קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של מנהלת חשבונות לשכר עבודה: הליך זה הועבר לבית דין זה על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, אשר קבע כי "תביעה זו מעלה שאלות בדבר יחסי עובד מעביד אשר עניינן ופתרון הוא בבית הדין לעבודה לפי סמכותו העניינית". התובעת מנהלת חשבונות, ועסקה בהנהלת חשבונות של משרדו של הנתבע. על פי כתב התביעה, תביעתה היא לסך של 13,122 ₪ על פי הפירוט הבא: 2,310 ₪ עבור חודש מרץ 2007; 812 ₪ בעד שעות עבודה נוספות אותן עבדה בחודש מרץ 2007; 10,000 ₪ פיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב, בכבודה והבושה שנגרמה לה. הנתבע טען בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי על פי תנאי ההתקשרות התובעת אינה זכאית לתמורה בעד שעות עבודה נוספות, והייתה אחראית לביצוע העבודה בכל היקף השעות שיידרש; התובעת פעלה ברשלנות ונמצאו טעויות בעבודתה, ובהמשך לכך סוכם ביום 1.4.07 כי ההתקשרות בין הצדדים תסתיים ביום 30.4.07; אולם, התובעת הודיעה ביום 11.4.07 כי היא מסיימת את ההתקשרות מיידית; התובעת לא העבירה לנתבע את כל המסמכים שברשותה השייכים לענייני הנה"ח של הנתבע ובגין כך נתבע פיצוי בסך של 5,000 ₪; כן נתבע פיצוי בסך של 7,277 ₪ על העובדה שהנתבע נדרש להקדיש זמן עבודה לביצוע הנהלת חשבונות, ופיצוי בסך של 5,000 ₪ על תיקונים והשלמת מחדלי טיפול של התובעת; כמו כן נתבע סך של 50,000 ₪ בגין לשון הרע, עקב כינויו על ידי התובעת כ"שקרן", "אדם לא ישר" ו"חלאה" בנוכחות עובד משרדו ובנוכחות אחרים; הנתבע הגביל את סכום התביעה שכנגד לסך של 17,800 ₪ מטעמי סמכות בית המשפט לתביעות קטנות. במהלך דיון ההוכחות בפני בית הדין נדחתה בקשת הנתבע למחיקת התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, וניתנה החלטה זו: "הבקשה למחיקה על הסף מחוסר סמכות עניינית נדחית. לפי סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט בית הדין קנה לו סמכות עם העברת הדיון אליו, בין אם החלטת בית משפט לתביעות קטנות נכונה או לא נכונה. נימוקים מפורטים יותר, ככל שבית הדין ימצא לנכון שיש צורך, יינתנו בפסק הדין". לאמור בהחלטה אוסיף כי בית המשפט לתביעות קטנות לא העביר את הדיון לבית הדין על מנת שיכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים להליך, שאז ככל שבית הדין מכריע שלא התקיימו יחסי עובד מעביד ניתן להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך, אלא העביר את הדיון לבית הדין על מנת שיכריע בתביעה לגופה. לפיכך, בית הדין קנה סמכות לדון בתביעה, ולא ניתן לסלק על הסף את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. בתחילת עדותה הבהירה התובעת כי היא תובעת 2,000 ₪ + מע"מ בעד השירות שנתנה וכן פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש. לדבריה, התחילה לעבוד בחודש נובמבר 2006 ועד חודש מרץ 2007 הדברים התנהלו על פני מנוחות; לקראת ערב פסח התעורר