קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על שברים בעצם הירך: רקע: 1. לפנינו תביעה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 21/10/82, כתוצאה מתאונת דרכים קשה מתאריך 12/5/05, עת אירעה התנגשות בין שני כלי רכב. הנתבעת מודה בחבות ובכיסוי הביטוחי. המחלוקת בין הצדדים סביב גובה הפיצוי בלבד. הפגיעה והטיפולים הרפואיים: 2. כתוצאה מהתאונה סבל התובע משברים בעצם הירך וטיביה שמאל, הועבר מייד לבי"ח העמק, שם אושפז במחלקה האורטופדית למשך 4 ימים. התובע נותח בבית החולים, בוצע מסמור תוך לשדי של עצם הירך, קיבוע הטיביה ע"י ברגים, וקיבוע חיצוני. עם שחרורו, הומלץ לתובע על חופשת מחלה לתקופה של 3 חודשים, טיפולים פיזיותרפיים, והמשך שימוש בקלקסן לתקופה של חודש ימים נוספים. בתאריך 29/9/05 (בחלוף כ-4.5 חודשים) הורדה מערכת הקיבוע החיצונית, ורגלו הושמה בגבס. ב-23/11/06 (בחלוף כ-17.5 חודשים מיום התאונה), אושפז אלקטיבית ובוצעה הוצאת הברגים התוך לשדיים (ר' נספח 6 לתצהיר התובע). כעולה מהתיעוד הרפואי הרב שצורף לתצהיר התובע (ת/7), הוא היה במעקב רפואי ממושך בבי"ח העמק - משך כשנה וחצי לאחר התאונה. בשל התארכות רגל שמאל לעומת רגל ימין, הומלץ לו על הגבהה בנעל ימין. הנכות הרפואית: 3. לבקשת התובע מונה ע"י בית המשפט מומחה רפואי בתחום האורטופדי - פרופ' צינמן, אשר קבע בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, בשיעור משוקלל של 28%: 10% בגין חיבור גרוע בירך שמאל, ו-20% בגין חיבור גרוע של טיביה שמאלית, עם הגבלה של °20 ביישור. בבדיקתו מצא פרופ' צינמן דלדול שרירים בירך שמאל ושוק שמאל (ברגל הפגועה), לעומת רגל ימין ; כן מצא התארכות רגל שמאל ב-1.5 ס"מ לעומת רגל ימין, צלקות באזור העכוז השמאלי, אחת באורך 8 ס"מ (אינה דבוקה, אינה בולטת ואינה רגישה), ו-4 נוספות באורך 2 ס"מ כל אחת באזור הכנסת הברגים לצורך הקיבוע. בשוק שמאל נמצאה צלקת באורך 4 ס"מ, ועוד מספר צלקות נקודתיות באזור כניסת החוטים. על חומרת הפגיעה ניתן ללמוד גם מתשובות ההבהרה שנתן פרופ' צינמן לשאלות שהופנו אליו ע"י הנתבעת (ר' ב/1, ב/2), וכך עולה מתשובותיו: עצם הירך היתה מרוסקת בשליש האמצעי, איחוי השבר בעצם הירך היה איחוי גרוע, עם פרגמנט עצם גדול בצד המדיאלי מחובר עם תזוזה. בצד הלטרלי המסמר חשוף, כך שרצוי שלא להוציא את המסמר בעתיד, מאחר ומדובר באזור בו העצם חלשה ועלולה להישבר שנית מחבלה קלה. עבודתו והשתכרות של התובע עובר לתאונה: 4. בעת התאונה היה התובע בגיל 23. בהיותו בן 20 סיים קורס מכונאות רכב (ר' נספח 14 לתצהירו), ולאחר מכן התחיל לעבוד בחדר האוכל ובמטבח של בי"ח העמק (החל מסוף חודש אוקטובר 2003), ועד לפגיעתו בתאונה נשוא התביעה. התובע צירף תלושי שכר למלוא התקופה בה עבד בבי"ח העמק (מחודש 10/03 עד חודש 5/05). אמנם תלוש שכר חודש 4/05 (החודש המלא האחרון לפני התאונה) אינו קריא, אך מעיון בשלושת תלושי השכר שקדמו לו (1/05 עד 3/05), ניתן להיווכח, כי דרישתו של התובע לחישוב הפסדי שכרו לעבר לפי בסיס משוערך של 5,500 ₪ הינה סבירה בהחלט. עבודתו והשתכרותו של התובע לאחר התאונה: 5. התובע טען בסיכומיו, כי בעקבות התאונה היה באי-כושר מוחלט תקופה של 12 חודשים (עד חודש 5/06), ואילו הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע היה באי כושר מוחלט מעבודתו עד חודש 4/06, ושב לעבודתו הקודמת בבי"ח העמק בחודש 5/06, משמע היה באי כושר מלא תקופה של 11.5 חודשים. אלא שלטענתה, התובע קיבל שכר מלא לתקופה מיום התאונה עד 13/10/05 (תקופה של 5 חודשים) ; מכאן