קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור בגין אי הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה: סגן הנשיא (אדלר) 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופטת שגיא ונציג ציבור מוריס; תב"ע נה/ 0-647) אשר דחה את תובענת המערער להכיר באוטם שריר הלב שארע לו ביום 18.4.1994 כתאונת עבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. 2. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער עבד בחברת "כל חלק בע"מ" החל מ - 18.3.1993 כסוכן מכירות למוסכים של חלקי מאיידים של מכוניות. תפקידו כלל מכירת חלקים, גביית תשלומים והעברתם למשרדי החברה. בחלק מהימים היה יוצא לנסיעות ישירות, ובימים אחרים היה עובר קודם דרך המשרד כדי למסור תשלומים, למשוך סחורה וכיוצא בזה. 3. בטופס התביעה שהגיש למוסד תאר את האירועים שקדמו להופעת האוטם כך: "הייתי בנסיעה לכיוון תל-מונד מת"א על כביש הישן לחדרה כשהרגשתי צריבה חזקה בחזה כאבים בכתפיים ובגב, נסיעה זו בצעתי מהמשרד לאחר שהעמסתי סחורה חדשה ברכב, ומסרתי את החשבוניות והצקים מיום מכירה קודם". 4. ביום 1.6.1994 קיבל המערער "תעודת מחלה (לא בתאונות עבודה)", בה נרשם שאינו מסוגל לעבוד מיום 13.5.1994 ועד יום 31.5.1994. 5. טענת המערער בבית הדין האזורי היתה שקודם להופעת האוטם התנהל בינו ובין מנהל החברה ויכוח חריף בטונים גבוהים, שהיה מלווה בצעקות וברוגז רב. 6. בית הדין, לאחר שמיעת העדים וקבלת סיכומי באי כוח הצדדים, הגיע למסקנה שלא היה כל ויכוח באותו יום ולא הוכח אירוע חריג. הטעמים של בית הדין היו: המנהל בעדותו לא זכר את הויכוח; הויכוח לא נזכר בטופס התביעה (ראה סעיף 3 לעיל); בתעודה הרפואית הראשונה לא נזכר ויכוח וכן התעודה היתה למי שלא נפגע בתאונה בעבודה. 7. בא כוח המערער עשה מאמצים לשכנענו להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין קמא. אולם, כלל הוא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה הדיונית, ששמעה את העדים והתרשמה מעדותם. יתרה מזו, מעיון בחומר הראיות עולה, כי הקביעות של בית הדין קמא מעוגנות היטב בחומר הראיות. 8. בתובענות הנוגעות לאוטם בשריר הלב, השלב הראשון של הדיון הינו קביעה האם היה "אירוע חריג" או "מאמץ בלתי רגיל". בדב"ע נג/ 0-153 פארג' - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ב - 7.5.1994), נאמר בעניין: "10. לבחינת נפקותה של החזקה ותנאי חלותה נפנה אל סעיף 39 סיפא הפותח במילים: "תאונה שאירעה לעובד" (להבדיל מן המילים "נזק שאירע לעובד"). מכאן, נובע כי על מנת שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי אירעה תאונה וזו מורכבת משני יסודות חיונים: גורם, או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה, מאידך. רק לאחר שהוכחה תאונה על שני יסודותיה ובית הדין שוכנע כי היו הגורמים לתאונה חיצוניים הנראים לעין, רק אז תקום חזקת הסיבתיות בדבר הקשר הסיבתי בין הגורם לפגיעה. (דב"ע לח0-112/ ארמון כץ נ' המוסד לקט ,2213 דב"ע מד0-90/ צבי שפיר נ' המוסד פד"ע טז' 93; בג"ץ 1619/91 זהר פרץ נ' המוסד, פ"ד מו (3) 306(. לו די היה בהוכחת הנזק שהוסב למבוטח השכיר, ללא הוכחת הגורם לנזק על מנת להקים את החזקה הנדונה, היתה נגרמת בכך "רתימת העגלה לפני הסוס": כל אימת שמדובר בגורמי תאונה נעלמים (ובעניינו הם נעלמים נוכח דחיית גרסת המערער ואי קביעת גרסה אחרת), לא ידע בית הדין אל-נכון אם גורמים חיצוניים הנראים לעין הסבו לפגיעה ועל כן נשלט המקרה ע"י הרישא לסעיף 39 (כולל החזקה הנדונה) או שמא גורמים שאינם חיצוניים ונראים לעין הסבו לתאונה וסעיף 39 סיפא יחול, על כל השלכותיו. העדר כלים בידי בית הדין לסווג את גורמי התאונה לצורך ברירת הרישא או הסיפא של סעיף 39 לחוק, עד אם הוכחו לפניו גורמי התאונה היא הנותנת כי רק לאחר הוכחתם, ואם אכן הוכחו - תקום החזקה הכלולה בסעיף 39 רישא על-פיה תאונה שארעה תוך כדי העבודה, יראוה כאילו נגרמה גם עקב העבודה". 9. בא כוח המערער טען כי די בכך שהאוטם הופיע בעת שהמערער היה בעבודה, על מנת למנות מומחה-יועץ רפואי. אין ממש בטענה זו; מבלי שבית הדין יקבע כי היה "אירוע חריג" או "מאמץ בלתי רגיל", אין למנות מומחה. הטעם לכך הוא כי בשלב השני של הדיון, המומחה מחווה את דעתו אם קיים קשר בין ה"אירוע החריג" או המאמץ הבלתי רגיל להופעת האוטם. בהעדר הרכיב התאונתי בעבודה, אין מקום לבקש חוות דעתו של המומחה. 10. אנו דוחים את הערעור מהטעמים של בית הדין האזורי ולאור האמור לעיל. התקף לב / אוטם שריר הלבערעורהכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודהתאונת עבודה