קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חייל בשירות סדיר - תאונת דרכים: התובע רווק יליד 17.12.71, נפגע בתאונת דרכים ביום 31.10.91, שעה שהיה נהוג באופנועו. ממקום הפגיעה הועבר באמבולנס לחדר מיון של ביה"ח בילינסון, שם התלונן על כאב גב והזיז את הצואר ללא כאב וכן הזיז את ארבעת גפיו. הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה, וכן צילום גולגולת היה תקין. שעה שהתובע נפגע בתאונה, היה חייל בשירות סדיר והמשך טיפולו מתועד במסמכים רפואיים, בדיקות וטיפולים פיזיורטפים. התובע למעשה לא היה מאושפז אלא היה במתקן הבראה של צה"ל. עד אפריל 1992, קבע המומחה הרפואי, פרופ' פינסטרבוש שלתובע 50% נכות. לאחר מכן, עד 31.12.93, סבר המומחה שלתובע 35% נכות זמנית. ביום 8.2.95, נבדק התובע אצל פרופ' פינסטרבוש שקבע לו % 10לצמיתות. תיקו של התובע מלא מסמכים רפואיים ותלונות מתלונות שונות, אשר למרביתן אין קשר סיבתי לתאונה. התובע כנראה נפגע פעמים רבות קודם לכן, וכתוצאה מכל הפגיעות היו לו כאבים הן בצואר והן בעמוד שידרה מותני. כמו כן, יש תיעוד על סחרחורות מהן סבל התובע שנים רבות קודם לכן. עפ"י התיעוד הרפואי, סבל התובע בתקופת הצבא מהפרעות התנהגות, חוסר יציבות והיפראקטיביות וגם מהמסמכים הקיימים מתקופת שירותו הצבאי, ברור שהיתה הגזמה רבה בתלונותיו. עפ"י חוו"ד של פרופ' פינסטרבוש, תלונותיו של התובע בפניו בעת הבדיקה האחרונה, היו כאב גב בקור, חוסר יכולת לשכב זמן רב על הגב בגלל מיחושים, לאחר נסיעה ממושכת כאב גב תחתון ומדי פעם כאב ראש וסחרחורת. בבדיקה אצל פרופ' פינסטרבוש התהלך התובע באיטיות והמעיט בתנועות הראש, לא הזיז את הראש לפי בקשה, לא היתה ירידה בכח מוטורי או הפרעה תחושתית בגפיים עליונות. התרשמותו של פרופ' פינסטרבוש שהיתה הגזמה בהתנהגות התובע בעת הבדיקה. (ההדגשה שלי - מ.ש.א.). פרופ' פינסטרבוש קבע לתובע % 10נכות בהתאמה לסעיף 37(5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי בדבר קביעת נכות לנפגעי עבודה המקנה % 10נכות בגין הגבלת התנועה בעמוד שידרה צוארי בצורה קלה. לגבי הפרעות בעמוד שידרה מותני עליהן התלונן התובע, קבע פרופ' פינסטרבוש שאין ההפרעות הנ"ל קשורות לתאונה. לטענת ב"כ התובע, נפגע כושרו של התובע, שהוא גנן במקצועו בצורה ניכרת. הוא לא יכול לבצע עבודות פיזיות קשות, ולכן הוא מעסיק עובדים להם הוא משלם שכר. לתובע, כך טוען בא כוחו כושר השתכרות ניכר כגנן, ויש להעריך כושר השתכרות זה, בכ-000, 9ש"ח, סכום שהוא כפל השכר הממוצע במשק. ב"כ התובע מבקש לחשב את נזקו לעתיד של התובע על בסיס % 10מכפל השכר הממוצע במשק. לטענת ב"כ הנתבעת, התובע לא נפגע כלל בכושרו לעבודה, הוקרן סרט וידאו מאוגוסט 93בו נראה התובע