פרטיכל מסירת דירה א. מהות התביעה ועיקרי טענות בעלי הדין 1. עיקר טענות התובעים: א) התובעים, בני זוג, התקשרו ביום 18.12.1994 עם א.מ.ת. בע"מ, חברה יזמית (להלן - "הנתבעת 1") בהסכם לרכישת יחידת דיור (קוטג' דו משפחתי) מספר 003 306/3 (להלן בהתאמה - "ההסכם" ו"הדירה"), בפרויקט הידוע בשם "נווה סביון" באור יהודה, אשר הנתבעת 1 הינה, בין היתר, בעלת זכויות בו. ב) הנתבעת 1 העסיקה את הנתבעת מס' 2 כקבלן מבצע לבניית הדירה. ג) הנתבע 3 (להלן - "הנתבע") היה, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, מנהל בחברת "קריב מערכות בניה תל אביב בע"מ", היינו מנהלה של הנתבעת מס' 2. ד) הדירה נמסרה לחזקת התובעים ביום 10.10.96. במעמד מסירת הדירה, חתמו התובעים על "פרטיכל מסירה" (להלן: "פרוטוקול המסירה"), לפיו אישרו כי קיבלו לידיהם הדירה כשהיא "גמורה ומושלמת לשביעות רצונו ובהתאמה מלאה להוראות החוזה שבין הצדדים חוץ מהפרטים הבאים: הציוד הנדרש להרכיב מעקה בגרם המדרגות...". פרוטוקול מסירה זה נערך לאור ובהתאם לאמור בסעיף 7.ד. (2) להסכם. ה) לגרסת התובעים, לאחר כניסתם למגורים בדירה, נתגלו בה ליקויי בניה רבים וחמורים ביותר, ובכללם ליקויי רטיבות קשים ודליפות ביוב, שגרעו מרווחת השימוש בה. ו) החל מיום 13.11.96 ואילך, החלו התובעים במשלוח פניות חוזרות ונשנות בכתב אל הנתבעים, ובהם פירטו את הליקויים הרבים שנתגלו בדירה, ודרשו תיקונם לאלתר. התובעים טוענים כי הנתבעים התעלמו מרוב פניותיהם ולמירב הגיבו בטופס סטנדרטי המאשר את קבלת פניית התובעים, ומודיע כי הפנייה הועברה אל הגורמים הרלוונטיים. ז) זאת ועוד, התובעים גורסים כי ניתנו לנתבעים הזדמנויות רבות לתקן את הליקויים הרבים שנתגלו בדירה, וכי באותם מקרים אשר הנתבעים הואילו להגיע אל הדירה לביצוע אי אילו תיקונים, עשו זאת ברשלנות, בזלזול, או לא ביצעו אותם כלל (סעיף 5 לכתב התביעה). ח) התובעים הסתייעו במהנדס מטעמם, אינג' בן כץ, אשר ביקר בדירה ביום 11.6.02, ובחוות דעתו מיום 12.6.02, פירט את הליקויים השונים שמצא בדירה. התובעים המציאו את חוות הדעת האמורה לנתבעת 1. ט) בכתב תביעתם שהוגש ביום 13.10.03, היינו, כ- 7 שנים ומעלה לאחר מועד קבלתם את הדירה, עותרים התובעים לפסיקת פיצויים בגין הליקויים הרבים שנתגלו בדירה, לפיצוי בגין עגמת נפש ולשיפוי הוצאות מקום מגורים חלופי בתקופת התיקונים, ושאר הוצאות, בסכום כולל של 453,475 ₪. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.6.2006, הצהירה ב"כ התובעים על רצונם לתקן את תביעתם, ולהעמידה על סכום של 200,000 ₪ בלבד, כמפורט בתצהיר התובע. 