1. בבית משפט שלום התבררה תביעת פינוי שהגישו המשיבים נגד המבקשות בקשר לנכס מקרקעין ברחוב רמב"ן 20 בירושלים. בית משפט השלום (סגן הנשיא יצחק שמעוני, ת.א. 1158/95) קיבל את תביעת המשיבים והורה למבקשות לפנות את הנכס שהוחזק על ידן בשכירות מוגנת. עם זאת מצא בית המשפט לנכון להעניק למבקשות סעד מן הצדק המונע את פינוי המושכר בכפוף לכך שהמבקשות תשלמנה למשיבים פיצוי בסך 200,000 ₪ תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין (23.7.06). 2. המבקשים לא שילמו את הסכום שקבע בית המשפט במועד ופנו ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לעכב את פינוי המושכר בטענה כי עמדו בתנאי שנקבע בפסק הדין (טענת - "פרעתי"). במקביל להליך זה הגישו המבקשות לבית משפט השלום בקשה להארכת מועד לביצוע התשלום המהווה תנאי למתן הסעד מן הצדק. 3. בית משפט השלום דחה את הבקשה להארכת המועד בין השאר בשים לב לעובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה חמישה וחצי חודשים לאחר המועד שנקבע בפסק הדין של בית המשפט (החלטה מיום 1.4.07). 4. הבקשה שבפני היא למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום מיום 1.4.07. המבקשות טוענות כי בית משפט השלום לא איפשר להן להגיב בכתב על תשובת המשיבים לבקשה זאת בניגוד לתקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). כמו כן טוענות המבקשות כי בית המשפט לא איפשר להן לחקור את המצהירים מטעם המשיבים בהתאם לתקנה 241(ד). 5. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, המבקשות נוקטות בשני הליכים מקבילים וסותרים. לטענתם, אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום שכן המבקשות לא הביאו בבקשתן לרשות ערעור כל נימוק שהיו יכולות להציגו בפני בית משפט השלום בתגובה לתשובת המשיבים בבקשה להארכת מועד. 5. לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה ולנימוקי התשובה לבקשה, החלטתי להיענות לבקשה לתת רשות ערעור, לדון בערעור לגופו ולקבל אותו. 6. הבקשה להארכת מועד לבית משפט השלום הוגשה בדרך של בקשה בכתב. לגבי בקשה מסוג זה חלה תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה קיימת למשיב זכות תגובה לבקשה בתוך 20 יום (תקנה 241(ג)) ולמבקש עומדת זכות תשובה לתגובה תוך 10 ימים (תקנה 241 (ג1)). עוד נקבע בתקנות כי בית משפט רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובות לפי תקנת משנה (ג) ו- (ג1) בלבד או, אם ראה צורך בכך, לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם. לפי זה אין לבית משפט סמכות להחליט בבקשה בכתב ללא שמצויה בפניו תשובת המבקש לתגובת המשיב (רע"א 4442/06 ליאון דוקט נ' זיו זייגרמן, מפי כבוד השופט א' גרוניס). במקרה הנדון, בית משפט השלום נתן את החלטתו בטרם ניתנה למבקשות (אשר היו גם המבקשות בפניו) להגיב לתשובת המשיבים. בכך לא קויימה מצוות תקנה 241(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי. הערעור מתקבל מטעם זה בלבד. 7. אין בידי לקבל את טענת המבקשות בעניין בקשתן לחקירת המצהירים מטעם המשיבים לפי תקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי. אין לבעל דין זכות קנויה לחקור את המצהירים במסגרת בקשה בכתב, ועניין זה נתון לשיקול הדעת של בית המשפט הדן בבקשה. 8. המבקשות מוסיפות וטוענות כי יש להחזיר את הדיון בבקשה להארכת מועד לבית משפט השלום בפני מותב אחר. אין לקבל בקשה זו. אין כל עילה לפסול את השופט שדן בבקשה בשל כך בלבד שהעניין מוחזר אליו להשלמת הדיון. חזקה על בית משפט השלום שיתן דעתו למכלול טענות הצדדים שבפניו ויפסוק לגופם של דברים. 9. הערעור מתקבל והחלטת בית משפט השלום מתבטלת. הבקשה בכתב שהגישו המבקשות להארכת המועד תבוא לדיון לפני בית משפט השלום, באותו מותב, על יסוד הבקשה המקורית שהגישו המבקשות והתשובה המקורית של המשיבים. בית משפט השלום יאפשר למבקשות להגיב לתשובת המשיבים בכתב ויתן החלטתו לאחר מכן על יסוד הטיעונים שבפניו. הוצאות בקשה זו לרשות ערעור בסכום של 3,000 ₪ יחולו בהתאם לתוצאות הדיון בבקשה להארכת מועד. המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים. ניתנה היום, י"ח סיון תשס"ז (04/06/2007). יהודית צור, סגנית נשיא תקסד"א 1984 (הישנות)