קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב חברת הביטוח לפצות על שריפה בחנות: ה"ה רחל ומשה מדהלה (להלן: "מדהלה") הגישו תביעה כספית נגד מבטחת בית העסק שלהם, ג'נרלי אסקורציוני ג'נרלי אס.פי.אי. (להלן: "ג'נרלי"). לטענת מדהלה פרצה שריפה בחנותם שבוטחה וג'נרלי סרבה להעניק להם תגמולי ביטוח בגין נזקיהם שנגרמו בעקבות השריפה. ג'נרלי שלחה הודעת צד ג' נגד בן ישי יאיר (להלן: "המשיב"), סוכן ביטוח, אשר באמצעותו הוצאה הפוליסה (ת/3) מכוחה נתבעים התגמולים. בית משפט השלום בבת-ים (סגן הנשיא השופט אביגדור סלטון) דחה את ההודעה לצד ג' ומכאן הערעור שבפנינו, אשר הוגש על ידי ג'נרלי. הודעת צד ג' נשלחה נוכח טענת ג'נרלי, לפיה הובא לידיעת צד ג' לפני הוצאת הפוליסה ת/ 3מידע מהותי, והוא לא יידע את ג'נרלי לגביו, או לחילופין התרשל בגילוי אותו מידע המתיחס למצבה העסקי של החנות נשוא הביטוח ולגבי מצב פעילות העסקים בה. כל זאת כאשר ת/ 3הוצאה ע"י המערערת ביום 24.8.88, תוקפה מיום 31.7.88 והארוע הביטוחי (שריפה) התרחש ביום .15.9.88 יצוין, כי אין הערעור נסב על חיוב המערערת כלפי מדהלה. לאמור, בגין דחיית טענותיה לענין הפרת חובת הגלוי על ידי מדהלה ובין חיובה בתשלום תגמולי הביטוח - אין המערערת קובלת בפנינו. היא מתיחסת בערעורה אך ורק למערכת היחסים שבינה לבין סוכן הביטוח המשיב. ג'נרלי מבקשת לשנות קביעת בית המשפט קמא, אשר ייחסה לה ידיעת עובדות שהיו בידי המשיב, אף כי עובדות אלה א הועברו בפועל לידיעתה. מבקשת היא לקבוע, כי אילו היתה יודעת את העובדות אשר המשיב, ביודעין או ברשלנות, העלים ממנה, כי אז לא היתה מבטחת את החנות הנדונה. קובלת ג'נרלי על כך, שבית המשפט קמא קבע, כי בשתים בלבד מתוך העובדות שלא היו ידועות לה יש לראות עובדות מהותיות: ענין המלאי בחנות ואי פעילות החנות עובר להוצאת ת/3; ואילו את עובדת תיווכו של המשיב בין מדהלה לבין בנק לקבלת הלוואה בסכום נכבד, ועובדת הגדלת ערך המלאי בחנות פי 8לעומת זה שבפוליסה הקודמת, אשר נעשתה בחברת ביטוח אחרת - לא נתפסו על ידי בית המשפט כעובדות מהותיות שלא הובאו לידיעת ג'נרלי. לא זו אף זו; מלינה ג'נרלי על כך, שבית המשפט לא קבע, כי המשיב הפר כלפיה חובותיו המקצועיות והחוזיות הן מכח חוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981והן מכח חוק השליחות, התשכ"ה-.1965 בבואנו לבחון הטיעונים לאור פסק הדין, שומה עלינו להמנע מלהתערב בקביעות עובדתיות טהורות כגון נושא ההלוואה שבקשו מדהלה לקבל וכן משמעותה והשלכותיה לענין ההתקשרות בכלל ובכל הנוגע למערכת היחסים בין ג'נרלי לבין המשיב בפרט. כך אף לענין שווי המלאי לפני הוצאת הפוליסה - זוהי קביעה עובדתית של בית המשפט קמא. השאלות העומדות לבחינה הנן, איפוא, שתיים: א. האם כאשר על פי חוק חוזה הביטוח ידיעת המשיב כסוכן כמוה כידיעת ג'נרלי, והוא לא יידעה בנקודות המועלות לעיל - הוא הפר את חובת הנאמנות המוגברת שלו כשליחה. ב. האמנם הוכח, שמבטח סביר לא היה מתקשר בפוליסה דוגמת ת/ 3אילו היה בידיו כל המידע שהיה בידי המשיב, או שהיה עליו לדעתו. לענין הנאמנות המוגברת - מפנה ב"כ המערערת לסעיפים 33ו- 36לחוק חוזה הביטוח ומכאן לסעיף 2(ואף לסעיפים 8ו-9) לחוק השליחות. באשר לחובת הגלוי מכח סעיף 6לחוק חוזה הביטוח, זו מופנית למבוטח ולית מאן דפליג, שעל פי חוק זה הסוכן הינו שלוחה של חברת הביטוח ולא של המבוטח. אלא מאי? למרות שאין בפנינו ערעור על קביעת בית המשפט לענין מערכת היחסים שבין מדהלה לבין ג'נרלי - בונה ב"כ המערערת קונסטרוקציה משפטית מורכבת לפיה, הגם שלדבריו: "אני לא בטוח שהוא רצה לרמות, אבל בכוונת המרמה בשרשרת שבין המבוטח והרצון לקבל תגמולי ביטוח, זה אכן קיים", שהרי "אני מייחס לתובע את המרמה שהוא לא מסר את האינפורמציה הנכונה, החוט הזה אמור להמשיך עם הסוכן, וזה אמור לחזור אלי מבחינת הידיעה", טוען בפנינו ב"כ ג'נרלי. הנה כי