זמני), (תק-על 2001(2), 404) דן בית המשפט העליון בחובותיו של מפקח מטעם העמותה שהתאגדה ע"י הדיירים כלפי אותם דיירים ואישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המפקח מילא חובותיו בכך שהתריע על הפגמים, הן בפני הקבלן והן בפני העמותה. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בסמכות הפיקוח הנתונה למזמין בכדי להגן על עצמו מפני הפרת ההסכם על ידי הקבלן. עוד במישור החוזי, בהסכמים בין מליבו ומשרד השיכון נקבעו תנאים שמטרתם לפטור את משרד השיכון מאחריות לנזקים שיגרמו כתוצאה מליקויי הבנייה, ולהבטיח שיפוי המשרד ע"י מליבו באם יחויב בפיצוי עבור נזקים כאלה( סעיף 23 להסכם ונספח ד' להסכם). מליבו מבקשת לקבוע כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, שאין ליתן לו תוקף. בעניין זה, מקובלים עלי טיעוני משרד השיכון. ראשית, לא הוברר האם מסמך ד' לחוזה, המכונה תנאים מיוחדים לחוזי תכנון וביצוע, המכיל תנית שיפוי הינו חוזה אחיד. שנית, בהנחה שהחוזה כולו, על נספחיו מהווה חוזה אחיד, טוענת מליבו כי סעיף הפטור והשיפוי נכנס לגדר חזקת התנאי המקפח המצויה בסעיף 4(1) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 העוסק בתנאי "הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי ". כפי שנקבע בע"א 4602/97 - רדאל (אשדוד 88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (פ"ד נג(2), 577), "השאלה היא, למעשה, שאלה של סבירות: עד כמה סבירה ההגבלה שקבע הספק, בהתחשב בחוזה הספציפי ובנסיבות האחרות". החזקה אמנם מעבירה את הנטל אל כתפי הספק להוכיח את סבירות התנאי ולשלול את הטענה בדבר היותו מקפח, אך איננה מונעת או אוסרת על קביעת תניות מסוג זה בחוזים האחידים. נסיבות העניין מלמדות כי לא מדובר בתנאי מקפח. מליבו היא שעסקה בהכנת התוכניות, בבחירת בעלי המקצוע ובביצוע העבודות תחת פיקוח של מנהל העבודה מטעמה. העובדה כי התחייבה לפטור את המזמין מאחריות ולשפותו במסגרת חוזה שנחתם בעקבות הליכי מכרז מהווה טעם נוסף להצדיק קיום דווקני של הוראות ההסכם. מדובר בגוף גדול ומנוסה אשר היה מודע היטב לתנאי ההסכם ולעלויות הנגזרות מהיקף האחריות הרובצת על מליבו כתוצאה מתניותיו, עלות זו (שבאה לידי ביטוי יש להניח בעלויות הביטוח) הינה אחת מן העלויות אותן לקחו בחשבון המתחרים במכרז, וכל מי ששקל להתחרות בו, ואין כל הצדקה לשנות דבר מהוראותיו המפורשות. יש לציין כי מדובר בתניית שיפוי ברורה שיש לפרשה כמטילה חובת שיפוי על מליבו כלפי המדינה, אף בהנחה שניתן היה להטיל על המדינה אחריות בנזיקין כלפי התובעים (ראה ע"א 3192/93 - משה"ב חברה לשכון בנין ופיתוח נ' מאיר כחלון , פ"ד נ(1), 210 ,עמ' 212-213). בעניין זה לא ראיתי לקבל את עמדת מליבו כי סעיף 21 להסכם אינו מתייחס לליקויי בניה אלא לנזקי רכוש וגוף לצדדים שלישיים בלבד. סעיף 21 דן בנזקים שיגרמו לכל צד שלישי תוך ביצוע במבנה ובקשר לכך. ונאמר: " אם הממשלה תידרש לשלם לצד שלישי פיצויים כל שהם, מתחייב הקבלן להחזיר לממשלה את הסכום שישולם על ידה …". מדובר בסעיף שיפוי כולל המתייחס לכל נזק שיגרם בקשר לעבודות הבניה ואינו מסויג לסוג מסוים של נזקים. באשר למישור הנזיקי - התובעים בחרו שלא להגיש תביעתם כנגד משרד השיכון. מליבו מבקשת לסמוך על פסיקה ממנה ניתן ללמוד כי לו הוגשה תביעה כזו, היה בסיס לחייב את משרד השיכון באחריות נזיקית כלפי התובעים, בשל אחריותה ומעורבותה בפרויקט, וביחוד בשל כך שלא פיקחה כראוי על מעשיה של מליבו עצמה. יש ממש בטענה זו אלא שיש להניח כי במקרה כזה היה משרד השיכון זכאי לשיפוי מצד מליבו על אי מילוי התחייבויותיה החוזיות כלפיו. מכל מקום, הבסיס לחיובו של המשרד בהודעה לצד רביעי במישור הנזיקי יכול להעשות באם ימצא בית המשפט כי מדובר במעוולים משותפים שיש הצדקה לחלק ביניהם את האחריות לנזקים. על כך יש לאמר, ראשית, כי מליבו חוייבה לשאת בנזקים ולשפות את המודיעה על נזקיה בשל הפרת התחייבויותיה החוזיות כלפיה, ומכח המחאת הזכויות. שנית, מליבו לא הצביעה על התנהגות רשלנית של משרד השיכון, שבאה לידי ביטוי לדוגמא: במתן הוראות לא סבירות או במתן הנחיות הנוגדות את דרישות המפרט והמהוות פגיעה בסטנדרט ראוי של ביצוע. הטענה הקונקרטית היחידה המועלית כנגד משרד השיכון הינה שהתרשל בפיקוחו על מעשיה של מליבו, אישר את תוכניות הביצוע שנמצאו לקויות בסופו של דבר, את בחירת החומרים ואופן הביצוע. אמנם, רף הביצוע שהוסכם מלכתחילה, נוכח טיבו של הפרויקט, אשר ביקש להבטיח בניה זולה ומהירה, אינו יכול להיות גבוה, ובהתאם לכך גם נקבע היקף אחריותם של המבצעים. עם זאת, בקשר לאף אחד מן הליקויים לא נקבע כי התכנון הלקוי או הביצוע הלקוי הינם תוצאה של פרט שהוכתב על ידי משרד השיכון. במרווח שאיפשרו ההנחיות והוראות ההסכם בחר הקבלן כיצד לתכנן את הבניה, באילו חומרים להשתמש ומה יהיו דרכי הביצוע. ברור כי לקבלן היה עניין לעמוד במועדים שהוקצבו בחוזה ובעלויות נמוכות ככל הניתן, אלא שמשרד השיכון לא התפשר בשום שלב על עמידה בתקנים ובדרישות הדין ואף להיפך. סטיה מדרישות אלו לא רק שאיננה מתחייבת מאופי הפרויקט אלא עומדת בניגוד גמור להתחייבויותיו החוזיות של הקבלן. כך גם במקרים בהם התכנון היה לקוי או נועד לזרז את השלמת הבניה - לא מדובר באילוצי החוזה אלא בשיקול דעתו של הקבלן כיצד לעמוד בהתחייבויותיו. הצעתו של הקבלן לבצע את הפרויקט בזמנים ובעלויות שנקבעו בהסכם, הצעה שהביאה לזכייתו במכרז, מעידה כי סבר שהדבר ניתן לביצוע תוך הקפדה על דרישות