ד"ר פישמן שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, העריך כי לתובע הפרעות כתוצאה מהשבר בעצם הטיביה של השוק הימני. לטענתו של התובע, נכותו הצמיתה היא, לכל הפחות, בשיעור 30% שנקבע ע"י הועדות הרפואיות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שבר בעצם הטיביה: 1. התובע יליד 11.7.57 נפגע בתאונת דרכים ביום 2.5.95 שעה שנהג ברכב שהשימוש בו היה מבוטח אצל הנתבעות. כתוצאה מהתאונה אושפז התובע בביה"ח הלל-יפה בחדרה, לרבות אשפוזים חוזרים ואח"כ היה בהמשך מעקב ואשפוז במחלקה האורטופדית בביה"ח תל-השומר. המחלוקת בין הצדדים בגובה הנזק בלבד. 2. ד"ר פישמן שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, העריך כי לתובע הפרעות כתוצאה מהשבר בעצם הטיביה של השוק הימני והשבר באיזור הברך הימנית באופן המקנה 20% נכות לצמיתות לפי סעיף 35(1)(ג) של התקנות. לדעתו לא נשארה לתובע נכות לצמיתות כתוצאה מהשבר באמה ובאצבע השלישית של יד ימין. לטענת ב"כ התובע קופח בקביעות המומחה. לאחר שנשלחו למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ועד למועד שהיה קבוע לשמיעת הוכחות נפטר ד"ר פישמן ז"ל ולכן נמנע ממנו לחקור אותו והוא הגיש בקשה למנות מומחה רפואי נוסף מהטעם שלא ניתנה לו הזדמנות לחקור את המומחה הרפואי וגם שחלה החמרה רצינית במצבו הרפואי. לטענתו, נכותו הצמיתה של התובע היא, לכל הפחות, בשיעור 30% שנקבע ע"י הועדות הרפואיות של המל"ל בנכותו של התובע כנכות כללית, וכי דרגת נכותו התפקודית מגיעה לפחות ל50%-. הבקשות לקביעת מומחה אחר נדחו מהנימוקים שפורטו בהחלטות שניתנו במהלך המשפט, ואולם אציין שבמועד שמיעת ההוכחות הוגשו ע"י הנתבעת הקלטות נ3/ שם נראה התובע מהלך חופשי, ללא צליעה, במהירות וללא עזרת קביים. עוד אתייחס לענין מהימנותו של התובע, אך לצורך קביעת שיעור נכותו אקבע שנכותו הרפואית היא כפי שנקבע ע"י המומחה הרפואי בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות הבהרה, בשיעור 20% לצמיתות ונכותו התפקודית היא בשיעור זהה. 3. השתכרויותיו של התובע עובר לתאונה התפרנסו התובע ובני משפחתו, שהתגוררו כולם במושב תל-עדשים בעמק יזרעאל, מגידול פרחים. לטענת התובע העסק כלל בתי קרור, אריזות, כ4- דונם של חממות לפרחים וכן שטחים פתוחים בשטח של כ10- דונם, בהם גודלו הפרחים. בתצהיר עדותו הראשית תאר כי הוא עצמו ביצע את גידול הפרחים, שתילה, טיפול וקטיף, עם עזרה מסויימת של אמו, כאשר אחיו עסק יותר בנושא השיווק. להוכחת השתכרויותיו בעבר, הגיש התובע שומות לשנים 93-96 כאשר עיון בשומות עצמן מעלה כי בשנים בהם ההכנסה גבוהה יחסית הוצאו לו שומות לפי מיטב השפיטה ולא לפי דוחות שהגיש, ובשנים 94-96 כאשר השומות מבוססות על דיווחו של התובע, ההכנסות זעומות ביותר. לטענת התובע הגיעו השתכרויותיו לסך 13,500 לחודש עובר לתאונה, וכי מאז התאונה איבד כמעט לחלוטין את כושר השתכרותו למרות נסיונותיו לשקם את העסק, נסיונות שכשלו. אינני נותנת אמון בגירסתו של התובע בדבר הכנסותיו בעבר, ההשפעה של התאונה על העסק המשפחתי. באופן כללי אציין כי ניכרה מגמתיות בולטת בעדותו של התובע להפוך את התאונה לגורם