בית הדין לעבודה ציין כי במקרה שבו עובד הוזמן להשמיע את טיעוניו בפני המעסיק אך סרב לעשות כן - למעשה ויתר בכך על זכות השימוע המוקנית לו והמעסיק יכול לפטרו אף ללא שימוע. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויתור על זכות השימוע: לפנינו בקשה במסגרתה עותרת המבקשת כי בית הדין ייתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 1 לפטרה וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית. ואלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שהוכחו לפנינו לכאורה: המבקשת, בת 43, עבדה במשיבה 1 (להלן:"המועצה") כעוזרת גננת בגן טרום חובה החל מתאריך 4/1/97. המבקשת עבדה בהיקף משרה של 43% והשתכרה מדי חודש כ -1,700 ₪ (ראה סעיף 9 לבקשה המתוקנת). המשיב 2 הוא ראש המועצה (להלן: "ראש המועצה"). אין מחלוקת כי קיים במועצה הסכם הבראה וכי נחתם הסכם קיבוצי מיוחד ביום 5/8/09 בין המועצה לבין ההסתדרות לעניין פיטורי עובדים (להלן: "ההסכם הקיבוצי", נספח 2 לבקשה המתוקנת). סעיף 4 להסכם הקיבוצי מתייחס לרשימת עובדים מפוטרים שהוסכם על סיום עבודתם וששמם הוזכר בנספח א' להסכם הקיבוצי. אין מחלוקת כי שמה של המבקשת מוזכר בין שמות העובדים המפוטרים. מרשימת המפוטרים עולה שבנוסף למבקשת הרשימה כוללת שלש נשים נוספות - עוזרת גננת נוספת (שהיקף משרתה 43%), ספרנית (שהיקף משרתה 50%) ועובדת מזכירות במשרה מלאה. על ההסכם הקיבוצי ורשימת המפוטרים חתומים ראש המועצה, החשבת המלווה, יו"ר המרחב בהסתדרות ונציג וועד העובדים (נספח ב' לבקשה המתוקנת). כן הוסכם במסגרת ההסכם הקיבוצי כי יצומצמו שעות עבודתם של יתר העובדים במועצה לתקופה מסויימת. אין מחלוקת כי בתאריך 20/9/09 הוזמנה המבקשת לשימוע אשר נקבע לתאריך 30/9/09. עם זאת, השימוע לא התקיים באשר המבקשת המציאה אישור מחלה לאותה תקופה. האישור לא הוצג לבית הדין אך המבקשת ציינה בדיון כי האישור ניתן בשל שסבלה מסחרחורות (ע' 2 ש' 26 לפרוט'). מס' ימים לאחר מכן, בתאריך 6/10/09 קיבלה המבקשת הזמנה נוספת לשימוע אשר אמור היה להתקיים בתאריך 11/10/09. גם שימוע זה לא התקיים באשר המבקשת המציאה אישור מחלה גם לאותו מועד. גם בעניין זה לא הוצג בפנינו אישור המחלה ואף כאן ציינה המבקשת בדיון כי היה זה בשל סחרחורות (ע' 3 ש' 1 לפרוט'). המבקשת הוזמנה, בשלישית, לשימוע שנקבע לתאריך 18/10/09. בא כוחה של המבקשת העביר למועצה מכתב, באמצעות בעלה של המבקשת, אך לא עורך דינה ולא המבקשת הגיעו לשימוע. ב"כ המבקשת הצהיר לפרוטוקול כי המבקשת לא התייצבה לשימוע בשל עצתו של בא כוחה דאז. המכתב שהומצא למועצה במועד זה, ע"י בעלה של המבקשת, לא הוגש לבית הדין אך בכל אופן לא נטען כי מכתב זה כלל טיעונים בכתב לשימוע. יצוין כי במועדים הנ"ל המבקשת הייתה מודעת להיכללותה ברשימת המועמדים לפיטורים במסגרת ההסכם הקיבוצי (ע' 3 ש' 16 לפרוט'). בדיון לפנינו אמרה המבקשת כי להוציא את אישורי המחלה שצוינו לעיל שכללו חופשת מחלה בתאריכים 