ההסכם. סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הדן באחריותם של מעוולים משותפים קובע כי: "(א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב, על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר, אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת ההשתתפות. (ב) בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא". המבחן לקביעת שיעור ההשתפות של המעוולים בפיצוי הוא "מבחן האחריות" אשר פורש כפסיקה כמתייחס בעיקר למידת האשמה, אשמה מוסרית, צדק ויושר. (ראה ע"א 3656/99 - טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ , פ"ד נו(2), 344 וע"א 477/85 - אפרים בוארון נ' עירית נתניה ואח', פ"ד מב(1), 415). במקרה הנדון, בשים לב לכל העובדות והנתונים שהובאו, האשמה המוסרית והחוזית מוטלת בעיקרה על כתפי הקבלן המבצע. לאור האמור ולאחר ששקלתי גם את טענות הצדדים ביחס לסעיף השיפוי בהסכם ביניהם, שבו הביעו כוונתם כי האחריות תוטל בלעדית על הקבלן, אינני רואה מקום לחייב את משרד השיכון בשיפוי הקבלן בדרך כלשהי. המסקנה היא כי לא הונח בסיס לחיוב משרד השיכון בפיצוי או שיפוי מליבו לא במערכת ההסכמית שבינהם ולא בדיני הנזיקין ועל כן דין ההודעה כנגדו להידחות. דין ההודעה כנגד סנדו בוים להדחות מאותם נימוקים. אין יריבות חוזית בין בוים ובין מליבו. אחריותו בנזיקין, אף אם קיימת חובת זהירות מושגית ביחסים בינו ובין הקבלן, לא הוכחה. פסק הדין היחיד אליו הפנתה מליבו, ע"א 2907 ,2688/95 - יצחק פנחס נ' כרם מהנדסים ואח' , (פ"ד נ(5), 742), איננו תומך במסקנותיה של מליבו, ועניינו חלוקת הנזק החוזי על פי מידת האשם היחסי של צדדים לחוזה. באותו עניין נתבע מפקח על ידי המזמין, עבורו היה אמור לבצע את עבודות הפיקוח, ונמצא חייב בנזקים לאור הפרת התחייבותיו החוזיות. לשם הוכחת עוולת הרשלנות היה על מליבו לפרט ולהצביע על מעשיו הרשלניים הספציפיים של המפקח מטעם משרד השיכון, המהווים הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית כלפיה ולבסס את הקשר הסיבתי בין התנהגות המפקח ובין ביצוע עוולותיה היא. כל זאת כאשר אנו זוכרים כי בשטח מצויים היו מנהל אתר ומפקחים מטעמה, שכל מטרתם היתה להבטיח כי קבלני המשנה יקיימו את חיוביהם החוזיים כלפי מליבו ויבצעו עבודתם בדרך ראויה וטובה. אין לשלול את האפשרות כי מפקח יחויב באחריות בנזיקין כלפי צד שעמו אין לו קשרים חוזיים, אלא שהדבר צריך להעשות במקרים בהם היתה בהתנהגות המפקח תרומה לרשלנות/אחריות המעוול. לא כך בענייננו. ב. ההודעה כנגד אלקטרה (ישראל) בע"מ: אלקטרה התחייבה לבצע עבור מליבו תכנון וביצוע של מערכות האינסטלציה. אלקטרה מצידה התקשרה עם משרד המהנדסים היועצים י. אלישע - ש. פרנקל לשם קבלת התכנון. ההודעה כנגד אלקטרה מצומצמת לעלויות של הליקויים בתחומה: הליקוי המפורט בסעיף 4.3.3 לחוות הדעת - צינור האוויר של מערכת הביוב אשר מסתיים בחלל הגג, ויש להאריכו עד מעל לגג. המומחה קבע כי מדובר בפגם תכנוני והעריך עלותו ב - 100 ₪ ליחידה. הליקויים בצנרת הדלוחין, סעיף 4.4.4 בחוות הדעת, שעלותם הוערכה ב - 500 ₪ ליחידה. בתגובתה של אלקטרה נטען כי התכנון המקורי היה שצינור האוויר יבוצע מעבר לגג המבנה. לפי דרישה של מליבו שביקשה להוזיל את העלויות, ובעקבות נספח א' לתגובה, שבו הובאה עמדת משרד השיכון לכך, הציע משרד פרנקל את הצעת התכנון, שאיפשרה לפי קביעתו התקנת צינור האוויר עד לחלל הגג, והתקנת רעף איוורור מעל הצינור. אלקטרה מבקשת לקבוע שמליבו היא שאחראית לליקוי זה אשר נעשה לפי בקשתה, ולחלופין, להטיל את האחריות לנזק על משרד אלישע - פרנקל שאישרו את השינוי. מטיעוני הצדדים, לרבות טיעוני אלישע פרנקל ותשובות המומחה עולה כי התכנון המקורי עמד בדרישות התקן הישראלי. מליבו ביקשה להוזיל העלויות ולשנות את אופן הביצוע, וקיבלה הסכמת משרד הבינוי לשינוי שיערך בכפוף לכך שיזכה לברכת היועץ. במכתב שהופנה אל המתכנן נדרש פתרון חלופי שיאושר על ידו. בתגובה נתן המתכנן פתרון שלפיו צינור האוויר יגיע עד צמוד מתחת לרעף, ומעליו יותקן רעף אוורור. לו היה הביצוע תואם את הפיתרון כפי שהוצע, היה בו כדי לענות על דרישות התקן. (עדותו של המומחה בעמ' 82 לפרוטוקול). משמע, המתכנן נדרש להציע פתרון חלופי לתכנון המקורי העומד בדרישות התקן, וכך עשה. אין לראות במליבו אחראית לליקוי זה. מליבו אמנם ביקשה לשנות את התכנון, אך בכפוף לאישור היועץ. לא ניתן להבין מעמדת מליבו כי הסכימה לקבל פתרון שאינו עומד בתנאי התקן. הדרך בה נקטה אלקטרה בסופו של דבר לא היתה בהתאם לאישור היועץ. הכשל הוא בביצוע - אלקטרה בחרה שלא לפעול על פי התכנון המקורי וגם לא לפי התכנון החלופי, ועל כן האחריות לכשל זה מוטל בלעדית על כתפיה. הליקוי בצנרת הדלוחין נבע מכך שהתקנתה לא עמדה בדרישות הל"ת, סעיף 4.10.6, והמומחה הציע כפתרון להתקין נקודות ביקורת בשני מקומות. טוענת אלקטרה כי התקינה את הצינורות בהתאם להוראות המתכנן וכי זה סבר שעל פי הוראת היצרן אין צורך בנקודות ביקורת. אחריותה של אלקטרה כלפי מליבו, כמבצעת וכמתכננת אינה מוטלת כאן בספק, בין אם מדובר בכשל בתכנון ובין אם בביצוע. המסקנה היא שיש לקבל את ההודעה כנגד אלקטרה בנוגע לעלות הליקויים שאוזכרו בסעיפים 4.4.4 ו - 4.3.3. אחריות המתכנן אלישע - פרנקל תידון בהמשך. ג. ההודעה כנגד גייער בע"מ: גייער צורפה להליך כצד רביעי מכוח היותה מי שהתחייב כלפי מליבו לתכנן את הגגות והגמלונים וביצעם בפועל. לשם קיום התחייבותה כלפי מליבו התקשרה גייער