ניקוז מים לחצר השכנים מבוא: 1. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 101,146 ש"ח בגין נזקיו הנטענים בעקבות הצפת חצר ביתו במי גשמים במהלך חורף שנת 1996. מוסכמות: 2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים: א. לתובע זכויות מכוח ירושה במקרקעין הידועים כגוש 17155, חלקה 65 בעוספיה (להלן: "החלקה") עליה מוקמת דירת מגוריו. ב. החלקה נמצאת במורד ההר ומי גשמים מתנקזים אליה. בהמשך המורד, בגבול הדרומי של החלקה, נמצאת חלקת השכן, מר פאיז סאבא (להלן: ''השכן''). ג. בשנת 1993 בנה התובע קירות תומכים בין החלקה שלו לחלקת השכן בהן נפתחו פתחי ניקוז (להלן: "הקירות התומכים"). כמו כן, התובע הקים תעלה בחלקה שלו לניקוז המים לכיוון חלקת השכן. ד. עובר לשנת 1996 ביצעה הנתבעת עבודות ניקוז לאורך מורד ההר בו נמצאת החלקה וחיברה את מערכת הניקוז הציבורית לתעלת הניקוז אשר הקים התובע בחלקתו. ה. בעונת החורף בשנת 1996 ירדו גשמים בכמות חריגה ופתחי הניקוז בקירות התומכים נסתמו. התובע פנה לנתבעת ובעקבות זאת הקימה האחרונה תעלה בחלקתו אשר הסיטה את ניקוז המים מערבה לכיוון הכביש הראשי. תמצית טענות הצדדים: 3. לטענת התובע, הגשמים אשר ירדו בשנת 1996 גרמו לסחף של בוץ ואדמה לתוך חלקתו וכתוצאה מכך נסתמה מערכת הניקוז בחלקה והמים נאגרו בחצר התובע למשך שלושה ימים, חלחלו לתוך האדמה ויצרו לחץ לכיוון הקירות התומכים. כתוצאה מכך נסדקו הקירות התומכים והיתה בהם תזוזה. במהלך ביצוע עבודות הניקוז על ידי הנתבעת בשנת 1996 נעשה שימוש בכלי צמ''ה כבדים וכתוצאה מכך נגרם נזק לבית ולשכבת האספלט בחצר של התובע. כמו כן, עובדי הנתבעת או מי מטעמה הרסו במהלך אותן עבודות קיר תומך שהיה בנוי בגבול הצפוני של החלקה (להלן: "קיר תומך עליון"). התובע פנה לראש המועצה המכהן דאז של הנתבעת, מר קנג' מנסור (להלן: "ראש המועצה") בקשר עם הנזקים המפורטים לעיל, והלה התחייב במכתבו מיום 2.2.97 כי הנתבעת תפצה את התובע בגינם (להלן: "מכתב ההתחייבות"). 4. לטענת הנתבעת, התביעה לתשלום פיצויים בגין הריסת קיר תומך עליון וגרימת נזק לאספלט, התיישנה ומטעם זה יש לדחותה על הסף. כמו כן, התובע לא הוכיח כי בגבול הצפוני של החלקה היה קיר תומך וכי אותו קיר נהרס, כביכול, במהלך ביצוע עבודות הניקוז בשנת 1996. לעניין הנזק לאספלט, הנתבעת טענה כי לא עשתה שימוש בכלים כבדים במהלך הסדרת הניקוז בשנת 1996, ומכל מקום, התובע לא הוכיח כי בחצר ביתו היה מרבד אספלט. כן נטען שלא הוכח הקשר בין ההצפה הנטענת, ומוכחשת, בשנת 1996, לבין הנזק שנגרם לקירות התומכים, הנזק הנטען נגרם בעקבות התערבות גורם זר - סתימת פתחי הניקוז בקירות התומכים על-ידי השכן - וכוח עליון - ירידת גשמים בכמות חריגה. לעניין מכתב ההתחייבות, נטען כי הוא מזויף ולא נחתם על-ידי ראש המועצה. מכל מקום, בהתאם להוראות החוק, תנאי לתוקף מכתב ההתחייבות היא חתימת גזבר המועצה (לצד חתימת ראש המועצה והחותמת שלה) וחתימה