מתי מקבלים כאב וסבל מלא ? תקנה 2 (ב) 2 (ב) לתקנות הפלת"ד (פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) מסמיכה את בית המשפט להשלים - עד כדי 10% מן הסכום המקסימלי - את הפיצוי המשתלם בגין הנזק הלא ממוני - כאשר אין בפיצוי המוענק על פי תקנה 2(א) כדי לכסות את הנזק שנגרם כיסוי הולם. אך אין פירושו של דבר, שיש לפסוק בדרך השיגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה 2(ב). (ראה ספרו של כב' השופט רבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שנייה, עמ' 481. בע"א 146/87 כץ ואח' נ. רוזנברג, פד"י מ"ג (3) בעמ' 421, נפסק לתובע כאב וסבל מלא - הקבוע בתקנה 2 (א) לתקנות, דא עקא, שם לתובע נגרם שבר בלסתו, זעזוע מוח וכמו כן, מומחה רפואי קבע כי התובע סובל מפגיעות נוירולוגיות קלות, שאינן מגיעות לכלל נכות צמיתה. באשר לאומדן הפיצוי בגין כאב וסבל, נקבע לא אחת, כי אין דרך לאמוד את סבלו וכאבו של אדם. לענין זה, יפים דברי השופט זילברג, בע"א 15/66 שנער נ. פריד, פד"י כ' (2) עמ' 455 בעמ' 463: "על כרחך אתה אומר כי ראש נזק זה, לא במידות ומשקלות של הגיון ייבחן. מקורו לא בתבונה אלא במוסר וברגש" כאב וסבלשאלות משפטיות