נשוא החלטה זו הנו בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט כ' מוסק) מיום 26.10.04 ומיום 27.10.04 בת.א. 4/04. בהחלטה מיום 26.10.04 קבע בית המשפט קמא, כי על בנק דיסקונט ובנק ישראלי-ערבי (להלן: המחזיקים), להמציא למשיב הודעה על רישום עיקול ומסמכים ומידע בדבר הפעולות בחשבונו של המבקש מתאריך 15.9.04. בהחלטה מיום 27.10.04 קבע בית משפט קמא כי יש לראות בבקשת המשיב מיום 26.10.04, להורות על המצאת הודעת מחזיק ופירוט חשבון על ידי המחזיק, בקשה לאישור עיקול. המבקש הגיש בקשת ערעור על שמונה החלטות של בית משפט השלום מהימים 15.9.04, 20.9.04, 22.9.04, 26.9.04, 11.10.04, 21.10.04, 26.10.04, 27.10.04 שניתנו במסגרת מתן סעד של עיקול זמני. בהחלטה מיום 12.12.04 החלטתי כי דין בקשת רשות הערעור להדחות, ללא צורך בקבלת תשובה, בכל הקשור להחלטות מימים 15.9.04, 20.9.04, 22.9.04, 26.9.04, 11.10.04, 21.10.04, וכי על המשיב ליתן תשובה לבקשה באשר להחלטות מימים 26.10.04, 27.10.04. ביום 15.9.04 ניתן בבית משפט קמא במעמד צד אחד צו עיקול זמני כנגד המבקש. ביום 26.10.04 הגיש המשיב לבית המשפט בקשה להורות על המצאת הודעת מחזיק ופירוט חשבון על ידי המחזיק. על פי אותה בקשה, בנק דיסקונט, המחזיק העיקרי, הפר את החלטות בית המשפט ולא מסר תשובה לצו העיקול. ביום 26.10.04 נתן בית משפט קמא צו להמצאת מסמכים, המורה למחזיקים למסור למשיב הודעה מיידית על רישום העיקול על חשבונותיו של המשיב, וכן למסור מידע לגבי כל הפעולות מתאריך 15.9.04 ביחס לחשבונות המשיב. ההחלטה עוכבה לבקשת המבקש, שדרש לבטל הצו שניתן במעמד צד אחד ביום 26.10.04. בהחלטתו מיום 27.10.04 קבע בית המשפט כי מהות הבקשה מיום האתמול כנגד המחזיק היא אישור עיקול וחיוב המחזיקים למסור מסמכים ומידע, וכי יש לקבל את הבקשה ולאשר העיקול. בערעור זה טען המבקש-המערער כי דין בקשת המשיב להורות על המצאת הודעת מחזיק ופירוט חשבון מיום 26.10.04, להדחות על הסף או לגופה, מאחר שאינה נתמכת בתצהיר לגבי העובדות המשמשות יסוד לבקשה. זאת ועוד, היה על המשיב להגיש בקשה לאישור עיקול יחד עם הזמנה לדין בהתאם לתקנה 378(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), אשר מחילה את תקנה 19 על בקשה לאישור עיקול. לשיטתו, אין בסמכותו של בית המשפט קמא להחליט כי מהות הבקשה שהוגשה ביום 26.10.04 כנגד המחזיק היא אישור עיקול וחיוב המחזיקים למסור מסמכים ומידע. גם אם היה מוסמך לעשות כן, הבקשה לאישור העיקול במקרה זה הוגשה לאחר המועד הקבוע בתקנות להגשתה, והמשיב לא הראה טעם מיוחד להארכתו. בא-כוח המשיב טען כי המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשה לאישור עיקול הנו 30 יום מיום ההודעה למחזיק, וההודעה לבנק דיסקונט, המחזיק העיקרי, נמסרה ביום 1.10.04, כאשר בין תאריך זה ועד ל-7.10.04 היתה פגרת סוכות, כך שטרם עבר המועד להגשת בקשה לאישור עיקול. כמו-כן, טען כי צו העיקול הושאר על כנו במעמד שני הצדדים ביום 21.10.04, שהוא מועד מתן החלטת בית המשפט לצורך בקשת אישור עיקול, שהוגשה ביום 26.10.04, בטרם חלפו 30 יום. גם אם קיים