קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת תלויים לאדם שמת בתאונת דרכים: 1. המנוח היה דייג, ועסק במקצועו כעובד עצמאי. ביום 13.10.1979, שהיה יום שבת שמחת תורה, נפגע המנוח בתאונת דרכים בכביש החוף, בקרבת כפר ויתקין ובית ינאי, וכתוצאה מכך נפטר ביום .7.5.1980 התובעות הן אשתו ובנותיו של המנוח, והן בחזקת "תלויים במבוטח" כמשמעות מונח זה בסעיף 74 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], תשכ"ח-1968. 2. המוסד לביטוח לאומי (להלן-המוסד) דחה את תביעת התובעות לקצבת תלויים. 3. השאלות שבמחלוקת שצריך להכריע בהן בתובענה שלפנינו: א) האם היה המנוח בדרכו מעבודתו לביתו בעת שנפגע בתאונת הדרכים ביום 13.10.1979? ב) האם חלה הפסקה או סטיה של ממש בדרכו? (שאלה זו צריכה תשובה רק אם התשובה לשאלה (א) היא חיובית). 4. מטעם התובעות העיד העד צורי (להלן - צורי), שאמר כי בשעות הבוקר של שמחת תורה הודיעה לו שכנתו, שקיבלה הודעה טלפונית מבית החולים שם אושפז המנוח, לפיה נתבקש להוציא מהים רשת שנפרשה על-ידי המנוח. כיוון שלא הבין איפה בדיוק פרושה הרשת, התקשר למחרת החג לבית החולים, ובאמצעות האחות שם תאר המנוח את המקום המדויק, והוא - צורי - הלך והוציא את הרשת. עוד אמר שמקובל לפרוש רשת לפני החשיכה ולהוציאה למחרת השכם בבוקר. 5. מטעם המוסד העיד חמי (להלן - חמי), שאותו זמן עבד כטבח ראשי ב"פזנון" בכביש החוף על-יד כפר ויתקין. חמי סיפר, שראה את המנוח סמוך לפני התאונה, כאשר נכנס -בשעה 17.00 בערך - למזנון, ישב לאכול, ושהה שם עשרים דקות לכל היותר. חמי אמר שהוא זוכר שזה היה בשבת. עוד סיפר חמי, שאותו יום היה המנוח לבוש בבגדי שבת, ועד כמה שהוא זוכר - בימים שבא עם דייגים היה נעול במגפיים ארוכים ובמעיל רוח. אחר כך נודע לו - כך סיפר חמי - כי המנוח נפגע בתאונת דרכים באותו יום וכי נפטר כעבור שבועיים. 6. התרשמתי ששני העדים אינם מדייקים ביותר במסירת העובדות, אם מתוך שכחה ואם מתוך כוונה. הייתי אומר שמבין השניים- צורי עשה זאת יותר מתוך כוונה מאשר מתוך שכחה. אסביר דברי: אין מחלוקת שתאונת הדרכים ארעה ביום 13.10.1979, ויום זה יום שבת היה ושמחת תורה. צורי סיפר לנו שמקובל לפרוש רשת לפני החשיכה (ע' 8, שורה 30), ואם ההודעה הטלפונית היתה אמנם, כדבריו, בשמחת תורה בשעות הבוקר (שם, שורה 4), הרי שהרשת נפרשה ביום 12.10.1979לפנות ערב. גרסת הביעה היא, שהמנוח נפגע ביום 13.10.1979 לאחר שסיים עבודתו (כתב תביעה, סעיף 2; וכן בסיכומים מטעם התובעות, סעיף א (1)), כלומר -לפנות ערב. כיוון שכך, לא ייתכן שהשיחה הטלפונית היתה בשמחת תורה בבוקר, אלא למחרת, כלומר ביום ראשון ב 14.10.1979 אולם, צורי - ברוב להיטותו, כנראה, לקשור הכל ליום התאונה - אמר מה שאמר. מאידך, שעת התאונה מתקשרת יפה עם דברי חמי, שאמר שהמנוח נכנס למזנון לאכול בשבת בשעה 17.00בערך, ואנו מקבל דבריו שהמנוח היה לבוש בבגדי שבת. לא שוכנעתי כלל וכלל שאמנם היתה שיחה טלפונית שצורי מספר עליה. 7. גם בדברי חמי יש אי אלו אי-דיוקים, כמו למשל שאמר, שהמנוח נפטר כשבועיים אחרי התאונה (הוא נפטר למעלה מחצי שנה אחרי התאונה), אבל הייתי מייחס זאת לשכחה וחוסר ידיעה. 8. מסקנתי היא, שלא הוכח שהמנוח, בעת שנכנס למזנון לאכול, ואחר כך בעת שנפגע בתאונת הדרכים -היה בדרכו מעבודתו למעונו. 9. לאור המסקנה דלעיל - אין צורך לדון בשאלה השניה השנויה במחלוקת (סעיף 3(ב) לעיל). 10. סוף דבר: התובענה נדחית. מוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםקצבת תלויים