זהו ערעור על החלטת ק. תגמולים מיום 2.5.02, לפיה, אין קשר בין נסיבות פטירתה של בתה של המערערת ז"ל (להלן: "המנוחה"), לבין תנאי שירותה הצבאיים. המנוחה נפטרה ביום 18.4.98 מלוקמיה, שנתגלתה במהלך השירות. הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם, כי הדיון יפוצל ותחילה תכריע הועדה בשאלה, האם היתה המנוחה בשירות בשעת מותה, שאז חלה עליה החזקה לפיה, "מוות בשרות בחזקת מוות עקב השרות" (ר' סעיף 2ב לחוק משפחות חיילים שניספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950), כפי שטוענת המערערת, או שהמנוחה כבר לא היתה בשירות בשעת מותה, ולפיכך לא חלה עליה החזקה הנ"ל, כפי שטוען המשיב. המנוחה נולדה בשנת 1975 והתגייסה ביום 10.4.94. המנוחה שירתה כמש"קית ת"ש בצנחנים ולאחר מכן סיימה קורס קצינות ושירתה כקצינת ת"ש. עפ"י חוו"ד של פרופ' חייצ'יק, המנוחה אובחנה בנובמבר 1995, כסובלת מלוקמיה (סרטן הדם). עפ"י מכתבה של רס"ן שרון ברקנפלד, ק. שלישות, המנוחה הועברה לרשומות ר"מ 2 בתל השומר, החל מ - 24.1.96 ובתאריך המכתב, דהיינו 21.11.96, כתבה אותה קצינה כי, החטיבה תשמח לקבל אותה בכל עת חזרה לשירות, זאת כמובן בכפוף לרצונה ולמגבלותיה הרפואיות. ביום 11.3.96 הועמדה המנוחה בפני ועדה רפואית לשינוי כושר בריאותי. בטופס הועדה מופיעה חתימה של המנוחה, לפיה מסרה את כל הפרטים על מחלתה. הועדה קבעה, כי המנוחה סובלת מלוקמיה וקבעה לה פרופיל רפואי 21. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המנוחה שוחררה מן השירות ביום 29.4.97 והשאלה היא, האם שחרור זה היה כדין, בהתחשב בכך, שבאותה תקופה היתה המנוחה בטיפולים במחלת הסרטן בבית חולים בממפיס שבארה"ב, וכאשר אין מחלוקת, כי משרד הבטחון מימן טיפולים אלה במהלך כל תקופת הטיפולים, שהחלה בשנת 1996 ונמשכה עד למותה, תוך כדי הטיפולים בחו"ל, באפריל 1988. המערערת, מנסה לשכנע את הועדה, כי השחרור לא היה כדין בהסתמך על שני מכתבים, שהוצאו ע"י גורמים בצבא בזמן הטיפול במנוחה, וכן בהסתמך על פקודות מטכ"ל, על חובותיו המנהליות והמוסריות של הצבא ועל המימון שמימנה המערכת הצבאית את הטיפולים של המנוחה בביה"ח בחו"ל. כאמור, המנוחה בליווי אמה, המערערת, יצאה את הארץ ביום 7.7.96, על מנת לקבל טיפולים במחלת הסרטן, בבי"ח סנט ג'וד בממפיס שבארה"ב. טיפולים אלה והשהייה בחו"ל של השתיים מומנו ע"י משרד הבטחון. עפ"י מכתבו של ויקטור חיון, ראש תחום נסיעות חו"ל במשרד הבטחון, מיום 29.7.98, שולמו למערערת ולמנוחה סה"כ 136,949 $ בגין הוצאות שהייה בחו"ל. בין התאריכים 7.7.96 עד 30.4.97, המימון היה של מקרפ"ר ואילו מ - 1.5.97 ועד 5.7.98 היה המימון של אגף השיקום. אין מחלוקת כי במועד יציאתה לחו"ל, עדיין לא שוחררה המערערת משירותה הצבאי, למרות שכאמור הועדה הרפואית ביום 11.3.96, קבעה למערערת פרופיל רפואי של 21. השינוי בגורמים המממנים, נובע אכן מן השחרור של המנוחה באפריל 97. לאחר יציאתה של המנוחה לטיפולים בחו"ל, ולפני שחרורה של המנוחה מן השירות, נבדק מעמדה של המנוחה ע"י סא"ל