קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי חוב למעביד ממשכורת העובד: התובע עבד אצל הנתבע כמכונאי במשך 4שנים ועל-פי בקשתו סיים עבודתו אצל הנתבע ב-.19.2.1979 אחי התובע היה מתקן את רכבו במוסך הנתבע והתובע, שטיפל לפעמים ברכב של אחיו, היה לוקח חלקים ממחסן הרכב של הנתבע ואף מזמין חלקים באמצעות הנתבע ומרכיב ברכב של אחיו. בהסכמת התובע קוזז ממשכורתו החודשית של התובע סכום חלקי הרכב נטו ללא רווח. ביום 19.2.1979נחתם סיכום בין התובע לבין הנתבע ומזכיר האיגוד המקצועי מר שושן אלי (להלן - ההסכם) לו צורף חשבון, לפיו ישלם הנתבע לתובע הסך של 371.60, 1שקל. בסעיף 2ב' לכתב ההגנה מודה הנתבע בסיכום שלעיל, אך טוען שיש לקזז חוב חלקי החילוף שלקח התובע מן הנתבע בסך של 978.30שקל. בהחלטת כבוד הרשם מ- 13.5.1982נרשמו מחלוקות אלו: א) אם חייב התובע סכום כלשהו לנתבע ומהו? ב) ואם הנתבע זכאי לקזזו מסכום התביעה ומכוח איזה חוק או הסכם? בהעתק מכתבו של הנתבע מיום 12.6.1979(ג/2) שנשלח לבא-כוח התובע צוין, כי על התובע לשלם את חובותיו לנתבע, ובהעתק מכתבו של בא-כוח הנתבע מ- 17.6.1979לנתבע נקוב, כי הסך של 978.30שקל - יתרת חוב פתוח - לא נפרע על-ידי התובע (נ/1). הטענה של הסכמה לקיזוז, כפי שהועלתה בעדותו של הנתבע בחקירתו הראשית, אינה מצויה בשני המכתבים שלעיל (נ/1-2) ואין לה זכר בכתב ההגנה, שכן בסעיף 2ב' לכתב ההגנה נאמר, כי יש לקזז חוב התובע בגין חלקי חילוף שלקח תוך תקופת עבודתו; התחייבות של התובע לשלם את החוב לא נאמר. זכות הקיזוז מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חווה), תשל"א-1970, וחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אינה עומדת למעביד מאחר וחוקים אלה מפנים לחוק אחר, לאמר לחוק הגנת השכר, תשי"ח-.1958 הלכה פסוקה היא כי סעיף 25לחוק הגנת השכר אוסר על ניכויים פרט לאלה המנויים בו ואין בין הניכויים המותרים תשלום חוב בגין רכושו של הנתבע שנלקח על-ידי התובע. יתרה מזו - לא הוכח בפנינו כי הסך של 978.30שקל מהווה יתרת חוב של התובע לנתבע, שבגינו רשאי הנתבע לנכותו משכר התובע, שכן התובע לא העיד כי התחייב בעל-פה או בכתב לשלם לנתבע סכום זה. נהפוך הוא. התובע העיד, כי חתם על ההסכם כדי שלא יתבעו האחד את השני. ועוד יצוין, כי הנתב לא הוכיח מה היה שכרו האחרון של התובע כשחדל התובע לעבוד אצל הנתבע, שכן בחוק הגנת השכר נאמר, כי לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה והרי בכתב התביעה נקוב בסעיף 8ב' "עבור פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה וכו'". ואין בידיעתנו מהו גובה סכום שכרו האחרון של התובע מתוך הסכום הכולל של 371.20, 1שקל. שהרי, כאמור, סכום זה טומן בחובו גם פיצויי פיטורים ושאר רכיבים במצוין בסעיף 8ב' לכתב התביעה. לא מצאנו בכתבי הטענות דבר אודות בקשה לחיוב בפיצויי הלנה ולא בקשה לבטל או להפחית פיצויי הלנה ונראה לנו כי אין מקום לפסוק ריבית והצמדה לתקופה שלפני יום הגשת התביעה, 9.10.1979, שעה שהתובע סיים עבודתו ב- 19.2.1979ושלח מכתב התראה ב- 25.5.1979בלבד. התוצאה היא כי הננו מחייבים הנתבע לשלם לתובע הסך של 371.60, 1שקל בצירוף ריבית והצמדה מ- 9.10.1979ועד לתשלום בפועל לתובע. הנתבע ישלם לתובע 40שקל בגין אגרת בית-הדין ששולם על-ידו והוצאות המשפט בסך של 400שקל. לא ישולמו ההוצאות תוך 30יום מהיום בו יודע לנתבע פסק-הדין, ישאו אף סכומי ההוצאות ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל לתובע. חובמשכורת