30.9.09 ו-11.10.09 (כאשר כל אישור מחלה קבע חופשת מחלה בת ארבעה ימים) היא לא הייתה חולה במועדים אחרים מאז חודש ספטמבר 2009 אלא עבדה כרגיל. ביום 18/10/09 התקבלה החלטת וועדת השימוע לפטר את המבקשת. בפרוטוקול צוין כי - "היום שמה של העובדת נכלל במסגרת תוכנית הבראה שאושרה ע"י ההסתדרות ומכיוון שהעובדת לא התייצבה בשלש הזדמנויות שונות לא נותר בפני הועדה ברוב קולות לאמץ את הקריטריונים שנקבעו בהסכם הקיבוצי עם ההסתדרות ולהמליץ ברוב קולות על פיטורים. יצוין כי חסן סובח (נציג כח אדם - א.ש.ב.) התנגד מחמת קרבת משפחה" (נספח 3 לבקשה המתוקנת). בתאריך 18/2/10, כארבעה חודשים לאחר החלטת הפיטורים נשלח למבקשת מכתב פיטורים, עליו חתום ראש המועצה ולשונו כדלקמן: "בהתאם לתוכנית ההבראה, שאושרה למועצה, במסגרתה אולצה המועצה לצמצם במצבת כח אדם, ובעקבות השימוע, שנערך לך בפני ועדת הפיטורים. הנני מודיעך בזאת, בהתאם לאישור נציגות העובדים והחלטת ועדת השימוע, על הפסקת עבודתך במועצה עקב צמצום החל מתאריך 20/2/10. המועצה מוותרת בזאת על תקופת הודעה מוקדמת..." (נספח 5 לבקשה המתוקנת). מהראיות שהובאו לפנינו עולה לכאורה כי בתקופה שחלפה בין החלטת ועדת הפיטורים ובין משלוח מכתב הפיטורים נעשו נסיונות להימנע מהליך זה, אם כי הדבר לא צלח - וכפי שיפורט בהמשך. בתאריך 23/2/10 הגישה המבקשת את הבקשה נשואת ענייננו. ההליכים בתיק עד כה משנטען ע"י המבקשת בדיון מיום 3/3/10 כי ההסתדרות, החתומה על ההסכם הקיבוצי, מתנגדת לפיטוריה - הגישה המבקשת בקשה מתוקנת (ביום 11/3/10) במסגרתה הוסיפה את ההסתדרות כמשיבה נוספת. ביום 23/3/10 הודיעה המועצה כי היא מבקשת לראות בתגובתה לבקשה המקורית תגובה גם לבקשה המתוקנת בצרוף מספר התייחסויות חדשות שפרטה במסגרת הודעה זו. בסוף הדיון מיום 28/3/10, בו התייצבה גם ההסתדרות, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ינהלו מו"מ לעניין מציאת תפקיד חלופי למבקשת, לרבות בדיקת האפשרות לשבצה במקום עובד בעל וותק נמוך משלה. עם זאת, בתאריך 21/4/10 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו לכדי פתרון מוסכם ומשכך ניתן צו לסיכומים. יצוין כי בתאריך 10/5/10 ניתנה על ידנו החלטה לפיה תודיע ההסתדרות אם יש בכוונתה להגיש סיכומים אם לאו. עם זאת, ההסתדרות לא נתנה את תגובתה בעניין אלא הגישה ביום 16/5/10 הודעה בה היא מבקשת להורות על החזרת המבקשת בעבודה, הודעה אשר על תוכנה נעמוד בהמשך. טענות הצדדים: עיקר טענות המבקשת ביום 4/11/09 נערכה ישיבת מועצה בה חזרה בה המועצה מהסכמתה לפטר את המבקשת במסגרת ההסכם הקיבוצי ובכך למעשה ביטלה את הסעיף שבהסכם הקיבוצי בעניין פיטורי העובדים. החלטת המועצה הועברה גם להסתדרות אשר הסכימה לביטול וציפתה לניהול מו"מ חדש לגיבוש תוכנית הבראה חדשה, מו"מ שלא נוהל. לאור זאת - ההסכם הקיבוצי בטל ואין תוקף לפיטוריה של המבקשת. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 3.3.10 אמר בעלה של המבקשת, כי בנוסף - ראש המועצה הבטיח לו אישית שהמבקשת לא תפוטר, וזאת היתה במסגרת פגישה פרטית בביתו של בן דודו. יצויין כבר עתה, כי לא הובאה כל אסמכתא לטענת המבקשת לענין ביטול הפיטורים. פיטורי המבקשת בוצעו בניגוד להסכם העקרונות מיום 11/11/04 והמועצה לא פעלה בעניינה על פי עקרון ה-"אחרון נכנס - ראשון יוצא (LIFO)", כפי שעוגן בהסכם העקרונות החל על הצדדים. ישנם תפקידים אחרים במועצה אותם ממלאות עובדות עם וותק מועט יותר משל המבקשת וניתן לשבץ בהם את המבקשת. המועצה לא התחשבה בנסיבות הקשות של הפיטורים על המבקשת ומשפחתה (למבקשת חמישה ילדים ובעלה משתכר משכורת נמוכה) ולאור חוסר יכולתה למצוא עבודה חלופית. פיטוריה של המבקשת נעשו בניגוד להוראות הדין בדבר הרכבה של ועדת פיטורים - זאת משום שבוועדה ישב מר חסן סובח שאינו מנהל כללי של המועצה ואינו מנהל כח אדם, כנדרש. כמו כן, הוועדה רק המליצה לראש המועצה על הפיטורים בעוד הוא היה זה שנקט בהליך הפיטורים בפועל. המבקשת פוטרה בהעדר הליך שימוע ושלא בתום לב. וועדת הפיטורים החליטה לדון בעניינה למרות שהמציאה תעודות מחלה. עיקר טענות המועצה המבקשת פוטרה במסגרת הליך התייעלות שעוגן בהסכם קיבוצי. הסיבה שהמבקשת נכללה ברשימת המועמדים לפיטורים היא שאחד הגנים במועצה נסגר ומשכך פוטרו שתי עוזרות גננות עם הוותק הכי נמוך, ובהן המבקשת. בית הדין יתערב לעתים חריגות בתוכנו של הסכם קיבוצי והמקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלו. ההסכם הקיבוצי לא בוטל. אמנם ראש המועצה השהה את עניין הפיטורים וחיפש מקור תקציבי אחר חלף הפיטורים אך משלא עלה בידו לעשות כן, קיים את ההסכמות בהסכם הקיבוצי ובכללן הפיטורים. ראש המועצה מעולם לא התחייב לבטל את הפיטורים, אלא רק התחייב לחפש מקור כלכלי אחר כדי להמנע מהפיטורים, ואולם מקור כלכלי חילופי לא נמצא. במסגרת החלטת ועדת הפיטורים נלקחו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים - נחיצות לעבודה, וותק, מצב כלכלי אך הוועדה החליטה שאין להימנע מהפיטורים עליהם הוסכם בהסכם הקיבוצי. המועצה פעלה על פי כללי ה-LIFO, ולמבקשת היה את הוותק הקטן ביותר מבין סייעות הגננות. התפקידים האחרים עליהם מצביעה המבקשת - בין היתר סייעת צמודה - אינם רלוונטיים לענייננו לנוכח העובדה שהם דורשים התמחות אחרת שממילא לא הוכח כי קיימת אצל המבקשת. הייתה זו המבקשת שלא התייצבה לשימועים ואף לא שלחה טיעונים בכתב ומשכך וויתרה על זכות השימוע. ועדת הפיטורים הורכבה מהגזבר, היועמ"ש ומנהל כח האדם במועצה, משאין למועצה מנהל כללי - וזאת כנדרש ע"פ הוראות הדין. טענות ההסתדרות עמדתה של ההסתדרות בתיק שלפנינו לא הייתה ברורה כלל וכלל. נתעכב על הדברים בהמשך אם כי נאמר כבר כאן כי מהתנהלות ההסתדרות בתיק שלפנינו עולה הרושם שזו האחרונה מבקשת לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד היא חתומה על ההסכם הקיבוצי בו נקבע כי המבקשת תהא בין המפוטרים; מאידך - יו"ר המרחב טוען כי ניתן