2. טענות הנתבעים א) הנתבעים טוענים כי דינה של התביעה להידחות מחמת התיישנות, בשל חלוף 7 שנים שנמנות ממועד מסירת החזקה בדירה לידי התובעים ועד להגשת תביעתם. ב) הנתבעת 1 טענה כי בנתה את הדירה במקצועיות וללא דופי. ג) הנתבעת 1 טוענת כי מרבית הליקויים אשר אותרו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש היו כאלה אשר לא היתה כל מניעה לגלותם כבר במועד מסירת החזקה לידי התובעים, ומשלא נטענו במעמד המסירה, הרי שיש לראות בהם ליקויים שהתיישנו. ד) הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי התובעים מנועים מלטעון לליקויים אשר לא פורטו בפרוטוקול המסירה עליו חתמו, וכי ממילא כל הליקויים הנטענים על ידם הינם כאלה שניתן היה לגלותם בעת מסירת הדירה, בעוד שהתובעים ערכו חוות דעת מטעמם רק כ- 5 שנים לאחר מסירת הדירה, וזו נמסרה לנתבעת רק ביום 12.6.04. ה) הנתבעת 1 טוענת כי ביום 17.8.97 נערך פרוטוקול שנת בדק בדירה, ועל פיו בוצעו כל התיקונים הדרושים בדירה. ו) הנתבעת 1 טוענת כי בהתאם להסכם, לכתב האחריות המצורף לו, ופרוטוקול המסירה, האחריות, אם קיימת, לכל הפגמים והליקויים הנטענים ביחס לדירה, מוטלת על הנתבעת 2, בהיותה הקבלן המבצע, כמוגדר בסעיף 2 להסכם. ז) הנתבעת 1 טוענת כי התובעים לא נתנו לה הודעה מוקדמת אודות הליקויים ו/או אי ההתאמות הנטענים על ידיהם, במסגרת כתב התביעה. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת 1 כי כל פניה שכן התקבלה מאת התובעים בנוגע לליקויים בדירה, טופלה כנדרש, וכי כל הליקויים אשר חייבו תיקון, נבדקו ותוקנו לשביעות רצון התובעים. (סע' 19-20 לסיכומי הנתבעת 1). ח) אשר לטענת התובעים לרטיבות בקיר המפריד בין הגינה לחדר הדיור, הנתבעת 1 טוענת כי הרטיבות הנטענת נגרמה בשל עבודות שביצעו התובעים בגינה ואשר גרמו לשינוי שיפועי הניקוז שהיו מוסדרים במועד מסירת הדירה, ועל כן האחריות לרטיבות חלה על התובעים. ט) בנוגע לטענת התובעים בעניין קו הביוב טוענת הנתבעת 1 כי פריט ליקוי זה לא נבדק על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש ולא תומחר במסגרת סיכום העלויות שערך. י) אשר לפיצוי בגין דיור חלופי, טוענת הנתבעת כי יש לקבל את קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה אין כל צורך בדיור חלופי במשך תקופת ביצוע התיקונים, ולדחות טענת התובעים בגין ראש נזק זה. יא) הנתבעת טוענת כי יש לחייב התובעים בהוצאות בשל הגשת תביעה מנופחת ומוגזמת, משוללת כל בסיס, אשר גרמה לנתבעים הוצאות רבות ומיותרות. יב) הנתבעים 2 ו - 3 מאמצים את טענות הנתבעת 1 כפי שהובאו לעיל ומוסיפים כי דינה של התביעה כנגד הנתבע להימחק על סף באשר היא משוללת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי, וכי נתבע זה אינו נושא בכל אחריות אישית שהיא כלפי התובעים. יג) עוד טוענים הנתבעים 2 ו - 3 כי ליקויים רבים מאלו להם טוענים התובעים נגרמו על ידי התובעים (כגון ליקויי הרטיבות, ליקוי דלת האלומיניום וכו'), ועל כן אין בסיס לחיוב הנתבעים בעלות תיקונם. יד) הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי