קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים של הולך רגל ללא מגע עם הרכב: התובעת נפגעה בתאונה ביום 20.2.03. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה, האם מדובר ב"תאונת דרכים", כפי הגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים"). לטענת התובעת בכתב התביעה, באותו מועד בשעה 10:00 לערך, לאחר שסיימה לטפל בקשישה בביתה, והיתה בדרכה לטפל בקשישה אחרת, הלכה במדרכה כאשר לפתע רכב אשר עבר בשלולית מים התיז עליה זרם מים אדיר וכתוצאה מכך, החליקה ונפלה על המדרכה. הרכב המשיך בנסיעה ולא עצר ולתובעת אין את פרטי הרכב. בתצהירה מסרה התובעת, כי הלכה על המדרכה לצד הכביש, כאשר לפתע רכב שעבר בתוך שלולית מים התיז עליה זרם מים חזק, כתוצאה מכך נרטבה כולה, החליקה ונפלה על המדרכה. בעדותה בבית המשפט מסרה התובעת, כי היה יום גשום מאד והיו המון מכוניות. היא יצאה מביתה של קשישה בה טיפלה, "והיה גשום ושלוליות ורכב השפריץ עליי מים ונבהלתי והתגלגלתי על המדרכה ונפלתי ..." לשאלה, מה גרם לה ליפול שהיה התובעת כי "היום היה יום גשום מאוד, ורכב עבר והשפריץ עליי מים". התובעת נשאלה פעם נוספת מדוע נפלה והשיבה "נבהלתי, הוא נסע במהירות והשפיץ עליי מים". בהמשך נשאלה האם עוצמת המים גרמה לה ליפול והשיבה "הזרם דחף אותי והפיל אותי... מעוצמת המים שהוא השפריץ שנגעו בי, נפלתי". התובעת נשאלה בעדותה אודות טופס דיווח של המעסיק לקבלת טיפול רפואי, שניתן ביום 21.2.03 בו נרשם, כי התובעת "מעדה והחליקה וכתוצאה נפלה ונחבלה על מדרכה" (מוצג נ/2). לטענת התובעת בעדותה, היא אמרה למנהלת בחברה בה מועסקת כי נפלה כתוצאה מרכב. התובעת נשאלה לגבי רישום בקופת החולים מיום התאונה בו נרשם כי באותו יום, בזמן העבודה, החליקה וכתוצאה מכך נחבלה. בתגובה השיבה, כי זה מה שכתב הרופא, אך היא אמרה את נסיבות התאונה כפי שפרטה בעדותה. התובעת נשאלה לגבי טופס הודעה על פגיעה בעבודה, בו נרשם כי היא נפלה כתוצאה מהחלקה במדרכה. התובעת אישרה חתימתה על גבי הטופס, אף שלא זכרה נסיבות הכנת הטופס. התובעת נשאלה לגבי טופס תביעה לנכות מעבודה, בו נרשם כי היה יום גשום והיא נפלה על המדרכה. התובעת אישרה חתימתה על טופס. התובעת לא זכרה את נסיבות הכנת הטופס וחתימתה עליו. לטענתה, היא סיפרה את נסיבות התאונה ואינה יודעת מה הם כותבים ומה לא כותבים, רק אמרו לה לחתום. האחראית על התובעת במקום העבודה, גב' שומך, העידה כי היא זוכרת שהתובעת סיפרה כי היתה בדרך והיה גשם ומבול ורכב עבר ואז היא נפלה. אינה זוכרת בדיוק מה נאמר, או שהיא התרטבה או שהשפריץ עליה. לעדה זו הוצג דיווח של המעסיק לחברת הביטוח אודות התאונה (נ/1). בדיווח זה נרשם כי בעת שהתובעת הלכה ממטופל אחד לשני, מעדה והחליקה וכתוצאה מכך נחבלה. העדה ציינה, כי בעת מתן ההודעה לחברת הביטוח, מתמקדים בדברים החשובים. עוד ציינה, באותו הקשר, כי היא פגשה את התובעת מספר פעמים אחרי האירוע וזו אמרה לה שהיא מתלבטת אם להגיש תביעה נגד החברה המעסיקה. מי שעבדה באותה עת בחברה המעסיקה כפקידה, גב' טובול, העידה ומסרה כי היא מילאה את טופס הדיווח על התאונה (נ/2). מה שהתובעת סיפרה לה זה מה שהיא רשמה. היא אינה עורכת צינזור לדברים שנאמרים לה, מה שאומרים לה היא רושמת. בחקירתה הנגדית אישרה כי הפרטים החשובים נוגעים לכך שקרתה תאונה בזמן העבודה והיכן נפגעה בגוף. אינה זוכרת נסיבות כל תאונה ותאונה שלגביה רשמה טפסים, הואיל ומילאה טפסים רבים במהלך עבודתה. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו, והתרשמתי מהעדויות, לרבות מעדותה של התובעת, ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים, כפי שפורטו בסיכומים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. כל המסמכים שנרשמו בקשר לתאונה, הן ממועד התאונה, הן הסמוכים למועד התאונה והן מאוחרים יותר, אינם מזכירים קיומו של רכב שכתוצאה ממנו נפלה התובעת. בכל המסמכים נרשם, כי התובעת החליקה ונפלה במדרכה. יש לציין, כי המסמכים נרשמו על ידי גורמים שונים. אין זה סביר, כי התובעת סיפרה לכל הגורמים השונים הקשורים למסמכים הנוגעים לתאונה - כגון אלו שבעזרתם מולאו הטפסים השונים או לרופא שבדק אותה בקופת החולים - את העובדה כי החליקה כתוצאה מרכב שהשפריץ עליה מים, ואף אחד מגורמים שונים אלו, לא איזכר עניין זה, ולו ברמז, במסמכים השונים. אין מדובר במסמך אחד או בשניים, אלא במספר מסמכים, שנרשמו כאמור על ידי גורמים שונים, וברצף כרונולוגי, החל מיום התאונה ועד למספר חודשים לאחר מכן. ההסבר שניתן על ידי התובעת להעדר אזכורו של רכב באיזה מהמסמכים הנוגעים לתאונה, לא היה משכנע. התובעת אף חתמה על חלק מהטפסים, שבהם לא היה אזכור כלשהו למעורבות רכב בתאונה. הפקידה שרשמה את אחד המסמכים העידה, כי אינה זוכרת את הנסיבות של התאונה, אך היא נהגה למלא את הטפסים על פי הדברים שנמסרו לה על ידי העובד שנפגע. מעדותה של מנהלת התובעת לא היה ברור, האם שמעה מהתובעת גרסתה לגבי מעורבות רכב באירוע בסמוך למועד התאונה, או במועד מאוחר יותר, כאשר התובעת כבר עסקה בשאלת הגשת תביעה משפטית. סביר יותר להניח, כי העדה לא זכרה פרטים שמסרה לה התובעת לפני שבע שנים (בשנת 2003) וזיכרונה לגבי דברים שאמרה לה התובעת אודות התאונה, מקורם בשיחות מהשנים האחרונות. לסיכום, לא עלה בידי התובעת להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי פגיעתה בתאונה נבעה עקב נסיעתו של רכב בכביש, סמוך למקום בו הלכה, והתזת מים לעברה, היינו כי מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. אי הבהירות ביחס לנסיבות התאונה, והסתירות בין הגרסה שהוצגה בכתב התביעה ובעדות התובעת לבין התיעוד הקיים לגבי התאונה, עומדים לחובת התובעת. הנטל להוכיח נסיבות התאונה והתאמת הנסיבות להגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, מונח על כתפי התובעת. בחינת מכלול הראיות, לרבות ההתרשמות מעדותה של התובעת, מביאה למסקנה לפיה התובעת לא עמדה בנטל זה. לפיכך, התביעה נדחית. לנוכח שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט לעניין פסיקת הוצאות המשפט, ועל רקע נסיבותיה של התובעת, העובדה כי אכן נפגעה בתאונה באותו מועד והנימוק לדחיית התביעה, החלטתי שלא לחייב התובעת בתשלום הוצאות משפט. דריסההולך רגלתאונת דרכים