א. מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין: 1. בפני תביעה כספית לתשלום פיצויים והוצאות בגין עבודות שיפוץ. בכתב התביעה טוענת התובעת חברה ליבוא ושיווק מערכות קול מקצועיות כי ביום 6.11.00 התקשרה בהסכם עבודה עם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לביצוע עבודות שיפוץ והתאמה למשרדיה החדשים ברח' יוסף קארו 3 תל אביב (להלן בהתאמה: "ההסכם" ו"הנכס"), על פי כתב כמויות שצורף להסכם. 2. כנטען בכתב התביעה הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") שהיה מנהלה ובעל מניותיה של הנתבעת ערב אישית לכל התחייבויותיה על פי ההסכם. 3. עיון בהסכם מעלה כי הנתבעת הצהירה כי הינה בעל מיומנות ויכולת לבצע את עבודות השיפוץ במומחיות ותוך שימוש בחומרים מעולים וכי תהיה אחראית לתקן על חשבונה את כל הפגמים והנזקים שיתגלו בנכס הנובעים מעבודה לקויה ו/או שימוש בחומרים פגומים על ידה. על פי סעיף 17 להסכם החילו בעליו את הוראות חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר") בכל הקשור לבצוע העבודות על פי ההסכם, בו נקבע בין היתר כי אם לא תבצע הנתבעת את התחייבויותיה על פיו יהיה עליה לשלם לתובעת את מלוא נזקיה לרבות מניעת רווח. 4. התובעת טוענת כי משנוכחה לראות כי עבודות השיפוץ לא בוצעו כדבעי חזרה ופנתה לנתבע בעל פה ובכתב אולם חרף הבטחותיו לעשות לתיקון הליקויים לא עשה דבר. 5. בצר לה פנתה התובעת למומחה מטעמה (להלן: "אינג' גיא") אשר סקר את הנכס ותיעד בחוו"ד מיום 12.9.02 את הליקויים שנתגלעו בו ואשר התייחסו בעיקר לסדקים והתקלפות שכבות טיח וצבע בקירות ובתקרת חדר המנהל וכן ביישום שכבת יציקת מדה שנמצאה סדוקה. אינג' גיא אמד את עלות תיקון הליקויים בסכום כולל של 8385 דולר בתוספת 15% תוספת עבור קבלן מזדמן ופיקוח הנדסי בסך 950 דולר. אינג' גיא לא הסתפק בכך ואף ראה לתמחר בחוו"ד את סכום הנזקים העקיפים ובכלל זה אובדן שבועיים ימי עבודה הוצאות הובלה והעברת תשתיות, תשלום שכר דירה וכיוצ"ב. סה"כ סכום נזקי התובע אשר נאמדו בחוו"ד של אינג' גיא מסתכם לסך של 60,593 דולר שווה ערך לסך של - 282,908 ₪ הוא הסכום הנתבע על התובעת. 6. אשר לנתבעים: הנתבעת לא הגישה כתב הגנה כלל ועיקר וכנטען על ידי הנתבע, אין מדובר בחברה בע"מ וכי לא הציג את עצמו כמנהל ו/או בעל מניות של הנתבעת שאינה קיימת כלל ועיקר. 7. הנתבע טען בכתב הגנתו כי התביעה מוגזמת ומופרכת והוסיף כי במהלך ההתקשרות הודיע למנכ"ל התובעת כי הנתבעת כלל "אינה קיימת" אך מנכ"ל התובעת התעלם מהערה זו ועמד על חתימת ההסכם עם הנתבעת. הנתבע הודה כי התובעת שילמה לו את מלוא מחיר עבודות השיפוצים לרבות תוספות. 