חני כספי, עוזרת הפצ"ר ליעוץ ולחקיקה, במסגרת התייעצות פנימית. במכתב מיום 22.10.96 כתבה סא"ל כספי כך: "החיילת שבנדון, קצינה בשירות קבע, אשר שירתה כקצינת ת"ש בחטיבה 35... במהלך חודש מאי 96' נתגלה, כי הקצינה חלתה במחלה ממארת. בעקבות האמור לעיל, אושפזה הקצינה לקבלת טיפול ובהתאם הוצבה בר"מ 2 תל השומר. במהלך הטיפול בה, הוחלט כי הקצינה נזקקת לטיפול רפואי בחו"ל. החלטה זו הובילה להתעוררותן של שתי בעיות, להן נתבקשנו להתייחס. ראשית, עלתה שאלות מקום הצבתה של הקצינה, בעת קבלת הטיפול הרפואי בחו"ל. שנית, במהלך חודש אוקטובר, חל תאריך תום השירות של הקצינה, אך רשויות הצבא מבקשות להאריך שירותה בתקופת הטיפול". אשר לסוגיה הראשונה, קבעה סא"ל כספי, כי ההסדר הראוי ביותר, בשלב זה, כאשר אין ר"מ מיוחד לחיילים בחו"ל, הוא הצבתה של הקצינה במסגרת ר"מ 2, תוך שהיא מסופחת ליחידת חו"ל. אשר לסוגיה השניה, כותבת סא"ל כספי כך: "לענין הארכת שירותה של הקצינה, הרי משתוצב בר"מ 2 הוראת פ"מ 31.0105 חלות עליה. סעיף 5 לפקודה קובע, כי חייל בשירות קבע המוצב בר"מ 2 ותוך כדי פרק הזמן של האשפוז חל תאריך תום שירותו, יוארך שירותו באופן אוטומטי לתקופת אשפוזו בר"מ 2. לאור האמור, נדרש טיפולכם בהצבת החיילת, כאמור לעיל, מיום יציאתה לחו"ל וסיפוחה ליחידת חו"ל". במכתב פנימי נוסף של סרן אלונה כהן, רמ"ד סגל זוטר, מיום 23.10.96 נכתב, כי "נושא הארכת שירות תיבחן באופן פרטני, לאחר סגירת נושא יחידת הצבתה. הנושא מורכב ומטופל ע"י הח"מ, בכל מקרה, הקצינה לא תשתחרר עד לסיום טיפול רפואי עפ"י הנחיית גורמים במטכ"ל". לדעתנו, השאלה היא שאלה משפטית בלבד. גם מכתבה של סא"ל חני כספי וגם מכתבה של אלונה כהן, הינם מכתבים פנימיים, הכפופים לפקודות והוראות מטכ"ל, שהם הקובעים לענין התנדבות חיילים לצורך קבלת טיפול רפואי. מיום 11.3.96, מועד בו קבעה הועדה הרפואית פרופיל 21 למערערת, הרי שניתן היה לפוטרה מן השירות והיא הייתה במעמד מתנדבת לצורך קבלת טיפול רפואי. כך קובעת גם סא"ל כספי במכתבה. סא"ל חני כספי מציינת במפורש, כי לענין הארכת השרות תחול הוראת פ"מ 31.0105. עפ"י אותה פקודה, קיימות הוראות הקובעות את נוהל ההתנדבות לצורך קבלת טיפול רפואי. נציין, שההוראות חלות על חיילים בשירות חובה בלבד ואילו המערערת היתה בשרות קבע. אולם, גם ב"כ המערערת וגם סא"ל חני כספי, הפנו להוראה זו ומכאן אנו מסיקים כי בתיק זה, התייחס הצבא למנוחה כחיילת בשרות חובה. ובכן, עפ"י אותן ההוראות, תקופת ההתנדבות המקסימאלית היא 60 יום מיום האבחון, שהוא במקרה שבפנינו, היום בו סופחה המנוחה לר"מ 2 בשל הבעיה הרפואית, שבגינה נמצאה בלתי כשירה לשרות, ובנוסף 180 יום מיום האבחון. מכאן, שלכל היותר, יכולה המנוחה להיות זכאית להתנדב, לצורך טיפול רפואי, לתקופה של 180 יום, מן היום שבו הוצבה בר"מ 2. התאריך בו הוצבה המנוחה בר"מ 2, מופיע במכתבה של ק. השלישות שרון ברקנפלד ועל פיו "עלתה המנוחה לראשונה על מצבת ר"מ 2" ביום 24.1.96. מכאן, ששישה חודשים מאוחר יותר, ביום 24.7.96 נסתיימה תקופת