ככל שקיימים, אם בכלל, ליקויים בדירה, אשר באחריות הנתבעת 2 לתקן, הרי יש לעשות זאת על פי הנחיותיו וקביעותיו של המהנדס מטעם הנתבעים, מר גיל רפאל. טו) הנתבעים 2 ו - 3 טוענים כי התובעים נמנעו מליתן לנתבעת 2 אפשרות נאותה לתיקון הליקויים בדירה, ולא נקטו בכל אמצעי שהוא לצמצום הנזקים הנטענים על ידם. ב. המומחה מטעם בית המשפט 1. בהחלטתו מיום 12.9.04, מינה בית המשפט את מר יצחק חיט, מהנדס ושמאי מקרקעין בהכשרתו, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן - "המומחה") והנחה אותו לבדוק את הדירה, ולחוות דעתו בגין קיומם של ליקויים ו/או אי ההתאמות בדירה, עלות תיקונם, משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים וכיו"ב. 2. המומחה ערך בדיקה הנדסית בדירה ביום 15.12.2004, בנוכחות בעלי הדין ו/או מי מטעמם. באותו ביקור, התברר למומחה הצורך לבדוק גם את טענת התובעים בדבר טענת הליקויים החמורים בתפקוד חדר השירותים של האורחים, ולפיכך ביום 17.7.2005 חזר וביקר בדירה, מלווה בשרברבים, על מנת לבצע הבדיקה הנדרשת, וזו תועדה בפרוטרוט בסעיף 20 לחוות הדעת. 3. בחוות דעתו מיום 3.8.2005, פירט המומחה את ממצאיו, בהתייחסו בפירוט רב לטענות העולות מחוות הדעת מטעם התובעים, ולעלות התיקונים כפי שפורטו בחוות הדעת מטעם הנתבעים. בחוות דעתו, צמצם המומחה את הליקויים שאיתר בדירה ל- 8 ליקויים עיקריים הדורשים תיקון, חלקם תיקונים מינוריים (בעלותם) כגון תיקון דלת הדף הממ"ד, התקנת לוח קשיח לפתח ברצפת עליית הגג וכו', וחלקם תיקונים משמעותיים יותר שעלותם, עפ" הערכתו, משמעותית הרבה יותר, ובכללם תיקון האיטום בתחתית מסד הבית, תיקון אבני ריצוף פגומות, ותיקון נקז אסלת שירותי האורחים בדירה. 4. המומחה ערך ריכוז אומדן העלויות לתיקון הפגמים שאותרו על ידו בדירה, ואשר קיימים בה מעצם בנייתה, ואמד את עלות ביצוע התיקונים, על ידי הנתבעים, בסך של 26,883 ₪ (לא כולל מע"מ), כמפורט בסעיף 28 לחוות דעתו. 5. המומחה הוסיף וקבע כי אם התובעים יידרשו לבצע התיקונים על ידי קבלן משנה מטעמם, תגדל העלות הנ"ל בכ- 25% (לא כולל מע"מ). כמו כן קבע המומחה כי משך הזמן הנדרש לביצוע עבודות התיקון מוערך על ידו בפרק זמן של כשבועיים ימי עבודה רצופים. בעניין זה הוסיף המומחה וקבע כי במהלך ביצוע עבודות התיקון, צפויה הפרעה לשימוש בדירה, בעיקר בקומה התחתונה, וניתן יהא לעשות בה שימוש חלקי בלבד. יחד עם זאת קבע המומחה כי אין הכרח לפנות את התובעים מן הדירה במהלך ביצוע התיקונים. 6. המומחה קבע בחוות דעתו כי הליקויים אשר אותרו על ידו ניתנים לתיקון, ועל כן ניתן להסיק כי לאחר תיקונם, לא תיגרם ירידת ערך לדירה. 7. ביום 26.9.05 הופנו למומחה שאלות הבהרה מטעם ב"כ התובעים. 