8. אשר לציפוי המדה טען הנתבע כי התובעת הזמינה אצלו רצפת מדה (להלן: "הרצפה") אשר יציקתה דורשת מומחיות מיוחדת ולצורך כך, ועל פי הנחייתה המפורשת של התובעת, התקשר הנתבע עם חברת מדה פלור בע"מ (להלן: "מדה פלור") אשר ביצעה את הרצפה ואף תיקנה אותה על פי דרישת הנתבע. יתר על כן על פי דרישת התובעת ועל יסוד טענותיה בדבר פגמים ברצפה טען הנתבע כי יזם את התייצבותה של מדה פלור בנכס וזו הביעה נכונותה לבצע את התיקונים הדרושים אלא שהתובעת מנעה זאת בתוקף. 9. הנתבע טען כי עריכת חוו"ד גיא כשנתיים לאחר סיום עבודות השיפוץ מעלה עליה כי ממצאיה ומסקנותיה מופרכים וכי התובעת טענה בזמנו לנזקים ברצפה בלבד אותם העריכה בסכום של 16,000 ₪. המומחה מטעם הנתבע אינג' דבורצקי אמד את עלות תיקון הנזקים לסכום של 18,468 ₪. 10. הנתבע שיגר הודעת צד שלישי למדה פלור לשיפוי והשתתפות בסכום של 50,000 ₪ בטענה כי זו התחייבה כלפיו לטיב עבודת הרצפה. 11. מדה פלור טענה בכתב הגנתה לשיהוי בפניית הנתבע וכן טענה כי את קיום הכשל ברצפה יש לזקוף לפתחו של הנתבע אשר חוסר נסיונו מביצוע העבודה ו/או רצונו לחסוך בעלויותיו הביא לידי כך שאיטום המדה בוצע על ידו על שכבה רטובה בעוד שהיה על הנתבע לבצע את האיטום רק לאחר התייבשות המדה. עד כאן עיקר טענות בעלי הדין. ב. המחלוקת קיום ליקויים בעבודות שיפוץ והערכת היקפם. האם הוכחה אחריותם של הנתבעים לקיום הליקויים. סוגיית הנזקים העקיפים. חבותו הנטענת של צד שלישי. ג. דיון וממצאים 1. מעמדה המשפטי של הנתבעת 1.1 בכתב התביעה הוצגה הנתבעת כחברה בע"מ (מ.י. עבודות בנין בע"מ) ובסעיף3 לכתב התביעה נטען בכתב התביעה כי "הנתבעת הינה חברה קבלנית ממנה הוזמנו עבודות השיפוץ". בתצהיר עדותו מטעם התובעת טען עציוני כי הנתבע הציג בפניו מצג לפיו מתקשרת התובעת עם הנתבעת כאישיות משפטית נפרדת מזו של הנתבע. הנתבע לעומת זאת כפר בתצהיר עדותו בעצם קיומה של הנתבעת כאישיות משפטית והוסיף כי כך הודיע גם לעציוני. 1.2 אטעים כי גרסאותיהם הסותרות של עציוני והנתבע מזה (ובעיקר זה של האחרון) הינם בבחינת מדרש פליאה בעיני שכן לא ניתן להתעלם מן העובדה כי הנתבע חתם על ההסכם שעה שבכותרתו מופיע שמה של הנתבעת. עדותו לפיה לא שם ליבו לציון שמה של הנתבעת בהסכם (עמ' 40 לפרוטוקול) אינה משרה אמינות יתר. 1.3 עם זאת, הגעתי למסקנה כי בעובדת המנעותו של ב"כ התובעת ליטול פסק דין נגד הנתבעת (כהצהרתו בעמ' 9 לפרוטוקול) יש יותר מאשר אישוש למסקנה כי הנתבעת אינה גוף משפטי בפני עצמו אלא מציינת את שם עסקו של הנתבע (כהודאתו של זה בעמ' 40 לפרוטוקול). על כך אוסיף כי משחתם הנתבע על ההסכם (כעדותו בעמ' 40) התחייב מבחינתו האישית ודי בחתימתו בעמ' 8 להסכם (חתימת הקבלן) כדי לחייבו על פי ההסכם כלפי התובעת וללא כל קשר לסוגיית חתימת הערבות. 