הבלעדי לכשלון עסקיו. אין להתעלם מכך כי התובע היה במועד התאונה בן 38, גיל בו לכל הדעות יש כבר לאדם נתוני הכנסה מדוייקים ומפורטים לאורך השנים מאז ששוחרר מצה"ל. בעניננו בחר התובע להגיש שומות המתייחסות לתקופה של שנתיים בלבד לפני התאונה, שומות אשר לא היו סופיות ונעשו לפי מיטב השפיטה, ומטבע הדברים לכן, עמדו על הצד הגבוה. תשובותיו של התובע באשר לתיקי ההוצל"פ אשר נפתחו ב1995- בגין שיקים שנמשכו על ידו, מתחמקות ובלתי ברורות. לדוגמא: תיק ההוצל"פ שנפתח בגין שיק שניתן על ידו בשנת 1994 (עמ' 21 לפרוט'). מדובר בעסק משפחתי שנרשם על שם התובע, של 3 בתי-אב: אמו, אחיו והתובע, כאשר לגבי כל אחד מהם סיפר התובע כי הם לא קיבלו שכר חודשי אלא הוא ואחיו משכו "לפי מה שהיה צריך במזומן..." בעוד אמו "לא דווחה כעובדת, היא היתה חלק מהמשק המשפחתי" (עמ' 7-9 לפרוט'). התובע עצמו אישר שהשותפות עם אחיו הגיעה לקיצה בשנת 1995 ללא קשר לתאונה שארעה לתובע, וכנראה עקב מעילה באמון והעלמת כספים שבוצעו ע"י אחיו. אמו הפסיקה לעבוד בעסק המשפחתי באוגוסט 95. לאחר התאונה המשיכו עיסקי מכירת הפרחים לרבות במהלך תקופת אשפוזו של התובע בביה"ח. במשק הועסקו פועלים אשר ביצעו את עבודות הקטיף ולא ניתן לומר שעבודת הכפיים כולה היתה מוטלת על התובע. אין להתעלם מכך שהתובע נצפה בקלטות נ3/ ובדוחות המעקב נ2/ כמי שעובד כרגיל, עומד זמן ממושך על רגליו, מרים דליי פרחים ועוסק במכירת פרחים משעות הבוקר ועד שעות אחה"צ. יחד עם זה, מאחר ונכותו של התובע היא אורטופדית, ובשיעורה הרפואי מגבילה במידה מסויימת את עבודתו, אקבע שנכותו התפקודית בשיעור 20% זהה לנכותו הרפואית. לאור עמדתי שאין לבסס את ההשתכרות על שומות מס הכנסה בהיותן בלתי סופיות ונערכו לפי "מיטב השפיטה". בהתייחס לשנים שהתובע בחר להציג שומות אלה, ובהעדר נתונים לשנים 97-98, אקבע את בסיס ההשתכרות בדומה לשכר הממוצע במשק והשכר החודשי יהיה 5,500 ש"ח נטו. יש להבחין בין תקופת העבר לעתיד שכן במהלך שנת 1995 היה התובע מאושפז לסירוגין בבתי-החולים ודרגת אי הכושר היתה מוחלטת עד 1.12.95. אח"כ עד 30.9.97 היתה בשיעור 40%, ומאז ועד יום פסק-הדין בשיעור 20%. מאחר ובאותה תקופה נתקבלו הכנסות כתוצאה ממכירת הפרחים שלא פורטו ע"י התובע, לרבות פעילות אמו ופועל נוסף (עמ' 12 לפרוט'), ובהעדר שומות לשנים 97-98, יקבע סכום ההפסד בעבר ובעתיד עפ"י אמדנה ובסכום של 300,000 ש"ח. 4. כאב וסבל התובע היה מאושפז 55 ימים, לסירוגין. בניכוי גיל ובתוספת ריבית מגיע הפיצוי הכולל לסך 51,017 ש"ח. 5. נסיעות וניידות לטענת ב"כ התובע יש לפצותו בגין הוצאות ניידות ונסיעות בסך 750 ש"ח לחודש ולמשך 40 שנה בסך 210,000 ש"ח, וכן פיצוי בגין רכישת רכב מעבר לסכום ההלוואה שהועמדה לו ע"י המל"ל ובסכום של 160,000 ש"ח. בעוד שהתובע טען כי הוא הולך בעזרת קביים, נצפה התובע מהלך ללא כל מגבלה, במהירות וללא עזרת קביים. עוד אמר כי בהיותו מוגבל לרכב אוטומטי, שדוושת הגז שלו היא בצד שמאל, וכי אין לו רכב שהוא יכול לנהוג עליו, אישר בחקירתו הנגדית כי בשנת 1996 נהג ברכב אוטומטי מסוג סיטרואן ללא דוושת מאיץ בצד שמאל. בהמשך רכש ג'יפ לנדרובר והוא