קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לתיקון פסק דין: .1הצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה אשר לפיו ישלם המשיב (הנתבע) למבקש (התובעת) סכום שלא יפחת מ-000, 3ש"ח ולא יעלה על 000, 8ש"ח נטו נכון ליום הפסק יחסי העבודה ביניהם. הוסכם כי בית-הדין האזורי לעבודה (בירושלים) יקבע את הסכום לפי שיקול דעתו. ביום 13.3.1992פסק בית-הדין כי על המשיב לשלם למבקשת 000, 6ש"ח לא יאוחר מיום 1.5.1992, ורק אם לא ישולם הסכום כאמור, ישולמו הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה, קרי .7.5.1990 .2המבקשת אצה לבית-הדין ביום 1.4.1992ועתרה לתקן את פסק-הדין בשל טעות שנפלה בו, דהיינו המועד שנקבע לתשלום הפרשי הצמדה וריבית אינו תואם את ההסכם. בית-הדין סבר שהתיקון אינו נופל בגדרו של סעיף 81לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984(להלן - חוק בתי המשפט), ודחה את הבקשה, אך לא לפני שקבע כי: "נראה בעליל כי נפלה טעות בהחלטתי שכן היא אינה עומדת בדרישות הסכם הפשרה..." וכי מדובר "בטעות מהותית" שלצערו (כלשונו - "דא-עקא") אין בידו לתקן לאור הוראות הסעיף הנ"ל. ההחלטה ניתנה ביום 3.6.1992ונמסרה לבא-כוח המבקשת ביום .4.6.1992 .3הבקשה שלפני הינה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק-הדין מיום 13.3.1992, ואלה נימוקיה: א) ההחלטה שלא לתקן את פסק-הדין ניתנה כעבור זמן רב; ב) למבקשת זכות להגיע לפחות פעם אחת לערכאת ערעור; ג) למבקשת סיכויים טובים לזכות בערעור. במקביל ביקשה העותרת להעביר את ההכרעה בבקשה למותב של בית-דין זה מכיוון שלטעמה טרם חלף המועד להגשת ערעור (בעת שהגישה את הבקשה), והבקשה הוגשה מטעמי זהירות. בעניין זה, נדחית הבקשה כבר עתה שהרי הוגשה בקשה להארכת המועד, ולפי הדין רשאי גם הרשם לדון בה. לא מצאתי כל נימוק לסטות מן המקובל בבתי הדין (ובבתי המשפט) ולהעביר את ההכרעה למותב, שלא להזכיר כי אילו עשיתי כן, הרי צד אחת לפחות היה "מפסיד" ערכאת ערעור על אותה החלטה. .4המשיב מתנגד לבקשה ואלה טעמיו: א) נושא ההצמדה אינו בגדר תיקון לפי סעיף 81הנ"ל; ב) המבקשת טעתה טעות משפטית ובתור שכזו אין היא מהווה טעם מיוחד הדרוש לפי הדין; ג) יש לתת משקל למידת האיחור; ד) יש לחשב את המועד להגשת ערעור מיום 13.3.1992; ה) יש לשקול סיכויים להצליח בערעור רק אם יש נסיבות חיצוניות, וכאן לא הוכחה נסיבה חיצונית. .5לפני הדיון הגישה באת-כוח המשיב תגובה ובה הביעה את התנגדותה לבקשה. בין השאר נאמר שם שהמשיב הסכים לנוסח הפשרה כפי שבא לביטוי בפרוטוקול, אך הסכום שקבע בית-הדין הינו גבוה, ועולה על הסכום שבו היתה זוכה המבקשת אילו זכתה במשפט. נסיונה של המבקשת לערער על פסק-הדין מבטא כוונה לקבל כספים מעבר למגיע לה. קשה לי להבין טענה זו עת המשיב הסכים לפשרה שאפשר והיתה מחייבת אותו בתשלום גבוה יותר עם תחולה מכבידה יותר מזו שנקבעה (בטעות). דומני שלא היה מקום לטעון זאת. .6בטענתו כי נושא ההצמדה אינו יכול לבוא במסגרת תיקון טעות של פסק-דין לפי סעיף 81האמור, הסתמך המשיב על הפסיקה (ע"א 313/58[1]). בכל הכבוד, נראה לי שהנסיבות כאן שונות בתכלית מאלה שבאזכור הנ"ל. בעוד שכאן מדובר בהסכם פשרה שפרטיו נרשמו בפרוטוקול, שם טעה בית-המשפט המחוזי כאשר קבע דין אחד בנוגע להפרשי הצמדה לסכומי השבה ולסכומי פיצויים מוסכמים שלא על פי הסכם בין הצדדים לעניין זה. דהיינו החוזה דשם לא עסק בתחולה זו או אחרת לעניין הפרשי הצמדה או בתשלום סכום כלשהו במועד נתון או מוסכם. ובעניין זה לא ראה בית-המשפט העליון במבוקש תיקון טעות לפי סעיף .81בכך אין אני קובע שהעניין שלפנינו אכן יכול לדור תחת כנפי הסעיף. .7בית-הדין האזורי דחה את הבקשה לתיקון פסק-הדין וקבע שהטעות אינה ניתנת לתיקון לפי סעיף 81, וכי חלף המועד הקבוע לתיקון הטעות. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי סיכוייה טובים להצליח בערעור וכי יש חשיבות לעניין הנדון. בבקשה להארכת מועד ראוי לייחס משקל מסויים גם למהות העניין ולסיכויים לכאורה בערעור, ככל שניתן לעמוד על כך על פני הדברים (דב"ע נא/70- 13[1], בע' 273והמובאות שם). עניין הסיכויים להצליח בערעור קיבל משנה תוקף וגבר על מכשולים שחסמו את הדרך להגשת ערעור באיחור. בית-הדין הארצי לעבודה נתן לכך ביטוי בפסק דין שנתן זה מקרוב (דב"ע נא/80- 9יעקובי נ' א. ורדינון בע"מ, לא פורסם; ניתן ביום 10.3.1992). אם כן, עלי לבדוק כלום יש למבקשת סיכויים לכאורה להצליח בערעור. זאת אעשה תוך שאני מזהיר עצמי שאין אני משמש ערכאת ערעור. .8ארבע שאלות ראויות להתברר בערכאת הערעור משום שלכאורה אין מניעה שזו לא תאמץ את הכרעתו של בית-הדין האזורי, ואם כך יהיה, הנה יש לתת למבקשת הזדמנות להניחן למבחן. ואלה הן: א) האם בנסיבות שתוארו במבוא להחלטתי, מוסמך בית-הדין האזורי לתקן את הטעות במסגרת סעיף 81או בכל דרך אחרת? ב) בסעיף 81(ג) נקבע כי כאשר פסק-הדין תוקן, יראו לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד פסק-הדין תוקן, יראו לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד פסק-הדין. בעניין שלפני לא תוקן פסק-הדין וממילא לא נקבע מועד להגשת ערעור. בא-כוח המבקשת טוען שמדובר בלאקונה. אם אמנם תתקבל טענתו, הרי פנה לבית-דין זה תוך שלושים יום ממועד קבלת ההחלטה שלא לתקן את פסק-הדין. האם צודק בא-כוח המבקשת? ג) בהחלטת בית-הדין האזורי נקבע כי כבר חלפה התקופה הקבועה לתיקון טעויות. מן הסתם כוונו דבריו לסעיף 81(א), דהיינו, רשאי בית-הדין לתקן טעות תוך 21יום מיום מתן פסק-הדין. השופט ש. לוין הביע את דעתו על סעיף 81בכלל ועל סעיף משנה(א) בפרט. בכנותו את הסעיף "פצע וחבורה ומכה טריה" ביקר את מועד התיקון המוגבל ל- 21יום בדוגמא ולפיה, אם הוגשה בקשה לתיקון פסק-הדין בתוך תקופת 21הימים, אך בגלל עיכובי מזכירות היא נדונה לאחר המועד, שוב אין בית-המשפט רשאי להיזקק לה, בלא הארכת מועד (ד"נ 29/83[3], בע' 437). המבקשת הגישה את הבקשה לתיקון במועד. החלטת בית-הדין ניתנה כעבור זמן רב עקב מחלה ממושכת של אב-בית-הדין. האמנם חלף המועד? ד) בית-הדין האזורי מפנה את המבקשת להגיש ערעור על החלטתו או להגיש תביעה לביטול פסק-הדין, הכל - לפי העילה. בשתי דרכים יכול בעל דין להשיג על פסק-דין שניתן בהסכמה: באמצעות ערעור או בתביעה לביטול פסק-הדין. אין זו ברירה שניתנה לבעל דין, אלא הדבר תלוי בעילה. מקום שהחלק ההסכמי נפגם, תרופתו היא להגיש תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו. גילה פגם בהליך השיפוטי תרופתו היא לערער (י' זוסמן [8], סדרי הדין האזרחי, ס' 446ו-613). המבקשת אינה חפצה בביטול פסק-הדין שהרי אין פגם בחלקו ההסכמי. נותרה לכאורה רק המסקנה שיש פגם בהליך השיפוטי, ומכאן שהתרופה היא ערעור. ואם בערעור מדובר - מהו הדין מבחינת המועד, אימתי חל מרוץ הזמן? שאלה זו דומה לרעותה, אך אין היא זהה (השווה ע"א 116/82[4]). נראה לי שצירוף ארבע השאלות והכרעת בית-הדין הארצי בהן, אם יראה צורך לעשות כן, יש בהם כדי סיכוי לכאורה לשינוי החלטת בית-הדין האזורי, בכל הכבוד. .9מעבר לאמור עד כה, נראה לי שהנקודות שיובאו להלן מתעלות לכדי טעם מיוחד הדרוש לפי התקנות להארכת המועד: א) יש להקל על המבקש תיקון פסק-דין בטיבו של "הטעם המיוחד", הרבה מעבר לפרשנות שניתנה לדיבור זה בסוגיות אחרות (פס"ד "סהר" [4], ב) כל אימת שהתיקון לא יגרום לבעל הדין המשיב עיוות דין, יטה בית-הדין לראות "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה. (שם) בסופו של דבר - אם תאושר הפשרה כלשונה, לא "יגדל" נזקו של המשיב לעומת הצפוי בעת כריתת ההסכם; ג) כאשר בפסק-דין כלולה הוראה שהיא על פניה מוטעית - ניתן לראות בכך טעם מיוחד להארכת מועד (השווה: ב"ש 24/86[5]; וב"ש [6]); ד) המבקשת הזדרזה להגיש בקשה לתיקון פסק-הדין בבית-הדין האזורי, והגישה את הבקשה שלפני בטרם חלפו 30יום; ה) כל אחד מהצדדים להסכם נטל מרצון סיכון מחושב, כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו, ואל למשיב להתנער באופן חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, שאותה זנח קודם לכן, כשההכרעה לרעתו (ע"א 61/84[7], בע' 474). .10על יסוד האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ומורה לרשום את בקשת רשות הערעור שבתיק בספר הרישומים. בנסיבות העניין. תשלם המבקשת למשיב הוצאות בסך 500ש"ח בתוספת מע"מ כדין. תיקון פסק דין