התובע ערער על פסק הדין כאשר עיקר הערעור הוא כנגד קביעת בית המשפט ששללה קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לנזק הנוירולוגי ועתירה לכך שיש לקבוע כי מצבו של התובע מצדיק הענקת 27% אחוזי נכות ופסיקת פצוי בהתאם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת קשר סיבתי בין נכות לתאונת דרכים: ר. חפרי-וינוגרדוב, שופטת 1. המערער הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975, בגין פגיעתו בתאונה שארעה ב- 15.4.94. בית משפט השלום (כב' השופטת פריאל) בפסק דינו שניתן ב- 26.12.00 קיבל את התביעה וקבע כי כתוצאה מהתאונה נפגע התובע פגיעה קלה ביותר בגינה פסק פיצוי בגין נזק ממוני בלבד בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ. 2. במהלך הדיון בבית משפט השלום מונתה מומחית לבדיקת התובע בתחום הנוירולוגי (הד"ר בלה גרוס) שערכה חוות דעת. המומחית השיבה לשאלות הבהרה, נחקרה בבית המשפט ולאחר שבית המשפט הורה על ביצוע בדיקת אולטרסאונד לתובע ערכה תוספת לחוות דעתה ונחקרה פעם נוספת בבית המשפט. בחוות דעתה שנערכה ב- 8.8.97 מציינת המומחית כי התובע מסר כי לפני שנתיים וחצי היה מעורב בתאונת דרכים כאשר מישהו התנגש ברכבו מאחור הוא קיבל מכה חזקה בראש ובצוואר ממשענת הכיסא שבמכונית. מצויין כי התובע איננו זוכר במדויק מה היה בתאונה וכי לאחר זמן מה התעלף ובערב לקחו אותו לבית החולים כאשר לאחר מכן הופיע קושי בדיבור, לא יצאו מילים והוא הרגיש אובדן תחושה בפנים משמאל. בחוות הדעת מצויין כי בבדיקה הנוירולוגית שנערכה ב- 3.2.97 נמצא התובע בהכרה מלאה, דיבורו איטי, קיימת חולשה קלה של עצב הפנים משמאל ותחושה פחותה בפנים משמאל. יתר הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה. המומחית מציינת כי ייתכן ומדובר במנגנון של מכת שוט. מצויין כי יום לאחר התאונה נבדק התובע בחדר מיון ומצויין כי קיים חשד לחולשה של עצב הפנים משמאל וכי ב- 18.4.94 נבדק על ידי רופא משפחה שהפנה אותו למיון בגלל חולשה בפנים משמאל. ברישומי חדר המיון מ- 18.4.94 מצויין בבדיקה נוירולוגית כי התובע סובל מקשיי דיבור חולשה של עצב הפנים משמאל ותחושה פחותה בענפים 2,3. עוד מצויין כי בבדיקת CT של המוח היו ממצאים שהיו יכולים להתאים לאוטם קטן באיזור פראטו טמפורלי מימין וכי האוטם התוך מוחי יכול להסביר את החסרים הנוירולוגים שהיו לנבדק. עוד מציינת המומחית כי במסמכים שהועברו אליה ממרפאה של ד"ר יהלום ניתן לראות כי ב- 9.4.93 סבל התובע מ- DEEP VEIN THROMBOSIS, חסימה של וריד עמוק ברגל, ממצא המעיד לדעתה על כי יש לו נטיה לקרישיות יתר של הדם ולחסימות של כלי דם. יחד עם זאת, לאור הסמיכות של אירוע החבלה הבלתי ישירה בתאונה, והאירוע המוחי ב- 17.4.94 סברה כי לא ניתן לשלול שהזעזוע בצוואר בתאונה זירז את שליחת התסחיף מקריש שהיה כנראה קיים בדופן עורק התרדמה בצוואר קודם לכן לכלי דם במוח וכי האוטם במוח נגרם כתוצאה מחסימת כלי הדם בתוכו. 3. בבדיקה הנוירולוגית שערכה המומחית ב- 3.2.97 מצאה כזכור כי עדיין יש סימנים קלים של חולשה ותחושה פחותה בפנים משמאל ואיטיות מסויימת בדיבור. הוברר כי גם ב- 6.1.97 היה לתובע אירוע איסכמי והמומחית סבורה כי ענין זה מחזק את ההנחה כי התובע סובל ממחלה טרשתית של כלי דם. המומחית ציינה כי בגיליון המעקב של התובע אצל ד"ר ברדוגו לא מצויין כי נותרו סימנים נוירולוגים לאחר האירוע ב- 17.4.94, מצויין כי ב- 1995 נבדק מספר פעמים במרפאה ולא הוזכר כי קיים חוסר נוירולוגי ורק ב- 6.1.97 מצויין כי עבר אירוע מוחי נוסף. מסקנתה של המומחית היתה כי קרוב לוודאי שהממצאים שמצאה ב- 3.2.97 הם שרידים מהאירוע שהתובע עבר ב- 6.1.97. 