2. מומחה מטעם בית המשפט 2.1 בית המשפט מינה מומחה מטעמו את אינג' גיל רפאל (להלן: "המומחה") המומחה מצא כשלים בעבודות הטיח והרצפה המחייבות תיקון. באשר לעבודות הרצפה גרס המומחה כי יש לפרק את שכבת המדה וליישמה מחדש. 2.2 המומחה אמד את עלויות התיקון לסכום של 18900 ₪ + מע"מ בתוספת 50% עלות לתובעת לצורך העסקת קבלן מזדמן. המומחה לא זומן לחקירה על ידי בעלי הדין. 3. הליקוי ברצפה 3.1 לאחר שנתתי דעתי לתוכן חוות הדעת של אינג' גיא מטעם התובעת, אינג' דבורצקי מטעם הנתבע והמומחה נחה דעתי כי קיים ליקוי ברצפת המדה המתבטאת באי הידבקותה של שכבת המדה לרצפה נסיבה המחייבת לפרק השכבה הקיימת ויישום שכבת מדה חדשה, הכל כמפורט בעמ' 7,8 לחוו"ד המומחה. 3.2 הממצאים העולים מעדותו של הנתבע רחוקים להחמיא לו בכל הקשור ליכולתו ונסיונו המקצועי ביישום משטח מדה. הנה כי כן העיד הנתבע כי לא היה לו כל ניסיון קודם בציפוי רצפת מדה וכי העריך כי מדובר בעבודה פשוטה (עמ' 42 לפרוטוקול). הנתבע גילה חוסר בקיאות בסוגי המידה השונים (מידה מוחלקת מול מידה מתפלסת) וטען כי מבחינתו זה אותו דבר (שם בעמ' 45). ככללו של דבר אין חולק בפני כי במקום לבצע מידה מוחלקת כמפורט בכתב הכמויות שצורף לתצהיר - יישם הנתבע מידה מתפלסת (עמ' 45 לפרוטוקול ועמ' 3 לחוו"ד המומחה). לא זו אף זו אין חולק כי על פי כתב הכמויות היה על הנתבע לבצע את יישום המידה המוחלקת באמצעות מדה פלור בעוד שעל פי עדותו הוא ביצע את עבודת הציפוי בעצמו (שם בעמ' 46,47). 3.3 הגם שהנתבע הודה כי הוא חסר ניסיון ביישום מדה, הוא לא טרח לבדוק את מידת התייבשותה קודם לבצוע הציפוי ואף הודה כי אין לו מושג כיצד צריך להראות משטח המדה (שם בעמ' 47), ואף לא טרח לקבל הוראות יישום ברורות בכתב ממדה פלור (שם בעמ' 49). 3.4 אני פוסק איפוא כי הנתבע נהג ברשלנות מקצועית וסטה מן ההוראות המחייבות של כתב הכמויות באופן המעלה עליו כי יש להחזיקו כאחראי לכישלון ההתאמה ביישום המדה על הרצפה ולנזקים הנובעים מכך. 4. אשר לתופעות הסדיקה וירידת הצבע בקירות ובתקרה 4.1 על פי כתב הכמויות הונחה הנתבע "לבצע תיקון בטון וטיח של כל החציבות... קירות ועמודים קיימים וכן לבצע תקרת גבס." אינג' גיא מטעם התובעת תיעד סדקים והתקלפויות של שכבות טיט וצבע על פני תקרת משרד המנהל וייחס אותם לשימוש בטיט וצבע פלסטיק רגילים במקום שימוש מתחייב ברשת ובחומרים אקריליים. אינג' גיא אמד את עלות התיקונים בסכום של 600 דולר (כ-2700 ₪) ובמהלך חקירתו הנגדית פילח את עלות החומרים ומחירי שעות העבודה (שם בעמ' 11). 