8. המומחה נחקר על ידי ב"כ הנתבעת 1 בישיבה מיום 7.6.06, ובחקירתו אישר את הממצאים שקבע, ובכלל זה קיומה של רטיבות קפילרית שמקורה באיטום לקוי בקיר חיצוני (שם, בעמ' 18). כמו כן עמד המומחה על טענתו בדבר ליקוי בצנרת שפוגם בדירת התובעים, תוך דחייתו את טענת הנתבעים לפיה מקורו של פגם זה בדירה שכנה (שם, בעמ' 19,20). ג. דיון וממצאים 1. מיקוד טענות בעלי הדין א) טענת התיישנות ושיהוי 1. לעניין טענת ההתיישנות; הנתבעים העלו טענת התיישנות כבר בפתח כתב הגנתם. לטענתם התביעה התיישנה הואיל ועילת התביעה נולדה ביום מסירת החזקה לידי התובעים, היינו, ביום 10.10.96, ולשיטתם במועד זה כל הליקויים להם טוענים התובעים בכתב התביעה היו גלויים לעין, בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 13.10.03. 2. טענת ההתיישנות נידונה בפני כב' השופטת ניב, אשר בהחלטתה מיום 2.6.05, ראתה לדחותה. בהנמקת דחיית טענת ההתיישנות נקבע כי מכתב התביעה עולה שהתובעים פנו אל הנתבעים פעמים רבות, לעתים סורבו ולעתים בוצעו תיקונים ברשלנות. מסעיף 1 לכתב הגנתה של הנתבעת 1 עולה כי ביום 17.8.97 נערך פרוטוקול שנת בדק בדירת התובעים, ובעקבותיו בוצעו תיקונים בדירתם. כמו כן טענה הנתבעת 1, כי במהלך הזמן, הקבלן המבצע ביצע תיקונים בדירת התובעים ע"פ דרישתם ולשביעות רצונם. בנוסף, התייחסה כב' השופטת ניב להפנייתה של הנתבעת 2 בהגנתה למכתבה מיום 14.12.00 שם צוין כי התובעים טרם הודיעו לנתבעת זו על מועד המתאים לביצוע תיקונים בדירה. 3. ככללו של דבר נקבע בהחלטה כי מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, הודאת נתבע בכתב או בפני ביהמ"ש בקיום זכות התובע, בין במהלך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, עוצרת את מרוץ ההתיישנות, ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, הינו כהודאה לעניין זה. 4. על יסוד האמור לעיל, הסיק ביהמ"ש כי עבודות התיקונים שביצעו הנתבעים בדירה מהווה הודאה מצידם בקיום הליקויים, ועל כן דחה את טענת ההתיישנות. 5. בסיכומיהם בכתב, חזרו ב"כ הנתבעים על טענת ההתיישנות. לטענתם, מרבית הליקויים הנטענים בכתב התביעה נדחו על ידי המומחה, ויתרת אלו שאותרו ואוששו על ידו, הינם כאלה שניתן היה לגלותם במועד מסירת החזקה, ומשכך, ומשלא נטענו אותם ליקויים במעמד המסירה, הרי שיש לראות בהם ליקויים שהתיישנו. לשיטתי, אין בסיכומי הנתבעים לעניין ההתיישנות אלא מחזור טענותיהם הקודמות אשר נדחו כאמור בהחלטה מנומקת, שמקובלת עלי ללא סייג. 6. אשר לעניין השיהוי; עיון בכתב התביעה מגלה כי התובעים אכן פנו למהנדס מטעמם, על מנת שיחווה דעתו המקצועית באשר למצב הדירה וליקוייה, רק כחמש שנים לאחר מועד קבלת החזקה בדירה, וגם לאחר קבלת חוות דעתו (מיום 12.6.02), לא טרחו להמציא עותק הימנה לנתבעים, וזו הועברה לידי הנתבעים רק ביום 12.6.04, כשנתיים לאחר מכן. 7. עם זאת, מן הנספחים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר התובע עולה