קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קשר בין שבר בעמוד השדרה לבין תאונת דרכים: סגן הנשיא (אדלר) 1. ביום 8.8.1990 היה המערער מעורב בתאונת דרכים תוך כדי ובזמן עבודתו. המערער נהג ברכב מעבידו, הגיע לצומת משמר הנגב, כאשר הרכב שנסע לפניו עצר בפתאומיות והמערער נפגע בו מאחור. לטענת המערער, מעצמת הפגיעה ברכב לפניו, ראשו נטה קדימה ושב אחורה בחוזקה, והוא הרגיש מכה בצוואר. המערער הפסיק לעבוד ביום התאונה, ולמחרת מסר לו מעבידו הפנייה לטיפול רפואי. לטענת המערער הוא פנה מיד לרופא המשפחה, אך אין ראיה רפואית לכך. כמו כן, טען המערער, כי הוא לא התייחס למכה ואף לא הרגיש כאבים חזקים. כיום או יומיים לאחר התאונה המשיך המערער לעבוד. המערער פנה לטיפול רפואי ביום 14.9.1990, כעבור כחודש ושבוע לאחר התאונה, ונתגלה שבר בעמוד השדרה. בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת הופמן; תב"ע נב/ 0-219) דחה את תובענת המערער להצהיר, כי השבר בעמוד השדרה נבע מתאונת הדרכים שאירעה ביום 8.8.1990. על כך הערעור שלפנינו. 2. טענת המערער היתה, כי קיים קשר בין השבר בעמוד השדרה לבין התאונה. טענת המשיב היתה, כי אין הוכחה של קשר כזה, ותאונת הדרכים מיום 8.8.1990 אינה תאונת עבודה, משום שלא קרה למערער שום נזק חבלתי. בבית הדין האזורי העידו המערער, עד שהיה עמו בעת תאונת הדרכים ומנהל הישיר של המערער. את דחיית התובענה נימק בית הדין קמא בכך, שהמערער לא הצביע על מסמך רפואי, על פיו נגרם לו נזק בעת התאונה, ומבלי חבלה אין תאונה נחשבת כתאונת עבודה (וזאת בהסתמך על דב"ע שם/ 0-96 המוסד לביטוח לאומי - וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נב/ 0-52 המוסד לביטוח לאומי - עמיר, פד"ע כד 395; דב"ע נד/ 0-166 מרזל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ). 3. הטענות לפנינו בעת הערעור חזרו הצדדים על טענותיהם בבית הדין קמא. לאחר שמיעת הטענות הוחלט למנות מומחה יועץ רפואי, שיתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים לבין השבר בעמוד השדרה. 4. חוות דעתו של המומחה פרופ' י. אנגל התמנה כמומחה וחווה את דעתו, כך: "בדיקת צילומי הרנטגן של הנפגע מלמדת על קיום חוסר סגירה של הקשת בעמוד השדרה הצווארי בחוליה הצווארית ה- 5, ממצא זה יכול להיות תוצאה של שבר או תוצאה של פגם מולד. מכל מקום בצילומים שיכלתי לראות שהמוקדמים שבהם נעשו ב- 21.7.1991 דהיינו, שנה לאחר האירוע, לא מדובר בממצא טרי. הנפגע מוסר שאין ברשותו צילומים מהתקופה הסמוכה לאירוע. ... הדרך היחידה לענות על השאלה אם אמנם מדובר בפגם התפתחותי שאינו קשור לתאונה או בתאונה שגרמה לממצא הרנטגני ב- 8.8.1990 הוא למצוא את אותם הצילומים בסמוך לתקופת האירוע, עליהן מדבר הנפגע. לחילופין, אם הללו לא יימצאו יתכן ואפשר יהיה להתקדם על ידי ביצוע CT של עמוד השדרה הצווארי". הצדדים לא מצאו את צילומי הרנטגן שבוצעו בסמוך לאחר התאונה, והמוסד הסכים לממן בדיקת CT. הבדיקה בוצעה ולאחר קבלת הממצאים חווה פרופ' אנגל את דעתו, כך: "ה- CT שנערך שש שנים לאחר האירוע מדבר על ממצאים שאין לפרשם כממצאים פוסט טראומטיים". הצדדים השלימו את טיעוניהם. 5. הכרעה בית הדין קמא דחה את התובענה מחוסר ראיה. עם זאת, לא היתה מחלוקת לגבי עצם קרות תאונת הדרכים ולפיכך, למרות החסר בחומר הראיות, הוחלט לבקש חוות דעת מומחה. המומחה לא היה יכול לקבוע אם היה קשר בין תאונת הדרכים לבין השבר בעמוד השדרה, ציין את העדר הצילומים מסמוך לאחר התאונה, והביע את האפשרות להכריע על סמך בדיקת CT , שתבוצע כעת. הצדדים לא מצאו את הצילומים, והמוסד, ברוב הגינותו, הסכים לממן את בדיקת ה- CT, על מנת לאפשר למומחה להגיע למסקנה. מסקנת המומחה היתה, "שאין לפרשם [הממצאים, היינו: השבר בעמוד השדרה] כממצאים פוסט טראומטיים". מכאן, כי לדעת המומחה, אין קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין השבר בעמוד השדרה. המערער לא הוכיח, שפנה לטיפול רפואי מיד לאחר תאונת הדרכים, ואף העיד שלא ייחס חשיבות למכה שקיבל בצוואר. הוא המשיך לעבוד לאחר התאונה. על פי המסמכים הרפואיים שלפנינו, הפניה הראשונה של המערער לטיפול רפואי לאחר התאונה היתה ביום 14.9.1990, ואז אובחן השבר בעמוד השדרה. על פי הראיות הללו, ובהתחשב בחוות דעתו של המומחה, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. המערער לא הוכיח שנגרם לו נזק, חבלה, בעת התאונה, ועל כן אין להגדירה "תאונת עבודה". 6. סוף דבר - אנו דוחים את הערעור. עמוד השדרהתאונת דרכיםשבר