4. בסיכום חוות דעתה מציינת המומחית כי לאור האמור לעיל התאונה הנדונה האיצה שליחת תסחיף מעורק התרדמה בצוואר לעורק במוח ובעקבות זה נגרם לנבדק אוטם מוחי שגרם לפציאליס קל משמאל ולהפרעה בדיבור. לדעתה לאור זאת סבל התובע מנכות נוירולוגית זמנית במשך כחצי שנה בגין חולשה קלה של עצב הפנים משמאל בגינה העניקה 0% נכות על פי סעיף 29 (5) (ב) (1) ובגין דיבור דיסארטרי בצורה קלה בגינו העניקה 10% לפי סעיף 29 (7) (א) (1). לדעתה מחצית מהנכות ניתן לזקוף על חשבון התאונה ומחצית יש לזקוף לחובת מחלת טרשת העורקים ממנה סבל התובע. עוד ציינה כי החוסר הנוירולוגי שמצאה בבדיקתו ב- 3.2.97 נובע מהאירוע הנוסף שעבר ב- 1/97 ואינו קשור לתאונה. 5. לאחר שבוצעו לתובע בדיקות אולטרסאונד של עורקי הצוואר, בדיקות שבוצעו בהוראת בית המשפט לאחר שבחקירתה בבית המשפט ציינה המומחית כי אם בדיקה כזו תהיה תקינה משמעות הדבר היא שהנזק הנוירולוגי שנגרם בעקבות התאונה איננו ממקור צווארי וכי הסבירות שהנזק הוא תוצאה מקרישי דם תהיה גבוהה יותר שכן לבעל נטיה לקרישיות יכולים כלי הדם להסתם ללא כל קשר לזעזוע (עמ' 21-22 לפרוטוקול), ערכה השלמה לחוות הדעת בה ציינה, ב- 14.3.99, כי עם קבלת תוצאות בדיקות האולטרסאונד של עורקי הצוואר ניתן ללמוד שאצל התובע לא קיימת מחלה ארטריוסקלרוטית בעורקי הצוואר ולא נמצא טרומבוס אשר יכול היה להיות המקור לתסחיף לעורקי המוח לאחר החבלה בצוואר. המומחית מציינת כי הנחתה בעבר לפיה ייתכן והחבלה הבלתי ישירה בצוואר האיצה תהליך זריקת תסחיף לעורקי המוח לא מצאה סימוכין בבדיקה. על כן, מסקנתה היא כי הופעת האירוע בכלי דם קטנים במוח שהופיע אצל התובע כשלושה ימים לאחר החבלה נובעת ממחלה ולא מהתאונה הנדונה. 6. בית משפט השלום קיבל את דעת המומחית. בית המשפט קבע שקבלת תוצאות תקינות בבדיקות האולטרסאונד שנערכו לתובע בשני מכונים שוללת את הקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה ובין האירוע המוחי ממנו סבל התובע יומיים או שלושה לאחר התאונה (סעיף 23 לפסק הדין). בית המשפט גם קיבל כי לא הוכח במידה דרושה במשפט אזרחי שהיה במקרה זה חתך בדופן עורק הצוואר שגרם לתסחיף שהגיע למוח (ס' 25 לפסה"ד). עוד קבע כי קיומה של נטיה לקרישיות יתר, והאירוע משנת 1997, תוצאות בדיקות האולטרסאונד והעדר תופעות ביום התאונה שיצביעו על קרע בדופן העורק מטים את הכף לטובת המסקנה שאין קשר סיבתי בין התאונה לבין האירוע המוחי שהופיע מספר ימים לאחר מכן (ס' 26, 27 לפסה"ד). עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי אין קשר סיבתי בין ההפרעה המוחית לבין התאונה זאת בין אם התופעה חלפה והופיעה שוב באירוע משנת 97 ובין אם לא חלפה לאחר האירוע משנת 1994 (ס' 29 לפסה"ד). אשר על כן, פסק דין המשפט לתובע פיצוי רק בגין פגיעה קלה ביותר בתאונה. 7. התובע מערער בפנינו על פסק הדין כאשר עיקר הערעור הוא כנגד קביעת בית המשפט ששללה קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לנזק הנוירולוגי ועתירה לכך שיש לקבוע כי מצבו של התובע מצדיק הענקת 27% אחוזי נכות ופסיקת פצוי בהתאם. הנתבעת תומכת בפסק הדין כפי שניתן. 