מבצע עבודות גינון מגוונות, כמו עבודה במכסחת דשא, עבודת גיזום, עבודה עם משור, עבודה בחרמש ממונע המטפל בקנטים וכדו'. עוד מפנה ב"כ הנתבעת את תשומת הלב, כי התובע לא הצהיר, לא למס הכנסה, לא לביטוח לאומי, לא למע"מ על הכנסותיו. כמו כן מבקש ב"כ הנתבעת, כי הפרשי האגרה בין בית משפט השלום למחוזי, יחולו על התובע, לאור היות התביעה בסמכות בית משפט שלום. הגעתי למסקנה, כי אכן יש הגזמה רבה בתיאורו של התובע את יכולתו וכושרו, והיתה הגזמה בכל הצגת הענינים בפני בית המשפט. התובע אף הגיש תביעה לתשלום תכוף, שהוגשה באוקטובר 1993, בתצהיר נכתב כי "התובע מובטל". ב"כ התובע גם עמד על קביעת עניין התשלום התכוף להוכחות, לאור מצבו הקשה של התובע לטענתו, ואכן התיק נקבע לשמיעה בשאלת התשלום התכוף לאוקטובר .1994תקופה בה כבר עבד התובע ומצבו השתפר בלא מגבלות של ממש, בתביעה לתשלום תכוף הגישו הצדדים הסכם פשרה לפיו שילמה הנתבעת את הסך של 000, 1 ש"ח לסילוקה וכן שילמה כתשלום ביניים, את שכרו של המומחה בתחום הנוירולוגי, פרופ' רכס. פרט לתובע העידו בפני, שני עדים העובדים עם התובע בעבודות הגינון. העד רפי אברג'יל שמשתכר כ- 130 ש"ח ליום והעד דניאל פרץ, שהוא עדיין תלמיד שמשתכר 000, 2ש"ח לחודש בקייץ וכאשר הוא מועסק בתקופת הלימודים מקבל 12 ש"ח לשעה. העדים העידו כי הם עוזרים לתובע, שכן, הוא עצמו, לא תמיד יכול לעשות את העבודה שהם עושים. עבודות פיזיות קשות הם עושים ולא התובע. וגם אם מדי פעם התובע מבצע עבודות, ההתרשמות שהם ביקשו לתת, שהדבר קורה לעיתים רחוקות. התובע עצמו, אמר שאכן לפעמים הוא מבצע עבודות קשות יותר, אולם לאחר מכן, יש לו כאבים והוא לא יכול לעבוד יומיים. כמו כן ברור שהתובע מנהל את עסקיו בלא לדווח למס הכנסה, למע"מ, לביטוח לאומי, לא עבורו ולא עבור העובדים אצלו. לטענת התובע (עמ' 8 לפרוטוקול) הוא מרוויח בין 000, 3 ל-000, 4 ש"ח מהגינות הקבועות, הכנסותיו גדלות כל הזמן ונכנסות גינות נוספות שהוא מקבל לאחזקה. כמו כן, יש פיתוחים והקמות של גינות ומזה הוא מתקיים. כל האמור לעיל, פורט על ידי, שכן, לכאורה ביקש התובע להראות כי פגיעתו קשה והפסד שכרו גבוה. אומר מיד, שאינני מוכנה להאמין למילה אחת מדברי התובע. אין ספק בעיני, שהתובע משתמש בתאונה שעבר, כתירוץ וכמקור אפשרי להכנסות. אכן, התאונה עצמה, היתה קשה, ואינני ממעטת בעצם הפגיעה, אולם מאז החלים התובע ומהמסמכים הרפואיים ברור לגמרי, שהוא קיבל כל טיפול אפשרי, וערך כל בדיקה אפשרית לצורך הערכת מצבו כאשר במהלך הבדיקות והטיפולים היתה הגזמה בדבריו לגבי תוצאות התאונה. חרף העובדה שבאוגוסט 93 היו לתובע 35% נכות זמנית עפ"י קביעת המומחה, אין ספק שבאותה עת עבד ותפקד ובצילומי הוידאו שהראו לי, לא נצפתה