לשלב את המבקשת בתפקיד אחר וכי יש להורות על החזרתה לעבודה. בטענות אלו גלומה סתירה פנימית, כפי שנפרט בהמשך. דיון והכרעה: סעד זמני תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובעת כדלקמן: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב)  בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1)  הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2)  האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".   בפסיקה נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני כדלקמן: "שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני : א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך. ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי. ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה". הליך השימוע אין חולק כי זכות השימוע היא זכות יסוד וכי עובד זכאי להזדמנות לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ולהגיב עליהן לאחר שניתנה לו שהות מספקת לשם גיבוש טענותיו והאפשרות להיוועץ, ככל שיחפוץ בכך. יחד עם זאת, מקום בו עובד הוזמן להשמיע את טיעוניו בפני המעסיק אך סרב לעשות כן - למעשה ויתר בכך על זכות השימוע המוקנית לו והמעסיק יכול לפטרו אף ללא שימוע. אין למבקשת אלא להלין על עצמה על שהחלטת הפיטורים התקבלה מבלי שבוצע לה שימוע. למבקשת ניתנו שלש הזדמנויות שונות לעריכת שימוע אך היא לא הגיעה לאף אחת מהן. הרצף המקרי לכאורה של סחרחורות דווקא במועדים בהם אמור היה להערך השימוע אינו מעורר אמון מה גם שביתר התקופה המבקשת עבדה כרגיל ולא נטען על ידה שהיא סובלת מבעיות רפואיות מתמשכות. לא זו אף זו - בכל הנוגע למועד השלישי - ב"כ של המבקשת הבהיר כי היא לא התייצבה במועד זה לאור עצת עורך דינה דאז. עם זאת, לא הוכח בפנינו כי היא ביקשה לקבוע מועד חלופי לשימוע או כי פנתה למועצה בבקשות מסוג זה. בשום שלב המבקשת לא טרחה להעביר למועצה טיעונים בכתב, חלף התייצבות פיזית בשימוע. כמו כן, אין מחלוקת כי החל משלב מסוים המבקשת היתה מיוצגת ע"י עורך דין ולא ברור מדוע לכל הפחות לא התייצב עורך דינה או לא הגיש טיעונים בכתב. מהשתלשלות העניינים בתיק שלפנינו עולה, לכאורה, כי המבקשת עשתה כל שלאל ידה על מנת לדחות את מועד השימוע או לא לקיימו כלל. גם אם נקבל את גרסתה של המבקשת כי בחלק מהפעמים חלתה הרי שהיה עליה לדאוג לתאם מועד חלופי. כמו כן, לגבי המועד השלישי הצהיר בא כוחה של המבקשת כי היא לא התייצבה באופן מכוון. המבקשת היתה מודעת כבר אז לכך שפיטוריה נובעים מההסכם הקיבוצי ועם זאת לא מצאה לנכון לנצל את ההזדמנויות שניתנו לה להשיג על הכללת שמה ברשימת המפוטרים. חובות תום הלב וההגינות הנדרשות ביחסי עבודה אינן חד סטריות אלא הדדיות וכפי שהן נדרשות מהמעסיק - בייחוד בנקודת זמן קריטית כגון פיטורים - נדרשות הן גם מהעובד. משהמבקשת וויתרה על זכותה לשימוע הרי שהיא אף לא פעלה בדרך המלך לפיה על עובד להציג