8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בדעתי להציע לחבריי לבטל את פסק הדין מסע' 15 לפסק הדין ואילך ולהורות על מינויו של מומחה נוסף לבדיקת התובע כאשר לאחר קבלת חוות דעתו (ומשלוח שאלות הבהרה במידת הצורך) יוכלו הצדדים לחקור אותו ובית המשפט יתן פסק דין חדש בעניין מצבו הרפואי של התובע, בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו לתאונה ובשאלת גובה הנזק. להלן אסביר. 9. כידוע גם אם מדובר בבדיקה ובחוות דעת שערך מומחה של בית המשפט ההכרעה בדבר מצבו של התובע ובדבר הקשר הסיבתי בין מצבו לבין התאונה מסורה לבית המשפט. חוששני שאין בחוות דעתה של המומחית ובחקירתה כדי להעמיד תשתית מספקת להכרעה ואף אין בה כדי לשכנע במידה מספקת בתוקף מסקנתה הן לעניין הקשר הסיבתי והן לעניין המצב הרפואי. במצב זה, נכון להורות על מינוי מומחה נוסף כאשר בית המשפט ישקול בסופו של דבר את חוות דעתו של המומחה הנוסף ואת חוות דעתה של ד"ר גרוס ויתן את פסק דינו. 10. מסקנות בית המשפט כפי שהובאו בסעיף 6 לעיל התבססו על מסקנות וקביעות של המומחית שמונתה על ידו. הנטיה לקרישיות יתר בזמן התאונה הוסקה על ידי המומחית רק מארוע שארע לתובע ב- 1993. המומחית אישרה כי בהעדר גורמי סיכון נוספים אצל גבר בשנות הארבעים יש לבצע בדיקות במרפאה לקרישיות יתר (ע' 23) אך בדיקות כאלה לא בוצעו והמומחית לא הורתה על קיומן (עמ' 40). המומחית הסיקה את היות הארוע מ- 1997 קשור לנטיה לקרישיות יתר כתוצאה מכך שלא מצאה ברישומים כי נותרו סימנים נוירולוגיים אצל התובע לאחר ארוע התאונה. המומחית מסרה כי בקביעתה שהפציאליס נעלם התבססה על הנחה שהתובע נבדק מספר פעמים על ידי ד"ר ברדוגו שלא ציין את קיום התופעה. אלא, שעיון בכרטיס הרפואי בתיק המוצגים מראה בסך הכל ביקור ב- 18.4.94, יומיים לאחר התאונה שאז הופנה התובע לחדר מיון, ביקור ב- 2.9.95 וביקור ב- 4.6.96. המומחית גם אישרה כי בביקור בו נמסר על תלונה מסויימת לא חייב הרופא לציין קיומה של תופעה אחרת (ע' 15-16). בית משפט השלום עצמו ציין כי אינו נוטה להסיק מהעדר רישומים בדבר תופעות של דיבור איטי פציאליס ותחושה מופחתת בצד שמאל של הפנים בכרטיס הרפואי את ההנחה שהפציאליס נעלם (ס' 28 לפסה"ד). המומחית אישרה כי התובע סובל מפציאליס (עמ' 18) אך אישרה גם כי לא שאלה אותו האם הפציאליס נעלם וחזר (ע' 17). המומחית אישרה כי ישנה חשיבות למסמכים מבית חולים בילינסון אך מסרה כי חומר זה לא היה בפניה וכי אף לא ביקשה לקבל אותו (עמ' 17). המומחית אישרה כי פציאליס הוא פגיעה בעצב השביעי, ועוד, כי במסמכים שעמדו בפניה היו תלונות המתאימות לפגיעה בעצב המשולש. כשהוצג לה כי קיימת תקנה המעניקה נכות בגין פגיעה בעצב זה בצורה קלה, נכות בשיעור 10% מסרה כי לא שמה ליבה לתקנה זו ולא זכרה את קיומה (ע' 19). יצויין כי המומחית עצמה ציינה כי מבחינת סמיכות הזמנים ומיקום האוטם שארע בסמוך לאחר התאונה יכול המצב להתאים לפגיעה בעצבי הפנים של התובע (ע' 13-14) והסכימה כי אין בעברו הרפואי של התובע כל ביטוי לפגיעה בעצבי הפנים (ע' 14). הוברר כי בבדיקתה שלה ב- 3.2.97 נמצא דיבור איטי, חולשה קלה של עצב הפנים משמאל ותחושה פחותה בפנים משמאל. גם במסמך מ- 6.1.97 מצויין מפי התובע כי לפני שנתיים נחבל בראש ומ"התקפים חולפים של קשיים בדיור ופציאליס משמאל" גם במסמך