כאמור אינה מופיעה בו. ד י ו ן: 5. בדיון אשר התקיים בתביעה הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע וכן של אשתו, גב' רנה חליל. כמו כן, התובע הגיש חוות דעתו של המהנדס מר מיכאל רוזנפלד (להלן: "מומחה התובע"). מנגד, הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית של ראש המועצה, מהנדסת הנתבעת, גב' מלכי רוחאנה (להלן: "מהנדסת המועצה"), מר סלמאן פארו, מנהל עבודות ציבוריות של הנתבעת במהלך השנים 1994-1998 (להלן: "סלמאן") וכן של מר מלחם דאמן, בעלים ומנהל של חב' מ.א.ג. נופית בע"מ אשר ביצעה עבור הנתבעת עבודות הניקוז בשנת 1996 (להלן: "דאמן"). כל העדים לעיל נחקרו בפניי. קיר תומך עליון: 6. בניגוד לטענת התובע בכתב תביעתו ובתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/3 (שם, סע' 22 ו-18 בהתאם), לפיה, קיר תומך עליון נהרס במהלך ביצוע עבודות הניקוז בשנת 1996, משנשאל התובע בחקירתו הנגדית מתי נהרס הקיר הנ''ל, הוא השיב באומרו "אני לא זוכר בדיוק. שנת 1994, 1992, 1993, בשנים האלה" (שם, עמ' 36 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). 7. בסעיף 5(א) לחוק ההתיישנות נקבע כי תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין הינה 7 שנים מהמועד בו התגבשה עילת התביעה. במקרה דנן עילת התביעה התגבשה עם הריסת הקיר העליון. גם באם תאמר כי ההריסה היתה לכל המאוחר ביום 31.12.93, כגרסת התובע בחקירתו הנגדית, הרי בהתחשב במועד הגשת התביעה, 14.3.02, עברה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ומטעם זה יש לדחות את התביעה לעניין הקיר התומך העליון. 8. טענת התובע בסיכומיו כאילו יש לראות בעבודות הניקוז השונות אשר ביצעה התובעת בשנים 1992-1996 כעבודה אחת אשר רק עם סיומה מתחיל מניין תקופת ההתיישנות, דינה להידחות עובדתית ומשפטית. עובדתית, הואיל וכעולה מתצהיר מהנדסת הנתבעת, הנ"ל ביצעה עבודות ניקוז בשנים 92, 94 ו-96 ובכל פעם בוצעה עבודה שונה ובאמצעות קבלנים שונים. כמו כן, בכל אחד מהשלבים הנ"ל לא ניתן היה לדעת מראש כי יש צורך בביצוע השלב שלאחריו. ויודגש, מהנדסת הנתבעת לא נחקרה על האמור בתצהירה לעניין זה וטענותיה לא הופרכו. טענת התובע אינה נכונה משפטית הואיל ובסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". עילת התובענה בגין הקיר התומך העליון התגבשה במועד הריסתו הנטענת על-ידי הנתבעת ועבודות הניקוז אשר ביצעה הנתבעת בהמשך, אינן מהוות חלק מרכיבי עילת התביעה. 9. למעלה מהצורך יצויין כי דין התביעה לעניין הקיר התומך העליון להידחות מטעם נוסף, שכן, התובע לא הוכיח את שוויו. בחקירתו הנגדית של התובע הוברר כי למעשה אין עסקינן בקיר תומך כפשוטו, אלא באבנים אשר נערמו אחד על משנהו ("סנסלה" בערבית) (שם, עמ' 35 שורה 25 לפרוטוקול הדיון) ואשר על אף מידותיו הנטענות (15.7 מ' אורך ו-2.3 - 2.8 מ' גובה) הוא נהרס במשך מספר דקות (ר' עדות התובע, שם, עמ' 35 שורה 