תחילה את טענותיו נגד פיטוריו בפני ועדת הפיטורים ומשכך לא יכלה המועצה לקחת בחשבון טענות אלו במסגרת החלטתה. עם זאת, ועל מנת שהמבקשת תמצה את יומה בבית הדין - נדון להלן גם ביתר טענותיה. הרכב וועדת השימוע אין מחלוקת בין הצדדים כי על פי הוראות הדין הסמכות להחליט על פיטוריה של עובדת מועצה כמבקשת נתונה לועדת פיטורים שחבריה הם גזבר המועצה, המנהל הכללי ויועצה המשפטי. כן נקבע כי באין מנהל כללי ישב בוועדה מנהל כח אדם (וראה סעיף 19 לסיכומי המשיבה וסעיף 38 לסיכומי המבקשת). לטענת המבקשת חבר וועדת הפיטורים מר חסן סובח, הוא אינו מנהלה הכללי של המועצה ואף אינו מנהל כח האדם - ומשכך נפל פגם בהליך הפיטורים. בפרוטוקול וועדת השימוע (נספח 3 לבקשה המתוקנת) נרשם ליד שמו של מר חסן סובח - 'כח אדם'. לטענת המועצה מר סובח הוא מנהל כח האדם במועצה ומשכך הוא האדם המתאים לכהן בוועדה משאין במועצה מנהל כללי (סעיף 19 לסיכומי המשיבים). יצוין כי טענה זו לא נסתרה ע"י המבקשת ולא נטען כי אדם אחר הוא מנהל כח האדם במועצה ומשכך יש לדחות את טענת המבקשת בעניין זה. כן אנו דוחים את הטענה לפיה ראש המועצה היה זה שפיטר את המבקשת וכי הוא עשה זאת בחוסר סמכות. כעולה מהראיות שהובאו בפנינו המועצה כינסה וועדת פיטורים והיא אשר קיבלה את ההחלטה בדבר הפיטורים - בהסתמך על ההסכם הקיבוצי ובהעדר התייצבות מטעם המבקשת בשימוע. לאור זאת, לכאורה, אין פגם בכך שראש המועצה הוא שחתום על מכתב הפיטורים באשר ראש המועצה הוא האחראי על העובדים ואין פגם בכך שהוא הודיע על הפיטורים למבקשת. כן איננו סבורים כי אין בכך שהוועדה עשתה שימוש במילה 'להמליץ על פיטוריה של המבקשת' כדי לפגום בעובדה שהוועדה היא שקיבלה את ההחלטה ובוודאי אין המדובר בפגם שיש בו כדי לאיין את ההליך. על אחת כמה וכמה מקום בו מדובר בפיטורים על פי הסכם קיבוצי. תוקפו של ההסכם הקיבוצי לבית הדין הוצג ההסכם הקיבוצי מיום 5/8/09 כאשר אין מחלוקת בין הצדדים אודות כריתתו של ההסכם ואודות היותו שריר וקיים גם במועד פיטוריה של המבקשת. בדיון מיום 28/3/10 התייצב יו"ר המרחב בהסתדרות, מר מולא נימר. מר מולא ציין כי ההסכם הקיבוצי עומד על כנו וכי ההסתדרות לא מבקשת לבטלו (ע' 6 ש' 18 לפרוט'). למעשה, טענתה של המבקשת בדבר חוסר תקפותו של ההסכם הקיבוצי מסתמכת אך ורק על דברים שאמר ראש המועצה במהלך ישיבת מועצה שהתקיימה ביום 4/11/09, כשלשה חודשים לאחר שנכרת ההסכם הקיבוצי וכשבועיים לאחר החלטת ועדת הפיטורים בעניינה של המבקשת. להלן דבריו של ראש המועצה כעולה מפרוטוקול הישיבה: "..דיון על תהליך הבראה. בתהליך ההבראה דנו בה רבות והייתם שותפים עניין פיטורי העובדים אנו מורידים אותו מסדר היום ואנו מחפשים חסכון ממקור תקציבי אחר. בקשר ללו"ז בעתיד הכל כתוב בתוכנית שחולקה לכם. באשר להסכם עם ההסתדרות הסכם קיים וכל אחד יכול לעיין בו" (נספח 4 לבקשה המתוקנת; ההדגשה אינה במקור). לטענת המבקשת, אמירה זו של ראש המועצה מבהירה כי הוא למעשה חזר בו מההסכם הקיבוצי ועל כן ההסכם משולל תוקף. עוד הפנתה המבקשת למכתב מתאריך 23/2/10 אשר נשלח מיו"ר המרחב בהסתדרות, מר מולא, לראש המועצה. במכתב מציין מר מולא כי - "...