4.2 אינג' דבורצקי מטעם הנתבע תיעד בחוו"ד ממצאים זהים בעיקרם (עמ' 2 לחוו"ד) וקבע כי מדובר בתפרי התפשטות שעלות תיקונם עם פרופיל דקורטיבי מסתכמים לסכום של 4000 ₪. את עלות תיקון הסדקים וקילוף הטיח אמד דבורצקי בסכום של 600 ₪. בחקירתו התבצר איג' דבורצקי בעמדתו לפיה התקנת פרופיל דקורטיבי אינה כלולה בכתב הכמויות (שם בעמ' 35). 4.3 אין בידי לקבל עמדה זו: עיון בנוסח ההסכם כמו גם בכתב הכמויות הנספח אליו מעלים כי הנתבע התחייב לבצע את עבודות השיפוץ ללא דופי ולתקן כל אי התאמה שתתגלע בעבודתו (ראו המבוא להסכם, סעיפים 16, 17(ג) וסעיפים 2,3 לכתב הכמויות). 4.4 אני פוסק איפוא כי הנתבע התרשל בבצוע עבודות הטיח והצביעה בחדר המנהל בנכס וכי עלות תיקון הליקויים שהתגלעו בפריט זה מסתכם לסך של 2700 ₪. 5. תיקון בעין או פיצוי כספי 5.1 משבחרו בעלי הדין להחיל על ההסכם שביניהם את הוראות חוק המכר דירות יש ליתן את הדעת להוראות סעיף 4ב לחוק המכר לפיו: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". 5.2 על פי חומר הראיות שבפני סיים הנתבע את עבודת השיפוץ בחודש דצמבר 2000 (סעיף 9 לתצהיר הנתבע) והתובעת נכנסה לנכס לקראת סוף דצמבר 2000 (עדות מנהל התובעת עציוני חנן בעמ' 23 לפרוטוקול). לגרסת עציוני עם כניסתו לנכס הבחין "כי עבודות השיפוץ לא בוצעו בהתאם להסכם העבודה ונותרו ליקויים רבים שיש לתקנם (סעיף 26 לתצהירו). לגרסתו חזר ופנה עציוני לנתבע בדרישה כי יתקן את הליקויים אך האחרון היתל בו ולא עשה דבר לתיקון הליקויים (סעיפים 28-31 לתצהיר ועדותו בעמ' 26). 5.3 בתצהיר עדותו (סעיף 26) וכן בעדותו (עמ' 43 לפרוטוקול) טען הנתבע כי עציוני פנה אליו רק ביוני או יולי 2001. נחה דעתי כי בין אם פנה עציוני לנתבע עוד בדצמבר 2000 ובין אם פנה ביולי 2001 מפרנס חומר הראיות את הממצא כי התובעת פנתה לנתבע בדרישת תיקונים עוד בעיצומה של תקופת הבדק, די היה בכך כדי לחייב את הנתבע לבצע את התיקונים. בתצהיר עדותו טען הנתבע כי התובעת סירבה לאפשר לו לבצע תיקונים במבנה מכל סוג שהוא ועמדה על פיצוי כספי או התקנת שטיח במקום משטח המדה (סעיפים 49-47 לתצהירו). לביסוס גרסתו זו נסמך הנתבע על תמליל שיחת טלפון שערך עם עציוני (נספח ו/3 לתצהירו). 5.4 עיינתי בתמליל השיחה האמור ונוכחתי לראות כי במהלך השיחה העמיד עציוני את הנתבע על אחריותו לכל הליקויים בנכס הגם שהסכים לפטור את הנתבע מבצוע התיקונים ברצפת המדה כנגד תשלום בסך 16000 ₪ שנועד לרכישת שטיח. תוכן תמליל ההקלטה מעלה כי הנתבע סיכל את הפתרון המוצע בטענו כי אין בידו לשלם את הסכום האמור (שם בעמ' 4,5 לתמליל ההקלטה). למעשה, הודה הנתבע בעדותו כי לא היה ביכולתו מבחינה כלכלית להתקין את השטיח בעלות של 16,000 ₪ (שם בעמ' 44). 