כי כבר ביום 13.11.96, היינו, כחודש לאחר קבלת החזקה בדירה, פנו התובעים אל הנתבעת 1 ושטחו בפניה רשימת ליקויים שאותרו על ידם בדירה עד לאותו מועד, ובכלל אלו קיר הגבס החסר בעליית הגג, פתח אמבט לא סגור, רטיבות, חורים באריחי קרמיקה וכו'. בהמשך, פנו התובעים פעמים נוספות רבות בכתב אל הנתבעים (בעיקר אל הנתבעת 1) תוך פירוט הליקויים הרבים שבדירה הדורשים תיקון (ראה מכתבי התובעים מתאריכים 23.1.97, 30.7.97,6.12.98). 8. כפי שהצהיר התובע בתצהיר עדותו הראשית, מידי פעם בפעם טרחו הנתבעים או מי מטעמם לשלוח אליו מכתב תגובה בעניין פניותיו אליהם. דא עקא, מכתבים אלו, ברובם, נוסחו בלשון בלתי מחייבת, אישרו את קבלת הפנייה והעברתה לגורם הרלוונטי המטפל בה, בעוד בפועל, כך העיד התובע, לא עשו הנתבעים מאמץ כנה כלשהו לתיקון הליקויים בדירה, וכי גם בפעמים הספורות אשר הופיעו עובדים מטעם הנתבעים לביצוע התיקונים, עבודתם היתה רשלנית ומזלזלת, ולא הועילה במאומה (ס' 28 לתצהיר עדותו הראשית של התובע, ועמ' 6 לפרוט' מיום 7.6.06). 9. בכללו של דבר, חומר הראיות שבפניי מעלה כי התובעים לא זו בלבד שלא כבשו את טענותיהם בליבם, אלא חזרו והתריעו על קיום הליקויים ודרשו תיקונם. מכאן, ככל שחל שיהוי במשלוח חוו"ד מטעם התובעים אל הנתבעים, או שיהוי בהגשת התביעה, אין לראות בו כזניחת התביעה אלא צעד שננקט על ידי התובעים בלית ברירה, שעה שנוכחו כי הנתבעים מתנכרים למילוי חובותיהם כלפיהם. 10. מעבר לדרוש אוסיף כי טענת הנתבעים לפיה נמנעו התובעים מלגלות על אוזנם את דבר קיום הליקויים כפי שהתפתחו בדירה במהלך התקופה, אינה מתיישבת עם העובדה כי נציגי הנתבעים היו מודעים לקיום הליקויים, שכן לגירסת מר אלון יוסף מטעם הנתבעת 1, הרבה זה לבקר בדירה הן ביוזמתו והן בעקבות פניות התובע (ראו בעמ' 15 לפרוט'). די בעובדה זו על מנת לשמוט את הקרקע מתחת לטענות הנתבעים; הלכה פסוקה היא כי מקום בו מוכר הדירה מודע לליקוייה, אין לטעון כנגד הרוכש כי נמנע מלהודיע על קיום הליקויים במסגרת המועדים הקבועים בחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973. [השוו ע"א 2299/99 שפייר נ. דיור לעולה בע"מ, נה (4) 213]. ב) הליקויים בדירה ואחריות הנתבעים לתיקונם 1. הלכה פסוקה היא כי מקום בו נתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה מטעם בית המשפט, יטה בית המשפט להעדיפה על פני חוות דעת שמטעם הצדדים (ע"א 2394/94 סולל בונה בע"מ נ. ארז איתן ואח', תק-על 96(2), 481). באותה הלכה הובעה גם העמדה לפיה משנתקבלה חוות דעת נייטרלית של מומחה שיש בה ניסיון רציני להתמודד עם "הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבלה גם אם ניתן להצביע על טעויות או אפשרויות של קביעות אחרות". אבחן להלן בקצרה את עיקר הסתייגויות הנתבעים מחוות דעתו של המומחה, לאור ההלכה הנ"ל, בהתייחס לתיקונים הנדרשים בדירה, כמפורט בחוות דעתו של המומחה. 