כן, טוען ב"כ ג'נרלי, המשיב שלוחה של מרשתו מכח חוק חוזה הביטוח. לפיכך ידיעתו מחייבת את המערערת ועל כן אין היא קובלת על ההכרעה שנפלה בינה לבין מדהלה. זאת מכח הוראת סעיף 33(ב) לחוק חוזה הביטוח הקובע, כי: "יראו את ידיעת סוכן הביטוח לגבי העובדות הנכונות של ענין מהותי כידיעת המבטח", (ההתיחסות לענין חובת הגלי בכריתת חוזה הביטוח - וכך אף הרישא של סעיף 33(א) לענין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח); שהרי לגבי סעיף זה (מכח סעיף 36לחוק) חל חוק השליחות, אשר סעיף 2שבו קובע: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" (ההדגשה שלי ה.א.). אולם מאחר שסעיף 36לחוק חוזה הביטוח מחיל על סעיף 33(בין היתר) את הוראות חוק השליחות בשינויים המתחייבים, מבקש ב"כ המערערת להחיל אף את הוראות סעיפים 8ו- 9לחוק השליחות ולקבוע, כי המשיב הפר חובה מהחובות המוטלות עליו על פי סעיף .8משמע לקבוע הפרת חוזה בין המשיב לבין המערער, ומכאן שזכאית המערערת לתרופות הקבועות בחוק. אין ספק, כי עקרונית ניתן היה ללכת בדרך זו ולזכות את ג'נרלי כלפי המשיב בתרופות בגין הפרת חוזה, נוכח הפרתו אותו לאור יחסי הנאמנות המיוחדים שביניהם. אלא שלא הוכחה הטענה האחרת של ג'נרלי לפיה מבטח סביר לא היה מוציא פוליסה דוגמת ת/3, אילו היה בפניו כל המידע שהיה, או שראוי היה שיהיה בידי המשיב. לא די בכך, שיש בידיעת עובדה או פרט זה או אחר כדי להשפיע על נכונותו של מבטח זה או אחר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו, אלא שהחוק אימץ קנה מידה של מבטח סביר, להבדיל ממבטח מסוים. גישה זו משתלבת במגמה הכללית של חוק חוזה הביטוח שהוא חוק צרכני מובהק ומגמתו להגן על המבוטח בפני כוחו העדיף של המבטח. התשובה לשאלה כיצד היה נוהג "מבטח סביר" במקרה מסויים, ניתנת על ידי בית המשפט, הקובע זאת לאחר בחינתה משני היבטים: האחד, העקרוני, לפי אמת מידה אוביקטיבית כשהוא מעצב את מידת נכונותו של המבטח לכרות את החוזה, שעה שניתנת משמעות לכל מה שנקבע כ"ענין מהותי" - הניזון מחומר הראיות המסוים בסוגיה הנדונה בכל מקרה ומקרה; וההיבט השני - לפי חומר הראיות המובא בפני בית המשפט, והכולל התיחסוות של מבטחים לדרישותיהם שהן בגדר "בל יעבור" לצורך נכונותם להתקשר בחוזה כגון נשוא הדיון המסוים. אין בראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא כדי להוכיח ש"מבטח סביר" היה נמנע מלהתקשר בהסכם דוגמת ת/.3 לא זומן עד כלשהו מחברת ביטוח אחרת שתתמוך בטענה זו ואפילו לא נתבקשה עדותו של סוכן ביטוח הקשור בחברת ביטוח ו או אחרת. כל אשר הובא בפני בית המשפט קמא במסגרת עדותו של החתם שרגאי, אשר בהתיחס לשאלה כבדת משקל זו השיב במלים ספורות: " .5אילו העובדות המפורטות לעיל או אף כל אחת מהן, היו מובאות לידיעתי טרם עשיית הביטוח, אזי הייתי מסרב באופן חד משמעי להוציא את הפוליסה". ובסעיף 6הוא מוסיף: "אין לי כל ספק, כי אילו עובדות אלו היו מובאות בפני חתם סביר בכל חברת ביטוח אחרת אזי החתם היה מסרב להוציא את הפוליסה כפי שהיא הוצאה אם בכלל." ברם, כאמור, לא זומן עד נוסף לסוגיה זו ובפנינו עדות יחיד שפעל מטעם המערערת, עדות שאינה נתמכת במאום. הנה כי כן, אין בחומר הראיות כדי להניח תשתית כלשהי, קל וחומר כדי ללמדנו, כיצד היה נוהג בנסיבות המסוימות האלה מבטח סביר. למותר לציין, כי בנקודה זו הנטל על המערערת מלכתחילה להראות, כי מבטח סביר היה נמנע מההתקשרות אילו היו בפניו העובדות היו ידועות למשיב או שהיה עליו לדעתן, לטענתה. אשר על כן עלינו לקבוע, כי בצדק דחה בית המשפט קמא את הודעת צד ג' שנשלחה למשיב. התוצאה היא, איפוא, כי דין הערעור להדחות ופסק הדין נותר על כנו. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 000, 6ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הפקדון אשר הופקד על ידי המערער יועבר לידי ב"כ המשיב. שריפהפוליסהביטוח שריפהחברת ביטוח