חדר המיון מ- 18.4.94 התלונן התובע על חוסר תחושה בפנים משמאל וקושי בדיבור ובבדיקה נמצאו ממצאים שסוכמו על ידי המומחית ואומתו בבדיקת ה- CT. מבלי שיהא בכך משום הבעת דעה בשלב זה, יתכן שבסופו של דבר יתברר כי בדיקת האולטרסאונד שוללת את רעיון ארוע תסחיף צווארי כתוצאה מהתאונה אך המומחית עצמה אישרה שקיים קטע של העורק שבדיקת האולטרסאונד אינה יכולה לתת לגביו תמונת מצב וכי קיימת אפשרות של פגיעה בעורק התרדמה כתוצאה ממתיחה טלטלה או תנועת שוט של עמוד השדרה הצווארי (ע' 36) אלא שלדבריה תופעה זו מלווה בכאבים עזים באיזור הדיסקציה ופגיעה מינורית מסוג זה היא דבר נדיר. המומחית גם ציינה כי לאחר קיומו של ארוע מסוג זה מתחדשים כלי הדם ולאחר זמן לא רואים סימנים לאירוע התופעה ואף כי באחד המאמרים שהוצגו בפניה נמנה מנגנון של צליפת שוט בין הגורמים לתופעה (ע' 37). לאור דברים אלה, נראה כי חלק מהבסיס ששמש להסקת מסקנות המומחית, ובעקבותיה, מסקנות בית המשפט, הינו חסר ואינו איתן מספיק. 11. אין בדעתי להציע לפסול את חוות דעת המומחית, אולם לדעתי אין בה ובחקירה שנחקרה משום תשתית מספקת כדי להוות בסיס לקביעת מצבו הרפואי של התובע ולהסקת מסקנה בשאלת הקשר הסיבתי. רשאי בית המשפט למנות מומחה נוסף מטעמו בכל שלב של המשפט (ריבלין, תאונת דרכים, מהדורה שלישית, גדין הוצאה לאור בע"מ תש"ס - 1999 עמ' 585) כולל בשלב הערעור, ואין הגבלה בעניין זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 או בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים תשמ"ז - 1986). בעניין רע"א 9186/00 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' דגנית יצחק תקדין עליון 2001 (1) 295 מציין כב' השופט אור כי כאשר נראה לבית המשפט שיתכן ויתקשה להשתית את פסק דינו על חוות דעתו של מומחה שהתמנה על ידו פתוחה בפניו הדרך למנות מומחה אחר בין במקום המומחה הרפואי שמונה ובין בנוסף לו. מובן כי מקום שאין בחוות דעתו של מומחה שהתמנה על ידי בית המשפט כדי לספק תשתית מספקת לא סביר הוא כי התובע ילקה בהעדר תשתית כזו מקום שמנגנון ההכרעה בתביעה מתבסס על חוות דעת רפואיות שבית המשפט מורה על נתינתן בידי מומחים שהוא ממנה מטעמו. 12. לאור הנ"ל, סבורני כי יש להורות על מינוי מומחה נוסף שיבדוק את התובע ויקבע האם נותרה לו נכות צמיתה בתחומו כתוצאה מהתאונה ואם כן, מה שיעורה. המומחה יתייחס מפורשות לשאלת הקשר הסיבתי. המומחה יוכל להורות על ביצוע בדיקות לצורך בדיקת קרישיות יתר או כל בדיקה אחרת שיזדקק לה. הייתי מציעה לחבריי למנות את הנוירולוג פרופ' אבינועם רכס מבית חולים הדסה ירושלים. ב"כ הצדדים ימציאו למומחה את חוות דעתה של ד"ר גרוס. הבדיקה וחוות הדעת לא תערכנה לפני עבור 45 יום מקבלת מסמכי הנתבעת או עם קבלתם, על פי המוקדם. בשכר המומחה תישא הנתבעת. 13. עם קבלת חוות הדעת ולאחר משלוח שאלות הבהרה, היה ומי מהצדדים יבקש לעשות זאת, יוכלו הצדדים, היה ויחפצו בכך, לחקור את המומחה ובית המשפט יתן פסק דין חדש בענין מצבו הרפואי של התובע, בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו לתאונה ובשאלת גובה הנזק. אין צו להוצאות בערעור. ר.חפרי-וינוגרדוב, שופטת השופט ג. גינת, אב"ד אני מסכים. ג.גינת, שופט השופט י.גריל, שופט אני מסכים. _ י.גריל, שופט הוחלט כמפורט בחוות דעתה של כב' השופטת ר.חפרי-וינוגרדוב. נכותתאונת דרכיםקשר סיבתי