קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות ערעור על החלטת מינוי מומחה רפואי: ההליך 1. לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לחוביצקי) מיום 27.9.98, שניתנה בת"א 19228/93. עיקר עניינה נסב סביב מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה מכוח תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 (להלן: תקנות המומחים). בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות) ולאור הסכמת הצדדים, תידון בקשה זו כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. רקע עובדתי 2. ביום 7.12.93, הוגשה לבימ"ש קמא תביעה לקבלת פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. ביום 8.12.96, תוקן כתב התביעה המקורי שהוגש שלוש(!) שנים קודם לכן, ובכתב התביעה המתוקן נתבקש אך ורק מינוי מומחה רפואי בתחומי הנוירולוגיה והעיניים. רק ביום 19.2.98(כשנה וחודשיים מאוחר יותר!), ביקש התובע (המבקש בפנינו), באמצעות בא-כוחו, מבימ"ש קמא למנות מומחה רפואי גם בתחום האורטופדיה, תוך ציון העובדה שהמבקש מוכן לשאת בהוצאת שכרו של המומחה. בית-משפט קמא, בהחלטתו מיום 19/2/98, דחה את בקשתו תוך מתן מספר נימוקים: הראשון, לכתב התביעה לא צורפה בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדיה; השני, במשך תקופה של שש שנים לערך, מיום 10.1.92 ועד ליום 18.11.97, אין כל מסמך רפואי המעיד על נזק שנגרם למבקש בתחום האורטופדיה; השלישי, לא נתגלה כל קשר סיבתי בין נזקי המבקש בתחום האורטופדיה לבין התאונה, מאחר: (ו) "ממצאיו של דר' ג'אבר [הכוונה למכתב מיום 18/11/97- צ' ס'] שוללים כל קשר סיבתי בין נזקי התובע בתחום האורטופדי ובין התאונה: בצילום עמוד שידרה צווארי נמצאו שנויים ניווניים ושבר דחוס של חוליה . 5c שינויים ניווניים אינם מצביעים על נזק כתוצאה מטראומה, זהו הליך ההולך ומתפתח עם השנים. התובע היום בן .58 אשר לשבר הדחיסה, ברור כי זה אינו כתוצאה מן התאונה, שכן, כל המסמכים הרפואיים שבתיק, שהוצאו לאחר התאונה, אינם מאזכרים נזק שכזה וברור שהשבר לא נגרם בתאונה. בצילום כתף שמאל נמצאה הסתיידות באזור חיבור הגיד לעצם, המדובר גם כן התהליך ניווני שאין בינו ובין התאונה דבר" (ההדגשות לא במקור - צ' ס', ראה: עמ' 3- 4 להחלטה). בימ"ש קמא החליט אפוא, כי אין בפניו ראשית ראיה המצדיקה מינויו של מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. ויודגש, על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. ביום 24.9.98 הגיש ב"כ המבקש בקשה נוספת למינוי מומחה בתחום האורטופדיה ולבקשה זו הוא צירף מסמכים נוספים. ביום 27.9.98נדחתה בקשתו בנימוק כי באותם מסמכים שצורפו לבקשה החוזרת אין כל חידוש לעומת המסמכים שהוגשו לבית-המשפט בבקשה הקודמת מיום 19.2.98, ועל כן נקבע שוב, שאין כל קשר סיבתי בין הליקויים המצוינים במסמכים החדשים שצורפו לבין התאונה. הערעור שבפנינו מכוון כנגד החלטתו האחרונה של בימ"ש קמא מיום 27/9/98. טענות המבקש 3. לסברתו, טעה בית-משפט קמא עת קבע, כי אין כל קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין מצבו הבריאותי של המבקש כמתואר במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה החוזרת למינוי מומחה רפואי, וכי קביעת קיומו של קשר סיבתי, או לחלופין, שלילתו של זה, הוא עניין שברפואה. לטענתו, במסמכים החדשים שצורפו יש "ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה רפואי מכוח תקנות המומחים, ועל-כן אין מקום לדחות הבקשה. עוד טען, כי אף אם הליקויים המצוינים במסמך הרפואי האחרון מיום 18.11.97 אינם בגדר אותם ליקויים המאוזכרים במסמכים שנערכו לאחר התאונה, אין בכך כדי לשלול המינוי המבוקש. עוד הוסיף, כי העובדה שהמבקש מוכן לשאת בשכ"ט המומחה הרפואי, די בה, כשלעצמה, כדי לאשר את מינויו של המומחה הרפואי. טענות המשיב 4. לטענתו, במסמכים החדשים שצורפו אין כל ראיה לכאורה על כך שקיימת נכות עקב תאונת הדרכים, וכי על התובע מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי-אם אכן קיים כזה. טענה נוספת אותה הוא מעלה, עיקרה לעניין ההשתהות בהגשת הבקשה למינוי המומחה הרפואי. בקשה זו לא צורפה לכתב התביעה המקורי וגם לא לכתב התביעה המתוקן, אלא הוגשה רק בחלוף שש שנים לערך לאחר הגשת התביעה, ועד לאותה עת לא דווח על טיפול רפואי רלוונטי כלשהו. עוד מוסיף הוא וטוען, כי אין לראות בנכונותו של המבקש לשלם את שכ"ט המומחה הרפואי כנימוק למינוי, שהרי עניין זה מוסדר ממילא בתקנה 7(ב) לתקנות המומחים הקובעת: "תובע יפקיד בבית המשפט פיקדון, בסכום