המבקשת עותרת בבקשה זו לסלק על הסף את המרצת הפתיחה שהוגשה על ידי המשיבים. בהמרצת הפתיחה מבקשים המשיבים שבהתאם להוראות סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943, יצהיר בית המשפט על בטלותה של שומה מכרעת שנתנה השמאית גב' לבנה אשד, אשר התמנתה מכח הסכם שבין הצדדים מיום 12.12.96, וכי בית המשפט יקבע את גובה פיצויי ההפקעה המגיעים למשיבה בגין הפקעת זכויותיה במקרקעין. לחילופין, המרצת הפתיחה מבקשת כי בית המשפט יורה לשמאית המכריעה לתקן את שומתה באופן שיתוקנו טעויות שונות שלטעמן של המשיבות נפלו בשומה שיצאה תחת ידיה. בבקשה הנוכחית טוענת המבקשת, בתמצית, כי ההסכם שבין הצדדים לא נעשה כלל בהתייחס לפקודה, אלא מדובר בהסכם מיוחד ומפורש שעל פיו המבקשת הסכימה למסור את החזקה במקרקעין המופקעים, ללא התנגדות, ובהליך מקוצר, כנגד התחייבות המשיבים לפצות אותה בתוך מועד קצוב ולאחר פסיקה והכרעת השמאית המכרעת, על פי המנגנון שבאותו הסכם. במילים אחרות, הטענה היא שעצם הגשת ההליך שלפני, משמעותו הפרה בוטה של ההסכם שבין הצדדים וניסיון לפתוח את העניין מלכתחילה, בניגוד ללשון ההסכם ולכוונת הצדדים, ולאחר שדעתן של המבקשות פשוט אינה נוחה מהתוצאה הכספית שהשמאית הגיעה אליה. הטענה המרכזית שבפי המבקשת היא שמעמדה של הגב' אשד על פי המוסכם בין הצדדים, הוא כשל בוררת או לפחות "מעין בוררת", אשר החלטתה אינה ניתנת להיתקף בנימוקים "עירעוריים" גריידא, אלא רק באותן עילות שבהן ניתן לתקוף ולבטל פסק בורר, ועילות כאלה, כך נטען, להבדיל מטענה בדבר טעויות "רגילות", אין לפנינו, לשיטת המבקשת. טענת התשובה המרכזית שבפי המשיבות, היא, שעל פי ההסכם אין לומר שמדובר במינוי בורר או מעין בורר, כלל ועיקר, וכי מסעיפים שונים של ההסכם עולה שנשמרה זכות המשיבות, כפי שגם עשו, בהליך זה, לפנות לבית המשפט באם דעתן אינה נוחה מההכרעה השמאית שתינתן על ידי גב' אשד. כמבואר להלן, מצאתי טעם רב בטענת סף זו של המבקשת. ההסכם שבין הצדדים, מיום 12.12.96, אינו מאזכר את הפקודה כלל, ואינו מעיד על עצמו כי הוא נעשה כמהלך לישום ההסדרים והכלים שהפקודה מעמידה עבור הצדדים להליך הפקעה, כדי לברר מחלוקות ביניהם בסוגיית הפיצוי הראוי בגין כך, ולשונו ורוחו מכוונים לכך שהצדדים התכוונו להסדיר חד וחלק ובצורה סופית את קביעת גובה הפיצוי ואת תשלומו בפועל, באופן שימנע המשך התדיינות עתידית ביניהם. לשם הבהירות אביא להלן את נוסחו המלא של ההסכם: הסכם למסירת חזקה שנערך ונחתם באשקלון ביום 12.12.96 בין: הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה") מצד אחד לבין: 1. עיריית אשקלון 2. הועדה המקומית אשקלון (שתיהן ביחד ולחוד יכונו: להלן ("העיריה") מצד שני הואיל: והאגודה מצהירה כי היא בעלת זכות החכירה והמחזיקה ב- 940 דונם בצפון אשקלון (להלן: "המקרקעין"): והואיל: והעיריה הפקיעה לצרכי כביש שטחי קרקע הפ"י תכנית מיתאר 101/02/4 ופירסמה הודעה לפי סע' 19 בי'פ 4141 ושטחי קרקע נוספים על פי תכנית מס' 4/מק/200 (ההפקעה טרם פורסמה בי'פ). הכל עפ"י מפות ורשימה מפורטת של החלקות שעותק מהן מצ"ל כנספח להסכם זה חתום ע"י הצדדים ומסומן נספח א: (שטחי הקרקע שהופקעו והמיועדים להפקעה כאמור, יכונו להלן:"הקרקעה המופקעת"): והואיל: ולעירייה יש עניין בזירוז הטיפול במסירת החזקה בקרקע המופקעת לידיה; והואיל: