בסעיף 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, נקבע : "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". המלומד גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 126 כתב: "הניסיון מוכיח שפיצול של עניינים המובאים להכרעה גורם לרוב לבזבוז זמן ולריבוי התדיינויות ואין לעודדו. הרשות לפצל את הסעדים רצוי שתינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל". הפרת חוזה נמשכת מהווה עילה חדשה בגינה ניתן לתבוע, ואין צורך בבקשה לפיצול סעדים. ראה לעניין זה ע"א 830/86 ס.א.ר חרושת דפנה (שותפות רשומה) נ' ס.א.ר סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון) ואח', פד"י מב(4) 805 והפסיקה ששם : " בתביעה, שמוגשת במועד מסוים בגין הפרה נמשכת של חוזה, אין התובע יכול לתבוע נזק עתידי, באשר אותה עת אין לדעת אם מעשה ההפרה יימשך... נכון ודאי, שעתירה לסעד של פיצויים בגין ההפרות שאירעו עד למועד הגשת התביעה הראשונה, צריך היה התובע לכלול באותה תביעה, אלא אם הותר לו לגבי כך פיצול סעדים על-פי תקנה 45. משלא נתבקש ולא הותר פיצול כזה בתביעה הראשונה, הרי לפי תקנה 45 סיפא הדין הוא, כ התובע לא יוכל לתבוע סעד בגין עילה זו לאחר מכן. אך אין זה הדין לגבי הפרה, שנטען כי אירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה, הפרה המהווה כאמור עילה חדשה, אשר בגינה זכאית המערערת לתבוע, ואין היא זקוקה לצורך זה לרשות לפיצול סעדים" הפרת חוזהחוזהפיצול סעדיםהפרה נמשכת