קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הוכחת גרסה לתאונת דרכים: הקדמה: התובע טען בתביעתו כי ביום 16/8/97, תוך כדי עלייתו לתא הנהג במשאית, "נפל הוא מהמדרגות על גבו" ונפגע (סע' 4 לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה את עצם התרחשות התאונה. בנסיבות לעיל, כב' השופט אטרש החליט ביום 15/6/00 לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האחריות, אף שהוועדות הרפואיות שליד המל"ל קבעו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה. לפי הנ"ל, נשמעו עדי הצדדים בשאלת נסיבות התאונה בלבד. הגירסה העובדתית לפי התובע: לשם הדיוק, מצאתי לצטט את גירסתו העובדתית של התובע כפי שנוסחה, בלשונו שלו, בהזדמנויות השונות. הגירסה בכתב התביעה: בסעיף 4 לכתב התביעה טען התובע כלהלן: "ביום 16/08/97 בשעה 12:30 או בסמוך לכך ולאחר הורדת העפר שבמשאית ירד התובע לצורך ניקוי העפר שנשאר בדרך כלל על הדלת האחורית של הרכב ובדרך לעלייתו לרכב אשר היה מופעל נפל הוא מהמדרגות על גבו בעוצמה רבה, דבר אשר הביא לפגיעתו בפגיעות גופניות קשות". הגירסה בעדות: כך העיד התובע בעדותו הראשית: "אחרי סיום הפריקה, באתי לעלות על המשאית, אז החלקתי מהמשאית והיה לי כאבים ביד, בכתף". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 7-6) ובהמשך עדותו הראשית, פירט התובע את נסיבות פגיעתו כלהלן: "באתי לעלות על המשאית, לנסוע להעמסה, איך שעליתי, החלקתי מהמשאית, ובאתי לתפוס עם הידית השניה, הסתובבתי ופתאום שמעתי משהו, היו לי כאבים, קפצתי על הרצפה, ומפאת הכאבים לא יכולתי להמשיך". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 14-12) ובהמשך עדותו הראשית הוא הוסיף: "החזקתי בידיות ותוך כדי עליה החלקתי ונפלתי, המשכתי להחזיק ביד ימין בידית, ולכן נפגעתי ביד". (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 21-20) בחקירתו הנגדית סיפר התובע כך: "ת. היד החליקה, משום שלא תפסתי, והרגל החליקה, אז לא היתה לי ברירה, אלא להחזיק ביד הימנית. באותו זמן הסתובבתי, כי אין לי מה להחזיק ביד השניה - השמאלית ולכן אין לי כוח, ולכן מהמשקל של הגוף הסתובבתי אחורה, לצד ימין, לצד היד שאחזה בידית וקפצתי אחורה, על הרגליים על הרצפה. (העד מראה בידיו). אני הלכתי לעו"ד שלי וסיפרתי לו את נסיבות התאונה, וגם חוקר היה אצלי וסיפרתי גם לו איך קרתה התאונה והוא אף צילם אותי תוך כדי שיחזור התאונה". (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 11-6) ובהמשך: "ש. אני מפנה אותך לסעיף 4 לכתב התביעה. (מקריאה....) ת. קיבלתי מכה בכתף וכן ברגל שלי, מהרגל של המשאית, היו לי שריטות ברגל. כל שאר מה שאמרת זה נכון". (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 16-14) וכשנשאל היכן בגופו נפגע, הוא העיד: "ת. כתף. הנזק היה בכתף". (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 17) הגירסה בהודעה למל"ל: בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (ראה מוצג נ/1) ציין התובע את נסיבות התאונה בזה הלשון: "כאשר