והאגודה, במחווה של רצון טוב, מסכימה למסירת הקרקע המופקעת לעיריה בכפוף לשמירה על זכויותיה בכל הנוגע לתביעותיה ולפיצויים בגין ההפקעה מחד ומיזעור הנזקים לשטחי העיבוד מאידך; והואיל: והצדדים מבקשים להסדיר זכויותיהם וחובותיהם ההדדיות בקשר עם כך. אי לכך הוסכם הותנה והוצהר בין הצדדים כדלהלן:- המבוא להסכם מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. האגודה מתחייבת למסור לעיריה החזקה בקרקע המופקעת המפורטת בנספח א' לזה בכפוף לאמור להלן: א. העיריה תבצע מדידה מוסמכת של הקרקע המופקעת ועם השלמת המדידות תמסור מיידית לאגודה מפות המדידה של השטחים המיועדים להפקעה בשני עותקים. ב. הפיצויים שהאגודה תהא זכאית להם, על פי כל דין, ישולמו לאגודה עפ"י ההליכים המקובלים בהפקעות מסוג זה, כאשר לאגודה שמורות כל הזכויות להגשת תביעות פיצויים מכל מין וסוג שהוא בגין הפקעה. ג. התביעה לפיצויים תוגש עפ"י חוות דעת שמאי מקרקעין מטעם האגודה כאשר המועד להגשת התביעה לפיצויים יהיה לאחר השלמת המדידות וקבלת עותקי המפות שתכין העיריה כאמור לעיל, ותמסור לאגודה. ד. הפיצויים ישולמו ע"י אחד מהגורמים: בעל הקרקע - מינהל מקרקעי ישראל ו/או משרד הבינוי והשיכון - מבצע הכביש, (לכלן" "הגורם המשלם") אך בכל מקרה, העיריה תהיה אחראית כלפי האגודה לתשלום הפיצויים המגיעים לה כדין. ה. העיריה ו/או הגורם המשלם יהיו זכאים לבחון את השמאות שתגיש האגודה כאמור ע"י שמאי מקרקעין שיגיש חוות דעת מטעם העיריה ו/או הגורם המשלם. ו. שני השמאים ינסו להגיע לעמק השווה בקשר לגובה התביעה, אולם אם לא יגיעו לעמק השווה תועבר המחלוקת להכרעת שמאי מכריע שיבחר ע"י הצדדים. בהיעדר הסכמה על זהות השמאי המכריע, ימונה השמאי המכריע ע"י יו"ר לשכת שמאי המקרקעין. ז. העיריה תהא אחראית לתשלום הפיצויים החוקיים לא יאוחר מ- 15 יום מיום שנקבעו סופית. כל תשלום שישולם באיחור, ישא הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן בתוספת ריבית כחוק ממועד החיוב האמור ועד התשלום המלא בפועל. 3. א. האגודה הביאה לידיעת העיריה כי עפ"י הסכמי עיבוד המקרקעין, מעובדים חלקים גדולים מהקרקעות המופקעות ע"י חברת פריאור- מהדרין בע"מ (להלן: "החברה") תמורת תשלום קבוע לאגודה לתקופה של 3 שנים. ב. מוסכם כי העיריה תזמן ישיבה משותפת בהשתתפות נציג האגודה, נציג החברה, נציג העיריה ונציג הקבלן שיבחר לבצע עבודות בקרקע המופקעת לצורך הסדר אופן בצוע עבודות הכביש כך שתיגרם פגיעה קטנה ככל האפשר לשטחי העיבוד, במידה וניתן. ג. מוסכם כי העיריה תקבל לידיה את החזקה בקרקע המופקעת מיד לאחר ביצוע האמור בסעיפים 2(א) ו- 3(ב) דלעיל. 4. העיריה וכל גורם שיבוא מכוחה ו/או מטעמה ימנעו מלהסיג גבולה של האגודה במקרקעין של האגודה הסמוכים לקרקע המופקעת והעיריה מתחייבת לגרום לכך שבמהלך בצוע העבודות, הקבלן לא יפגע בחלקות המקרקעין של האגודה הסמוכות לקרקע המופקעת. 