5.5 אני פוסק איפוא כי התובעת איפשרה לנתבע לתקן את הטעון תיקון ואף הלכה לקראתה כיברת דרך אלא שהנתבע בין מחוסר רצון ובין מחוסר יכולת לא נעתר להצעה ואין לראותה יותר כמחייבת. אשר על כן אני פוסק כי הנתבע איבד את זכותו לבצע תיקון בעין וכי בנסיבות הענין תרופתה של התובעת הינה לתשלום סכום אומדן הליקויים. 6. אומדן תיקון הליקויים בסוגיה זו הובאו בפני הערכות סותרות: 6.1 אינג' גיא מטעם התובעת נקב בסכום של כ-35,000 ₪ סכום העולה כדי כפליים מן הסכום בו נקב המומחה (18,900 ₪) לגבי רצפת המדה בלבד. 6.2 הגעתי למסקנה כי אומדנו של גיא לוקה בבסיס הנתונים שלו שעה שחישב את שטח רצפת הצדה ל-133 מ"ר במקום כ-100 מ"ר (עמ' 10 לפרוטוקול). המומחה מטעם מדה פלור העריך את עלות תיקון הרצפה (בלבד) בסכום של 4000 ₪ ובתוספת מע"מ. 6.3 מעיון בסיכומי בעלי הדין אני מתרשם כי לא ראו לחלוק על האומדנים שקבע המומחה (סעיף 66 לסיכומי התובעת וסעיף 69 לסיכומי הנתבע). אני פוסק איפוא כי סכום עלות תיקון הליקויים בנכס הינה כדלקמן: עלות תיקון סדקים והתקלפות טיח 2,700 ₪ עלות הסרת שכבת המדה הפגומה ויישום שכבה חדשה 18,900 ₪ בתוספת 50% עלות קבלן מזדמן לתובעת 10,800 ₪ סה"כ עלות (ללא מע"מ) 32,400 ₪ בתוספת מע"מ כדין (16.5%) 5,346 ₪ סה"כ 37,746 ₪ 7. נזקיה הנוספים של התובעת 7.1 התובעת לא הסתפקה בתביעה לפיצויים שעניינה תשלום אומדן עלות תיקוני הליקויים אלא הוסיפה ועתרה לחיובו של הנתבע בהוצאות פינוי (הובלה פרוק והרכבה של תכולת הנכס לרבות מרכזיה) בסכום כולל של 4800 דולר והוסיפה וטענה כי יש לחייב את הנתבע גם בהפסד הכנסותיה ורווחיה הצפויים למשך חודש ימים בסכום של 165,000 ₪. 7.2 לגיבוי עתירותיה הנ"ל צרפה התובעת לתצהירה הצעת מחיר להובלת תכולה (ע"ס 2500 ₪ - נספח י' לתצהיר התובעת) כמו גם הצעת מחיר בלתי חתומה להעברת תשתית מחשוב שנקבה במחירי בסיס גרידא ללא סיכום (נספח יא' לתצהיר התובעת). התובעת אף ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום שכ"ד למשך חודש ימים בסך 1000 דולר (סעיפים 81-80 לתצהיר). 7.3 אשר לפריט הנזק שעניינו הפסד הכנסה ומניעת רווח (סעיפים 83,82 לתצהיר התובעים) נסמכה התובעת על מכתבו הלקוני של רו"ח י. אמבר מיום 8.7.04 שם נכתב בהאי לישנא: "כרואה החשבון של החברה שבנדון (התובעת - מ.ב.ח) הריני לדווח כי הכנסתה החודשית הממוצעת בשנת 2002 לפי ספרי החברה הסתכמה לסך של 440,000 ₪ ואחוז הרווח הגולמי באותה שעה עמד על סך 37.5%." (נספח יב' לתצהיר). למכתב הנ"ל לא צורף כל תיעוד והוא הוגש כנספח לתצהיר עציוני ללא שהתובעת טורחת לצרף תצהיר מטעם רו"ח ואף נמנעה מלזמנו כעד קודם למועד הדיון. 