איחור בהגשת הבקשה לאישור העיקול, הרי שבית משפט קמא השתמש בסמכות הארכת מועדים בהתאם לתקנה 528. החלטת בית המשפט קמא מיום 26.10.04, לפיה על המחזיקים למסור הודעה מיידית על רישום העיקול על חשבונותיו של המבקש ולמסור למשיב דף פעולות בחשבונותיו מתאריך 15.9.04 (יום מתן הצו), בדין יסודה, שכן המחזיקים לא מילאו אחר הוראה זהה שניתנה בסעיף 3 לצו העיקול. לפיכך יש לדחות הערעור בעניין זה. עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד החלטת בית משפט קמא מיום 27.10.04. לפי תקנה 376(א), במידה וניתן צו עיקול על נכסים שבידי מחזיק, יודיע בית המשפט או הרשם למחזיק כי עליו להשיב בכתב, בתוך המועד שנקבע בהודעה, האם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול. תקנה 378(א) קובעת, כי המועד להגשת בקשה לאישור עיקול הנו תוך 15 ימים מיום שהומצאה תשובת המחזיק לצו העיקול או מהמועד שנקבע בהודעה למחזיק להשיב, כהאי לישנא: "378. מחזיק שלא הודה (א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות העניין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול". במקרה דנן נקבע בצו העיקול מועד למסור הודעת מחזיק לבית המשפט - תוך 10 ימים, ולפיכך מדובר בתקופה של 25 ימים בסך הכל מיום ההודעה למחזיק ועד להגשת בקשה לאישור עיקול (ולא תקופה של 30 יום כטענת המשיב). בית המשפט מציין בהחלטתו מיום 27.10.04, כי עיון בתיק מלמד שהודעות למחזיקים נשלחו ביום 27.9.04, אך המחזיק היחיד שענה היא כלל חברה לביטוח, שמסרה כי אין בידה כספים כלשהם, ומלבד זאת אין אישורי מסירה באשר להודעות למחזיקים. לאור הודעת כלל חברה לביטוח ולאור העובדה כי מדובר במחזיקים שהם בעיקרם בנקים, הניח בית המשפט כי ההודעות נמסרו להם. שאלת המצאת ההודעה למחזיקים הינה מהותית עת אנו נדרשים להשיב האם ניתן לראות בבקשת המשיב מיום 26.10.04 בקשה לאישור עיקול, שכן על פי תקנות 376(א) ו-378(א), הודעה למחזיק קובעת את לוח הזמנים להגשת בקשה לאישור עיקול. תקנות סדר הדין קובעות מהי המצאה כדין (תקנות 475-503). משלא הוצגו בפני בית משפט קמא אישורי מסירה, לא יכל היה בית המשפט להניח כי ההודעות אכן נמסרו לבנקים, והללו התעלמו ממנה ולא השיבו לה במועד שנקבע לכך. זאת ועוד, על פי תקנה 378(ב), דין בקשה לאישור העיקול כדין כתב תביעה, והנתבע בה, הוא המחזיק, יידרש להגיש כתב הגנה אם ברצונו להתגונן בהתאם לתקנה 19. לפי תקנה 19, יש לצרף הזמנה לדין לבקשת אישור עיקול, ובהזמנה יידרש המחזיק להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים. בקשת המשיב מיום 26.10.04 לא הוגשה יחד עם הזמנה לדין למחזיקים. אשר על כן, הנני דוחה את הערעור בכל הקשור להחלטה מיום 26.10.04, ומקבלו בכל הקשור להחלטה מיום 27.10.04. בית משפט קמא יבדוק האם בוצעה למחזיקים מסירה כדין והאם מולאו הוראות תקנה 378(ב) לתקנות, וישוב ויתן החלטתו בעניין. המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח + מע"מ. ניתנה היום כ"ד בטבת תשס"ה (5 בינואר 2005), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. יעקב צבן, שופט בקשה בכתבעיקול