עם המהנדס יוסי שירן על מנת שיתכנן עבורה את הגגות והגמלונים. לטענת מליבו - גייער הציעה לשלב תכנון וביצוע הגגות יחד עם גמלונים מעץ על סמך נסיונה, ובטענה כי ביצעה גגות משולבים כאלה בעבר בהצלחה. מליבו הסכימה לקבלת התוכניות, בכפוף לאישור משרד השיכון, לאחר שגייער גם הוסיפה ואמרה כי גגות משולבים כאלה הם יפים, עמידים וחזקים והזמן הדרוש להתקנתם קצר יותר. במהלך שנת 1991, ועוד לפני שירד השלג בנצרת עילית, החלה מליבו להתריע בפני גייער על ליקויים בעבודות הגג. מן המסמכים שצורפו על ידי מליבו עולה כי לא רק מפקחיה העירו על הפגמים והחוסרים בעבודות גייער, אלא היא נדרשה גם להתייחס להערות אנג' מ. אדלשטיין מטעם משרד השיכון. במכתב מיום 23.7.91 (נספח כב' לסיכומי מליבו) הגיב שירן על הערות אנג' אדלשטיין בעיקר בכל הנוגע לבעיות בחיזוק הגגות ובאטימותם. עוד עולה מן המסמכים כי בשלהי שנת 1991 ראשית 1992, נתגלו נזילות בגגות של כ - 60 בתים, ומליבו פנתה בדחיפות ובמברקים אל גייער על מנת שתפעל לתיקון הנזילות ולמניעת הנזקים הנגרמים לבתים כתוצאה מחדירת המים. לטענתה של מליבו, לא הזדרזה גייער לתקן את הליקויים גם לאחר שפנתה אליה בדרישה לעשות כן, והתרשלה בקיום התחייבויותיה. עוד נטען כי ניתנו לגייער הזדמנויות רבות לתקן את הליקויים, אף לאחר הגשת התביעה, אך היא סירבה לתקנם או היתנתה ביצוע התיקונים במימונם על ידי אחרים. סוגיית השלג כבר נדונה בפרק הליקויים. כאמור, המומחה השיב חד משמעית כי הנזקים שנגרמו כתוצאה מן השלג נגרמו כתוצאה מן הכשלים בתכנון ובביצוע הגגות ולולא כשלים אלה, היו הגגות עומדים בעומס השלג ולא היו נגרמים להם נזקים. יתירה מכך, הוכח כי חודשים רבים לפני השלג נמצאו בגגות ליקויים באטימות ובחוזקם והמהנדס נדרש ליתן דעתו לטענות לגבי פגמים אלה. גייער אחראית כלפי מליבו הן לתכנון הגגות והגמלונים והן לביצועם, ועל כן עליה לשפות את מליבו בגין כל הנזקים שנגרמו כתוצאה מכשלי הגג, נזקים ישירים ועקיפים. הנזקים העקיפים הם אלה שנגרמו לקירות הגבס, עקב נזילות המים מהגגות, בשל בעיות באיטום הגגות. כפי שהעיד המומחה - לא נמצא פגם בעצם בניית הקירות מגבס ומצבם הלקוי מיוחס כולו לפגעי המים. גייער טוענת מאידך כי ביצעה את כל התיקונים שנדרשו ממנה, ובמכתב מיום 27.5.92 (נ/9) אישרה מליבו ביצוע התיקונים. עוד טוענת גייער כי מליבו ויתרה במסמך זה על כל תביעה כנגדה לאחר שהפחיתה סכום של 30,000 ₪ מתוך כספי התמורה שהגיעו לגייער. יש לציין כי בנ/9 נאמר בין היתר: "עלות התיקונים בגין חדירת מים סוכם על סכום ניכוי של 30,000 ₪". סוכם בנ/9 כי הקבלן (גייער) ימסור ערבות טיב בסך 5% מערך החוזה כתנאי לקבלת הסכום הסופי הנותר. ולבסוף נרשם "הצדדים מסכימים על העדר תביעות מכל סוג בקשר לעב' הנ"ל". דין הטענות בדבר ויתור כולל על כל תביעה מצד מליבו להדחות, הן מן הטעם שהדבר מהווה הרחבת חזית, שמליבו התנגדה לו בכתב התגובה שהגישה, והן לגופו של עניין. את המסמך נ/9 ניתן לפרש כמסדיר את כל הטענות שהיו לצדדים זה כלפי זה בעת שנערך, ולא כצופה פני עתיד ומתייחס לפגמים ונזקים שיתגלו בעתיד ואשר סיבתם תהא נעוצה בעבודתו של גייער. לשם כך הותירה גייער בידי מליבו ערבות לטיב העבודה. מהתמורה ששולמה לגייער קוזז סכום של 30,000 ₪ אשר שוייך לעלות התיקונים בגין חדירת המים. הליקויים שנגרמו לקירות הגבס, נתגלו בשלב מאוחר יותר. לו היו קיימים לפני מסירת הדירות לדיירים - יש להניח כי הדבר היה בא לכך ביטוי בפרוטוקולים של המסירה, והם היו מתוקנים קודם למסירת הדירות. כאמור, גם גייער לא ראתה עצמה פטורה מלשאת בנזקי הפגמים שהיו בגג, בהסתמך על נ/9 ולא טענה לויתור מצד מליבו. טענתה של גייער כי הסכום של 30,000 ₪ קוזז כ"פרמיית סיכון" לגבי נזקים עתידיים בגגות איננה מתיישבת עם לשון הכתוב ואף לא עם נסיבות עריכתו. המסמך נערך כשנה לאחר שנתגלו לראשונה בעיות באיטום ונזילות לתוך הדירות, ומן הסתם מתייחס לעלות תיקונם של נזקים שכבר היו ידועים ותוקנו. גייער מבקשת לקבוע כי אין לה כל אחריות לכשלי התכנון של הגגות. לטענתה - לא היתה מעורבת כלל בתהליך התכנון, אשר בוצע עבורה על ידי המהנדס שירן. לגרסתה - הליקויים במבנה הגגות מקורם בתכנון לקוי ו/או בבחירת חומרי גלם בלתי מתאימים על ידי המזמין (מליבו). בנוגע לתכנון - נאמר כי תוכניותיו של שירן הועברו לבדיקה ואישור של מספר גורמים: מליבו, משרד השיכון, המפקד סנדו בוים, אלנור ושו"פ, ומליבו היתה מעורבת מאוד בפיקוח על התוכניות. לראיה מפנה גייער לדו"ח ישיבת תאום מיום 18.12.90 שנוהלה על ידי משה גופר, מנהל הפרויקט מטעם מליבו. בפגישה הועלה נושא בדיקת הכוחות האופקיים על ידי שירן, בהתאם להנחיות ליבוביץ', מהנדס משרד השיכון, אושר הפרט של ארגזי הרוח, וסוכם כי יוכן פרט של ציפוי האגד בלוחות עץ בגמלונים ע"י אלנור, ויוגש לאישור עקרוני של משרד השיכון. טוענת גייער כי מליבו היא זו שהכתיבה לגייער את הפתרון של התקנת לוחות פדר 12 על גבי גמלוני העץ, וזאת בעיצה אחת עם משרד השיכון ויתר יועציה. בעניין זה הוא מפנה לסיכום הישיבה שלפיה אלנור היא שתכננה את ציפוי הגמלונים. גייער טוענת כי איננה אחראית לפגמים בחוזק הגג בשל העדר אלכסונים - שכן היא פעלה בהתאם להנחיות ולתוכניות של שירן; ואם יש כשל בתכנון הרי יש לחייבו. נראה כי גייער איננה חולקת על כך שעל פי תנאי התקשרותה עם מליבו (החוזה נספח ד' לסיכומי מליבו) היתה אחראית כלפיה לתכנון והביצוע הכולל של כיסוי הגגות. בנספח לתנאים מיוחדים - המהווה חלק מן ההסכם (צורף