7.4 נסיונה של התובעת לבסס את נתוני רו"ח באמצעות אינג' גיא מטעמה נכשל לאחר שזה הבהיר בעדותו כי נסמך בהערכותיו על אישור רו"ח הגם שהוא (אינג' גיל) לא ביצע כל חישובים כלכליים (שם בעמ' 13,14). נתתי דעתי לדרך לא דרך זו של הבאת ראיות בפני בית המשפט בהחלטתי בעמ' 15,19 לפרוטוקול) ולנוכח התנגדות ב"כ הנתבע וצד ג' לא התרתי זימונו של רו"ח אמבר על אתר (ראו עמ' 31,32 והחלטתי בעמ' 32,33). 7.5 חומר הראיות שבפני די בו כדי לבסס את טענת התובעת בדבר הצורך בפינוי התכולה קודם לבצוע עבודות התיקונים וזאת בשל אופיים הרגיש של פריטי המלאי בהם היא עוסקת (עדות עציוני בעמ' 30). אשר על כן אני רואה לחייב את הנתבע במימון הוצאות הפינוי וההובלה שתבעה התובעת בסכום של 2500 ₪. יתר פריטי הנזק שעניינם הצורך בפינוי הנכס לתקופה ממושכת ואובדן ההכנסה הכרוך בכך - לא הוכחו בפני באשר כמבואר לעיל, לא עלה בידי התובעת להביא ראיות קבילות ומספקות לענין זה. השוו: ע.א. 355/80 אניסימוב נ. מלון טירת בת שבע (פד"י לה(2) 800). 8. חבותו של צד ג' 8.1 בתצהיר עדותו טען הנתבע כי התקשר עם מדה פלור (צד ג') בהזמנת עבודה ליישום רצפת המדה וזאת על יסוד דרישתה של התובעת, כפי שנכללה בכתב הכמויות. הנתבע טוען כי מדה פלור הציגה לו היצג באשר לתכונות היחודיות של חומר חדש שברשותה המאפשר ייבוש שיכבת המדה תוך זמן קצר (יומיים עד שלושה) וכי הסתמך על המצג האמור ואיפשר למדה פלור לבצע את יישום המידה שהסתבר להיות כושל. 8.2 רז קמיניץ אשר הביא את גרסתה של מדה פלור בתצהירו טען כי התקשר עם הנתבע ליישום יציקת מדה מתפלסת והנתבע נטל על עצמו לבצע את ציפוי האיטום על שכבת המדה בעצמו. בהסכם שבין הנתבע למדה פלור נקבע כי מדה פלור אחראית על טיב העבודה ובתצהיר עדותו ביקש קמיניץ לסייג את מוטתה של אחריות זו בטענה כי אחריותה של מדה פלור חלה רק לגבי חלק העבודה שבוצע על ידה. 8.3 מעדויות המומחים שבפני (אינג' מרזוק) מטעם מדה פלור ואינג' גיא מטעם התובעים עולה כי קיים הבדל מהותי במרכיבי החומר של מדה מוחלקת מזה ומדה מפולסת מזה (עדות מרזוק בעמ' 50 לפרוטוקול ועדות גיא בעמ' 16) וכי בצד העקרוני יישום מדה מוחלקת מחייב עבודה נוספת של חיזוק בברזל מזוין והחלקת המשטח בעוד שבמדה מפולסת אין בכך צורך (שם בעמ' 50,51). 8.4 אין חולק בפני כי התובעת ביקשה ליישם בנכס מידה מוחלקת בעוד שהנתבע התקשר עם מדה פלור בהסכם להנחת מדה מפולסת; אך בכך לא מתמצית סטייתו של הנתבע מחובת הזהירות החלה עליו כקבלן, שכן בעדותו הודה הנתבע כי ביצע את ציפוי הלכה על המדה ללא שהיה לו כל ניסיון בכך ואף התעלם מן ההוראות המקצועיות שעמדו לנגד עיניו לפיו זמן ההמתנה לציפוי של מדה מתפלסת הוא בסדרי גודל של שבוע עד שלושה שבועות (נספח ו' לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 47,48). הנתבע אף הודה כי לא הקפיד על ההבדלים המתבקשים משינוי החומר הראשוני שיושם על ידי מדה פלור בהשוואה לזה שהונח במסגרת התיקונים שבוצעה על ידה (שם בעמ' 49). 