זהו פסק דין משלים (סופי) לפסק הדין החלקי מיום 30.3.06, אשר נתן תוקף להסדר אליו הגיעו הצדדים בסיועו של בית המשפט. מבוא ורקע 1. הצדדים להליך זה הינם שכנים המתגוררים בבית משותף בין שתי קומות (קרקע +קומה א'), הבנוי על חלקה 561 בגוש 6156 והמצוי ברח' אלוף דוד 5, רמת גן (להלן: "הבניין"). בבניין 4 יחידות דיור, שתיים מהן בקומת הקרקע ושתיים מהן בקומה הראשונה, כאשר לכל אחד מבעלי יחידות הדיור שבבנין הוצמדו ¼ חלקים מהרכוש המשותף. לבניין חצר משותפת המצוייה, בחלקה הארי, בעורף החלקה (ברוח הצפון - מזרחי של הבנין) שטחה הכולל הינו כ - 200 מ"ר (להלן: "החצר המשותפת"). 2. התובע הינו החוכר הרשום של דירת המגורים המצויה, בקומה הראשונה, באגפו המזרחי של הבניין, הידועה כחלקת משנה 561/4 (להלן: "דירת התובע") . הנתבעים, בני זוג, הינם החוכרים הרשומים של דירת המגורים, הממוקמת בקומת הקרקע מתחת לדירת התובע, הידועה כחלקת משנה 561/2 (להלן: "דירת הנתבעים"). 3. עת רכשו הנתבעים את דירתם, בשנת 1994, מה"ה רדליך (להלן: "רדליך"), שטחה היה כ- 100 מ"ר, כאשר שטח דירת התובע, אותה עת, היה 40 מ"ר. הרחבת דירת הנתבעים (בשטח של כ- 60 מ"ר) נעשתה על ידי ה"ה רדליך, מהם, כאמור, רכשו הנתבעים את הזכויות בדירה. מאליו ברור, כי במפלס דירת התובע נוצר גג פתוח, בלתי מבונה, בשטח של 60 מ"ר (להלן:"שטח הגג") . 4. ברבות השנים, הרחיב התובע דירתו הן על שטח הגג והן מעבר לו, כך ששטחו הבנוי של דירתו עומד כיום על כ - 160 מ"ר (ברוטו). ההרחבות הנ"ל נעשו ע"י התובע בשני שלבים- בשלב הראשון - בשנת 1995 - הרחיב התובע את שלד הבניין, על בסיס היתר בנייה משנת 1992, בשטח של 19 מ"ר (להלן: "התוספת הראשונה"). בשלב השני - בשנת 2001 - הורחבה דירת התובע על גבי שטח הגג ומעבר לו, כך שנוצר חלל מקורה בקומת הקרקע בשטח של 36 מ"ר (להלן: "התוספת השניה"). שתי התוספות האמורות (יקראו להלן "תוספות הבנייה"). 5. הנתבעים מצידם, הרחיבו את דירתם מתחת לתוספות הבנייה האמורות, תוך שהם משתמשים בקונטורים אשר נוצרו כתוצאה מהתוספות האמורות. העתירה וטענות הצדדים 6. בתביעה שבכאן, טען התובע כי חרף העובדה שהמדובר בבית משותף השייך לכלל דיירי הבניין, עשו הנתבעים דין לעצמם והחלו משתלטים על החצר, עושים בה כבתוך שלהם, תוך שהם מונעים מהתובע שימוש בה. התובע גולל בתביעתו, באריכות יתר, את פעולותיהם של הנתבעים החל משנת 1995 ואילך, מהם עולה כי משך שנים עשו הנתבעים שימוש ייחודי בשטח החצר, באופן אשר מנע ממנו מלהשתמש בה שימוש סביר, כמתחייב על פי הדין. עוד טוען התובע כי הנתבעים נקטו כלפיו באלימות מילולית ופיזית, תוך הכפשה ופגיעה בשמו הטוב, באמצעות הגשת תלונות סרק למשטרת ישראל ומחלקת ההנדסה בעירייה. ההתנהגות האמורה הגיעה לשיאה - כך לתובע - עת הותקף פיזית ע"י הנתבע 1 ונזקק לטיפול רפואי. על בסיס הטענות האמורות עתר התובע להורות לנתבעים לסלק את מטלטליהם משטח החצר ולבנות מעקה בלוקים, אשר יפריד בין מרפסת דירתם לחצר המשותפת. עוד עתר התובע בתביעתו, לחייב הנתבעים בתשלום מחצית עלות תוספות הבנייה (יסודות, עמודים וגג ), בהן עשו הנתבעים שימוש להרחבת דירתם, העולים לסך 50,163 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לבסוף עתר התובע, לחייב הנתבעים לשפותו כספית בגין מניעת השימוש בחצר המשותפת, פגיעה בשמו הטוב, התקיפה הפיזית, כריתת עצים ועקירת ברז והוצאות אחזקת חדר המדרגות. התובע העמיד תביעתו בגין ראשי נזק אלה בסך כולל של 253,484 ₪ . 7. בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים, מכל וכל, את טענות התובע וטענו כי אין בתביעה ממש ודינה להידחות על הסף. ראשית דבר טענו הנתבעים, כי יש לדחות, מחמת התיישנות, כל טענה ו/או דרישה שעילתה במועד הקודם ב- 7 שנים ליום הגשת התביעה. עוד טענו הנתבעים, כי הם אלה אשר נפלו קורבן להתנכלויות חוזרות ונשנות מצד התובע, אשר באו לידי ביטוי בתלונות סרק למשטרה ומשלוח מכתבי איום ופגיעה בפרטיותם. הנתבעים הכחישו נחרצות את טענות התובע בדבר השתלטות בחצר המשותפת וכאילו היה בשימוש שעשו בה, כדי למנוע שימוש סביר של התובע בחצר. לדברי הנתבעים, התובע לא הותקף, כלל ועיקר, ע"י הנתבע 1, ו"מעשה התקיפה" הייתה פרובוקציה יזומה, מתוכננת ומבויימת. הנתבעים הכחישו טענת התובע בדבר פגיעה בשמו הטוב. לדבריהם, תלונותיהם במשטרה כמו גם למחלקת ההנדסה בעירייה - היו תוצאה ממעשי התובע כנגדם, והצורך בהגנה על אינטרסים לגיטימיים ובסיסיים שלהם. עוד ובנוסף טענו הנתבעים, כי אין ממש בטענת התובע בדבר כריתת עצים אשר היו נטועים בחצר המשותפת (להבדיל מגיזומם) , כמו גם דרישתו של התובע לשיפוי כספי בגין הוצאות אחזקת הרכוש המשותף והעתקת הברז מהחצר המשותפת. באשר לשימוש שעשו הנתבעים בקונטורים אשר נוצרו בעקבות ביצוע תוספות הבנייה (שטח של 55 מ"ר), טענו אלה האחרונים כי התובע אינו זכאי לפיצוי כספי כלשהו, הואיל ויש לקזז את עלות שלד התוספות (מחציתן), מעלות בניית שטח הגג (60 מ"ר). לטענתם, התובע הרחיב דירתו על גבי שטח הגג, בלא ששולם סכום כלשהו בגין עלות בנייתו לה"ה רדליך, מהם רכשו הנתבעים את הדירה, כולל הזכויות בשטח הגג. הנתבעים עתרו, איפוא, לדחות התביעה על כל הסעדים שבה, תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. ההסכמות הדיוניות 8. הואיל ועסקינן בסיכסוך שכנים קשה, עשה בית המשפט את כל שלאל ידו על מנת להביא הצדדים לידי הסדר מוסכם, מתוך תקווה כי ישכון בינותם השלום לעתיד לבוא. מאמצי ביהמ"ש נשאו פרי (אם כי חלקי). הצדדים הגיעו להסכמה ביום 30.3.06 - אשר קיבלה תוקף של פס"ד חלקי ביום 30.3.06 - לפיה הוסדרו השימושים ברכוש המשותף (החצר המשותפת, המדרגות והגינה) לעתיד לבוא - כך שנתייתר הצורך בהכרעה שיפוטית באשר לצווי העשה, להם עתר התובע בתביעתו. באשר לסעדים הכספיים שבתובענה, הוסכם על הצדדים, כי בית המשפט יכריע באלה, על פי שיקול דעתו מכח הוראת סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, לאחר שהצדדים יסכמו לעניין זה בכתב. משהוגשו הסיכומים , כאמור, הגיעה עת ההכרעה. ההכרעה 9. אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות והסיכומים, ומכח הסמכות שניתנה לי ע"י הצדדים להכריע בשאלת הסעד הכספי האמור, על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד - 1984 - הנני קובע כדלקמן - א. אני מחייב הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 24,600 ₪ (עשרים וארבע אלף ושש מאות) לתשלום תוך 45 יום מהיום, שאם לא כן, ישא סכום זה הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. נוכח התוצאה אליה הגעתי ולאור ההסדר אליו הגיעו הצדדים, לא מצאתי כי יש לעשות צו להוצאות - כך שכל צד ישא בהוצאותיו. ג. הנני מורה על החזר המחצית השנייה של האגרה, ככל שזו שולמה, לידי ב"כ התובע. המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים - באמצעות הדואר. ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ו (3 ביולי 2006) בלשכתי בהעדר הצדדים חיים טובי - שופט בתים משותפיםחצר משותפתחצררכוש משותף