הופתעתי לטובה מכבודו שביום 4/11/09 בישיבת המועצה 5/09 כבודו בסעיף הפיטורין בדף 4 כבודו הוריד את הפיטורים מסדר היום ואף כבודו מחפש מקור חיסכון בסעיף התקציב לכן אני מברך אותו רבות על החלטתו לבטל את הפיטורין, אשר אין להם תוקף היום היות והשימוע נעשה בחודש 9/09 ולא דנתם איתנו בתוכנית חדשה. כמו כן, בבדיקה שנעשתה ברשימת העובדים הנשארים מתברר שיש עובדים שהוותק שלהם פחות מהעובדת הדאי אשר יכולה לעשות עבודתם לפי כישוריה לכן אבקש לקחת בחשבון את הטענות שלי ולבדוק מחדש את ענייני פיטוריה מחדש" (נספח 6 לבקשה המתוקנת). ראש המועצה ציין במהלך הדיון בפנינו כי הוא אכן עשה נסיונות לבטל את הפיטורים אם כי הדבר לא צלח ובסופו של יום ההסכם עומד על כנו והפיטורים בוצעו על פיו (ע' 3 ש' 31 לפרוט'). אין לקבל את טענתה של המבקשת בעניין זה. חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957 קובע את הדרכים בהן הסכם קיבוצי חדל להיות תקף או מתבטל (סעיפים 13 - 14 לחוק). בעניין זה אף קיימת חשיבות לנושא הרישום כאשר יש להודיע למשרד התמ"ת על ביטולו של הסכם קיבוצי (סעיף 10 לחוק). בהקשר זה יצוין כי סעיף 2 להסכם הקיבוצי קובע שההסכם יחול על כלל עובדי המועצה מהיום בו נחתם (5/8/09) ועד לתאריך 31/12/11, מועד שטרם חלף במועד פיטוריה של המבקשת. בענייננו, לא נטען ע"י מי מהצדדים להסכם הקיבוצי כי הוא בוטל או כי פג תוקפו. לא הובאה כל ראיה כי בעקבות אמירתו של ראש המועצה פנתה המועצה להסתדרות והודיעה לה על ביטול ההסכם או כי ההסתדרות פנתה למועצה בעניין זה - כפי שאף עולה מדברי יו"ר המרחב בבית הדין. אין די באמירתו של ראש המועצה בישיבת המועצה כי העניין יורד מסדר היום וכי הוא תר אחר מקור תקציבי אחר כדי להביא לביטולו של ההסכם או כדי לשנות מהעובדה שההסכם הקיבוצי חל על הצדדים. בדומה לכך אף אין בידה של המבקשת להסתמך בעניין זה על מכתבו של יו"ר המרחב משאמירות אלו לא השתכללו לכדי מעשים שיש בהם כדי לבטל את ההסכם, כמתואר לעיל. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי לכאורה המבקשת פוטרה על פי ההסכם הקיבוצי שהיה בתוקף במועד פיטוריה. הכללת המבקשת ברשימת המפוטרים בהסכם הקיבוצי לטענת המבקשת היה מקום לפטר עובדת פחות ותיקה ממנה וזאת על פי העיקרון לפיו יש ליתן משקל לוותק של העובד. בפתח הדברים יודגש כי המבקשת לא צרפה להליך אף לא אחת מהעובדות אשר לגביהן נטען כי היה מקום לפטרה חלף המבקשת ואך מטעם זה יש לדחות את בקשתה להשיבה לעבודה - השבה אשר כפועל יוצא ממנה יהיה צורך לפטר עובדת אחרת או לפגוע בתנאי העסקתה. להסכם הקיבוצי צורף נספח ובו רשימת העובדים הממשיכים לעבוד במועצה לאחר הליכי ההתייעלות (נספח ג' לבקשה המתוקנת). מרשימת העובדים שלא פוטרו עולה התמונה הבאה, ככל שהיא רלוונטית לטענותיה