עניינה של תביעה זו ברשלנות הצוות הרפואי שגרמה לנזק גוף, לטענתו של התובע. לטענתו של התובע, כתוצאה מאיבוד ההכרה, נפל ממיטתו כיון שהושאר ללא השגחה כלשהי, נחבל ונפצע קשות בכל חלקי גופו ובפרט במצח, בעינו השמאלית, בבית החזה, בברך ובידו השמאלית. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה מהמיטה בבית חולים:## ביום 16.11.10, התובע אשר חלה במחלה מיאלומה נפוצה אשר פגעה בראשו ובעמוד השדרה, מזה כשנתיים וטופל בדרך קבע בכימותרפיה ובהקרנות, חש ברע כאשר סבל מהקאות ושלשולים קשים עד כדי שאיבד את הכרתו ולשונו צנחה. לטענתו של התובע, אשתו אשר הייתה במקום, סייעה לו עד אשר הגיע אמבולנס של מגן דוד אדוםשהוזמן לביתו. בעת פינויו, ביקש התובע מאנשי מד"א שאשתו תתלווה אליו בנסיעתו באמבולנס, אך בקשותיו נענו בשלילה ואלו הבטיחו כי לא יניחו לו לבדו עד אשר תגיע אשתו לבית החולים באמצעות רכבה הפרטי. לכשהגיע התובע לבית החולים באמצעות האמבולנס, הוכנס לחדר מיון והמשיך לחוש ברע ועל כן ביקש מיכל להקאה. התובע הושאר לבדו והמשיך להקיא עד איבוד הכרתו. לטענתו של התובע, כתוצאה מאיבוד ההכרה, נפל ממיטתו כיון שהושאר ללא השגחה כלשהי, נחבל ונפצע קשות בכל חלקי גופו ובפרט במצח, בעינו השמאלית, בבית החזה, בברך ובידו השמאלית. התובע טען כי במעשיהם ובמחדליהם, הפרו הנתבעים, הן גורמי מד"א והן הצוות בבית החולים בילינסון, את חובתם וגרמו לו לנזקים משום שהותירו אותו ללא השגחה ופיקוח, לא שמרו וטיפלו בו כראוי בחדר המיון, לא קשרו אותו ולא נעלו את סוגרי מיטתו באופן כזה שימנע את נפילתו. כמו כן, לא אפשרו לאשתו ללוותו באמבולנס לבית החולים ובכך לטענת התובע, הייתה נמנעת נפילתו לבטח. על כן תובע התובע סכום של 30,000 ₪ פיצוי על מחדליהם של הנתבעים. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 ( מגן דוד אדום), עתרה הנתבעת 1, לסילוק על הסף של התביעה בין היתר בשל היעדר יריבות, שכן, לטעמה, מרגע שהועבר התובע ממיטת האמבולנס למיטת חדר המיון, האחריות לשלומו של החולה הוטלה על צוות בית החולים בלינסון . כן טענה נתבעת 1, כי צוות מד"א לא סרב להצטרפותה של אשת התובע לפינוי לבית החולים וכי אין כל סיבה הגיונית לעשות זאת, שכן הצוות מודע והכיר בחשיבותה של הצטרפות מלווה במשך כל הטיפול. עוד טענה הנתבעת 1, כי לאחר שהעברתו של התובע הושלמה, ובעת שצוות מד"א עדיין נכח בחדר המיון, החל התובע להקיא ולבקשתו, נהגת האמבולנס סייעה לו בהרמת משענת המיטה. כמו כן, טענה הנתבעת 1, כי בשיחה עם סגנית אחראי חדר המיון בלינסון, ביום הארוע, הנ"ל מסרה כי החולה אכן "נמסר" לידי צוות חדר המיון והועבר למיטת בית החולים טרם האירוע הנטען בכתב התביעה. הנתבעת 1, הכחישה את הנזקים הנטענים וכן כל טענה שברפואה, הואיל והתובע לא צירף חוות דעת רפואית. יחד עם זאת מן התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה, עולה כי התובע התקבל למחלקה בביה"ח כשהוא במצב כללי טוב, יציב המודינמית ונשימתית, ללא חום. לסיכום טענותיה של הנתבעת 1, כי היא אינה נושאת בכל אחריות ו/או חבות לנזקים הנטענים ומבקשת מביהמ"ש לדחות התביעה נגדה. בכתב הגנתו של הנתבע 2 , בראש ובראשונה טען כי טענותיו של התובע הינן טענות שברפואה ועל מנת להוכיחן, עליו לצרף חוות דעת רפואית מטעמו ומשלא עשה כן, לא יוכל להוכיח עניין שברפואה. הנתבע 2 עתר כי תמחק התביעה בשל העדר עילה נגדו, שכן כל הטיפולים אשר בוצעו לתובע, בוצעו בהסכמתו המלאה ולאחר קבלת כל ההסברים הנדרשים בנסיבות המקרה. כן טען הנתבע 2 כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית המוגשת בחוסר תום לב אשר אין בה אלא ניסיון של התובע לעשיית עושר ולא במשפט וזאת משום שהתובע קיבל את הטיפול המתאים ביותר ובהתאם לפרקטיקה הרפואית הנהוגה והמקובלת בנסיבות. הוסיף וטען הנתבע 2 כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, התובע נמצא על מיטת המיון כשהוא