בכתב יד להסכם) נאמר בסעיף 3: "התכנון הנעשה על ידי הקבלן יהיה לביצוע רק לאחר אישור הקונסטרוקטור של החברה ומשרד השיכון. עם זאת, אישור התוכניות איננו מהווה מצד הקונס' או משרד השיכון כל אחריות מצידם ליציבות האגדים והנ"ל הינו באחריות הקבלן". העובדה שהקבלן הראשי (מליבו) והמזמין (משרד השיכון) העמידו מפקחים מטעמם לבדוק את התוכניות, ולא עמדו על כשלי התכנון או שהיו ערים לכשלים אלה אך לא עמדו על כך שיתוקנו כראוי - איננה פוטרת את גייער מפני קיום התחייבויותיה ואיננה מפחיתה מאחריותה החוזית כלפי המזמין. על כן, גייער אחראית כלפי מליבו לכל כשלי התכנון, גם אם פעלה על פי הנחיותיו של שירן, המתכנן עמו התקשרה, וכן לכשלי הביצוע - אם היו. במישור יחסיה של גייער עם המזמין - מצויים באחריותה הכשלים שנתגלו בחיזוק האגדים, בין אם מדובר בכשלי תכנון, ובין אם מדובר בכשלי ביצוע. אשר לפגמים בגמלונים - טוענת גייער כי ההחלטה לבחור בפתרון של לוחות הפדר, כמו בעובי הלוחות ותכנון הפרט כולו, לא נעשה על ידה או באחריותה, החומרים נבחרו על ידי מליבו והפרט כולו תוכנן על ידי אלנור. לוחות הפדר הם לוחות עץ שבהם משתמשים לציפוי. מדובר בפרט דיקורטיבי עם משמעויות לגבי האיטום. (עמ' 72 לפרוטוקול). המומחה אישר כי הדרישה לשימוש בלוחות פדר הופיעה כבר בתוכנית ההגשה, עוד לפני שנכנסו לתכנון הספציפי של הפרט. (עמ' 74 לפרוטוקול). ראשית, יש לומר כי המומחה לא שלל לחלוטין את השימוש בלוחות פדר - אלא קבע כי הלוחות שנבחרו לא התאימו ליעודם. על פי חוות הדעת - לוחות בעובי 12 מ"מ מתאימים לשימוש פנימי ולשימוש חיצוני יש להשתמש בלוחות בעובי 22 מ"מ. (ראה גם עמ' 68 לפרוטוקול). השימוש בלוחות פדר דווקא ולא בשיטת ציפוי אחרת, כמו בטיח, היא החלטה אדריכלית, שאכן נקבעה על ידי המזמין. המומחה העיד כי לא ידוע לו על מפרט או דרישה במפרטי משרד השיכון המתייחסת לעובי לוחות הפדר הנחוצים לצורך שימוש חיצוני. ההחלטה איזה לוח יתאים לשימוש חיצוני צריכה להתקבל על פי חישובי עומס. (עמ' 73 לפרוטוקול). בעמ' 75 לפרוטוקול שב והבהיר המומחה כי הבחירה בלוחות פדר כפתרון לציפוי לא היתה שגויה וגם החישובים הסטטייים שנעשו ע"י המתכנן שירן היו סבירים. אלא שלדעת המומחה, על המתכנן לקחת בחשבון בשיקוליו מכלול נתונים (בנוסף על החישובים הסטטיים), שצריכים להשפיע על ההחלטה באשר לבחירת לוחות הפדר. כאשר מדובר באלמנט חשוף, צריך המתכנן לקחת בחשבון את ההשפעה של חשיפתו לשמש, הפרשי טמפרטורה, תחזוקה לקויה ועוד. המומחה הוסיף ואמר (בסעיף 76) כי יש חשיבות רבה לפרקטיקה ולניסיון, ומי שמנוסה בבנית גגות יודע שאין לעשות שימוש בלוחות פדר 12 מ"מ בתנאים שבהם נבנו הגגות בפרויקט. מנסיונו - העיד המומחה כי מקובל להשתמש בלוחות פדר 22 מ"מ בשימוש חיצוני ולכן המליץ על התיקון באופן זה (עמ' 77 לפרוטוקול) שהוא עמיד יותר לטווח ארוך. אין כל ראיה לכך שעובי הלוחות הוכתב על ידי מליבו או משרד השיכון, או נקבע על ידם. המתכנן שירן צירף לסיכומיו מכתב מיום 24.3.91 על מנת להראות כי הציפוי בלוחות פדר נעשה על פי דרישה של חברת מליבו וכי הוא עצמו הסתייג מפתרון זה. דברים אלה אינם עומדים בניגוד למה שנקבע עד כה. ראשית, אם סבר המתכנן כי שימוש בלוחות פדר מכל סוג שהוא איננו פתרון נכון לפרט זה - היה עליו לומר זאת בצורה ברורה וחד משמעית, הן לגייער והן למזמין העבודה מליבו, כמי שנבחר ליתן את הפתרון המקצועי ביותר לתכנון הגגות. שנית, דווקא בשל כך שהמתכנן היה מודע לקושי בשימוש בלוחות פדר - לפי גישתו, היה עליו לבחור לוחות כאלה שיעניקו את מירב האטימות והחוזק הנדרש ולא להסתפק בלוחות בעובי של 12 מ"מ בלבד. שירן ביצע חישובים סטטיים שהועברו לאישור המזמין ומשרד השיכון - והמומחה אישר כי לא נפל בהם כל פגם. דווקא העובדה שלא נלקחו בחשבון שיקולים שאמורים להיות בידיעתו של בעל מקצוע מנוסה מדגימים מה היה אמור להיות הערך המוסף בתכנון ע"י מתכנן בעל ניסיון על פני מי שאישר תוכניותיו. חשש זה, כי השימוש בלוחות פדר 12 מ"מ, שעל פני הדברים ועל פי החישובים הסטטיים יכולים היו לכאורה לעמוד בעומס ובתנאים בהם הותקנו אינו הולם בנסיבות הענין, אמור היה להיות בידיעתו של מתכנן מנוסה, וככל הנראה חשש זה גם עמד לנגד עיניו (לפי המכתב שצורף לסיכומיו). בהיותו מודע לסיכונים אמור היה המתכנן לקחת נתון זה בשיקוליו. הליקויים בלוחות הפדר - אינם מיוחסים למתכנן בלבד, שכן לפי עדותו של המומחה הסיבה העיקרית לדיפורמציה ועיוותים בלוחות הפדר נעוצה בדיפורמציה בגמלונים, שנגרמה בין היתר כתוצאה בביצוע לקוי. המומחה אישר אמנם כי לוחות בעובי 22 מ"מ הוא פרט יחודי לבוני גגות אך הוסיף וציין שהמדובר בפרט שהוא נהוג בענף זה. כיצד יכול הפרט להיות יחודי וגם נהוג בענף? הסביר המומחה כי בדרך כלל נהוג להשתמש בלוחות הפדר לציפוי "רואים אותם הרבה בתוך הדירות בתקרות, מחברים אחד בתוך השני ומכסים את השטח" (בעמ' 72 לפרוטוקול). לוחות הפדר המשמשים בעיקר לשימושים פנימיים הם בעובי של - 12 מ"מ, במובן זה השימוש בעובי 22 מ"מ הוא יחודי לכלל השימושים. לוחות הפדר משמשים באופן יחודי לשימוש חיצוני על ידי גגנים ועל כן אלה נזקקים להזמין באופן מיוחד את הלוחות העבים יותר. אבל בענף הגגות, ככל שנעשה שימוש בלוחות פדר לציפוי חוץ, הבחירה היא של הלוחות העבים יותר, ולא נעשה שימוש בלוחות דקים ולכן זהו השימוש הנהוג בענף. כאמור, גייער אחראית כלפי המזמין לכל כשלי הגגות, הן מן הפן הביצועי והן מן הפן התכנוני, ומשלא נמצא כי יש להטיל חלק מאחריות זו על