2. תיקון נקז אסלת שירותי האורחים (קו הביוב) א) לצורך גיבוש עמדתו בעניין זה, הזמין המומחה עבודת "ביובית", ציוד מתאים וכן שירותי צילום, וערך בדיקה קפדנית ומעמיקה, שאת שלביה תיעד בפירוט, תוך עמידה על תכנית הבניה. ב) מסקנותיו היו כי על אף הכלל הקובע כי יש להימנע מתכנון מערכות נקזים בהתקנה סמויה מתחת לרצפת בטון, "במקרה הנדון, בחר מתכנן מתקן האינסטלציה, להתקין צינור נקז מתחת לרצפת הממ"ד, באין כל גישה אליו" (עמ' 19 לחווה"ד, ס' 20.4.3). ג) אי לכך קבע המומחה כי יש לחשוף את קטע הנקז מקיר הבנין ועד לשוחה, על מנת לבדוק את אזור המעבר מהתחום שמתחת לבנין ועד לשוחת הבקרה, לפרק את האסלה ולהתקינה מחדש באופן תקין, זאת בהנחה שיימצא שצינור הנקז עומד בלחץ כראוי. במידה וכן, עלות התיקון הינה 15,000 ₪ (עמ' 21 לחווה"ד). ד) הנתבעים שוללים מכל וכל מסקנותיו אלו של המומחה, בטענות שונות דוגמת אלה שאין באחריותם לתקן ליקוי כזה בשל חלוף זמן כה רב מתום תקופת הבדק והאחריות, שהליקוי נגרם בשל פעולות התובעים, ולחלופין מבקשים הם להגביל את סכום התיקון בגין רכיב זה לתקרה של 20,000 ₪, "כגובה הסכום בחוו"ד מטעם התובעים, ולא כפי הנטען בחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש..." (ס' 38.8 לסיכומי הנתבעת 1). ה) הגעתי למסקנה כי אין לשעות לטענה הנתבעים; טענת התובעים בגין ליקויים באסלה הועלתה בשלב מוקדם יחסית, ולכל המאוחר ביום 22.5.95 (נספח יא' לתצהיר התובע). עמדתו המקצועית של המומחה, שראה לייחס את האחריות לליקוי לנתבעים, לא עורערה, ומשכך - יש לחייב את הנתבעים לתקנו. 3. תיקון איטום המסד בחזית הגינה (רטיבות בקיר המפריד בין הגינה לחדר הדיור) א) המומחה קובע בחוות דעתו כי בדיקותיו בדירה העלו קיום רטיבות חריגה בשטח הנבדק. המומחה קובע חד משמעית כי אין לפטור את הנתבעים מאחריות לרטיבות ולסיבות היווצרותה, וחולק על מר גיל, המהנדס מטעם הנתבעים, בנוגע לאחריות התובעים לקיום רטיבות זו. מסקנתו היא כי על הנתבעים לתקן את האיטום שבתחתית מסדי הבית, לאורך החזית הדרום מערבית (בחצר דירת התובעים), וכי הסכום הכולל לתיקון זה הינו 4,000 ₪. ב) הנתבעים ניסו לייחס לתובעים בגין רכיב זה אשם תורם, בשל כך שהתובע פיזר אדמה גננית בצמוד לחלון הסלון, ואף בנה ערוגה בצמוד לחלון. ג) התובע לא הכחיש פעולותיו אלה, גם לא בעת שנחקר על כך במהלך עדותו בביהמ"ש ביום 7.6.2006 (עמ' 10-11 לפרוט'). ד) המומחה נתן דעתו לכך בחוות דעתו, אך שלל את אחריות התובע לרטיבות האמורה, ואף שלל את דבריו של מר גיל בעניין ואמר כי "אין בידיי, ולא הוצגה לי כל אסמכתא (תכנית) אשר יש בה כדי לאשש את דבריו הנ"ל של מר גיל" (ס' 11.5.1). המומחה קבע כי היה על הנתבעים לקחת בחשבון כי בחצר התובעים יהיו ערוגות, והיה עליהם להתקין מערכות איטום