בת.א. (חיפה) 1369/86, המר' 649/89סאלח עותמן מוחמד נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) נפסק כי: "מן הראוי לציין כי בית המשפט העליון לא נתן דעתו מה תהיה עמדתו במקרים בהם נקבעה דרגת הנכות על פי דין, כשהועדה שקבעה את הנכות לא פעלה על פי אותו חוק או התקנות של פיהן היתה צריכה הועדה לפעול לשם קביעת דרגת הנכות, היינו - במקרים בהם הועדה חרגה או סטתה מאותן הוראות או פעלה בהתעלמות מהוראות או הנחיות שנקבעו בחוק, בתקנות או בפסיקה כמחייבות את הועדה בבואה לקבוע את דרגת הנכות, כשאין סטיות אלה מגיעות עד כדי פגיעה ממשית בכללי הצדק הטבעי, כגון התייחסות למבחן שאינו מתאים לאותו מקרה, הפחתה או הגדלה של הנכות לפי המבחנים, ללא הצדקה לכאורה. מקרים נוספים הם: אי הנמקה של ההחלטה, הרכב לקוי של הרופאים שדן בקביעת הנכות חוסר התייחסות לחוות דעת שהובאו בפניה, וכיוצא בזה". לשאלה זו השיב כב' השופט אריאל, באותה החלטה, כדלקמן: "נראה לי שלא בכל מקרה בו לא פעלה הועדה על פי הוראת החוק והתקנות יהיה מקום להתיר לנפגע להביא ראיה לסתור, אלא לדעתי על בית המשפט יהיה במקרים אלא לשקול באם אותו פגם שנפל במהלך קביעת דרגת הנכות (גם אם אין בו כשלעצמו פגיעה בכללי הצדק הטבעי) עשוי לגרום עוול או אי צדק לנפגע באופן שיראה לבית המשפט שנפגע עשוי להיות מקופח בקביעת הפיצוי המגיע לו על פי אותה קביעה לקויה". בקשה להבאת ראיות לסתוררפואהועדה רפואית