המזמין, דינה לשאת באחריות לפגמים שנגרמו עקב כשלי הגג, לרבות הנזקים העקיפים. חלוקת האחריות בין גייער והמתכנן תידון במסגרת בירור הודעתה כנגדו. ד. ההודעה כנגד קריב מערכות בניה בע"מ מליבו מבקשת בסיכומיה לחייב את קריב מערכות בניה בע"מ, אשר ביצעה עבודות גבס בחלק מיחידות הדיור, בפגמים והליקויים שנמצאו בלוחות הגבס, במחיצות, בתקרות ובציפויים. בכך מתעלמת מליבו מכך שהמומחה נשאל והשיב במסגרת חקירתו כי כל הפגמים שמצא בעבודות הגבס מקורם בליקוי הגג ובנזילת המים לדירות. (עמ' 23 לפרוטוקול+עמ' 58 לפרוטוקול). דין ההודעה כנגד קריב להדחות לפיכך, בהעדר כל בסיס לחיובה (אף שלא הוגשו סיכומים מטעמה). ה. ההודעה כנגד אלנור ליבוביץ' וורדי ההודעה כנגד אלנור הוגשה מכוח היותה אחראית לביצוע תכנון אדריכלי וקונסטרוקטיבי של מבני הפרויקט. לטענת מליבו, מכוח התחייבותה של אלנור כלפיה היא היתה אחראית: א. לתכנון מוקדם, מפורט וסופי. ב. לתיאום בדיקה, בקרה ואישור של כל תוכניות היועצים השונים. ג. להתאמת התוכניות לתקנות התכנון והבנייה לתקנים, למפרטים, להנחיות משרד הבינוי והשיכון ועוד. ד. לביצוע פיקוח עליון. ליבוביץ' וורדי נתבעו מכח אחריותם האישית יחד עם אלנור ולחוד, בנימוק לפיו ההתקשרות עם אלנור היתה באמצעותם, ומכוח מעורבותם באופן אישי בביצוע ההתחייבויות של אלנור. עוד נטען כי מוטלת עליהם אחריות אישית מתוקף היותם אורגנים של אלנור, ומעורבותם האישית בביצוע התחייבויותיה. בעניין זה מליבו מפנה לישיבות תאום בהן נכחו השניים כדי להצביע על מעורבותם. מכוח האמור, מבקשת מליבו לחייב את השלושה בנזקי הליקויים שנתגלו בגמלונים, בתקרת הגג, בצינור אוורור הגג, באדני החלונות וכל ליקוי אחר שיימצא הנוגע לתכנון המבנים. אלנור טוענת מנגד כי ההתקשרות החוזית היחידה הינה בינה ובין מליבו. אין בסיס לטענות שנטענו על ידי גורמים אחרים כלפיה, ולא הונחה גם כל תשתית להטלת אחריות אישית על ליבוביץ' וורדי. אחריותם האישית של ורדי וליבוביץ' בעניין זה ניתן להפנות לדברים שנאמרו בע"א 9183/99 - בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ ואח', (פ"ד נח(4), 693 ,עמ' 700-701): "הטלת אחריות אישית בנזיקין על מנהל חברה מותנית בכך שבמעשיו או במחדליו יתקיימו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על-פי דיני הנזיקין. כדברי השופט אור: נקודת המוצא לעניין קיומה של אחריות נזיקית כזו, היא כי עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בנזיקין בגין עוולות להן אחראי התאגיד. עם זאת, אין למנהל חסינות מאחריות נזיקית בגין פעולות שעשה בכהונתו כמנהל. הוא ישא באחריות כזו כאשר מתקיימים בו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות על פי דיני הנזיקין ". ההודעה נגד אלנור ליבוביץ וורדי בגדר צדדים רביעיים מס' 2 איננה מבחינה בין הצדדים, איננה מפרטת מה מעמדם של ליבוביץ' וורדי בחברה, ואיננה מפרטת את העובדות המקימות את אחריותם האישית. בנוסף, גם בנטען בסיכומיה של מליבו ובמסמכים שהוצגו על ידה אין די בכדי להטיל אחריות אישית על ליבוביץ' וורדי, ועל כן דין התביעה כנגדם להדחות. בהקשר זה ניתן להפנות לסיכומי התשובה של מליבו שהוגשו יחד עם סיכום טענותיו של משה גופרי ולאמור בעמ' 5-7 להם, שם פורטה בהרחבה ההלכה שבעטיה נכון לדחות את תביעתה כנגד מנהלי/אורגני החברה. מעמדה של אלנור והיקף אחריותה כלפי מליבו: הצדדים חלוקים בינהם בשאלת מעמדה של אלנור והיקף התחייבויותיה כלפי מליבו על פי ההסכם עימה. בהודעה כנגד הצדדים הרביעיים פירטה מליבו בהרחבה את טענותיה כלפי אלנור, וטענה בין היתר, כי אלנור תיכננה את הדירות, ואחראית לטיב כל התוכניות. בהיותה מתכננת ראשית, כך נטען, היא אחראית גם לכל תוכניות מתכנני המשנה, בכלל זה מתכנני הגגות, וכן לביצוע פיקוח עליון. אלנור טוענת לעומת זאת כי ביצעה פיקוח עליון בלבד ומכחישה מעורבותה בתכנון ואחריותה לכשלי התכנון. היא טוענת בנוסף כי קיימה את חובתה בפיקוח על, התריעה בפני מליבו על הליקויים שמצאה, בפרט בנושא הגגות אך זו בחרה להתעלם מכך. מליבו נסמכת בטענתה בין היתר, על קביעת המומחה בחוות דעתו. בהתייחסו לחלוקת האחריות בין הגורמים אותם ראה כאחראים לקיומם של הליקויים בגמלונים, שנגרמו עקב מבנה אגד חלש וציפוי לא מתאים של לוחות הפדר, קבע המומחה כי בכשל זה מעורבים ארבעה גורמים: קבלן הגגות, מתכנן הגגות, אלנור - האחראים לביצוע השלד ואשר איזכרו את מבנה הגמלונים, ומשרד הבינוי והשיכון. בחקירתו הנגדית השיב כי הדברים אמורים ביחס לכשלי הגגות בכלל. לטענת אלנור טעה המומחה בהבנת תפקידה של אלנור, ולא היה מודע לכך כי תפקידה היה לבצע פיקוח עליון בלבד. המומחה אישר בחקירתו כי לא בדק את טיב מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים. המומחה אישר (בעמ' 27 לפרוטוקול) כי לא בדק את מעמדה של אלנור, ואם ביצעה פיקוח עליו בלבד, הרי חתימתה על היתר הבניה היתה לצורך אחריות על השלד, ויתכן ולא היתה מעורבת בתכנון. המומחה הסכים כי הדברים נכונים באשר לכשלי הגמלונים והגגות בכלל, ובכך תיקן את קביעותיו. מכאן, כי מליבו איננה יכולה לבסס את אחריותה של אלנור על חוות דעתו של המומחה בנוגע לחלוקת האחריות בין הגורמים המעורבים, בשל היקף הסמכות שהוענקה לו וכן, בשל העובדה שלא בדק את מערכת היחסים ההסכמית בין הצדדים. היה על מליבו להוכיח את עילת תביעתה בהתבסס על תנאי ההתקשרות בינה ובין אלנור, וההתחייבות שנטלה על עצמה אלנור בהסכם עמה. ההסכם בין מליבו ואלנור, עליו מתבססת ההודעה