שלטענת הנתבעת יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעבר לתקופה של 6 חודשים בלבד. 6. אכן התובע הגיש תלושי שכר רצופים גם לחודשים 5/05 עד 4/06. עיון בתלושים אלה מלמד כי בחודש 5/05 קיבל התובע משכורת בגובה דומה לממוצע השתכרותו, כפי שהיה ערב התאונה, ואילו לפי תלושי השכר מחודש 6/05 עד חודש 10/05 קיבל שכר נטו הנע בין כ-2,300 ₪ ל-3,400 ₪ לחודש. מעיון בתלושים לא ניתן היה לברר פשר התשלומים, אלא שלטענת התובע, סכומים אלה שולמו לו מכוח ביטוח חיים / תאונות אישיות אצל קרן "מיטבית". גם לתקופה מחודש 11/05 עד 4/06, וכעולה מתלושי השכר שהוגשו, קבל התובע תשלומים חודשיים הנעים בין כ-700 ₪ לחודש לכ-130 ₪ לחודש, וגם אלה היו תשלומים שלא הוברר פשרם. נראה עוד, כי לפי תלוש חודש 5/06 התובע חזר לעבודתו הקודמת החל מתחילת חודש זה, והדבר נלמד מהשתכרותו אשר שבה לרמתה עובר לתאונה. כן נלמד הדבר מאישור הביטוח הלאומי (נספח 16 לתצהיר התובע). מאחר ואין חולק כי התובע היה בתקופת אי-כושר של 11.5 חודשים, (לכל הפחות), אתן לתובע ליהנות מהספק, ואצא מנקודת הנחה שהסכומים הנ"ל שולמו לתובע מכוח פוליסה לביטוח חיים, ולא אנכה אותם מסכום הפיצויים המגיעים לו. מכל מקום, הנטל היה על הנתבעת להוכיח שאלה הם סכומים ברי-ניכוי. 7. התובע העיד, כי בסוף חודש 11/06, לאחר ששב לעבודתו הקודמת ועבד כחצי שנה, פוטר מעבודתו בבי"ח העמק, בשל מגבלותיו התפקודיות, וכתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. אלא שלפי מכתב הפיטורין (נספח 17 לתצהיר התובע), עבודתו בבי"ח העמק הופסקה, ככל הנראה, בשל עניין משמעתי, (אי הצהרה על קרוב משפחה שעובד באותו מקום עבודה). העידה מטעם התובע גב' רוטובסקי אודיה, מי שעבדה יחד עם התובע בבי"ח העמק ומילאה תפקיד סגנית מנהלת מטבח, ובתצהירה (ת/1) מסרה כי לאחר שהתובע חזר לעבודתו, (לאחר התאונה), סבל מכאבים ומגבלות והתקשה בביצוע עבודתו, ובשל כך פוטר מעבודתו. אלא שעדות זו עומדת בסתירה לאמור במכתב הפיטורין הנ"ל. מה גם, העדה הנ"ל לא שללה בחקירתה הנגדית, את האפשרות שהיו טעמים אחרים לפיטורי התובע (ר' עדותה בעמ' 8 ש' 24 עד 28). 8. עד התביעה, ניסים בן מויאל, אף הוא שימש כסגן מנהלת המטבח בבי"ח העמק, ציין בתצהיר עדותו הראשית, כי מדובר בעבודה פיזית קשה, אותה ביצע התובע, עובר לתאונה על הצד הטוב, אלא שלאחר חזרתו לעבודה, לאחר התאונה, היה מוגבל בעבודתו, איטי יותר, לא יכל להרים חפצים כבדים, או להתמיד בעבודה פיזית הכרוכה בעמידה ממושכת על הרגליים. מדובר בשני עדים נייטראליים ומהימנים עליי, הגם שעדותם אינה עולה בד בבד עם האמור במכתב הפיטורין. אין לשלול כי מגבלותיו הפיזיות של התובע תרמו במידה רבה לפיטוריו מעבודתו בבי"ח העמק. מכאן הנני עובר לחישוב נזקיו של התובע: הפסדי שכר לעבר: 9. נוכח האמור לעיל, מקבל אני כי התובע היה באי-כושר מלא מעבודה תקופה של 11.5 חודשים. 5,500 ₪ X 11.5 חודשים = 63,250 ₪. (התובע לא ביקש להוסיף ריבית על הסכום הנ"ל, ועל כן לא מצאתי לנכון לפסוק ריבית). בנוסף, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר חלקיים לתקופה מחודש 12/06 ועד היום, אם כי אין לקחת בחשבון תקופה של 8 חודשים בהם היה נתון במאסר, בשל מעורבותו בקטטה. מאז התאונה ועד היום חלפו כ-68.5 חודשים, ובניכוי 11.5 חודשים + 8 חודשים, הרי שיש לחשב את הפסדי שכרו החלקיים לתקופה של 49 חודשים. בהתחשב בגובה השתכרותו של התובע עובר לתאונה, וכן בהתחשב בחומרת הפגיעה והנכות הצמיתה שנותרה אצלו, הנני מעמיד את הפיצוי החלקי לעבר, לתקופה של 49 חודשים, על