1. מהות התביעה: זוהי תביעה לפינוי הנתבעים מהדירה, הנמצאת בנוף ים 61 בהרצליה, [להלן: "המושכר" או "הדירה"] ולהחזרתה לתובעת וכן לתשלום דמי שימוש בגובה 33,705 ₪. 2. המסכת העובדתית: א. ביום 15.12.68, נחתם חוזה שכירות בלתי מוגן בין התובעת לבין גולדכובר (לבב) מנשה וחסן [לבב] ססיל [להלן: "נתבעת 1"]. אשר לפיו הושכרה הדירה לגולדכובר מנשה וחסן ססיל משך שנה אחת. ב. נתבע מס' 2 הוא בנה של נתבעת מס' 1. ג. על המושכר אינם חלים חוקי הגנת הדייר. 3. המחלוקת המשפטית: טענות התובעת: א. נתבעת מס' 1 התחייבה לשלם את דמי השכירות, החל מיום חתימת החוזה. נתבע 2 ו- 3 חייבים בדמי שימוש ראויים עבור מגוריהם במושכר, בגובה הסכום אותו משלמת נתבעת מס' 1 לתובעת, כשכ"ד. ב. סכום התביעה מורכב כדלקמן: שכ"ד - -.11,150 ₪. ריבית - -.22,555 ₪ . ג. התובעת השתמשה בזכותה, בהתאם לחוזה, לשנות בכל עת את גובה דמי השכירות, ושלחה לנתבעים הודעה בה הודיעה על העלאת דמי השכירות בעד המושכר לסך של 173.32 ₪ לחודש [להלן: "דמי שכירות החודשיים"] החל מיום 01.07.96. ד. הנתבעים מפגרים בתשלום סכום התביעה, ועד ליום 20.07.96, החוב שבפיגור מסתכם בסך 33,705 ₪. ה. התובעת דרשה מהנתבעים לשלם את סכום התביעה, אך לא נענתה. ו. ברצון התובעת להביא השכירות לסיומה, עקב אי תשלום החוב, דבר המהווה הפרת החוזה ומקנה לתובעת את הזכות לקבל לידה חזרה את החזקה במושכר. ז. התובעת תובעת מן הנתבעים לשלם לה את סכום התביעה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. ח. התובעת תובעת מן הנתבעים לפנות בעצמם וכל הבא מכוחם את המושכר ולהחזירו לידי התובעת כשהוא פנוי וריק מכל אדם וחפץ השייך לנתבעים. טענות הנתבעים: א. חוזה השכירות שבין עמידר לבין לבב מנשה ולבב ססיל נחתם בין השנים 1968 ל- 1969 ומאז אין שום חוזה נוסף. ב. מצבו של המושכר בשנת 1968, כשקיבלו אותו, היה רעוע ביותר. ג. התובעת לא שלחה לנתבעים דרישה לתשלום שכר דירה. 4. המסכת הדיונית: א. ביום 20.07.00 ניתן כנגד הנתבעים פסק דין לפינוי ולתשלום התביעה הכספית, פסק הדין בוטל ביום 01.03.01. ב. ביום 19.03.01 בוטלו הליכי הוצל"פ, המתייחסים לפסק הדין הנ"ל מיום 20.07.00. ג. ביום 27.11.01, לפי בקשת ב"כ התובעת ובהסכמת ב"כ הנתבעים, ניתנה החלטה על ידי כבוד בית המשפט, למחוק את נתבע 3 מכתב התביעה. ד. בתיק נשמעו ראיות. 5. המסמכים המצויים בתיק: מטעם התובעת: א. עת/1, מר יוסף זיגדון, נחקר על תצהירו ת/2. ב. הוגש חוזה שכירות שסומן ת/1.. מטעם הנתבעים: א. עה/1, מר ארז לבב, נחקר על תצהירו נ/3. ב. עה/2, מר לבב ססיל, נחקרה על תצהירה נ/4. ג. הוגש מסמך שסומן נ/1. ד. הוגש מסמך שסומן נ/2. ה. הוגשו נספחים לכתב ההגנה שסומנו 26-1א'. 6. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, ולאחר שנתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי למסקנה זו: 7. הרחבת חזית: בסיכומיה, טענה ב"כ הנתבעים טענות מטענות שונות, אשר לא נטענו בכתב ההגנה ואשר לראשונה נטענו בשלב הסיכומים. בידוע הוא כי: העלאתן של טענות לראשונה בשלב הסיכומים הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, ולפיכך לא מצאתי לנכון לדון בהן. הלכה פסוקה היא כי: "סיכומים בכתב אינם המקום להביא בו ראיות וטענות נוספות על אלו שהובאו במהלך המשפט, כאשר היתה לצדדים שהות להתייחס לטענות הן בעל פה והן על דרך של הבאת עדים". {ע"א 496/89 סלאם סלאמה אל קאלאב נ' אוניבסיטת בן גוריון בנגב, פ"ד מ"ה[4]}. 8. אי תשלום דמי שכירות: התובעת טוענת כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות בגין המושכר, בכך הפרו את חוזה השכירות ולכן החוזה בטל. הנתבעים טענו להגנתם כי התובעת לא שלחה לנתבעים דרישה לתשלום שכר דירה. מן העדויות השונות, הוכח לי כי הנתבעים לא שלמו לתובעת את שכר הדירה. בחקירתו הנגדית, העיד עת/1, מר יסוף זיגדון כך: "... ההנהלה החליטה להגיש את התביעה כי אנו לא קיבלנו כסף עבור המקום. יש נכס שהוא מושכר על פי חוזה ואני לא מקבל שכ"ד מזה שנים. הוא לא החזיר את הנכס. הנכס לא הוחזר לעמידר בשום מצב... אין כסף של שכ"ד למשך שנים רבות". [הדגשה שלי - א.ג., פרוטוקול מיום 27.11.01, עמ' 19 שורות 8-4]. ואף יותר מכך, מעדויותיהם של הנתבעים עצמם, עולה כי הם לא שילמו את שכר הדירה. כך העיד נתבע מס' 2: "ש. אתה מעולם לא שילמת דמי שכירות לעמידר? ת. מעולם לא. ש. ממתי אתה גר במקום? ת. אני נולדתי שם".. [הדגשה שלי - א.ג., פרוטוקול מיום 27.11.01, עמ' 21 שורות 12-9]. כך הנתבעת, עת/2, מעידה בחקירתה הנגדית: "ש. אני אומר לך כי משנת 88 לא שילמת שכ"ד? ת. אני לא קיבלתי שום דרישה לתשלום ולכן לא שילמתי". [הדגשה שלי - א.ג., עמ' 22 שורות 16-15]. לפיכך, הוכח לי כי לא שולמו הנתבעים לתובעת שכר דירה עבור המושכר. עפ"י סעיף 4 לחוזה השכירות [מסומן ת/1]. "... במקרה והשוכר לא ישלם תשלום כלשהו של דמי השכירות במלואם ובמועדם - תהיה החברה זכאית להפסיק מיד את השכירות ולדרוש פינוי המושכר מכל אדם וחפץ. נוסף לזכויותיה לתבוע כל סכום שהשוכר יהיה חייב לחברה בתוספת הריבית החוקית המקסימלית". דהיינו, אי תשלום השכירות מהווה הפרה של חוזה השכירות, שבעקבותיה זכאית התובעת לתבוע מן הנתבעים את פינוי המושכר. טענתם של הנתבעים כי לא נשלחה דרישה מאת התובעת לתשלום שכר הדירה, אינה פוטרת אותם מהחובה לשלם שכר דירה עבור השכרת המושכר. מאחר ותקופת השכירות על פי החוזה נסתיימה וכן עצם הגשת התביעה, מהווה הודעה על תום יחסי השכירות ומאחר ולא שולמו דמי שכירות, הרי שדין התביעה להתקבל וזכותה של התובעת לדרוש את פינויים של הנתבעים מן הדירה. 