1. העותרת, בעלת מבנה ברח' פינסקר 62 תל-אביב (גוש 7091 חלקה 84), מערערת על החלטת המשיבה לדחות את תביעתה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, לאחר שגם ועדת הערר אליה פנתה העותרת לפי סעיף 198(ד) לחוק, דחתה אותה. עתירה זו הוגשה ע"י העותרת לפי סעיף 198(ח) לחוק המתיר הגשת ערעור על החלטת ועדת הערר לבימ"ש זה "בשאלה משפטית בלבד". 2. את תביעתה לפי סעיף 197 הגישה העותרת בעקבות דחיית בקשתה לקבל היתר להקמת, או הצבת, אנטנה לרשת תקשורת סלולרית על גג הבית. הבקשה נדחתה משום שהמבנה נכלל בתכנית השימור של תל-אביב, אשר אוסרת, בין השאר, על התקנת אנטנות על מבנים המיועדים לשימור. טוענת העותרת כי דחיית הבקשה מנעה ממנה להתקשר בהסכם עם חברת תקשורת סלולרית (חברת פרטנר) להצבת האנטנה ובכך נפגעו הכנסותיה מהנכס על ידי תכנית בנין עיר שלא בדרך של הפקעה - היא תכנית המתאר הארצית תמ"א 36א' אשר אסרה, כאמור, על התקנת מתקני שידור או אנטנות על מבנים המיועדים לשימור על פי תכנית בנין עיר מאושרת או מופקדת, לרבות תכנית השימור של תל-אביב. טוענת המשיבה כי תביעת העותרת נדחתה, כאמור, בנימוק כי התכנית שאסרה על התקנת האנטנות ואשר כתוצאה ממנה נפגעה העותרת, היא תכנית השימור המופקדת ת"א 2650(ב) ולא ת.מ.א 36א', ועל כן לא קמה לה עדיין הזכות לתבוע פיצויים לפי סעיף 197, שכן תכנית זו טרם נכנסה לתוקף. בין לבין הוצא מתכנית השימור (ת"א 2650ב) המבנה נשוא העתירה, בעקבות התנגדות שהגישה העותרת עצמה (ראה החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית מיום 19.12.04 והודעת העותרת לבית המשפט מיום 18.5.05). עדיין עומדת העותרת על עתירתה זו, שכן לטענתה התכנית "הפוגעת", היינו התכנית שאסרה על התקנת אנטנות בבניינים שנועדו לשימור, היא ת.מ.א 36 א', אשר בסעיף 34.1 שלה אימצה את תכנית השימור הנ"ל של המשיבה. תכנית זו, שעניינה "תכנית מתאר ארצית לתקשורת למתקני שידור קטנים וזעירים" אושרה ביום 13.5.02 ודבר האישור פורסם ביום 30.5.02. בעת הגשת התביעה לפי סעיף 197 למשיבה ביום 14.11.02, היא היתה בתוקף ועל כן ניתן לבסס עליה, כתכנית בת תוקף, תביעה לפי סעיף 197 הנ"ל, על אף שתכנית השימור עצמה, אותה אימצה ת.מ.א 36א', הופקדה, אך טרם אושרה סופית. 3. תכנית הת.מ.א לא חידשה, ולא "הביאה לעולם" תכנית בנין עיר כלשהי, שעלולה לפגוע במקרקעי העותרת, אלא אימצה, כאמור, תכנית קיימת בדבר איסור הקמת אנטנות בבניינים לשימור. תכנית זו אומצה, על אף היותה "במעמד" של הפקדה בלבד וטרם נכנסה לתוקף. כך נקבע במפורש בסעיף 34.1 לתכנית (ת.מ.א 36א). יש, אם כך, רגליים לטענת המשיבה, לפיה הפגיעה בנכס העותרת נגרמה, אם נגרמה, (פגיעה מעין זו טעונה עדיין הוכחה, שכן אין היא ודאית כלל ועיקר), כבר עם הפקדתה של תכנית השימור ת"א 2650(ב). אמנם תכנית זו טרם נכנסה לתוקף ומשכך מנועה עדיין העותרת להגיש תביעה לפי סעיף 197 הנ"ל, אך לאור הוראת סעיף 78 לחוק התכנון והבניה וסעיף 4 לתוספת הרביעית של אותו חוק, ניתן היה למנוע ההיתר מהעותרת כבר עם הפקדת התכנית, במסגרת תנאים שהיו מושתים עליה על ידי המשיבה, לפי ההוראות הנ"ל, באשר לאופן השימוש בנכס, והתקנת אנטנות בכלל זה. מכאן ניתן לומר, לדעתי, כי התכנית שפגעה לראשונה בנכס העותרת, אם בכלל, היא תכנית השימור הנ"ל (ת"א 2650 ב') ולא התכנית ת.מ.א 36 א'. פגיעה זו נוצרה כבר עם הפקדת תכנית השימור, עוד לפני אישור תכנית המתאר הארצית. 4. ער אני למצב עובדתי זה, אשר מונע מהעותרת לתבוע בשלב זה פיצויים לפי סעיף 197 הנ"ל, שכן תכנית השימור טרם נכנסה לתוקף, אך עדיין פתוחה הדרך בפניה לתבוע את נזקיה בעילת תביעה נזיקית או אחרת, בפני ביהמ"ש המוסמך, אם יעלה בידה להוכיח את קיומה ואת נזקיה. לא ניתן, מכל מקום, לעוות עובדות בנסיבות אלה, ולקבוע כי התכנית הפוגעת היא ת.מ.א 36 א' ולא תכנית השימור. כאן המקום לציין כי בינתיים הוצא מבנה העותרת מתכנית השימור הנ"ל בעקבות התנגדות שהיא הגישה, כך שהמשיבה רשאית היום ליתן ההיתר המבוקש, אם תמצא זאת לנכון במסגרת השיקולים התכנוניים שהיא שוקלת, ללא שקיימת הגבלה, בתכנית כלשהי, בדבר איסור הקמת אנטנות על המבנה. 5. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דינה של העתירה, קרי ערעור העותרת כנגד החלטת ועדת הערר של המשיבה שדחתה את תביעתה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, לדחיה. העתירה נדחית. בהתחשב במצב שנוצר, אשר מונע מהעותרת לתבוע פיצוי לפי סעיף 197 הנ"ל, כאמור לעיל, ישא כל צד בהוצאותיו. המזכירות תמציא פסק דין זה לבאי כח הצדדים. ניתן בלשכתי ביום 31.1.06 בהעדר הצדדים. נ. ישעיה, שופט פיצוייםסעיף 197 לחוק התכנון והבניה