קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות בית המשפט המחוזי בירושלים - תביעת נזיקין בשטחים: 1. התובע, תושב ג'בליה שברצועת עזה, הגיש כנגד הנתבעים בת"א 516/83 תביעה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים שאירעה לטענתו גם היא בג'בליה. התביעה הוגשה כנגד נהג הרכב, אף הוא תושב ג'בליה, וכנגד החברה המבטחת שהיא החברה הערבית לביטוח משכם (להלן המבקשת). המבקשת הגישה בפני בקשה זו למחוק את התביעה האמורה על הסף, בטענה שאין התביעה הנ"ל ראויה להידון בפני ביהמ"ש המחוזי בירושלים וכי ביה"מש הראוי לפסוק בתביעה הוא ביהמ"ש המצוי ברצועת עזה או באיזור יו"ש. בבקשה נוספת, אשר הוגשה בהמרצה 1770/83, ביקשה המבקשת לתקן טעות סופר בהמרצה הנדונה. מהבקשה לתיקון ומן התצהיר התומך בה עולה כי למבקשת אין כל עסקים בתחום שטחה של מדינת ישראל, מבוקשה זה ניתן לה בהיעדר התנגדות מן הצד שכנגד. 2. באי-כוח בעה"ד סיכמו בפני טענותיהם בכתב. ב"כ המבקשים איזכר שורת החלטות של בימ"ש זה, בהם הוחלט במקרים הדומים למקרה דנן, כי יש למחוק התביעה על הסף או לעכב את הדיון בה. 3. אין חולק על כך, כי על-פי האמור בתקנה 4ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963 בתוספת לקבוע בתקנות סדרי הדין (המצאת מסמכים בשטחים המוחזקים), תש"ל- 1969 קיימת לבימ"ש זה הסמכות הבינלאומית והמקומית. ברם, על-פי האמור בסיפא של תקנה 4ב' הנ"ל, יש לביהמ"ש שיקול דעת להורות אחרת, וכך נקבע בתקנה בסופה: "...רשאי ביהמ"ש בירושלים להורות הוראה אחרת, אם ראה שלפי נסיבות הענין היה הדיון בבית-משפט אחר נוח יותר לבעלי הדין." הבעיה במקרה דנן היא, האם יש להפעיל את שיקול הדעת המסור לביהמ"ש על-פי הסיפא של התקנה הנ"ל וכיצד להפעילו. 4. בהמ' (י-ם) 748/82 (ת"ת 374/82) ג'בור ואח' נ' חניתן, הגיש תושב יהודה ושומרון אשר נפגע בתאונת דרכים תביעה כנגד המבקשים דנן לביה"מ המחוזי בירושלים, תוך שהוא מסתמך על תקנה 4ב' הנ"ל כמקנה סמכות מקומית לביה"מש הנ"ל. במקרה הנ"ל נבדק התובע על-ידי שני מומחים רפואיים בישראל. חברי המלומד, כבוד השופט ע' נתן - תוך שהוא מנתח באופן מעמיק עד למאד את הוראת תקנה 4ב' הנ"ל - החליט לעכב את הדיון בתובענה תוך שהוא מתיר לתובע לחדש את הדיון בתביעה, אם יוכיח להנחת דעתו של ביהמ"ש כי לאחר שהוגשה התביעה לביהמ"ש המקומי המוסמך באיזור יהודה ושומרון והמומחים הרפואים הוזמנו להעיד במשפט, לא תוכל עדותם להישמע עקב סירובו של ביהמ"ש המקומי לשמוע את העדים הנ"ל. ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי למעשה היה מוחק את התובענה, אך בשל החשש שמא לא תישמע עדותם של המומחים הרפואיים של התובע בדיון שיתקיים בבית-המשפט המקומי שביהודה ושומרון, החליט לעכב את הדיון כאמור. 5. במקרה דנן מחליט אני כי יש למחוק את התביעה על הסף, תוך שאני מאמץ את הנימוקים שבהחלטה בהמ' 748/82 הנ"ל היפים גם למקרה דנן. אמנם, גם כאן, כבהמרצה 748/82 הנ"ל, מינה המשיב שני מומחים ישראליים מטעמו, אך לא שמעתי מצד המשיב שום חשש לכך שבתי-המשפט ביהודה ושומרון או רצועת עזה יסרבו לשמוע את עדותם של רופאים ישראליים, מה גם שאם חשש כזה קיים, פתוחה הדרך בפני התובע להיבדק בפני מומחים אשר יהיו מקובלים על בתי-המשפט הללו. אין להעלות על הדעת שרק בשל כך שהתובע מינה מומחים ישראליים יכוף עצמו על בימ"ש זה אשר על-פי שאר הנסיבות אינו הפורום המתאים לדון בתובענה. 6. ב"כ המשיב מס' 1מבקש לאבחן את ההחלטה שבהמ' 748/82הנ"ל מן המקרה דנן משני טעמים: א. בהמ' 748/82 הן התובע והן הנתבע היו תושבי יו"ש ואילו במקרה דנן התובע הוא תושב רצועת עזה בעוד שהנתבעת מקומה בשכם. ו-ב. העובדה שהמבקשת מנתה עו"ד ירושלמי לטיפול בעניינה מעידה כאלף עדים כי בחרה במקום הדיון מיוזמתה וזאת בשל העובדה כי מסירת ענין לטיפולו של עורך-דין במקום מסויים משמעותה גם שהמצאת כתבי בי- דין לאותו עורך-הדין מהווה המצאה כדין על-פי תקנה 439לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963. 