מתאימות (ס' 11.6 לחווה"ד). ה) הוא הדין לגבי הליקויים האחרים עליהם הצביע המומחה, ובכללם הליקוי בדלת הממ"ד, לגביו גילו מר ישראל קריב (הנתבע) ומר יעקב ברכה חוסר התמצאות טוטאלי (ראה עדותו של ברכה, בעמ' 27,28 לפרוט', ועדותו של קריב בעמ' 31). ג) תיקון בעין או תשלום פיצויים 1. בחוות דעתו ממליץ המומחה כי במידה ותיקון הליקויים יבוצע באופן עצמאי על ידי קבלן מטעם התובעים, יש להוסיף 25% תוספת לעלויות [(לא כולל מע"מ), שם בעמ' 24 לחווה"ד]. 2. התובעים בסיכומיהם טוענים כי הם זכאים לקבלת התוספת הנ"ל, (עמ' 8 לסיכומים), בעיקר בשל כך שאיבדו את אמונם ביכולתם המקצועית של הנתבעים לתקן את הליקויים, בעוד שהנתבעים עומדים על זכותם לאפשר להם לבצע את התיקונים בעין (סע' 56 לסיכומי הנתבעת 1), על יסוד טענתם לפיה התובעים סרבו לאפשר להם לתקן את הליקויים בדירה, ושאין לאפשר לתובעים להנות ממחדלם זה ולפסוק להם פיצוי כספי. 3. התובעים טוענים כי אפשרו לנתבעים חדשות לבקרים להגיע לדירה ולתקן את הליקויים הרבים בה, וכי לאור התנהגותם המזלזלת והרשלנית של הנתבעים, איבדו הם את זכותם לתקן את הליקויים. גירסה זו לא נסתרה בפניי ומגובה בעדות מר אלון יוסף בעמ' 15 לפרוטוקול. 4. הגעתי למסקנה כי הנתבעים מיצו בלא הצלחה את זכותם לתקן בעין, הן בשל התנכרותם השיטתית לפניות התובעים, והן בשל ניסיונות נפל לתקן. הלכה פסוקה היא כי אין לאפשר לקבלן תיקון בעין של ליקויים אלא אם הודה באחריותו וגילה נכונות מעשית לתקנם, וכן כי אין להפוך את דירת הרוכש ל"אתר ניסויים". [השוו ע"א 1722/90 זלוצין נ. דיור לעולה פ"ד נה(4) 203]. יתר על כן, גם חלוף הזמן הניכר מאז גילוי הליקויים ועד ליום הגשת התביעה פועל נגד הנתבעים בדרישתם לתיקון בעין (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ. שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, דינים עליון ע"א 461). 5. אני פוסק אפוא כי הנתבעים איבדו את זכותם לתקן את הליקויים בעין ועליהם לפצות את התובעים בסכום אומדן הליקויים ע"פ קביעת המומחה, בסכום של 26,883 ₪ בתוספת מע"מ כדין וכן בעלות נוספת בשיעור של 25% למימון העסקת קבלן מזדמן על ידי התובעים. ד) התביעה כנגד הנתבע מס' 3 1. סבורני כי דין התביעה כנגד נתבע זה להידחות, כפי שטוענים הנתבעים (עמ' 8 לכתב ההגנה ועמ' 4 סעיף ד' לסיכומי הנתבעים 2 ו- 3). בסיכומי התובעים לא מצאתי כל התייחסות או הנמקה לטענה בדבר חבותו האישית של הנתבע, וניתן להסיק כי התובעים זנחו טענה זו. יתרה מזאת, התובעים בסיכומיהם אך מחזקים את טענת הנתבעים בכך שהם טוענים כי מעדותו של מר קריב בבימה"ש עולה כי "אינו מעורב בפרטי התיקונים נשוא תביעה זו וכלל אינו מכיר את השתלשלות העניינים בין התובעים לנתבעים..." (סיפת עמ' 4 לסיכומי התובעים). לא עלה בידיהם של התובעים להוכיח כי הנתבע הוא הוא שביצע את העוולה האזרחית (קרי, עבודת הבניה הרשלנית), או שהיה לו חלק בזה. [ראה ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקריוריטי בע"מ ואח' תק-על 94 (3)]. 