עבדתי נפלתי מהמשאית בכתף ימין". הגירסה בפני חוקר המל"ל: בתאריך 9/2/98 התובע נחקר על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי לגבי נסיבות התאונה, ושם הוא סיפר: "... וכאשר חזרתי לעלות על האוטו אני לא זוכר בדיוק איך קרה אבל עליתי על המדרגה ומדובר במשאית גבוהה ויש ארבע מדרגות ובמדרגה הראשונה או השניה הרגשתי שאני מחליק ולכן ניסיתי להישאר תלוי כדי לא ליפול. קיבלתי מכה בשוק רגל ימין והיד הימנית שלי נמשכה חזק". (הודעת התובע במל"ל היא חלק ממוצג נ/1) הגירסה בפני חוקר הנתבעת: בהודעת התובע לחוקר מטעם חב' הביטוח, מוצג נ/2, מיום 22/1/98, הודעה המגובה בקלטת (מוצג נ/9) ובתמליל (מוצג נ/10) כך הוא אמר: "... כשאחזתי ביד ימין החליקה יד שמאל ונשארתי תלוי על הסולם כשיד ימין אוחזת בלבד, ניסיתי למנוע נפילה אך לא הצלחתי ונפלתי על גבי הגב ובכתף ימין...". השאלה וההכרעה: השאלה שעולה הינה: האם התובע הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו ולהוכיח את גירסתו העובדתית במידה הנדרשת במשפט אזרחי - לפי מאזן ההסתברות?! לאחר ששקלתי את העדויות ואת חומר הראיות שבפני, נחה דעתי כי יש להשיב על השאלה הנ"ל בשלילה ולפיכך לדחות את התביעה. אנמק את אשר הביאני להכרעתי האמורה. נימוקי ההכרעה: א. מהימנות: התובע בעדותו לא הותיר עלי רושם אמין. ב. הישנות המקרה: מהמוצגים נ/6 ו-נ/7 למדים שהתאונה הנטענת בתיק זה היא תאונה שלישית במספר בנסיבות זהות של החלקה ונפילה במדרגות המשאית. ג. עדות יחידה: עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין ולכן נדרשת מהימנות מיוחדת או סיוע בחומר הראיות. במקרה דנא, כפי שעוד יפורט להלן, לא מצאתי מהימנות בעדות התובע וגם לא מצאתי סיוע בחומר הראיות. נהפוך הוא, עיון עמוק בחומר הראיות ובעדויות מלמדנו כי קיימות סתירות מהותיות וחוסר אמינות. ד. נפילה או לא? בתביעתו טען התובע שהוא נפל (סע' 4 לכתב התביעה) בהודעתו בפני החוקר מטעם הנתבעת הוסיף וטען שנפל (מוצגים נ/2, נ/9 ו-נ/10) בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהתובע הגיש למל"ל (מוצג נ/1) ציין שכשעבד נפל מהמשאית, בהודעתו בפני חוקר המל"ל (מוצג נ/1) נאמר כך: "ש. ובטופס התביעה רשמת שנפלת. למה? ת. כי זה מה שקרה כאשר רציתי לעלות למשאית". כמו כן, בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה (מוצג נ/1), צויין שם כלהלן: "לפי דבריו, כאשר עבד נפל מעל המשאית ונפגע בכתף ימין" מאידך, התיאור הראשוני בהודעת התובע בפני חוקר הביטוח הלאומי (מוצג נ/1) היתה כלהלן: "... במדרגה הראשונה או השניה הרגשתי שאני מחליק, ולכן ניסיתי להישאר תלוי כדי לא ליפול...". ובעדותו בפני, כפי שציטטתי לעיל, אף שלפעמים העיד כי נפל, הגירסה הסופית שהוא עמד עליה שלמעשה הוא קפץ על רגליו ולא נפל על האדמה. חוסר האחידות בגירסתו, נפל או קפץ, אומרת דרשני ופוגעת בשורש גירסתו, הרי כולנו יודעים כי אמת יש רק אחת, אם נפל - היה התובע מעיד בצורה עקבית שנפל ואם קפץ על רגליו היה מעיד כך באופן עקבי, ברם, המעבר מנפילה לקפיצה ומקפיצה לנפילה, לפי