7. אין אני מקבל אף לא אחת מן האבחנות הנ"ל. באשר לאבחנה הראשונה: אין מונע מצד המשיב להגיש תביעה בפני בימ"ש ברצועת עזה ובמיוחד לאור העובדה כי המבקשת בס' 4 לבקשתה שבהמרצה דנן סבורה כי המקום הראוי לדיון בתובענה זו הוא הערכאה השיפוטית המצויה ברצועת עזה. בכך למעשה הביעה המבקשת את הסכמתה לכך שמקום השיפוט ברצועת עזה הוא המקום המתאים לדיון בתובענה. זאת ועוד, בת"א 69/83, אשר העתק ממנו צורף לסיכומי המבקשת, מדובר היה גם כן בתובע שהוא תושב רצועת עזה בעוד שהנתבעת היתה המבקשת במקרה דנן. כבוד השופט וולינסקי קבע בהחלטתו שעל אף חוסר הזהות בין מקום מושבם של התובעים והנתבעים ראוי לה לתביעה שתימחק זאת בשל העובדה שאין הטענה הנדונה שקולה כנגד הנסיבות המחייבות את שמיעת התיק בבית-משפט בשטחים המוחזקים. כהתם כן כאן, הצדדים כולם אינם תושבי ישראל וכן האירוע התרחש מחוץ לישראל. השופטים בשטחים המוחזקים ובוודאי אלה הנמצאים ברצועת עזה, מעורים בוודאי היטב באורח החיים ברצועת עזה. בעזרת ידיעה שיפוטית זו ייטיב ביהמ"ש המקומי הנ"ל להכריע בשאלות הנדונות בתביעה בנוחות יתרה מזו שקיימת במקרה דנן בבימ"ש זה. אשר לטענתו השניה של ב"כ המשיבה: דוחה אני גם אוהת מכל וכל. זאת מן הטעם שאין כל הגיון בכך שבשל העובדה כי עו"ד פלוני, כתובתו היא המען המתאים למסירת כתבי בי-דין, תוקנה סמכות מקומית לביהמ"ש אשר במקום מושבו של עורך-הדין. לא מצאתי בשום מקום עיגון לכך כי הסמכות הולכת אחר מקום מושב עורך-הדין. אמנם על-פי תקנה 439לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כי ניתן להמציא כתבי בי-דין לעורך הדין של התובע או הנתבע אך אין בכך כדי להקנות לבימ"ש זה סמכות כלשהי. יתירה מכך, אין חולק במקרה דנן שיש לביהמ"ש המחוזי בירושלים, לכאורה, סמכות בינלאומית ומקומית: השאלה היא רק האם ביהמ"ש ישתמש בשיקול דעתו הנתון לו בתקנה 4ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג- 1963, כך שאין בעובדה שמענו של עורך- הדין של הנתבעת מצוי בירושלים כדי לשנות כהוא זה. 8. לבסוף, טוען ב"כ המשיב כי הסיבה בגינה הותקנו תקנות סדרי הדין (המצאה לשטחים המוחזקים), תש"ל- 1969 היא משום שבפועל נתונים השטחים בשליטת ישראל ושלטון ישראל הוא המפעיל אותם, ומכאן שראוי לביהמ"ש לתת לתושבי השטחים אפשרות לקבל עזרה משפטית בבתי-משפט בישראל כפי שהדבר ניתן לבעלי דין אחרים. כמענה לטענתו זו של ב"כ המשיבים אין לי אלא לצטט מהחלטתו של כב' השופט נתן בהמ' (י-ם) 748/82 הנ"ל בעמ' 505 לפסק"ד: "אין להעלות על הדעת כי בהתקינו תקנה 4ב' הנ"ל ביקש מחוקק המישנה הישראלי להטיל בעקיפין ובאופן גורף וללא הבחנה והגבלה על תושבי השטחים המוחזקים את סמכות השיפוט של בתי-המשפט בישראל, ולעקוף בכך את הדרך שנקבעה להטלת השיפוט הישראלי על האזור הנדון בסעיף 11ב' לפקודת סדרי שלטון ומשפט, תש"ח-1948". "אין גם להעלות על הדעת כי בהתקנת התקנה הנ"ל התכוון מחוקק המישנה לפגוע בעקיפין בהפעלתם התקינה ובהיזקקותם של תושבי השטחים לבתי-המשפט האזרחיים המקומיים בשטחים המוחזקים שמפקד האזור השאירם על כנם לאחר שצה"ל קיבל לידיו את השליטה באיזור (ראה צו 412בדבר בתי המשפט המקומיים במ"צ מס' 25עמ' 954)". הדברים ברורים ואין מה להוסיף עליהם. בסיכום: 9. מחליט אני כאמור למחוק את התביעה בת"א 516/83 וזאת מכוח שיקול הדעת הנתון לי על-פי הסיפא שבתקנה 4ב' לתקנות סדרי הדין האזרחי. (ראה לענין זה: סטיבן גולדשטיין, "סמכות בינלאומית המבוססת על תפיסת הנתבע - הלכה למעשה כיום" משפטים 409, 436- 437). המשיב (התובע בת"א 516/83) ישלם הוצאות המבקשת בגין שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 000, 10שקל, בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה כחוק החל מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. שטחי יהודה ושומרוןירושליםנזיקין