דרך האומדנא, על סך 40,000 ₪. אינני מקבל את טענת התובע כי יש לייחס את העובדה שכיום אינו עובד במאומה לתאונה נשוא התביעה. כן אינני מקבל את החישוב האריתמטי שעשה ב"כ התובע באשר להפסדי שכר חלקיים לעבר, מעבר לתקופת הפסדי השכר המלא, לפי נכות תפקודית בשיעור 42%. הפסד כושר השתכרות לעתיד: 10. אזכיר, כי בעת התאונה היה התובע בגיל 23, בתחילת דרכו התעסוקתית, ומכאן לא יהא זה נכון לבסס חישוב כושר ההשתכרות לעתיד, כפי גובה השתכרותו עובר לתאונה. מאידך, ספק אם התובע היה מגיע לרמת השתכרות של השכר הממוצע במשק, זאת בהתחשב בהשכלתו ובעובדה שהתובע טרם רכש השכלה מקצועית פורמלית. העובדה שהוא סיים קורס מכונאות רכב אין די בה כדי ללמד על רמת השתכרותו לעתיד. מדובר בקורס מכונאות רכב ראשוני ביותר, כפי שהתובע העיד, ונראה שהתובע לא עסק בפועל במקצוע מכונאות הרכב, אלא אך בעבודות פיזיות פשוטות. בנסיבות, הנני מעמיד את הבסיס לחישוב הפסדי שכר לעתיד על סך 6,000 ₪ נטו לחודש. באשר לנכות התפקודית, לא מצאתי מקום לסטות מגובה הנכות האורטופדית שנקבעה ע"י פרופ' צינמן, לא כלפי מעלה, כדרישת התובע, ולא כלפי מטה, כטענת הנתבעת. ככלל, הנכות התפקודית תיקבע כגובה הנכות הרפואית, וזהו המקרה שלפנינו. 6,000 ₪ X 28% X מקדם ההיוון של 38 שנים ו-9 חודשים = 461,500 ₪ (במעוגל). הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים: 11. אעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על דרך האומדנה, על סך 25,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות: 12. בהתחשב במעקב הרפואי הממושך שהיה לתובע בבי"ח העמק, כאשר בחודשים הראשונים היה עם קיבוע חיצוני וברגים, ולאחר מכן עם קיבוע גבס רגיל על רגלו השמאלית, הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר בלבד, על דרך האומדנא, על סך 8,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 13. חומרת הפגיעות והקיבוע למשך מספר חודשים, חייבו, מן הסתם, עזרה אינטנסיבית של בני משפחתו של התובע (בעיקר הוריו), ובכלל זה ליווי לבית החולים לצורך קבלת טיפולים רפואיים, ביקורים בתקופת אשפוזו ושהייה ליד מיטתו. כפי ששני הוריו של התובע העידו (תצהירים ת/5 + ת/6) הם נאלצו להיות צמודים למיטתו, הן בבית החולים, והן לאחר שחרורו הביתה, משהיה מרותק למיטתו תקופה של כ-8 חודשים. עדותם מתיישבת עם חומרת הפגיעה, והטיפולים הרפואיים הממושכים שעבר התובע. לאור האמור, הנני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על דרך האומדנא, על סך 40,000 ₪. כאב וסבל: 14. עבור 28% נכות 39,400 ₪ נכון ליום התאונה, משוערכים להיום 54,890 ₪. עבור 11 ימי אשפוז 3,096 ₪ נכון ליום התאונה, משוערכים להיום 4,310 ₪. 15. ב"כ התובע עתר לפיצוי בגין ניידות מוגברת לעתיד. אינני מקבל טענה זו. אמנם התובע סובל מפגיעות ברגל שמאל, אלא שבמישור הניידות הפגיעות מתבטאות בצליעה וכאבים, אך לא מעבר לכך. פגיעתו של התובע אינה מונעת ממנו שימוש בתחבורה ציבורית ואינה מונעת ממנו הליכה למרחקים קצרים. בימינו אנו גם אנשים בריאים, שאינם סובלים ממגבלות ניידות כלשהן, משתמשים בתחבורה ציבורית או פרטית, למעט במקרים של הליכה קצרה. לסיכום: 16. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך -.696,950 ₪. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. מהסכום שיתקבל יש להפחית תשלום תכוף בסך 24,050 ₪ (נכון ל-20/1/06) וכשהוא משוערך להיום 33,500 ₪.; היתרה שתתקבל תשולם לתובע, באמצעות בא כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שברירך