אישר שהג'יפ לא אוטומטי (עמ' 16 לפרוט'). מאחר וממילא נזקק לרכב גם אלמלא התאונה, והגבלתו לנהיגה ברכב עם תיבת הילוכים אוטומטית חסרת משמעות כיום, והוא עצמו בחר לרכוש רכב לא אוטומטי, יהיה זכאי לפיצוי עבור ניידות מוגברת, בהתחשב בנכותו האורטופדית בשיעור 20% למרות שכאמור מצאתי שהפריז ושיקר גם בפריט זה. אפסוק עפ"י אמדנה 40,000 ש"ח. מתעודת עובד ציבור שהוגשה ע"י המל"ל נלמד שהתובע הגיש תביעה לניידות למל"ל ב10.3.96-, הוא קיבל אישור להלוואה עומדת בשיעור 60% לכיסוי מיסים לרכב 1300 אוטומטי, וביום 26.12.00 הגיש בקשה להחלפת רכב וניתן לו אישור על כך ב25.3.01-. התובע מקבל קיצבת ניידות החל מאוקטובר 96. לפי הדו"ח האקטוארי, נ4/, של האקטואר שי ספיר, עומד הסכום המהוון מ30.6.01- ועד תוחלת החיים ל95,917- ש"ח וזאת בנוסף לקיצבת הניידות ששולמה מ1.10.96- ועד 30.6.01 בסך 20,544 ש"ח. שאלה שאין עליה התייחסות בטענות הצדדים היא האם יהיה התובע זכאי להמשיך ולקבל קיצבת ניידות לאחר שהופסקה קיצבת נכותו הכללית, שכן אין מחלוקת שנכותו הרפואית הועמדה ב1.12.00- על 30%, והוא לא עבר את הסף הרפואי המזכה בקיצבה. 6. עזרת צד ג' והוצאות אחרות לטענת ב"כ התובע יש לפצות את התובע בגין הוצאותיו להעסקת פועל למשך שלושה חודשים בסכום של כ20,000- ש"ח, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסכום של 40,000 ש"ח ורכישת אביזרים והוצאות טיפולים בעבר ובעתיד בסך 20,000 ש"ח. באת כח הנתבעת חולקת על סכומי ההוצאות והחיוב לשלמם ומדגישה כי בגין עזרת צד ג' בעבר קיבל התובע באמצעות אבנר את העזרה בפועל ככל שהיה זקוק לה והיא מציעה לפצות את התובע בגין הוצאות שונות בסך 1,000 ש"ח. באשר לפועל הנוסף נטען שהוא החליף את אמו של התובע שעזבה את עבודתה במשק באוגוסט 95. עפ"י אמדנה יהיה הפיצוי בגין ההוצאות שפורטו לעיל בסך 5,000 ש"ח. 7. ניכויים התובע קיבל תשלומים תכופים אשר סכומם המשוערך מגיע ל73,948- ש"ח לפי שוויים המשוערך. בנוסף, יש לנכות את תקבולי הנכות הכללית אשר שולמו לו כאמור ב-נ4/ - 236,338 ש"ח. בחישובי האקטואר נ4/ חושבו גימלאות המל"ל ונכות כללית לתקופה מ31.7.95- ועד 30.11.00 וסכומם הכולל 236,338 ש"ח. באשר לקיצבת הניידות - אני דוחה את טענת באת כח הנתבעות כי יש להוסיף לסכומי הקיצבה כספים נוספים, בהתחשב בכך שהתובע ידווח למל"ל על עבודתו ובכך תוכפל קיצבת הניידות שלו. בהתחשב בסיכוי שקיצבה זו תופסק בעתיד, אנכה סכום הדומה לפיצוי שנפסק על ידו בגין הניידות המוגברת ובסך 40,000 ש"ח. 8. סוף דבר הסכומים המגיעים לתובע לפי פרטי הנזק שתוארו לעיל הם: בגין הפסד השתכרות בעבר ובעתיד - 300,000 ש"ח בגין כאב וסבל - 51,017 ש"ח בגין נסיעות וניידות - 40,000 ש"ח בגין הוצאות שונות - 5,000 ש"ח סה"כ 396,017 ש"ח ובניכוי - נכות כללית 236,338 ש"ח חלק מקיצבת ניידות - 40,000 ש"ח תשלומים תכופים - 73,948 ש"ח סה"כ 45,731 ש"ח 9. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך 45,731 ש"ח. בנוסף ישאו בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד בשיעור 13% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ. תאונת דרכיםשבר