כנגד אלנור, לא צורף לכתב הטענות ולא לסיכומיה של מליבו (בסיכומי התגובה נאמר כי לא נמצא העתק ממנו). בסיכומי התגובה של מליבו היא מבקשת לאמץ את עמדתה באשר להיקף ההתחייבויות שנטלה על עצמה אלנור, כאשר לטענתה על בית המשפט להסיק מסקנות לחובתה של אלנור מן העובדה שלא צרפה מסמכים כלשהם המאשרים את טענתה בדבר הפחתת סמכויותיה ותפקידיה בפרויקט. כראיה לכך שאלנור היתה אחראית לתכנון הקונסטרוקטיבי של המבנים, ובכלל זה לנושא הגגות, מפנה מליבו לדוח ביקור מס' 9 מיום 31.3.91, הכולל הערות פיקוח בתחום הקונסטרוקציה, על מסמך זה נסמכת גם אלנור כדי לשכנע את בית המשפט כי ביצעה את תפקידה בפיקוח העליון כראוי. ההסכמה הדיונית לא שינתה דבר מנטלי הראיה הרגילים המחייבים את המוציא מחברו להוכיח את עילת התביעה כנגדו. בפני בית המשפט אין ראיה כלשהיא ממנה ניתן להסיק כי אלנור התחייבה לבצע דבר מעבר לפיקוח עליון. המסמך היחיד עליו נסמכת מליבו כדי לשכנע את בית המשפט כי תפקידה של אלנור היה נרחב יותר איננו מוביל בהכרח למסקנה זו, ויכול בהחלט להתיישב גם עם הגרסה ההפוכה. בוודאי שלא ניתן ללמוד מהעדרם של מסמכים נוספים כי גרסת המודיעה היא הראויה לאימוץ, וכי אלנור נטלה על עצמה תפקידים נוספים מעבר לאלו שבהם היא מודה. מליבו איננה מסתפקת באמור וטוענת כי אלנור לא ביצעה גם את תפקידה בפיקוח על. חובותיו של מפקח עליון הוגדרו בתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), התשנ"ב-1992, אשר לא ברור אם היו בתוקף בעת ההתקשרות בין הצדדים, אך ניתן ללמוד מהן על מהות התפקיד והגדרתו. תקנה 4 לתקנות אלו קובעת כלדקמן: "הפיקוח העליון יכלול פעולות אלה: (1) בקרה להבטחת התאמת ביצוע הבניה באתר למסמכי ההיתר על נספחיו ובכללה התאמה לתכניות הקונסטרוקציה ולתכנית הסידורים הסניטריים; (2) הדרכה ומתן הנחיות לאחראי על הבקורת בתחום שעליו הוא אחראי, לאחראי לביצוע השלד, לקבלן הראשי, למנהל העבודה או למנהלי העבודה בכל הנוגע לאמור כפסקה (1); (3) מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרת הנדרשות לפי כל דין שיועברו אליו ביד הקבלן הראשי או בהוראתו; (4) אישור גמר חלקי או מלא של עבודות הבניה לצורך בקשה לחיבור לרשתות החשמל, המים והטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר; האמור בפסקה זו יחול לגבי עורך בקשה ראשי ומתכנן שלד הבנין, ואולם רשאי עורך הבקשה הראשי להתנות מתן אישורו בחתימת עורכי בקשה אחרים לגבי ביצוע הפיקוח העליון, כל אחד בתחומו". לשיטתה של מליבו, לאלנור אחריות חלקית בנושא תכנון הגמלונים וליקויי הגגות בכלל, צינור האוויר ואדני החלונות. כמפקח על היה על אלנור לבקר ולהבטיח התאמת הביצוע לתוכניות ולהיתרים. בנוגע לכשלי הגג - שהם כשלי תכנון וביצוע - התריעה אלנור מפני מליבו מספר פעמים על כשלי הביצוע ועל כך שלא נעשה ליווי ופיקוח נאות של מהנדס הגג. בדוח הביקור מס' 9 התריעה אלנור: א. מפני כך שלוחות סגירת הגמלונים, לוחות הפדר הינם בעובי של פחות מ - 12 מ"מ ויש חשש כי יהיו עיוותים כתוצאה מכך. ב. כי עד מועד הביקור לא היה המהנדס האחראי על הגג באתר ולא נתן הנחיות להבטחת ביצוע נכון של הגג. בדוח ביקור מס' 8 ייחד הכותב פרק לכשלי הגג וציין כי העבודה איננה מבוצעת על פי תוכנית הפרט. בכלל זה קיימת התייחסות מפורשת להעדרם של חיזוקי רוח אופקיים ואנכיים (אלכסונים) ולסכנה הצפויה מכך. בנוסף קיימת הערה כי פרט סגירת הרכס בגמלון לא מונע חדירת המים. אלנור התריעה בפני מליבו על כשלי הביצוע של הגג ואי התאמת הביצוע לתוכניות ולפרטים וכן התייחסה לכשלים שנראו לעין, תוך שהיא מתריעה מפני תוצאות המסתברות ומדגישה את הצורך להזמין את מהנדס לגגות כדי ליתן מענה ופתרונות. בכך קיימה אלנור את תפקידה כמפקח עליון ויש להניח כי לו ניתנה תשומת לב כנדרש להערותיה, היו נחסכים לפחות חלק מן הנזקים. צינור האוורור אושר ע"י אלנור מבחינה ארכיטקטורית בלבד ולא פונקציונלית. ביחס לאדני החלונות - מאשרת אלנור כי אלה תוכננו אדריכלית על ידה. משלא נמצא לעיל כי הפגם באדני החלונות היה פגם אדריכלי, וכי תכנונו באופן זה המתועש אינו הגורם לליקוי - אין מקום לייחס לאלנור אחריות לנזקים הכרוכים בבנית האדנים. סוף דבר, בפרק זה יש לדחות את ההודעה שהוגשה כנגד אלנור, לביבוביץ' וורדי. ו. ההודעה כנגד אדריכל פרוכטר: פרוכטר נתבע כמי שתכנן את החצרות הצמודות למבנים, לרבות מעקות במהלכי מדרגות החוץ, גדרות ומעקים בגבולות המגרשים. בכלל זה, כך נטען, התחייב פרוכטר לבצע: א. תכנון מוקדם מפורט וסופי. ב. תיאום בדיקה, בקרה ואישור של כל תוכניות היועצים השונים. ג. התאמת התוכניות לתקנות התכנון והבניה, לתקנים, למפרטים, להנחיות משרד הבינוי והשיכון וכיוצ"ב. ד. פיקוח עליון על הביצוע. מליבו טוענת כי הליקויים בחוות דעתו של המומחה המצויים בתחום אחריותו של פרוכטר הם: סעיף 4.10 - גדר רשת בצדי המגרש. סעיף 4.11 - מעקה בגבול המגרש. סעיף 4.16 - מעקה לאורך מדרגות הגישה אל הבית. פרוכטר מאשר כי תכנן את הפיתוח של החצרות הצמודים ליחידות הדיור וטוען כי כל התוכניות קיבלו את אישורם של הגורמים המעורבים בפרויקט. לעמדתו, הוא ביצע פיקוח עליון בלבד ולא היה אחראי לפקח על פרטי הביצוע, רמת פיקוח המוטלת על המפקח הצמוד. פרוכטר סבור כי בסעיף 4.10 אין כלל ליקוי, לפי קביעת המומחה. ביחס לסעיף 4.11 - נטען כי המומחה הותיר את הקביעה לשיקול דעת בית המשפט שכן לדעתו יש סתירה בין סעיף 4.3 לתקנות הל"ת לבין סוג הגדרות שיש להתקין בגבולות המגרש בהם קיימים הפרשי