שיקבע בית המשפט או הרשם, להבטחת שכרו של כל מומחה שהוא מבקש למנות לפי תקנה 2, אולם רשאי בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור את התובע מההפקדה האמורה". דיון 5. בידוע הוא, כי בבוא ביהמ"ש להחליט בבקשה למינוי מומחה, עליו להעמיד לנגד עיניו את החשש, לפיו אי-מינוי מומחה כאמור, עלול מן הסתם לחסום מן המבקש את האפשרות להוכיח את מלוא נזקיו, ועל-כן שומה על ביהמ"ש לנקוט משנה זהירות בטרם יחסום את כניסת המבקש למפתן ביהמ"ש בהקשר המבוקש (ראה: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור פ"ד מט(4), 865). ואולם, תקנות המומחים קובעות במפורש, כי: "נפגע הטוען בכתב תביעתו לעניין נכותו הרפואית שעליה לא חל סעיף 6ב לחוק, או לעניין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, יצרף לכתב התביעה ...בקשה למינוי מומחה" (ראה תקנה 2(א), ההדגשות לא במקור - צ' ס'). עיננו הרואות: מחד גיסא, אי-עמידה בדרישת התקנה הנ"ל יש בה כדי להוביל לדחיית הבקשה, שהרי המבקש בעניין דידן לא צירף לכתב תביעתו (וגם לא לכתב התביעה המתוקן) בקשה למינוי מומחה מתחום האורטופדיה. מאידך גיסא, ניתן אולי לסבור שהמבקש, אשר הגיש את כתב התביעה בו טען לנזקי גוף שנגרמו לו, לא היה עדיין (כנראה) מודע למכלול הנזקים שנגרמו לו ועל-כן גם לא ידע כיצד לשבץ את הנזק לתחום הרפואי שבו נגרם הליקוי. בנוסף, בא-כוח המבקש ביקש להאיר את עינינו גם לעובדה כי לא הוא היה זה שהגיש את התביעה המקורית ואף לא את התביעה המתוקנת, והוא למעשה התמנה לייצג את המבקש רק לאחר שבא-כוחו הקודם שוחרר מייצוגו, ומייד לאחר שנתמנה, הוא הגיש את הבקשה למינוי מומחה רפואי גם בתחום האורטופדיה. לעניין אחרון זה נבהיר, כי אין בהחלפת בא-כוחו של בעל-דין כדי להוות עילה לשינוי הקיים, ורואים את השניים המתחלפים כאחד. אמנם, לעניין זה, כמו גם לעובדה שתביעה זו הוגשה, במידה מסוימת, ברשלנות, ניתן לטעון, כי "כמעט שאין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול" (ראה: ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ בית חרושת למכונות וציוד, פ''ד כ (3) 477), אך חרף הלכה גורפת זו, נראה כי בענייננו נמתחו הדברים מעבר לכל מידה הגיונית, שהרי אף אם הייתי מוכן, זו הפעם, להעלים עין מן המחדל הדיוני, עדיין מזדקרת לה משוכה נוספת שהיה על המבקש לחלוף על פניה, ולסברתי גם אותה הוא לא השכיל לצלוח. אבהיר את דברי: לעניין התנאי למינוי מומחה רפואי נאמר לא אחת, כי: "אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה... אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית-המשפט" (רע"א 1338/90 גבריאל שיק נ' מטלון רונית, פ"ד מד(2), 216, ההדגשות לא במקור - צ' ס'). על המבקש מוטל אפוא להציג, ולו "ראשית ראיה", בדבר הצורך במינוי מומחה רפואי, ולשם כך עליו להציג לפני ביהמ"ש תיעוד רפואי אשר יהא בו כדי להוות אותה ראשית ראיה. בעניין דידן, התיעוד הרפואי שהוצג מעיד על נתק ברצף האירועים מיום קרות התאונה ועד להגשת הבקשה לבימ"ש קמא - משך זמן של שש שנים לערך, שבמהלכן לא נבדק המבקש ולא נשמעה מפיו, ולמצער לא נרשמה מפיו כל תלונה משמעותית במישור האורטופדי. ביהמ"ש העליון כבר הביע דעתו בנדון במקרים שכאלה, עת קבע כלהלן: "מצד אחד, יש לדחות בקשות סרק למינוי מומחים רבים בתחומים רבים שיבדקו את התובע לאחר תאונה קלה יחסית, על מנת לדוג במים עמוקים שמא מי מהמומחים ימצא פגיעה כזו או אחרת שתזכה את הנפגע בפיצויים. מצד שני, יש למנות את המומחים בתחומים בהם אכן נפגע הנפגע פגיעה של ממש" (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור, פ"ד מט(4) 865). עובדות העניין דידן מקימות, על פניהן, את החשד של נתק בקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הליקויים שנמצאו. בנוסף, המסמכים שהוגשו מצביעים אך על ממצאים סובייקטיביים ("קצת רגישות" - מסמך ג1) הקשורים לתחושותיו האישיות של המבקש, ואין בהם, באותם ממצאים, קביעות אובייקטיביות. ההכרעה 6. סיכומם של דברים, המבקש לא הצליח להרים הנטל המוטל עליו לשכנעני, כי על-פי המסמכים הרפואיים שבידו קיימת רציפות והתמדה לתלונותיו בתחום האורטופדי מאז קרות התאונה. הממצאים שנקבעו בהחלטה בנושא זה מעוגנים היטב בחומר שהונח לפני הערכאה הקודמת ולא נמצא כי נפלה בידיה טעות כלשהי בהסקת המסקנה. לא מצאתי אפוא כל עילה להתערבותי במסקנתה. הערעור, לאור המכלול האמור, נדחה. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. מומחהרפואהערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)מינוי מומחהמומחה רפואי