קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סגירת מכסה מנוע על האצבע: התובע טוען בכתב התביעה כי בתאריך 26.11.97 בעת שנהג ברכבו מס' 52-349-22, (להלן: "הרכב") ברחוב ציפורי, ליד נצרת, הבחין כי שעון החום מתריע על התחממות מנוע הרכב, הוא החנה את רכבו בשולי הכביש, פתח את מכסה המנוע ותוך כדי נסיונו לפתוח את מכסה רדיאטור המים, התפרצו לכיוונו מים רותחים מהרדיאטור, הוא נרתע והתרחק לאחור, תוך כדי כך נסגר מכסה המנוע על האצבע השניה של יד ימין שלו (להלן: "התאונה") כתוצאה מכך נגרם לו נזק גופני באצבע. אין מחלוקת כי הרכב הנטען של התובע היה בכל זמן רלוונטי לתאונה מבוטח אצל הנתבע וכי בעת שנהג ברכב היה התובע מורשה לנהוג ובעל רשיון רכב תקף. התובע טוען שבתאונה הנטענת נפגעה רק האצבע השניה של יד ימין כאשר שאר האצבעות לא נפגעו כלל. הנתבעת כפרה בטענת התובע כי נפגע בתאונת דרכים. לטענתה, גרסת התובע אינה אלא בדייה חסרת סבירות, התאונה הנטענת לא אירעה מעולם. הפגיעה באצבע נגרמה בדרך שונה ובנסיבות אחרות מהנטען בתביעה. מטעם התביעה העידו התובע בעצמו וכן חברו, שהיה נוכח עם התובע בזמן הרלוונטי לתאונה הנטענת. מטעם הנתבעת העיד עד אחד, חוקר שערך חקירה באשר לנסיבות אירוע התאונה. ההכרעה בתיק זה היא תוצאה של קביעת מהימנות. אם תתקבל גרסתו של התובע לנסיבות אירוע התאונה כי אז אחראית הנתבעת לנזקי הגוף של התובע, מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), אם לאו דין התביעה להידחות. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו על ידי באי כח הצדדים, לא רק שלא שוכנעתי שהתובע לא הוכיח את גרסתו במידת ההוכחה הנדרשת, אלא יותר מכך, השתכנעתי שיש לדחות את גרסתו. גרסתו אינה מהימנה, אינה סבירה ונועדה לנסות להציג פגיעה שנפגע התובע בדרך אחרת, כאילו המדובר בפגיעה שהיא בגדר "תאונת דרכים", כמשמעותה. עדותו של התובע בבית המשפט לא הותיר רושם חיובי. עוד שוכנעתי שעדויות התובע ועד התביעה, חברו, תואמו ביניהם בנסיון לבסס את הגרסה האמורה, גרסה שאיננה אמת. התובע בעדותו בבית המשפט הציג גרסה שונה מהגרסה הנטענת בכתב התביעה. ב"כ התובע ניסה להסביר עובדה זו בסיכומיו כאילו השוני בגרסאות נובע מטעות של עו"ד בניסוח כתב התביעה ובניסוח תצהיר העדות הראשית. הסבר זה הינו דחוק ואין בו כדי להצדיק ולשכנע. התובע בעדותו בבית המשפט הציג גרסה שונה ממה שטען בתצהירו מיום 20.1.00. התובע העיד בפני בית המשפט: "הייתי בעליות של כביש חיפה נצרת, באמצע הנסיעה הראה לי המחוג של השעון שהמנוע התחמם, עצרתי בשוליים, הרמתי את מכסה המנוע, שפכתי מים על הרדיאטור בזמן שהמנוע עבד, הושטתי את היד ורציתי לפתוח את המכסה וזה התיז לי מים על היד קצת וכשהזזתי את היד נסגר לי הכסה, כנראה שהמוט שהחזיק את המכסה זז. רציתי להחזיק את המכסה ולהתנגד לנפילה, וזה פגע לי באצבע" (ראה בפרוטוקול עמ' 7 ש' 18 -22). לעומת זאת בתצהיר האמור מיום 20.1.00 לא טען התובע כי משך את ידו בגלל המים שפרצו מהרדיאטור ופגעו בידו. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של התובע, מאשר התובע כי לפני שבדק את הרדיאטור, הוא הרים את מכסה המנוע והחזיק אותו באמצעות המוט המיועד, כמו כן, אישר בעדותו כי לא נמצא כל ליקוי במוט המחזיק את מכסה המנוע למעלה לבל ייסגר (פרוטוקול עמ' 8 ש' 16+17). מוזר מאוד כיצד נפל המכסה כטענת התובע כאשר הוא מוחזק באמצעות מוט תקין. התובע ניסה להסביר זאת בחקירתו הנגדית שבעת שמשך את ידו הוא פגע במוט וגרם לנפילתו של המכסה. גרסה זו של התובע הושמעה על ידו לראשונה רק בחקירה הנגדית. ב"כ הנתבע (עמ' 8 ש' 14) חקר את התובע, מדוע לא אמר בעדותו וגם לא בתצהיר עובדה זו, שלפני שהמכסה נפל הוא פגע במוט. התובע ענה לו: "אני נבהלתי מהמכה, אני לא יודע ולא הרגשתי אז". גם תשובה זו מוסיפה על סימני השאלה הרבים בקשר למהימנות דברי העד. כמו כן, כשנשאל התובע כיצג נפגעה רק אצבע אחת מבלי שתיפגענה אצבעות אחרות, במיוחד ששתיים הבאות אחריה הם ארוכות יותר התובע השיב (עמ' 9 ש' 26): "זה לא המכסה שנסגר, נסגר עלי השפיץ של הנעילה". עובדה זו אין לה שום זכר בכתב התביעה ולא בתצהיר שהוגש. לעומת זאת, עד התביעה שהעיד מטעם התובע לתמיכת גרסתו העיד בבית המשפט (עמ' 12 ש' 14-23): "... אז פתאום נסגרה הדלת על היד שלו וחצי יד שלו היתה תחת מכסה המנוע... אני ירדתי מהרכב והיד שלו עוד היתה תחת המכסה והוא משך אותה החוצה, האזור האצבעות שלו היה תחת מכסה המנוע, היד שלו היתה עם כף היד כלפי מעלה... אני עזרתי לו להרים את מכסה המנוע... כשאני עזרתי לו היד שלו היתה עוד בפנים... מכסה המנוע נסגר על היד, אני לחצתי על הכפתור שנועל את מכסה המנוע ואז הרמתי את מכסה המנוע ואז הוא הרים את היד שלו...". דברי עד התביעה תמוהים. אין גרסה זו יכולה להתקבל על הדעת שהרי לא יתכן שמכסה המנוע יפול על כף היד ורק האצבע האמצעית תיפגע. מהאמור לעיל יוצא לא רק שיש שוני בגרסאותיו של התובע אלא שגרסתו של התובע לוקה בליקויים כפי שהובהר לעיל, ואף נסתרה על ידי עד התביעה, חברו שהיה איתו באותו אירוע. אני דוחה את גרסתו של התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה. אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. אצבעותמנוע