ויכוח בינה לבין הנתבע בעניין זכותו של הנתבע לקזז מהתשלום המגיע לה בשל היעדרות בחג, ובעקבות ויכוח זה החליטה שאינה מעוניינת להמשיך לעבוד עבור הנתבע והודיעה לו שבתוך שבועיים תסיים את ההתקשרות וכי עליו למצוא מנהלת חשבונות חלופית; לאחר החג הגיעה למשרדו של הנתבע, ביצעה את הגיבויים הדרושים, השאירה מכתב עם הוראות לבאים אחריה + מספר טלפון להתקשרות ככל שיהיה צורך; היא סירבה לעזוב את המשרד ללא תשלום התמורה המגיעה לה, והנתבע הזמין משטרה; באותה עת נכחו במשרד רק הנתבע והקלדן העובד עמו, אור; לאור דברי השוטרים, עזבה את המשרד. בהתייחס לטענות הנתבע טענה התובעת כי הנהלת החשבונות של הנתבע הייתה בקלסרים ועל המחשב של הנתבע, ואת החומר שלא העבירה (נתוני שכר של העובדים) הנתבע יכול היה לשחזר; הכחישה כי היו מחדלים בעבודתה; אישרה בעדותה כי השתמשה בביטויים חריפים כלפי הנתבע (המפורטים בסעיף 24 לכתב ההגנה) עת נכחו במשרד העובד אור הקלדן ושני השוטרים; לעניין הקנס שהוטל על הנתבע בשל אי הגשת טופס 126 אישרה כי לא הגישה את הטופס, אולם הנתבע הוא האחראי לכך, לנוכח העובדה שלא שילם לה את התמורה שהגיעה לה. בכל מקרה, הנתבע יכול היה לשחזר את הנתונים מתלושי השכר, ואפשר לבטל את הקנס כאשר מגישים את טופס 126. הנתבע חזר על טענותיו בכתב ההגנה והוסיף כי בסוף חודש מרץ 2007 ביקש מהתובעת תחשיבים מפורטים, ולאחר בדיקתם מצא המון טעויות ועבודה רשלנית. תגובת התובעת להערותיו הייתה היסטרית, אם כי בסופו של דבר קיבל את הדו"חות שביקש; ביום 1.4.07 הגיע להבנה אם התובעת כי ההתקשרות תסתיים אולם התובעת "תיתן לו זמן עד סוף אפריל" למצוא מנהלת חשבונות חלופית; זאת גם לנוכח חוסר הידע שלו בתחום וגם לנוכח העובדה כי היה עסוק בעסקאות באופציות מעוף בבורסה ולא יכול היה לעשות הפסקה ולו לרגע בעיסוק זה, לנוכח הסיכון להפסד כספי; ביום 11.4.2007 התובעת הגיעה למשרדו, ואז הודיעה לו שהיא דורשת את התשלום בעד מרץ 2007 והיא מסיימת את ההתקשרות לאלתר, והבהירה כי אינה חייבת לתת הודעה מוקדמת כי אין ביניהם יחסי עובד מעביד. לאור חששו שהתובעת תגרום נזקים ניתק את המחשב ממנו עבדה התובעת, והבהיר לתובעת כי יפעל לאחר שיבדוק מה עשתה. לאחר מכן התיישבה התובעת במשרדו והבהירה כי לא תעזוב את המשרד עד שתקבל את התשלום, וקללה את הנתבע. בשלב זה הזמין משטרה והתובעת קיללה אותו גם בפני השוטרים; כתוצאה מהתנהלות התובעת נגרמו לו נזקים רבים, שכן נאלץ להשקיע זמן עבודה בטיפול בהנהלת חשבונות. כמו כן, התובעת לא ביצעה את עבודתה כראוי, ובין היתר יש אי התאמות של תנועות בתקופת עבודתה של התובעת; כמו כן, התובעת לא מסרה לנתבע חומר שנמצא אצלה בבית, והוא נאלץ לשחזר חומר. על יסוד התרשמותי מעדויות הצדדים ולאחר בחינת טענות הצדדים בסיכומי הטענות שהוגשו על ידם אני קובעת כמפורט להלן. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסיכום ביניהם היה שהתובעת תעבוד במשרדו של הנתבע פעמיים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם, ותמורת עבודתה ישולם לה סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. בסוף חודש מרץ 2007 /ראשית אפריל 2007 התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים הן בנוגע לעבודתה של התובעת בחודש מרץ 2007 והן בנוגע לנוכחותה של התובעת במשרדי הנתבע בחול המועד פסח. לאור זאת, סוכם בין הצדדים על סיום ההתקשרות ביניהם. כפי העולה מכתב התביעה של התובעת, היא הודיעה לנתבע כי היא תסיים את העבודה בסוף אפריל 2007, אולם לאחר מחשבה "הגעתי למסקנה שאני לא ממשיכה לעבוד אצלו ולא אסיים את החודש אצלו". ואכן, ביום 11.4.2007 התייצבה התובעת במשרדי הנתבע, ולאחר שביצעה עבודה באותו יום השאירה מכתב "לבאים אחרי" (ת/1), וביקשה את שכרה מהנתבע. משלב זה חלה התדרדרות, כאשר הנתבע ניתק את המחשב ממנו עבדה התובעת, התובעת סירבה לעזוב את המשרד ללא תשלום והשתמשה בביטויים חריפים כלפי הנתבע ובסופו של דבר הנתבע זימן משטרה למשרדו. התמורה המגיעה לתובעת בעד חודש מרץ 2007: כאמור, אין מחלוקת שהתובעת עבדה בהיקף המוסכם בין הצדדים בחודש מרץ 2007, כאשר לטענת התובעת בכתב התביעה בחודש מרץ 2007 ביצעה עבודה נוספת. לטענת הנתבע, התובעת אינה זכאית לתמורה בעד חודש מרץ 2007 בשל אי ביצוע עבודתה כראוי, סיום ההתקשרות ללא מתן הודעה מוקדמת ואי עריכת חפיפה, אי מסירת נתונים על עובדיו ואי הגשת טופס 126 למס הכנסה, דבר שגרם להטלת קנס על הנתבע. מעבר לקיזוז התמורה בעד חודש מרץ 2007 הנתבע תבע פיצוי על נזקים שנגרמו לו, כפי שפירט בכתב התביעה שכנגד. בהתייחס לטענות אלה של הנתבע אני קובעת כמפורט להלן: טענות הנתבע בדבר התנהלות רשלנית של התובעת בעבודתה בחודש מרץ 2007 לא הוכחו. הנתבע המציא להוכחת טענותיו תדפיסים (נ/2) אולם לדעתי אין די בכך כדי להוכיח התנהלות רשלנית של התובעת. לאי התאמות בדו"חות יכולות להיות סיבות שונות, לרבות סיבות התלויות בנתבע. בהקשר זה יש לציין כי הנתבע אישר בעדותו כי התובעת לא הייתה רשאית להוציא חשבוניות מס ללא אישורו (ע' 12, ש' 21 - 23). הנתבע אישר בעדותו כי אינו מתמצא בהנהלת חשבונות, ואת טענתו על רשלנות התובעת ביסס על עבודתם של מנהלי חשבונות. אולם, הנתבע לא זימן מנהלי חשבונות אלה להעיד. בכל מקרה, הנתבע לא הוכיח את שיעור הנזקים שנטענו על ידו ברכיבים השונים, וטענות נתבע בהקשר זה היו סתמיות ולא מפורטות. אכן, התובעת סיימה את עבודתה "כמעט" ללא מתן הודעה מוקדמת, שכן לאחר יום 1.4.2007 הגיעה לעבודתה פעם אחת בלבד, ביום 11.4.2007, בעוד שאישרה כי הסיכום הראשוני היה שתעמוד לרשות הנתבע לפרק זמן ארוך יותר שיאפשר לו למצוא מנהל/ת חשבונות חליפי/ת (ע' 4 לכתב התביעה; עדות התובעת, ע' 5, ש' 7 - 9). בהתנהלות זו הפרה התובעת את התחייבותה לנתבע. עם זאת, התובעת הגיעה למשרדו של הנתבע ביום 11.4.2007, ערכה גיבויים ואף השאירה מכתב (ת/1) ובו פירוט של מצב מערכת הנהלת החשבונות וכן פרטי התקשרות עמה, ובעד יום עבודה זה היא זכאית