29 לפרוטוקול הדיון), ללמדך כי מדובר במבנה בלתי יציב אשר עלותו בהתאם. ויודגש, ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול הדיון כי תביעתו לעניין הקיר התומך העליון מבוססת על החזרת המצב לקדמותו בעוד כי הערכת מומחה התובע לעניין זה מבוססת על "נתוני השטח" ולא על המצב שהיה קיים (שם, עמ' 31 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). קירות תומכים: 10. כאמור, התובע טען כי הסחף אשר היה בעונת הגשמים בשנת 1996 סתם את הפתחים שהיו בקירות התומכים (שם, סע' 7 ו-12 לפרוטוקול הדיון). אולם, התובע חזר בו מאותה גרסה ואישר בהמשך חקירתו את גרסת הנתבעת, לפיה, השכן הוא זה אשר סתם אותם פתחים, וזאת באומרו: "ש. האם נכון שהוא (השכן - ר.ח.) כל כך לא היה מרוצה מזרימת המים מהחלקה שלך לשלו עד כדי כך שהוא סתם את פתחי הניקוז בקיר התחתון? ת. אני לא ידעתי שהוא עשה זאת. אני חשבתי שזה נסתם ככה סתם עד שעורך הדין הראה לי את התצהיר של נתבע מס' 2. ראיתי את זה אצל עורך הדין ואז ראיתי שהשכן סתם את הפתחים בבטון, אם כי אני לא ראיתי בעיניים שהשכן עושה זאת" (שם, עמ' 37 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). (גם אשתו של התובע אישרה בחקירתה כי ניקוז המים באמצעות הפתחים שהיו בקירות התומכים הפריעו לשכן, שם, עמ' 22 שורה 23 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, מתחייבת המסקנה, לפיה, ההצפה אירעה בעקבות סתימת פתחי הניקוז בקירות התומכים על-ידי השכן ולמותר לציין כי לעניין זה אין להטיל אחריות לפתחה של הנתבעת שלא היה לה כל חלק במעשה. 11. התובע אישר בחקירתו כי מערכת הניקוז במקום פעלה ללא דופי משנת 1993 ולראשונה התעוררה בה הבעיה בשנת 1996 וזאת בעקבות סתימת הפתחים שהיו בקירות התומכים על ידי השכן (ר' עדות התובע, שם, עמ' 34 שורה 25 לפרוטוקול הדיון). עובדה זו אינה מתיישבת עם עמדת התובע, לפיה, יש להטיל את האחריות להצפה והנזקים הנטענים שהיו בעקבותיה על הנתבעת מאחר והיא חיברה את מערכת הניקוז הציבורית למערכת הניקוז הפרטית של החלקה. מכל מקום, עסקינן בטענה שבמומחיות שלא נתמכה בחוות דעת מומחה וגם מטעם זה מן הדין לדחותה על הסף. 12. המומחה מטעם התובע ערך ביקור במקום לצורך מתן חוות דעתו ביום 4.7.01, כחמש שנים לאחר אירוע ההצפה. בפני המומחה ובפני בית המשפט לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענת התובע כאילו הסדקים והתזוזה בקירות התומכים הופיעו כתוצאה מההצפה הנטענת, וזאת על אף טענת התובע בסעיף 13 סיפא לתצהירו כאילו אותם נזקים התגלו מייד לאחר תום עונת הגשמים של שנת 1996. לא זאת אלא זאת, בחקירתו הנגדית לא שלל מומחה התובע את האפשרות כי הנזקים בקירות התומכים לא נגרמו מההצפה, זאת באומרו: "ש. האם אתה יכול לומר כי לא ייתכן קיום גורם נוסף מהסדק שהופיע בקיר התחתון? ת. אני לא יכול לומר זאת, הכל אפשרי, בחיים למדתי שהכל אפשרי..." (שם, עמ' 30 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך: "ש. בשנת 2001 כאשר הגעת למקום, אתה לא יכולת לדעת האם הנזק בקיר התומך התחתון נגרם כתוצאה מאירוע שאירע בשנת 1997 או 1998 או שנה אחרת לפני כן. ת. נכון, כי אין תיערוך (צ"ל "תיארוך" - ר.