8.5 בחקירתו טען קמיניץ כי לא היה מודע לדרישת התובעת ליישם מדה מוחלקת (שם בעמ' 58). קמיניץ אף הוסיף והשיב לשאלות בית המשפט כי ראה את תשתית הרצפה בנכס וזו התאימה למדה מתפלסת (שם בעמ' 59). 8.6 אינג' מרזוק חזר והטעים בעדותו כי כאשר מיישמים את המדה המתפלסת יש להשתמש בדבק מקשר (שם בעמ' 51, 54). 8.7 המומחה ציין בחוו"ד ממצא לפיו "שכבת המדה נסדקה כולה תוך התנתקות מפני אריח הקרמיקה" וציין כי הקבלן (מדה פלור) "לא הבטיח הידבקות בין שכבת המדה ובין פני האריח ברצפת האולם" (עמ' 4 לחוו"ד). המומחה הוסיף והבהיר כי בדיקה מדגמית שביצע מכון התקנים לימדה "כי לא נמצאה הידבקות כלל בין שכבת המדה ושכבת הקרמיקה עליה נוצקה המדה" (שם בעמ' 7). כזכור לא ביקשו בעלי הדין (ובכלל זה מדה פלור) לחקור את המומחה, יתר על כן לא מצאתי במכלול עדותו של קמיניץ טענה לפיה השתמש בדבק מקשר. 8.8 בנסיבות אלו אני רואה להנחות עצמי על פי ממצאי המומחה ובנתון לכך אני פוסק כי הן הנתבע והן מדה פלור נושאים באחריות לסדקים התובעים מיישום כושל של המדה על רצפת האולם. בהערכה כוללת של מידת הרשלנות שיש לייחס לשני הצדדים סבורני כי סטייתו של הנתבע מהוראות התובעת באשר לסוג היישום כמו גם בצוע לקוי של שכבת האיטום הינה שוות ערך למחדלה של צד ג' אשר כמסתבר לא הקפידה על שמוש בדבק מייצב שעה שהניחה את המדה המתפלסת. אני רואה איפוא לחייב את מדה פלור בשיעור של 50% מנזקי התובעת שעניינם שכבת המדה על רצפת האולם. 9. סוף דבר 9.1 אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: עלות תיקון הליקויים (כולל מע"מ) 37,746 ₪ בתוספת עלות פרוק הרכבה והובלה 2,500 ₪ סה"כ 40,246 ₪ 9.2 אני מחייב את מדה פלור לשלם לנתבע שיעור של 50% מן ההוצאות המיוחסות ליישום המדה (דהיינו ניכוי סך 2700 ₪ מהסכום בו חוייב הנתבע) מכאן שעל מדה פלור לשלם לנתבע סך של 18,777 ₪. 9.3 לאור התוצאה אליה הגעתי ובגדרה נדחו תביעות התובעת בחלקן הגדול, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6000 ₪ (כולל מע"מ). מדה פלור תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪ (כולל מע"מ). הודעה זכות הערעור. המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום. ניתן היום, ז' באדר, תשס"ו (7 במרץ 2006) , בהעדר הצדדים. בן חיים מרדכי, שופט פיצוייםשיפוצניקשיפוצים