גם כן לשכר, וזה לא שולם. התובעת אישרה בעדותה כי לא העבירה טופס 126 למס הכנסה כפי שהתחייבה במכתב ת/2, וכן אישרה בעדותה כי היה על הנתבע לשחזר את הנתונים מתלושי השכר (עדות התובעת ע' 6, ש' 5 - 7; ש' 15 - 17). אמנם, בכל הנוגע לשנת 2007 מדובר היה בנתונים של עובדת אחת בלבד (עדות הנתבע, ע' 13, ש' 29 - 30), אולם בכל מקרה חילוקי הדעות בין הצדדים אינם מתירים לתובעת להשאיר ברשותה חומר של הנתבע. אולם, הנתבע לא הוכיח את שיעור הנזק שנגרם לו כתוצאה מעניין זה, ולא הוצגה שום אסמכתא לעניין עלות השחזור או להטלת קנס על הנתבע. תקופת ההתקשרות בין הצדדים הייתה כארבעה חודשים וחצי בלבד (מאמצע נובמבר 2006 עד סוף מרץ 2007). בנוסף, כאמור, התובעת נתנה הודעה מוקדמת חלקית, עת ביצעה עבודה ביום 11.4.2007, והייתה זכאית לשכר בעד יום עבודה זה. בהתחשב במכלול הנתונים והנסיבות כמפורט לעיל, אני סבורה כי מן הראוי לקזז מהתמורה המגיעה לתובעת בעד עבודתה בחודש מרץ 2007 25%. לפיכך, בתוך 30 יום ישלם הנתבעת לתובעת סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כדין. תביעתה של התובעת לפיצוי בעד עגמת נפש: לאור התנהלות התובעת, אי קיום התחייבותה לתקופת חפיפה ושימוש בביטויים לא ראויים, אין התובעת זכאית לפיצוי על עגמת נפש. תביעת הנתבע לפיצוי בגין לשון הרע: אין מחלוקת כי הן בפני עובד של הנתבע (הקלדן אור) והן בפני השוטרים אשר הגיעו למשרד לבקשת הנתבע השתמשה התובעת בביטויים חריפים - "שקרן", "אדם לא ישר", "חלאה". לטענת הנתבע, בגין השימוש בביטויים אלה על התובעת לשלם לו פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪, וזאת על פי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע. אני סבורה, כי דברי התובעת על אף שהם ראויים לגינוי אינם מהווים "לשון הרע" כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע. בהתאם לסעיף 1 לחוק "לשון הרע" היא דבר שפרסומו עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם" או "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו". אני סבורה כי בהתחשב בביטויים שנאמרו ובמיוחד בסיטואציה בה הדברים נאמרו, במשרדו של הנתבע תוך כדי ויכוח חריף על תשלום, בפני עובד של הנתבע שמכיר את פרטי הסכסוך והשוטרים שהוזעקו למשרד על פי תלונתו של הנתבע, לא הייתה קיימת אפשרות אובייקטיבית ממשית שהפרסום עלול להביא להשפלתו של הנתבע או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצד העובד של הנתבע או השוטרים. בהקשר בו נאמרו הדברים הם בגדר גידוף או קללה, הראויים כאמור לגינוי, אולם אינם בגדר "לשון הרע" על פי סעיף 1 לחוק [השוו: תא (חי) 12231/07 שילה סגל נ' מוטי בן ארצי, מיום 2.11.09]. סוף דבר: תביעתה של התובעת מתקבלת חלקית, ואני מחייבת את הנתבע לשלם לה סך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה ובתוצאה, אין צו להוצאות למי מהצדדים. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. שכר עבודה