מפלסים. לטענתו של פרוכטר אף אם ימצא כי היה ראוי לתכנון מעקה בטיחותי בהתאם לת"י 1142 לתקן הישראלי הרי לא מדובר בכשל תכנוני לאור הסתירה, וכי יש לחייב את גורמי משרד הבינוי והשיכון שאישרו את התוכניות באחריות לכך. ביחס לליקוי שנמצא בסעיף 4.16 הנוגע לגובה המעקה, טוען פרוכטר כי הוא תכנן את המעקה בגובה הנדרש על פי התקן. בסעיף 4.10 - קבע המומחה ליקוי. המתכנן אינו מכחיש כי הביצוע הכושל נבע מהתכנון ולכן יש לחייבו לשאת בהוצאות שנגרמו, לפחות בחלקן. בסעיף 4.11 - בנוגע למעקה בגבול המגרש, נקבע (בפרק הליקויים) כי נפל פגם בתכנון, וכי ראוי היה ליתן משקל לשקול הבטיחותי, אף אם קיימת היתה אי בהירות (ואינני משוכנעת כי קיימת אי בהירות או סתירה). אשר למעקה לאורך מדרגות הגישה לבית (סעיף 4.16 לחוות הדעת) אין בתשובתה של מליבו התייחסות עניינית לנספח ז' לסיכומי פרוכטר, ממנו עולה כי התוכנית חייבה מעקה בגובה תקני. גם העובדה שרק בחלק מן הבתים נמצא המעקה בגובה לא תקני מלמדת על כך שלא מדובר בכשל תכנוני - אלא בכשל בביצוע. לפיכך, אני קובעת כי בנזקים הנובעים מן הליקויים בסעיפים 4.10 + 4.11 יישאו המתכנן והמבצע (מליבו). מאחר ותיקון הליקויים בעיקרו כרוך בהוספת עלויות שנחסכו מלכתחילה מן הקבלן המבצע עקב התכנון הלקוי, אני מחיבת את המתכנן ןשאת ב - 30% מן הנזק ואת הקבלן ביתרת הסכום. 16. הודעה כנגד צד ה' אלישע - פרנקל: אלקטרה חויבה לשאת בעלויות הליקויים שנמצאו במערכת הצנרת והביוב. דנתי לעיל באחריות המתכנן לליקוי המפורט בסעיף 4.3.3 לחוות הדעת וקבעתי כי מדובר בכשל ביצועי, שאין למתכנן אחריות עליו. לעומת זאת, מסקנתי היא שהמתכנן אחראי לליקוי בסעיף 4.4.4 שמצריך פתיחת נקודות ביקורת. האמור בחוות הדעת כי מדובר בכשל ביצועי - אינו מחייב את המסקנה שהוא מוטל על כתפי המבצע בלבד. המומחה לא בחן את המערכת ההסכמית בין הצדדים וממילא לא נדרש לה. טענות אלקטרה כי פעלה על פי הנחיות המתכנן בעניין זה, לא נסתרו. המומחה נחקר ארוכות (עמ' 82 ואילך) על ידי ב"כ המתכנן באשר לאפשרות שבצנרת שהותקנה לא היה צורך בנקודות ביקורת לאור המלצת היצרן והשיב כי ישנן דרישות הל"ת ולפי דעתו הן המחייבות. מסקנה זו מקובלת עליי. לא הובא כל נימוק מדוע יש לפטור את הקבלן מקיום הוראת הסעיף בהל"ת בעת שימוש בצנרת זו והמלצת היצרן בעניין זה איננה מספקת. התוצאה היא, שיש לקבל את ההודעה כנגד הצד החמישי, אלישע - פרנקל בנוגע לליקוי בסעיף 4.4.4 שעלותו 500 ₪ לדירה. 17. ההודעה כנגד הצד החמישי שירן: גייער טוענת כי ככל שהיא תחויב בפיצוי מליבו או בוים, על יוסי שירן, מתכנן הגגות ומי שביצע פיקוח צמוד, לשפותה על כל אחד מראשי הנזק בהם תחויב. כמפורט בפרק הליקויים, מצא המומחה ליקויים בנושא הגגות משני היבטים: מבנה הגמלונים ותקרת הגג. בנוגע לגמלונים - קבע המומחה כי לפי המסמכים שהיו בפניו, האחראים לכשל זה הינם קבלן הגגות, מתכנן הגגות, משרד אלנור ומשרד הבינוי והשיכון. נמצא כי פרט לכשלים בתכנון הגמלונים, נכשל הקבלן המבצע, גייער, בביצוע העבודות בכך שלא הקפיד על ביצוע לפי התכנון. בעמ' 71 לפרוטוקול נשאל המומחה האם ניתן לקבוע לאיזה מן הגורמים יש לייחס משקל גדול יותר, בין היתר לאור העובדה ששני שליש מהגגות אינם מעוותים (חרף כשלי התכנון) והשיב כי לדעתו המשקל כבד יותר על הביצוע ולא התכנון. בנוסף מפנה שירן לכך שלמרבית הגגות לא נגרמו נזקים, כדי לחזק את המסקנה שהבעיה העיקרית היתה כשל בביצוע. לאור דברי המומחה והנטען יש לחלק את האחריות בגין הנזקים שנגרמו בעקבות כשלי הגמלונים בין המתכנן והמבצע באופן שהמתכנן אחראי ל - 35% מן הנזק והמבצע אחראי ל -65% הנותרים. לא מצאתי כל עילה לחייב את אלנור או את משרד השיכון בנזקים אלה. באשר לליקויים הנובעים מתכנון עובי לוחות הפדר, התייחסתי לטענות המתכנן בפרק הליקויים, ובמסגרת חיובה של גייער, ונמצא כי שירן אחראי לליקוי זה. בחירת עובי הלוחות נעשתה על ידי המתכנן, לא הוכתבה מראש על ידי היזמים, והמתכנן בחר בה למרות שהיה מודע לבעיתיות הנובעת מעצם השימוש בלוחות לציפוי הגג. טוען המתכנן כי ככל שיחוייב בפיצוי - יש לחייבו רק בעלות הביצוע של התיקון ולא בעלות החומרים שנחסכו מלכתחילה. ככלל, צודק המתכנן כי הנזק שגרם לגייער בכשלי התכנון אינו מגיע כדי מלוא עלות התיקון הנדרשת, שכן לו תוכננו הגמלונים וציפוי הגגות כראוי, היה בהכרח מוטל על המבצע נטל כספי גבוה יותר, שנחסך ממנו. לפי קביעת המומחה תיקון הנזקים שנגרמו מהתכנון הלקוי של עובי הלוחות מחייב פירוק הגמלונים הקיימים, הרכבתם של גמלונים תקינים והרכבת לוחות פדר מתאימים. בעניין זה הסכים המומחה כי לוחות הפדר בעובי 22 מ"מ יקרים במידה משמעותית מן הלוחות שהותקנו, ולכן מתווספת כאן עלות הנובעת מן החומרים הנוספים ולא רק מן העבודה המיותרת שנגרמה. תכנון נכון היה לפיכך מייקר גם את עבודת בניית הגג, עלות שנחסכה מהקבלן. עם זאת, המומחה הסביר כי צביעת הגמלון כולו נדרשת בשל החלפת לוחות הפדר. המתכנן אחראי כאמור ל - 35% מן הנזק שנגרם עקב הליקויים. מתוך סכום זה יפצה את מליבו ב - 70%. סה"כ ישא המתכנן ב - 25% מתוך העלות הכוללת של נזקי הגג. לסיכום א. ביחס לנזקים הנזקים הפרטניים: המומחה קבע את הפיצוי ביחס לכל דירה ודירה בחוות דעתו המדגמית ובחוות הדעת המשלימה. סכום הפיצוי יהא כפי שנקבע על ידו בחוות הדעת, בכפוף לתיקונים ולהערות כדלקמן: (א). לדירות שנדגמו בחוות הדעת המדגמית יש להוסיף פיצוי בסך 120 ₪ למ"א - עלות התקנת גדר הרשת בהתאם לסעיף 4.10 לחוות הדעת הכללית. (ב). בכל