כל מיגבלה ולו גם הקלה ביותר, בתיפקודו של התובע שביצע את כל עבודות הגינון. סמוך לתקופת אוגוסט 1993, תקופה בה כאמור ניצפה מבצע את כל עבודות הגינון, בלא מיגבלה של ממש, התלונן התובע בפני פרופ' פינסטרבוש שאינו מסוגל לעמוד או לשבת מעבר למספר דקות. אינו מסוגל להתהלך זמן ממושך. מדי פעם סחרחורת וכאב צוארי. רגישות לכל אורך עמוד השידרה. פרופ' פינסטרבוש התייחס באימון לתלונותיו אלה של התובע, אם כי אין ספק, שהבדיקות לא הראו מימצא של ממש. לכן, קבע פרופ' פינסטרבוש נכות צמיתה של %35. נראה לי, לאור הנכות הצמיתה שקבע פרופ' פינסטרבוש ותיפקודיו של התובע, כפי שהוכחו בפני, שלתובע מיגבלה קלה ביותר, ואין מקום לחישוב מדוייק כלשהו. אני סבורה שהתובע עצמו אינו מעוניין להראות את גובה הכנסותיו שההתרשמות היא שהן ניכרות, ועובדה היא שאינו מדווח על הכנסות אלה לגוף כלשהוא. אני מתרשמת שהמיגבלה ממנה סובל התובע היא קלה ביותר ולכל היותר, כך נראה לי, יחוש התובע מדי פעם כאבים שימנעו ממנו לבצע ולתפקד באופן חופשי. הפועלים שמחזיק התובע, אינם מועסקים על ידו כתחליף לעבודתו, אלא, לאור העובדה שהיקף עבודתו ניכר ואין הוא רוצה עוד לעשות את העבודות הפשוטות של פועל לא מקצועי. לאור האמור לעיל מגיע לתובע בגין % 10 נכות סך של 058, 12 ש"ח בגין נזק לא ממוני (מחושב להיום) וסך של 000, 50 ש"ח סכום גלובלי המשקף את הפגיעה בכושר עבודתו של התובע לאור נכותו שהתרשמתי כאמור שהיא קלה ביותר ופסקתי את הסכום הנ"ל לאור גילו הצעיר של התובע. אשר להפסד שכר בעבר. התובע היה חייל בעת שנפגע, ולא הוכח בפני בראיה מהימנה, מה השתכר לפני הפגיעה. נראה לי לכן, לקבוע באופן גלובלי את הפסד שכרו של התובע עד היום, בסך של 000, 5ש"ח משוערך ונושא ריבית להיום, כאשר ברור לי, שמרבית הפסד זה נגרם בחודשים הראשונים שלאחר התאונה. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 058, 12ש"ח המהווה סכום של כאב וסבל מחושב להיום, סך של 000, 5 ש"ח בגין הפסדי השתכרות בעבר מחושבים להיום וסך של 000, 50ש"ח הפסד השתכרות לעתיד. נראה לי בנסיבותיו של תיק זה, שיש מקום שהתובע ישא בהפרש האגרה, שבין בי"מ שלום לבי"מ מחוזי. גם אם בעת הגשת התביעה היה נראה לב"כ התובע שהמדובר בנכות קשה, עם קביעת הנכות הסופית בוודאי שהיה מקום להעברת הדיון לבימ"ש השלום. אשר על כן הנתבעת תשלם את הסכום הנדרש לגיזברות בית המשפט בגין האגרה ותנכה את ההפרש בין האגרות מהסכום המגיע לתובע. כמו כן ינוכה מהסכום המגיע לתובע, שכרו של פרופ' רכס בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ מיום התשלום, שכן אין ספק בעיני שהמינוי היה מיותר לחלוטין. הנתבעת תשלם שכ"ט בסך של 717, 8ש"ח ומע"מ על סכום זה. צבאתאונת דרכיםחיילים