ח.) על הסדק" (שם, עמ' 30 שורה 20 לפרוטוקול הדיון). 13. לאור האמור לעיל, התביעה לעניין הנזק שנגרם לקירות התומכים, נדחית בזאת. נזק לאספלט: 14. לתצהיר עדותו הראשית צירף התובע קלטת וידאו המתעדת את הנזקים אשר נגרמו לאספלט בחצר ביתו בעקבות עבודות הניקוז אשר ביצעה הנתבעת בחלקה בשנת 1996. הקלטת, אשר איכות הצילום בה ירודה, מתעדת שטח קטן בלבד מחצר החלקה בו נראים תיקוני אספלט, אולם אין היא מתעדת כלל השטח הרלוונטי. הדבר אומר דרשני ומחייב את המסקנה כי יתר חלקי האספלט בחצר לא ניזוקו כלל ועיקר. 15. זאת ועוד, טענת הנתבעת, לפיה היא לא השתמשה בכלים כבדים לצורך ביצוע עבודות הניקוז בשנת 1996, לא נסתרה והיא אמינה בעיני לאור העובדה כי כל שנעשה הוא הטיית קו הניקוז המקומי של החלקה מחלקת השכן לכיוון הכביש הראשי. 16. התובע הודה בחקירתו כי רק חלק משטח חצר ביתו היה מרובד באספלט עובר להצפה משנת 1996 (שם, עמ' 36 שורה 8 לפרוטוקול הדיון). על אף זאת, הוא מבקש כי הנתבעת תפצה אותו בגין הנחת אספלט בכל שטח החצר. למותר לציין, כי התובע אינו זכאי לסעד זה ובהעדר פירוט והוכחה לשטח האספלט אשר ניזוק, כביכול, במהלך עבודות הניקוז שבוצעו בשנת 1996, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו. 17. התובע טען כי תמורת עבודות האספלט אשר ביצע בחצר ביתו הוא שילם סך של 26,000 ש"ח, מתוכם סך של 18,900 ש"ח שולמו במזומן לקבלן מר מג'יד כדור והיתרה בסך של 7,100 ש"ח שולמו בשיק למחצבה. התובע לא הזמין את הקבלן למתן עדות בתביעה, לא הגיש העתק הזמנת עבודה או כל ראיה אחרת לעניין ביצוע עבודות האספלט ועלותן. באשר לתשלום הנטען למחצבה, התובע צירף אך ורק העתק ההמחאה אשר לטענתו נמשכה לפקודתה, אולם, לא הוגשה כל ראיה בדבר פירעון ההמחאה וכן אין לדעת מאיזה חשבון היא נמשכה. לאור האמור לעיל, התובע לא הוכיח את עלות ריבוד האספלט בה נשא. 18. בסיכומיו התייחס התובע למכתב ההתחייבות וזאת על אף כי בהתאם לחוות דעת מומחית בית המשפט, גב' חנה קורן, החתימה המופיעה בו אינה חתימת ראש המועצה. התובע לא הזמין מומחית בית המשפט לחקירה בבית המשפט ואף נמנע מחקירת ראש המועצה לעניין חתימתו הנטענת על מכתב ההתחייבות, אף כי בתצהיר עדותו הראשית של ראש המועצה קיימת התייחסות מפורטת לעניין זה. בנסיבות העניין, אין כל נפקות למכתב ההתחייבות, על כל המשתמע מכך. 19. לסיכום האמור לעיל, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ עליו, וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. גובה ההוצאות לעיל נקבע בהתחשב בעובדה כי סיכומי הנתבעת חורגים מההיקף שנקבע בהחלטה מיום 31.10.06 וזאת ללא נטילת רשות בית המשפט. חצרניקוזחוק המים / רשות המיםמים