הצורך, פוגע בשורש הגירסה ומכרסם בה קשות. פגיעה בגב - האמנם? כאמור לעיל, בכתב התביעה ובפני החוקר מטעם הנתבעת טען התובע כי נפל על גבו, ברם, ביתר המקומות אין זכר לנפילה על הגב. סתירה זו היא סתירה מהותית ומשמעותית. לא הרי נפילה על הגב כקפיצה ואין שום הסבר הגיוני לסתירה זו. תעודת חדר המיון: בגיליון חדר המיון, מוצג נ/8, אין זכר לנפילה ממשאית. אמנם טעויות קורות גם בחדרי המיון וגם ברישומי רופאים, ברם, במקרה דנא השתכנעתי שהיעדר כל זכר למשאית או לנפילה ממשאית אינו בכדי. התובע בעדותו הצהיר שהוא סיפר לד"ר חביבאללה גאזי, שטיפל בו במיון, את אשר הוא סיפר בעדותו בפני (ראה עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 26 ואילך). ד"ר חביבאללה זומן והעיד שהוא מקפיד לרשום את העובדות, בייחוד כאשר מדובר בתאונת דרכים. בהודעת התובע בפני חוקר המל"ל, מוצג נ/1, כך הוא הצהיר: "ש. מה סיפרת בחדר המיון לרופא? ממה נפגעת? ת. הוא לא שאל אותי, רק אמר לי איך זה קרה, ואני אמרתי לו נמשכה לי היד". לדעתי, הסתירה בין דברי התובע בעדותו בפני לבין דבריו בפני חוקר המל"ל, וכן היעדר כל זכר למשאית בתעודת חדר המיון, גם הם, פוגעים באמינות עדותו וגירסתו של התובע. אי הבאת עדים וראיות: הנתבעת טענה שהתובע לא הביא עדים רלוונטיים והם אחיו וגיסו, אשר הגיעו ראשונים לאתר בו נפגע התובע והסיעוהו לבית החולים. אין ספק שהעדים האמורים רלוונטיים משתי סיבות: האחת: כדי לודא את המקום שאליו הגיעו כדי להעביר את התובע אל בית החולים וכדי לבדוק מה הוא סיפר להם באותו מעמד, והשניה: כדי לבדוק מי פתח את התיק במיון ומה הוא סיפר שם, ומדוע נעלם זכרה של המשאית מרישומי המיון!! ברם, בל נשכח שבעניין זה הנתבעת גם כשלה באי הצגת תמונות השיחזור כשהתובע שיחזר את נסיבות התאונה בפני החוקר (עמ' 7, ש' 11-10, ועמ' 8, ש' 2-1) והחוקר הנציח את השיחזור בצילומים. באי הצגת תמונות השחזור נטלה הנתבעת סיכון משמעותי, ברם חוסר אמינותו של התובע וריבוי הגירסאות כמפורט לעיל, כאשר עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, הותירה את כפות המאזניים נוטות לטובת הנתבעת. סיום: אשר על כן, התובע לא הוכיח את גירסתו העובדתית ולכן אני דוחה את תביעתו ומחייבו לשלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך -.6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. הסכום הנ"ל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. יתרת האגרה בתיק תחול על התובע ותשולם על ידו. הערה לפני חתימה: משהגעתי לתוצאה לעיל, פטור אני מלדון בטענה אם הנסיבות שהתובע תיאר מהוות תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד אם לאו! (טענת הנתבעת בסע' 30 ואילך לסיכומיה). ברם, מצאתי להעיר כי אילו הוכחה הגירסה העובדתית, הרי לדעתי המדובר בתאונת דרכים משום שניקוי האבנים מהחלק האחורי של המשאית נועד כדי למנוע סיכון תחבורתי של נפילת אבנים במהלך נסיעה, ועל כך הובאו ראיות מספיקות. ברם, כאמור, אין צורך לדון בנדון דא, לאור אי הוכחת הגירסה העובדתית. תאונת דרכיםגרסאות לתאונה