של המבקשת: כל יתר עוזרות הגננות הממשיכות לעבוד במועצה (תפקיד זהה לזה שמלאה המבקשת) - הן וותיקות יותר מהמבקשת (החלו לעבוד בין השנים 1988 - 1994, בעוד שהמבקשת החלה לעבוד בינואר 1997). במועצה יש תשע עובדות אחרות בתפקיד "סייעת צמודה" אשר כולן החלו לעבוד לאחר המבקשת - כאשר הסייעת הצמודה הותיקה ביותר היא משנת 1999 והצעירה ביותר היא משנת 2008. במועצה יש שתי עובדות נוספות בתפקיד "סייעת כיתתית" אשר אחת מהן וותיקה יותר מהמבקשת (משנת 94') ולשניה וותק הנופל בשנה מוותקה של המבקשת (החלה לעבוד ב- 12/97 בעוד המבקשת החלה ב- 01/97). במועצה יש חמש עובדות מזכירות כאשר רק אחת מהן פחות וותיקה מהמבקשת - החלה לעבוד במאי 1999. המבקשת לא חלקה על כך שיתר עוזרות הגננות יותר וותיקות ממנה אך טענה כי היה מקום לשבצה בתפקיד סייעת צמודה, סייעת כיתתית או מזכירה כללית. לטענתה, היא כשירה לבצע תפקידים אלו. המועצה לא חלקה על חובתה לקחת בחשבון את הוותק של העובדים גם במסגרת הליך פיטורים על פי הסכם קיבוצי. ראש המועצה הסביר בדיון לפנינו כי מאחר ואחד הגנים במועצה נסגר היה צורך לצמצם את מספר עוזרות הגננות ומשכך הוחלט על פיטוריהן של שתי עוזרות הגננות אשר להן הוותק הנמוך ביותר, ובהן המבקשת (ע' 8 ש' 12 לפרוט'). לטענת המועצה התפקידים עליהם מצביעה המבקשת אינם רלוונטיים משהם דורשים התמחות שונה שלא הוכח כי היא קיימת אצל המבקשת (סעיף 14 לסיכומי המועצה וראה גם דברי ראש המועצה - ע' 8 ש' 21 לפרוט'). בפסיקה נקבע כי בית הדין לא יתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי אלא אם נראה כי הוראה בהסכם הקיבוצי נוגדת הוראת חוק או או היתה נגועה בהפליה אסורה וכפי שנקבע בפסה"ד בעניין אהרן אנג'ל: "המדיניות של בית דין זה היא להימנע מהתערבות בתוכן ההסכמים אשר הושגו במשא ומתן קיבוצי. על כך נאמר בפסק דין גיא חרות, כדלקמן - "חופש ההתאגדות וחופש המשא ומתן הקיבוצי אינם מתיישבים, מעיקרם, עם התערבות חיצונית - בין שזאת התערבות הרשות המבצעת ובין שזאת התערבות הרשות השיפוטית, בתוכנם של ההסכמים. 'מעיקרם' - אך לא תמיד. ומתי מתיישבים אלה? הם מתיישבים בראש ובראשונה משמדובר בהוראות שבהסכם קיבוצי הנוגדות את החוק...". המבקשת לא הצביעה על הוראה כלשהי בהסכם הקיבוצי הנוגדת הוראת חוק והדבר אף לא נטען על ידה. כמו כן לא התרשמנו, בשלב לכאורי זה, כי הכללת שמה של המבקשת ברשימה הייתה נגועה בהפלייה או כי מי מהצדדים להסכם הקיבוצי נהג באופן חסר תום לב. טענתה של המבקשת בעניין זה הייתה כי קריטריון הוותק לא יושם באופן נכון בעניינה וכי היה מקום לשקול את שיבוצה בתפקיד אחר במסגרת המועצה או להקטין את היקף המשרה של עובדות אחרות וכך להשאירה במערכת. עם זאת, אין זה מתפקידו של בית הדין להכריע בדבר טיעונים אלו משקבענו כי לא מתקיימים בענייננו אותם טעמים המצדיקים התערבות בתוכנו של ההסכם. לאור זאת, אף אין בעמדתו של יו"ר המרחב, מר מולא, כדי לסייע בידיה של המבקשת. בדיון מיום 