2. בחינת עדותו של הנתבע בבית המשפט, ויישום ההלכה המשפטית הנוגעת להטלת אחריות אישית אישית על אורגני תאגיד, מלמדת אפוא כי בנסיבות העניין, לא ניתן לייחס לנתבע אחריות אישית בגין פעולותיה ו/או מחדליה ו/או רשלנותה של הנתבעת 2. ה) פיצוי בגין נזק בלתי ממוני 1. התובעים תבעו תחת ראש נזק זה סך של 75,000 ₪. סכום זה הינו מופרז וגבוה יתר על המידה. בתצהיר עדות התובע ובסיכומיהם, עמדו התובעים על עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם בשל כך שנאלצו לחיות תקופה ארוכה עם ליקויי רטיבות, בעיות ביוב, ושירותים בלתי שמישים בקומה הראשונה של הדירה וכו', שבעטים נגרם להם ולמשפחתם סבל רב ואי נוחות מרובה. 2. מטבע הדברים יש לקחת בחשבון הפיצוי הנ"ל גם את חוסר הנוחות הכרוך בתיקון הליקויים אשר פורטו בחוות דעתו של המומחה, אשר קבע בעצמו כי ביצוע התיקונים יגרום להפרעה לשימוש בדירה, ויהיה ניתן לעשות בה שימוש חלקי בלבד (סעיף 29.4 לחוות דעתו). 3. טענותיהם של התובעים בנוגע לליקויי הרטיבות והנקז אומתו בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולא נסתרו, ואין כל ספק בעיניי כי ליקויי רטיבות כה ממושכים, וליקויים הקשורים בענייני נקז, הצפות ביוב וכדומה, הינם בבחינת רעה חולה שיש בהם כדי לפגום קשות ברווחתו של רוכש דירה ובהנאתו ממנה. סברה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי דה פקטו נמנע מן התובעים, משך תקופה כה ארוכה, שימוש בחלקים מסוימים של הדירה (שירותי אורחים למשל - ס' 56 לתצהיר התובע). 4. הלכה פסוקה היא כי, הערכת הפיצוי בגין נזק בלתי ממוני לרוכש דירה, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט (בתוך מתחם הסבירות), אשר יתן דעתו לנסיבות השונות ובכלל זה, שיעורו של פיצוי זה בשים לב במכלול הנזקים והליקויים שנגרמו לדירה (פרשת סגל הנ"ל). לאחר ששקלתי את כל הנסיבות הבאות בחשבון, אני פוסק לתובעים סך של 15,000 ₪ כפיצויים בגין נזק בלתי ממוני. ד. סוף דבר 1. אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 53,813 ₪, כמפורט להלן: אמדן עלות התיקונים בתוספת מע"מ כדין (15.5%) ובתוספת עלות קבלן מזדמן (25%): 38,813 ₪ סכום פיצוי בגין נזק בלתי ממוני: 15,000 ₪ סך כל הפיצוי לתובעים מאת הנתבעים: 53,813 ₪ 2. הסכום הנ"ל ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 3. לאור התוצאה אליה הגעתי, ומאחר שהסכום שנתבע הינו גבוה באופן משמעותי מהסכום שנפסק לתובעים בסופו של יום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט חלקיות בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. הודעה זכות הערעור מסירת דירה / איחור במסירת דירהמקרקעין