ההתנדבות לצורך טיפול רפואי. בפועל, ומטעמים שלא הובררו לועדה, אך איננו סבורים שיש צורך לבררם לצורך דיון זה, הוארכה תקופת ההתנדבות, כך שנסתיימה רק ביום 29.4.97, היום בו שוחררה המנוחה משרות צבאי. כך שתקופת ההתנדבות, לצורך טיפול רפואי, נמשכה למעשה כשנה ושלושה חודשים. משמעותה המעשית של התנדבות זו, היא שהצבא המשיך לשאת בהוצאות הטיפול הרפואי בחו"ל למשך תקופה ארוכה מאוד, הרבה מעבר להוראות מטכ"ל, ויש לזכור כי מדובר בהוצאה ניכרת ביותר של טיפול רפואי מן המעולים בבי"ח בארה"ב. גם אם במסגרת דיונים פנימיים, כתבה סרן אלונה כהן כי "הקצינה לא תשתחרר עד לסיום טיפול רפואי עפ"י הנחיות גורמים במטכ"ל", הרי שמדובר במכתב פנימי, שלא נשלח למנוחה או למערערת ואי אפשר היה להסתמך עליו. כך או כך, סרן אלונה כהן, איננה יכולה להתחייב להליך שמנוגד לחוק ולהוראות. כאמור ההוראות, קובעות במפורש תקופת התנדבות לצורך טיפול רפואי, מוגבלת בזמן. יש בכך כמובן הגיון רב, משום שחייב להיות גבול עליון לתקופה בה מאפשרים התנדבות, רק לצורך קבלת טיפול רפואי. לא זו אף זו, שההוראות קובעות במפורש כי בתקופת ההתנדבות השניה, דהיינו 180 יום, החייל יהיה בשירות ללא תשלום ואת הטיפול הרפואי, לו הוא נזקק, יקבל עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994, דהיינו מקופת החולים בה הוא חבר ולא מצה"ל. אין ספק שבמקרה זה הצבא נהג בנדיבות רבה, כאשר עפ"י עדותה של המערערת, הוא המשיך לשלם משכורת מלאה למנוחה עד ליום השחרור מצה"ל, אפריל 97', ואף הוסיף לשאת בעלויות הטיפול היקר בחו"ל בלא שהפנה את המנוחה לטיפול בקופת החולים בה היא חברה. מכל האמור לעיל עולה, שלצבא היתה הזכות המלאה ואף החובה לסיים את שירותה של המנוחה, עוד בתאריך מוקדם הרבה יותר לתאריך בו שוחררה בפועל. העובדה, שמשרד הבטחון המשיך לממן את הטיפולים הרפואיים בחו"ל עד למותה המצער של המנוחה, אינו מקנה למערערת כל טענה, כי המנוחה היתה באותה תקופה בשירות צבאי. שלטונות הצבא ומשרד הבטחון באמצעות ק. התגמולים נטלו על עצמם את התשלומים בעבור הטיפול, אולם בכך אין כדי להחזירה לשרות ממנו שוחררה. לסיום, איננו יכולים שלא להתייחס לטענה של המערערת, המופיעה בסיכומי ב"כ המערערת, כי פעולת השחרור של המערערת מן השרות, היא פעולה שבוצעה "בתרמית", כ"תרגיל מלוכלך" ו"פעולה חסרת תום לב". אנו מבינים את כאבה של המערערת על מות בתה, אולם, לכנות את המערכת ביטחונית, שהתגייסה לעזרת בתה בטיפול רפואי יקר ומיוחד (שאין מנוס מלומר זאת, שלא רבים מחולי הסרטן בישראל זוכים לו) על חשבון המדינה - כמערכת, "שפועלת בתרמית" ו"מבצעת תרגילים מלוכלכים" וכיו"ב, הם כינויים שאינם ראויים, וזאת בלשון המעטה. לפיכך, הועדה קובעת כי צדק ב"כ המשיב בטענתו, כי המערערת שוחררה מן השירות הצבאי עוד באפריל 97' ובדין שוחררה, ולפיכך נטל ההוכחה, להוכחת הקשר הסיבתי, בין מות המנוחה, לבין שרותה הצבאי, מוטל על המערערת. לנוכח החלטתנו, על הצדדים להודיע לנו עד ליום 1.10.05 האם בכוונתם להמשיך ולנהל הליכים בתיק. צבאסרטןשירות צבאי