28/3/10 אמר מר מולא כי הגם שההסכם הקיבוצי עומד על כנו וההסתדרות לא מבקשת לבטלו הרי שככל הנראה הוא טעה בשלבי גיבוש ההסכם עת נתן את הסכמתו לפיטוריה של המבקשת וזאת בשל טעות שלו לגבי הוותק שלה (טעות אשר מהותה לא הובררה על ידו בפנינו). עם זאת, מר מולא ציין כי אינו יכול לנקוב בשם של עובדת אחרת אשר לה וותק נמוך מהמבקשת ואשר ניתן לפטרה חלף המבקשת, אלא אמר כי - "יש לי פתרון אחר שאני חושב שאפשר לא לפטר ובכל זאת לחסוך" (ע' 6 ש' 18 לפרוט'). מר מולא אף הגיש לבית הדין הודעה מתאריך 16/5/10, לפיה: "..גב' האדי סובח מחזיקה בתעודה לקורס מטפלות לגיל הרך, אשר יכולה גם לעבוד כסייעת כיתתית וזאת ע"פ הנתונים שידועים לי מרשויות אחרות, שאין דרישה לתעודה אחרת. לאור הוותק שלה ומצבה הקשה וגילה המתקדם מבקש כבוד בית הדין הנכבד להורות על החזרתה לעבודה אשר החזרתה לא יסכן את תוכנית ההבראה שעומדת בסוף השנה להיפסק". מר מולא לא הבהיר כיצד עמדה זו מתיישבת עם העובדה שההסתדרות (והוא עצמו בשמה) חתומה על ההסכם הקיבוצי הכולל את ההסכמה שהמבקשת תהיה בין המפוטרים. כמו כן, לא נטען בפנינו ע"י מר מולא או ע"י מי מהצדדים כי עקב הטעות שלכאורה התגלתה ע"י מר מולא הצדדים באו בדברים לגבי שינוי זהות המפוטרים. למעשה, מר מולא מבקש מאיתנו לסטות מהסכמה שהוא עצמו נתן לה יד. משקיים בענייננו הסכם קיבוצי ומשלא מצאנו עילה להתערב בו (והצדדים להסכם הקיבוצי אף לא ביקשו לבטלו ולא טענו לאי תוקפו) - מצויה סוגית זהות המפוטרים בין דלת אמותיו של ההסכם וכל נסיון לשנותו או להעלות רעיונות חלופיים אחרים, כפי שרמז מר מולא, נמצאים 'במגרש' של הצדדים להסכם הקיבוצי והם נושא למשא ומתן. מעבר לאמור לעיל נציין כי אף לגופו של עניין לא התרשמנו, לכאורה, שהטעות כביכול עליה דיבר מר מולא הינה טעות קריטית אשר יש בה כדי לדרוש חריגה מהכלל בדבר אי התערבות בית הדין בהסכמים קיבוציים ובייחוד עת אין מחלוקת כי יתר עוזרות הגננות שעדיין עובדות הן יותר וותיקות מהמבקשת. באשר לפסק הדין שצורף על ידי המבקשת בתיק בש"א 418/08 - הרי שבאותו ענין מדובר בפסק דין שנתן תוקף של פשרה להסכמת הצדדים, ובוודאי שאין בו כדי לחייב בענייננו. מאזן הנוחות לאחר ששקלנו בעניין אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המועצה באשר אם יינתן הסעד הזמני ייכפה על המועצה מצב אשר יש בו פוטנציאל גבוה לפגיעה בתפקוד תקין שלה וכן יש בו כדי לפגוע ביחסי העבודה הקיבוציים ולהתערב בהסכם הקיבוצי שנכרת בין הצדדים ללא שיש לכך כל הצדקה, לכאורה. אנו סבורים כי נזק אפשרי זה עולה על הנזק האפשרי שיגרם למבקשת אם לא יינתן הצו הזמני. סיכום לאור האמור לעיל, לא שוכנענו, לכאורה, כי למבקשת קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה ועל כן אנו דוחים את בקשתה לסעד זמני. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בגין הבקשה בסך של 3,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו. שימועשאלות משפטיות