בהכרה מלאה וערני לחלוטין ועפ"י הפרקטיקה הרפואית, כשחולה נמצא במיטת חדר מיון בהכרה מלאה, עירני לחלוטין, כאשר ערכי הלחץ דם והדופק נמצאים תקינים, אין כל אינדיקציה וצורך לסגור את דפנות המיטה ו/או להורות על קשירתו למיטה. עת שהתובע התיישב על מיטתו משום החל להקיא, כאשר מתנדבת של הנתבעת 1 נכחה לידו, בעודו מקיא, איבד התובע את שיווי משקלו ונפל מהמיטה. על כן, אין להעיד על רשלנות הצוות הרפואי במקרה ובנסיבותיו. עוד הוסיף הנתבע 2, כי לאחר נפילתו של התובע נערכו מספר בדיקות קליניות ורנטגניות בהתאם למקובל, אשר נמצאו תקינות ועל כן טוען הנתבע 2 כי נזקיו הנטענים של התובע הינם רחוקים, מופרזים ומופרכים. בבית המשפט שטח התובע את טיעוניו, אשר ביניהם תאר כי בזמן שהמתין לאמבולנס התעלף מספר פעמים ואישתו שהייתה נוכחת במקום, היא זו שהצילה את חייו. לכשהגיע האמבולנס לביתו, ביקש התובע כי זו תתלווה אליו משום שמכירה את הנסיבות שבגינן התובע סובל.צוות האמבולנס, לטענתו של התובע, סרבו באופן חד משמעי כי אישתו של התובע תעשה כן והבהירו עי עליה להגיע בכוחות עצמה לבית החולים. נציג הנתבעת 1 הוסיף לכתב הגנתו בביהמ"ש כי, הצוות שהבהיל את התובע לביה"ח לא סירב להסיע את אשתו של התובע, וכי במקרים מהסוג הזה מושיבים את המלווה במושב הקדמי של האמבולנס וכי הבחירה היתה של התובע ואשתו לנסוע ברכב פרטי על מנת שיהיה להם קל להתנייד מביה"ח חזרה הביתה. לעניין נפילתו של התובע, טען נציג הנתבעת 1 כי נהגת אמבולנס שהייתה ליד מיטתו של התובע, הבחינה שהוא עושה תנועות הקאה, ניגשה לסייע לו,אך הדבר היה מאוחר מדי, משהוא שהתובע הסתחרר ונפל. במהלך ניסיונה לסייע לתובע בעת נפילתו, נפגעה נהגת האמבולנס עצמה. הנתבע 2 הוסיף וטען בביהמ"ש כי דפנות מיטה מעלים במקרים אובדניים ובמקרים מהסוג הנ"ל כאשר המדדים תקינים, והמטופל בהכרה, אין נהוג לעשות כן. בדיקת המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע אמנם מעלים כי התובע התקבל לבית החולים כאשר המדדים שלו היו בתחום הנורמל והוא היה בהכרה וערני כפי שציינו הנתבעים. יחד עם זאת וכעולה מן המסמכים התובע הובהל לבית החולים לאחר שבביתו איבד את ההכרה לרבות תיאור אירוע של צניחת לשון וזאת בצירוף לתיאור של הקאות מרובות והכל על רקע מחלתו הכרונית של התובע. בנסיבות כאלה של איבוד ההכרה, כאשר הנסיבות והסיבות לכך טרם הובררו, יש להשגיח על החולה שבעתיים. השגחה כזו לא הושמה על התובע, לא על ידי מאן דהוא ולא על ידי אבטחתו למיטה באמצעים כלשהם, ולו באמצעות הרמת סורגי המיטה. קיבלתי את טענות הנתבעת 1 כי התובע הובא על ידה באופן מסודר לבית החולים ובאופן כזה גם הועבר לידיהם של צוות בית החולים בילינסון ואף הושכב במיטת בית החולים. מרגע זה ואילך הועברה האחריות על התובע, על כל המשתמע מכך אל צוות בית החולים ועל כן פטורה הנתבעת 1 מאחריות. לא נדרשתי לשאלה האם אפשרה הנתבעת 1 את נסיעתה של אשת התובע לבית החולים באמבולנס אם לאו, מאחר שממלא, לדידי, האחריות על החולה - התובע, רובצת לפתחם של אנשי צוות בית החולים. ומשכך, שמהתובע נפל ממיטת בית החולים, בה הושאר כאמור, ללא השגחה מספקת, הרי שבית החולים התרשל בהשגחה עליו. באשר לנזקים שנגרמו לתובע. על פי הממסכים הרפואיים, הרי שהתובע ספג חבלות במצח ובבית החזה. אשפוזו בבית החולים והטיפול הרפואי שקיבל בבית החולים,היו על פי המסמכים הרפואיים שהוא הציג בשל הבעיות ה"מקוריות" מהן סבל ולא בשל החבלות שנגרמו לו. עם זאת, אין להתעלם, כי אכן נגרמו לו חבלות. על כן התביעה מתקבלת באופן חלקי באשר לאחריות הנתבע 2. הנתבע 2 ישלם לתובע בשל הנזק שנגרם לו סכום כולל של 2000 ₪ וכן 400 ₪ הוצאות ובסה"כ 2400 ₪. סכום זה ישולם לתובע לכתובתו ברחוב הגפן 9 אורנית, עד יום 15/9/11, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. רפואהבית חוליםתביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (בית החולים)נפילה