קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי יציבות בברך עקב תאונת דרכים: 1. התובע, יליד 22.5.65, נחבל בברכו הימנית בתאונת דרכים ביום 13.3.89. המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה, ד"ר ש. פורת, שעליו הסכימו ב"כ בעלי הדין לפני הגשת התביעה, קבע בחוות דעתו שקיימת אצל התובע "אי יציבות קדמית אחורית, ואחורית צידית" ולפיכך התובע "לא מסוגל להלך ללא מכשיר מייצב". לפיכך קבע כי שיעור נכותו הוא 28% מאוחר יותר, לאור ממצא רנטגני נוסף, קבע כי שיעור נכותו הוא 32%. המחלוקת בין בעלי הדין היא בשאלה מה מידת התפקודיות של הנכות ובשאלה מה שיעור ההשתכרות שעל פיו יש לחשב את הפסדיו. 2. כפי שעולה מן האמור לעיל היה התובע כבן 23 שנים ו- 10 חודשים בקרות התאונה. לפני שירותו בצה"ל סיים 12 שנות לימוד ולאחר מכן עבד, לטענתו, בעבודות חקלאיות כעוזר במשקו של אביו במושב תלמי אליהו, בלי שרכש מקצוע כלשהו. אחרי שיחרורו מן השירות, בחודש ספטמבר 1987, ועד התאונה - שארעה, כאמור, כשנה ומחצה לאחר מכן - עבד, לטענתו, במשך כ- 10 חודשים בעבודה מזדמנת של סיוע לנכה וטיפול סיעודי בו, במקביל לעבודתו במשק. באותה תקופה למד במכללת ספיר לקראת השלמת בחינות הבגרות ובמהלך הלימודים ארעה התאונה (סעיף 5א - ג לתצהירו מיום 10.12.94, שניתן במקום חקירה ראשית, ועמ' 30- 31 לפרוטוקול). אחרי התאונה עבד בעבודות מזדמנות שונות: ברשות הדואר, במשך כ- 3חודשים; כבקר איכות במפעל בקרית שמונה, במשך כ- 4 חודשים; כמנהל עבודה אצל קבלן אינסטלציה, במשך כחודשיים; כנהג בחברה ליצור ושיווק רשתות במשך חודשים ספורים (לדבריו, במשך כ- 5- 6 חודשים; לדברי מנהל המכירות - כ- 3חודשים). החל ב- 1.1.92 ועד אמצע חודש מרס 1994 עבד בבית החלמה סיעודי של קיבוץ חצור בעבודות שירות וטיפול בחולים סיעודיים (סעיף 5ה - ט לתצהיר, ועמ' 32- 33 וכן עדות נעמה הוכמן, מנהלת בית ההחלמה, בעמ' 17- 20). לדברי התובע מאז התאונה הוא מתקשה בהליכתו והוא נאלץ להשתמש במכשיר התמיכה בברך מדי יום ביומו. את העובדה שקיבל על עצמו אחרי התאונה עבודות הכרוכות בעמידה ממושכת ובהרמת משאות, לרבות עבודה בשתי משמרות, הסביר בכך שעשה זאת "כדי שתהיה לי פרנסה". לדבריו אין לו השכלה מספקת לעבודה פקידותית וכן לא מצא עבודה כזאת. בהמשך חקירתו הודה בכך ש"אין לו דוגמא לעבודה פקידותית" שניסה לקבל ולא הצליח (עמ' 32- 34). כנגד עדותו של התובע העידה הנתבעת את החוקר אבי פיטרו, שעקב אחרי התובע במהלך שני ימים בתקופת עבודתו בבית ההחלמה של קיבוץ חצור וכן על יד ביתו באשקלון, ואף צילם אותו בסרט וידיאו (מוצגי נ/ 1ונ/2). כפי שאמר, ראה את התובע דרך חלון מבחוץ, בלי שראה את החלק התחתון של גופו, "אבל רואים אותו מבצע פעילות תוך כדי ניידות רבה ללא כל מגבלה הנראית לעין" (עמ' 41). בדו"חות שערך (מוצגי נ/ 1ו-נ/2) ציין שהתובע "הולך בהליכה חופשית ויציבה", "מבצע עבודות שונות בבית המרפא המחייבות עמידה ממושכת וניידות רבה" וכן "מהלך באופן שוטף ויציב ומבלי שהוא עושה שימוש בעזרי הליכה כלשהם". בחקירתו אישר דברים אלה באופן כללי (עמ' 43). 