מקום שבו נקבע ליקוי המחייב תיקון וחיזוק הגמלונים תתוקן העלות באופן שעלות תיקון גמלון קצר - תהא 1,904 ₪ (במקום 2,360 ₪) ועלות תיקון גמלון ארוך תהא 3,068 ₪ (במקום 3,710 ₪). (ג). לסעיף עלות התיקון של אדני החלונות יש להוסיף סך של 500 ₪ לכל יחידת דיור. (ד). בכל מקום שבו נקבע כי יש לבצע תיקון של השיש תהא עלות התיקון 200 ₪ (במקום 100 ₪). (ה). מקום שנקבע כי יש צורך בדיור חלופי יהא הפיצוי בשווי 600 דולר עבור כל יחידת דיור. לפיצוי בגין ראש נזק זה לא יהיו זכאים דיירים שמכרו את דירתם. (ו). בהתייחס לעלויות שהושארו לשיקול דעת בית המשפט - הליקויים הבאים חזרו על עצמם בכלל הדירות, ועל פי התרשמות המומחה יש לפצות בגינם גם דיירים שתיקנו את הדרוש תיקון קודם לכן, או ביצעו שינויים. מדובר בליקויי תכנון או ליקויי ביצוע שיטתיים שחזרו על עצמם בכל הדירות. הכוונה לליקויים אלה: עלות תיקון הליקויים בגגות - (גמלונים, תקרה וגג). עלות תיקון האדנים. עלות חיפוי הקירות סביב האמבט. סף המעבר בחדר האמבט - (סעיף 3.5.6) -לא הוסדר בדירות באופן שיטתי. הליקוי המפורט בסעיף 4.11 - עלות התקנת מעקה בטיחותי בגבול המגרשים שבהם נדרש מעקה כזה, לפי קביעת המומחה. תובעים שהתקינו מעקה בטיחות כזה על חשבונם זכאים לפיצוי בגין מרכיב זה. כך גם ביחס לליקוי 4.10 - משנמצא כי גדר הרשת לא הוקמה כנדרש - זכאים תובעים שהקימו אותה בעצמם ועל חשבונם לפיצוי עבור מרכיב זה. (ז). התובעים זכאים לפיצוי עבור עוגמת הנפש בהתאם למפורט בסעיף 12 (יב) לעיל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. (ח). בכל מקרה של סתירה בחוות הדעת בין הסכומים שפורטו כעלויות התיקון לבין סכומן יהא החישוב על פי פרטי העלויות. (ט). את סכומי הפיצוי שנקבעו בחוות הדעת, וכפי תיקונם לעיל, יש לשערך ממדד חודש 2/98 (המדד שפורסם ב - 15.3.98) ועד לתשלום המלא בפועל, ע"י הצמדתם למדד המחירים לצרכן. ב. הנתבעת תשלם לתובעים, את מלוא הנזקים לעיל, בצירוף הוצאות משפט בסך 36,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בשיעור 8% מן הפיצוי הכולל בצירוף מע"מ כדין. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעים את מלוא ההחזר עבור שכר טרחתו של המומחה, משוערך להיום על ידי הצמדה וריבית כדין. ג. צד ג', מליבו - תשלם לנתבעת את מלוא הסכום שבו חויבה, לרבות הוצאות ושכ"ט עו"ד ובתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. ד. ההודעה לצדדים רביעיים - משרד השיכון וסנדו בוים נדחית. מליבו תשלם לצדדים אלה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ההודעה לצד רביעי - אלקטרה (ישראל) בע"מ מתקבלת במובן זה שעל אלקטרה לשלם למליבו את הנזקים בהם חויבה בגין הליקויים המפורטים בסעיפים 4.4.4+ 4.3.3 בחוות הדעת. כמו כן, תשלם אלקטרה למליבו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 8% מסכום הפיצוי שבו חויבה, בצירוף מע"מ כדין. ההודעה לצד רביעי - גייער ובנו בע"מ מתקבלת במובן זה שאני מחייבת את גייער לשלם למליבו את כל הנזקים בהם חויבה בגין כשלי הגג, לרבות הנזקים העקיפים, משמע עלויות תיקון הליקויים בקירות הגבס, לרבות תיקוני הצבע. כן, תשלם גייער למליבו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 8% מסכום הפיצוי שבו חויבה, בצירוף מע"מ כדין. ההודעה כנגד צד רביעי, קריב מערכות בנייה בע"מ נדחית ללא צו להוצאות. ההודעה כנגד הצדדים הרביעיים אלנור, ורדי וליבוביץ' נדחית. מליבו תשלם לצדדים אלה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין. ההודעה כנגד צד רביעי פרוכטר מתקבלת בחלקה באופן שאני מחייבת את פרוכטר לשלם למליבו 30% מן הנזק בו חויבה עקב הליקויים שפורטו בסעיפים 4.10+4.11 בחוות הדעת, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 8% מסכום הפיצוי שבו חויבה, בצירוף מע"מ כדין. ה. ההודעה כנגד צד חמישי י.אלישע ש. פרינקל מתקבלת במובן זה שעל הצד החמישי לשלם למודיעה, אלקטרה ישראל בע"מ את עלות הפיצויים שבהם חויבה עקב הליקוי המפורט בסעיף 4.4.4 בחוות הדעת בלבד, ובנוסף לשלם לאלקטרה הוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 8% מסכום הפיצוי שבו חויבה, בצירוף מע"מ כדין. ו. ההודעה כנגד צד חמישי שירן מתקבלת במובן זה ששירן ישלם לגייער ובנו בע"מ 25% מן הנזקים בהם חויבה גייער בגין כשלי הגג, לרבות הנזקים העקיפים, וכן ישלם לגייער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 8% מסכום הפיצוי שבו חויבה, בצירוף מע"מ כדין. ז. ההודעה שנשלחה על ידי סנדו בוים לצדדים החמישיים נמחקת לאחר שההודעה כנגדו נדחתה. המודיע ישלם לצדדים החמישיים 10,11, 12 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. ח. הודעתו של יוסי שירן כנגד צדדי ו' אלנור ומשרד השיכון נדחית. שירן ישלם לצדדים אלה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ט. הודעתה של מדינת ישראל משרד השיכון, כצד שישי נגד משה גפרי נמחקת, לאחר שההודעה כנגדה נדחתה. משרד השיכון ישלם לגופרי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. כל הסכומים שנפסקו לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן והודע היום, ד' בכסלו, תשס"ו (5 בדצמבר 2005) במעמד עו"ד אלי הכהן - ב"כ התובעים, עו"ד אפרת - מטעם יוסי שירן ופרנקל מהנדסים, עו"ד פלג מטעם צדדים חמישיים 11,12, מתמחה מר עבדאללה מרואן {ממשרדו של עו"ד גלייטמן} מטעם הפרקליטות, עו"ד בן ארי מטעם צד ג' 8. הלמן אסתר - שופטת תקן (מכון התקנים)