9. התביעה הכספית: התובעת טוענת כי על הנתבעים לשלם לה דמי שימוש ראויים עבור השימוש במושכר. ברם, טענה זו נדחית משום שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה, כפי שינומק להלן: א. כתב התביעה: בכתב תביעתה לא פרטה התובעת את מספר החודשים שלטענתה לא שילמו הנתבעים שכר דירה וכן לא פרטה את גובה התשלום שנגבה עבור כל חודש, כי אם ציינה אך את הסכום הנתבע עבור שכר הדירה - 11,150 ₪. ב. העלאת דמי השכירות והפיגור בתשלומים: בסעיף 4 לת/4, מצהירה נתבעת 2, כי מעולם לא קיבלה הודעה בדבר העלאת דמי השכירות בעד המושכר לסך של 173.32 ₪, החל מיום 1.7.96. משלא צירפה התובעת כראייה, עותק ממכתב, אותו טענה ששלחה לנתבעים, הרי שלא הוכח כי אכן הודיעה התובעת לנתבעים על העלאת דמי השכירות ואף לא הוכח כלל כי אכן היתה העלאה בדמי השימוש. כמו כן, בכתב תביעתה ואף לא בסיכומיה התובעת לא פירטה, החל ממתי, פיגרו הנתבעים בתשלום דמי השימוש במושכר. לפיכך, לא ניתן לדעת ממתי יש לחשב פיגור זה וכן לא הוכח כי אכן היה פיגור בתשלומים. לעניין תביעת דמי השכירות מנתבע מס' 2, הרי שגם דינה של תביעה זו להידחות. בחוזה השכירות אין סעיף המחייב את בנם של השוכרים, אשר מתגורר עם אימו במושכר, לשלם שכ"ד, ולכן לא ברור מכוח מה תבעה התובעת שכ"ד מנתבע 2, מה גם שלא הוכיחה את גובה שכר הדירה הנתבע. ג. סכום התביעה הכספית: אמנם הוכח כי הנתבעים לא שילמו שכר דירה, ברם לא הוכיחה התובעת החל מאיזה חודש לא שולם שכר דירה, ולפיכך לא הוכח גובה סכום התביעה הכספית. אמנם בחקירתה הנגדית של נתבעת 2, מודה הנתבעת כי לא שילמה שכר דירה, אולם אין בעדותה של הנתבעת כדי להוכיח את התאריך שבו הפסיקה לשלם שכר דירה. בנוסף לכך, נתגלתה סתירה בין התאריכים שבהם, לטענת התובעת, הפסיקו הנתבעים לשלם שכר דירה: בחקירתו הנגדית, העיד עת/1, מר זיגדון יעקב, כי הנתבעים הפסיקו לשלם שכ"ד לפחות משנת 93: "ש. בכמה שנים מדובר? ת. בהרבה שנים [מעיין בניירת], לפחות משנת 93 הם לא משלמים שכ"ד!!". [פ' מיום 27.11.2001, עמ' 19 שורות 94-91]. ואילו בסיכומיהם, לראשונה, ציין ב"כ התובעת כי הפסיקו הנתבעים לשלם שכ"ד, משנת 88. כך או כך, דין התביעה הכספית להידחות מן הנימוק שלבית המשפט הוגש אך פלט מחשב [צורף לכתב הסיכומים]. התובעת נמנעה מלהסביר ומלפרט מתי נערך פלט המחשב ועל ידי מי, וכן לא צרפה למסמך זה חוות דעת לעניין גובה דמי השימוש הראויים, כפי שציין עת/1, סעיף 12 לתצהירו [מסומן ת/1]: " סעיף 12: אני אצרף לתיק ביהמ"ש חוו"ד שמאי בדבר גובה דמי השימוש הראויים שהתובעת זכאית להם מיום 1.7.96". כאמור , חוו"ד זו לא הוגשה לתיק בית המשפט. בנוסף לכך, לא פרטה התובעת לאיזו תקופה מתייחסת תביעתה וכן לא הסבירה על פי איזה חשבון הגיעה לסכום אותו היא תובעת מן הנתבעים. לפיכך דין התביעה הכספית להידחות. 10. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני מורה לנתבעים לפנות ולסלק ידם מהדירה הנמצאת בהרצליה נוף ים 61, ולהחזירה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ מטעמם. ב. אני דוחה את התביעה הכספית. ג. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ , בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ניתן היום י'ב באייר, תשס"ב (24 באפריל 2002) בהעדר הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים מותר לפרסום מיום 25.4.02 אשר גולדין, שופט סג"נ פינוי מושכרתביעת פינוימקרקעיןשכירותפינויפינוי דירה