3. כאמור, נחלקו ב"כ בעלי הדין בשאלה מה מידת התפקודיות של נכותו של התובע. לענין זה התרשמתי שקיימת הגזמה מצד התובע בתיאור מגבלותיו; מאידך גיסא, אין להתעלם מאופיה של הנכות, כפי שתיאר אותה המומחה בחוות דעתו, שיש בה כדי להוות מגבלה חמורה בעבודות הכרוכות בעמידה ממושכת ובמאמץ פיזי. תצפיותיו של החוקר גילו, אמנם, שהתובע מסוגל לבצע עבודות כאלה - לכאורה, ללא מגבלות ויתכן שאכן זה היה המצב במשך פרקי הזמן שבהם נמשכו המעקבים, אולם אין להסיק מכך מסקנות לגבי מגבלותיו במשך פרקי זמן ארוכים יותר של עבודה רצופה ואחרי תקופות עבודה ממושכות. עוד יש לתת את הדעת על כך שהתובע לא רכש מקצוע מסויים ובמשך כל התקופות שתוארו לעיל עסק בעבודות פיזיות. יש בכך, דומני, כדי להעיד על נטיתו לעבודות כאלה, אם כי אין לשלול את האפשרות שאחרי השתלמות מקצועית בתחומים אחרים יוכל להשתלב בעתיד בעבודות שאינן מצריכות מאמץ או עמידה ממושכת (עיין לענין זה בדו"ח סיכום איבחון של היחידה לאיבחון יעוץ והכוון מקצועי, שנערך לגבי התובע והוגש בהסכמה - נ/5). ב"כ בעלי הדין טרחו, כל אחד לשיטתו, לאור הנתונים האמורים, להציג את נכותו התיפקודית של התובע כגדולה או כפחותה משיעור נכותו הרפואית. במצב הדברים שתואר ולאור העובדה שבעת התאונה היה התובע בראשית דרכו, בטרם הספיק לגבש לעצמו כיוון תעסוקתי כלשהו, נראה לי שיש לראות את נכותו הרפואית כמשקפת את נכותו התיפקודית. אשר לרמת ההשתכרות שעליה יש לבסס את הפסדיו נראה לי, ואף זאת לאור הנתונים האמורים, שיש לאמץ את שיעור השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה, דהיינו (לפי חישוב ב"כ הנתבעת) -.670, 3ש"ח לחודש. 4. עוד נראה לי שיש לפסוק לתובע עבור הוצאות ניידות בעבר סכום גלובלי של .000, 15 ש"ח ועבור העתיד - -.000, 25 ש"ח. בנסיבות הענין לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור הפסדי פנסיה בעתיד. 5. בשולי הדברים יצויין כי אחרי הגשת סיכומי ב"כ התובע ביקש ב"כ הנתבעת להתיר לו להביא ראיה נוספת, דהיינו, דו"ח חקירה ומעקב וקלטת וידאו שבה תועד התובע "כשהוא מתפקד ללא כל מגבלה בניגוד לעדותו בבית המשפט" (תיק המרצה 50820/95). דחיתי את בקשתו בהחלטתי מיום 8.10.95. ב"כ הנתבעת חזר וביקש לעיין מחדש בהחלטה (תיק המרצה 51426/95). חזרתי ועיינתי בהחלטתי הקודמת ולא מצאתי מקום לשנותה. זאת, הן מן הטעמים שבהחלטה הקודמת והן לאור המסקנות שאליהן הגעתי, כאמור לעיל (עיין זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית סעיף 413, עמ' 509, 510). 6. לפיכך זכאי התובע לסכומים דלקמן: א)(1) עבור הפסדי השתכרות בתקופה שמיום התאונה ועד היום (-.670, 3ש"ח x% 32x 81חודשים) - -.126, 95 ש"ח (2) עבוד הפסדי השתכרות בעתיד עד שימלאו לתובע 65 שנים (-.670, 3ש"ח x% 32x 257.7258מקדם היוון ל- 34שנים ו- 5חודשים) - -. 673, 302 ש"ח (3) עבור הוצאות ניידות - -.000, 40 ש"ח (4) עבור נזק לא ממוני - -.857, 32 ש"ח סה"כ -.656, 470 ש"ח ב) מן הסכום הכולל יש לנכות תשלום תכוף (משוערך) בסך -.398, 10 ש"ח וכן את גמלאות המוסד לביטוח לאומי (משוערך) בסך -.743, 20 ש"ח ובסך הכל - -.141, 31 ש"ח יתרה - -.515, 439ש"ח 7. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך -.515, 439 ש"ח. סכומי הפיצויים עבור הפסדי העבר ועבור הנזק שאינו ממוני וכן הסכומים שיש לנכותם ישאו ריבית כחוק. עוד תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך הדין של התובע בשיעור % 13 על הסכום שנפסק, בצירוף מע"מ, וכן בהוצאות המשפט שלו. ברכייםתאונת דרכים