5. כל ההוצאות, המיסים, והתשלומים מכל מין וסוג שהוא הכרוכים בהעברת הזכויות בקרקע המופקעת ורישומן ע"ש העיריה יחולו וישולמו ע"י העיריה בלבד. 6. אין בהסדר עפ"י הסכם זה כדי לפגוע בכל זכות, טענה או תביעה שיש או יכולה להיות לצדדים ואין בהסכם זה ויתור כלשהו של צד על זכויות מכל סוג ומין שהוא שהוא זכאי להם עפ"י כל דין, למעט הזכויות המוסדרות במפורש בהסכם זה. ולראייה באו הצדדים על החתום העיריה הדרי אשקלון לטעמי, ההסכם יוצר מנגנון שלם ו"סגור", שאינו מאפשר פתיחה מחדש של השאלות המקצועיות - שמאיות שיועמדו להכרעת אותו "שמאי מכריע" שימונה, ומדובר בכך שאותו שמאי יהיה מעין בורר, במשמעות הנודעת למונח זה בפסיקת בתי המשפט, לאמור, שתקיפת הכרעתו ניתנת להעשות רק על פי עילות היורדות לשורש ההליך, או לתקינותו, כפי שיבואר להלן, ולא על פי עילות הנוגעות לשיקול הדעת שהפעיל, ולמסקנות המקצועיות שאליהם הגיע. אותם סעיפים בהסכם, אשר המשיבות נתלות בהם כמאששים את טענתן שהן שיירו בידיהן את הזכות לפנות לערכאות אם דעתן לא תהא נוחה מהתוצאה השמאית של אותו שמאי מכריע, אינני מפרשם כפי הפרשנות הזו, ונראה לי שכוונת הכתוב תואמת יותר את גישת המבקשת והסבריה. כך למשל: בסעיף 2 ב' להסכם- כוונת האמור, לשיטתי, הינה שחישוב הפיצוי המגיע לאגודה יהא על פי הקריטריונים המקובלים, וכאלה הקבועים בדין, למקרים כאלה, כאשר שמירת זכויות האגודה להגשת תביעות פיצויים "מכל מין וסוג שהוא", איננה באה אלא לומר שכאשר האגודה תציג את טיעוניה במישור השמאי, היא תוכל לטעון לכל "ראש נזק" או הפסד או זכות לפיצוי, בלי להגביל עצמה לפריט מסויים. בסעיף 2 ז': שם נקבע כי הפיצויים ישולמו בתוך 15 יום מיום "שנקבעו סופית", הכוונה, לטעמי, היא לקביעה סופית של השמאי המכריע, היה ויקום צורך במינויו על פי המנגנון שנקבע קודם לכן בהסכם. בסעיף 6: אומנם לכאורה נאמר שהצדדים משיירים לעצמם זכות תביעה עתידית, ואין ההסכם יוצר ויתור על זכויות שיש לצדדים על פי דין, אולם הסייפא שעניינו "למעט הזכויות המוסדרות במפורש בהסכם זה", מלמדנו, שאותם הסדרים שההסכם עיגן במפורש, כמו, אכן, מינוי שמאי מכריע ותשלום הפיצוי על פי פסיקתו, אינם כאלה שהצדדים יכולים לשוב ולתבוע בגינם בעתיד, כל אימת שהתוצאה לא תראה למי מהם, שאחרת קשה לראות מה התכלית לעריכת ההסכם, ומתן פרשנות מרחיבה לאותו שימור זכויות תהיה בגדר עיקור ההסכם מכל תוכן ממשי. על פי הפסיקה העניפה, והספרות, וכאמור לעיל, הדין החל על הסכמים למינוי מעריכים, שמאים, ומעין בוררים בתחומים שונים, דומה לדין החל ביחס לפסקי בורר, אף שפורמאלית חוק הבוררות, ועילות הביטול הנקובות שם, אינם חלים. הדברים הובהרו היטב בספרה של הפרופ' ס. אוטלונגי ז"ל, "בוררות דין ונוהל", מהדורה רביעית 2005. המלומדת מתייחסת למטריה נשוא הדיון הנוכחי, בכרך א' של הספר, עמ' 533 ואילך. ככלל, אין הצדדים יכולים לעמוד בצילו של חוק הבוררות, ולבקש להחילו על "מעין בורר" שמינו בעניינם, והנטייה של בתיהמ"ש, בדומה לבוררות, היא כי יש לצמצם את היקף התערבותם בהחלטת גופים אלה, המכונים: מעריך, שמאי, מעין בורר וכדו'. מאחר ואין תחולה לחוק הבוררות על מעין בורר, תקיפת החלטותיו תהא באחת משתי הדרכים, אותן מונה פרופ' אוטולנגי בעמ' 547 לספרה, שלהלן: א. מכוח הוראות חוק ספציפיות - המאפשרות ביטול/ תקיפה/ ערעור על החלטה מסוג זה. יש לציין כי גם במקרה בו ניתן היה, עפ"י החוק לערער על קביעת שמאי לועדת הערר, הביע ביהמ"ש דעתו כי: "התערבות בהכרעתו של שמאי מכריע ראוי כי תיעשה רק במקרים יוצאי דופן, כדוגמת עילות ההתערבות בפסק הבוררות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968" (ע"ש (ת"א) 215/00 הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקוה נ' סודרי (לא פורסם), פסקה 5 לפסק דינה של הש' גרסטל). ב. שלא מכוח הוראות חוק - מהפסיקה, ניתן ללמוד כי עילות הביטול, שהן, כמובן אינן בבחינת רשימה סגורה, אלא נקבעו נקודתית בכל מקרה נדון, דומות, בעיקרן, לאלו שקובע החוק כעילות ביטול פסק בורר. כבר בה"פ 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד ח 1317, 1322, הכיר ביהמ"ש (כב' השופט אגרנט, כתוארו אז), באפשרות לתקוף החלטה שניתנה ע"י מעין בורר, אם מקור שיקוליו היה במרמה או בהשפעה בלתי הוגנת. דעה דומה הובעה בע"א 160/82 ברקוביץ נ' קופת תגמולים של פקידי בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לח(2) 177, 182, בו נאמר כי "אין באמור לעיל כדי להביא למסקנה כי החלטתו של 'מעין בורר' חסינה מפני תקיפה בבית משפט. אלא שהיקף התערבותו של בית המשפט מצומצם ומוגבל (לפחות לגבי החלטות 'אילמות') למקרים חריגים, כגון אם נהג ה'מעין בורר' בחוסר תום לב, מירמה או השפעה בלתי הוגנת". בע"א 591/77 אבירם יהושע נ' שטרן, פ"ד לב(1) 737, 746, אומצה הגישה לפיה תקיפת החלטה כאמור, תתאפשר כאשר יוכח שהמעין בורר טעה טעות ממשית, התחשב בדבר שלא צריך היה להתחשב בו או לחילופין - לא התחשב בדבר שחייב היה לקחתו בחשבון. בע"א 241/81 שמן תעשיות נ' חברת תבלין, פ"ד לט(1) 561, 574, נאמר כי אין לתקוף את מסקנותיו "הסופיות" של "מעין בורר", אלא בשל הטעם של חריגה מסמכות או של פגיעה בכללי הצדק הטבעי. המסקנה המתבקשת, היא, איפוא, שאימוץ העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, גם בעניין ה'מעין בורר', מלמדת על דמיון והיקש מסוגיית הבורר למעין בורר. (וראה רשימת פסקי הדין ודוגמאות נוספות בספרה של אוטולנגי, עמ' 548-551). המרצת הפתיחה שלפני, כפי ניסוחה דהיום, יצאה מתוך הנחת מוצא שונה לחלוטין, וכאמור, עיקרה הוא בכך שהמבקשות סברו ששיירו לעצמן את הזכות לתקוף ו"לערער" על מסקנות השמאית המכריעה ולהביא לתיקון טעויות שלטעמה נפלו בהכרעתה. כאשר כך פעלו- נמצא שהפרו את ההסכם, כפי פרשנותו שלעיל. משום כך, ולכאורה, אכן יש מקום לסילוק התביעה הנוכחית על הסף, מהטעם שעילתה אינה נשענת על אותן טענות שבהן ניתן, במקרים המתאימים, להשיג על פסק בורר או על החלטה של מעין בורר, כמו במקרה שלפנינו. ואולם, ובמישור זה לא הונח בפני טיעון נקודתי, והמשיבות לא קיבלו את יומן בבית המשפט בהקשר זה, יתכן, שלטעמן של המשיבות, מקצת טענותיהן יכול וישתבץ גם לתוך אותם קריטריונים המאפשרים תקיפה, שינוי, או ביטול של הכרעת מעין בורר, ולא הייתי, בשלב זה, מעניק עדיין למבקשת את הסעד הקיצוני והגורף של מחיקת או דחיית התובענה כפי שהתבקש, ואולי אף תוגש בקשה לתיקון ומודיפיקציה של המרצת הפתיחה. מעבר לכך - אפשר שהחלטה זו תפתח פתח להידברות מחודשת בין הצדדים, ולמציאת פתרון של פשרה למחלוקות, ויש ליתן הזדמנות גם למהלך כזה. לפיכך- אאפשר לצדדים, ובעיקר למשיבות, להתייחס לאמור ולבקש כטוב בעיניהן ביחס להמשך ההליך ואופיו, וזאת בתוך 20 יום מהמצאת ההחלטה, בטרם אכריע סופית בגורל בקשת הסילוק על הסף כפי שהיא עומדת בפני. המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים, ותביא התיק לעיוני בתוך לא יאוחר מ- 30 יום. ניתנה היום כ"ב בכסלו, תשס"ז (13 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים א.ואגו, שופט יישוב סכסוכיםבורר