קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגם בפרסום תוכנית מתאר: 1. העותרים מלינים על פגם בפרסום תוכנית מתאר מקומית. העותרים הם שישה-עשר בעלי דירות בבניין מגורים באשדוד. אושרה תוכנית מתאר מקומית מספר 92/101/02/03. טוענים העותרים כי לא קבלו הזדמנות להתנגד לתוכנית, הואיל ופרסומה לא נעשה כראוי. הוצאת התוכנית לפועל תביא לבניית בניין אשר ימנע מהם להנות מהנוף המרהיב הנשקף מדירותיהם אל הים. בעתירתם ביקשו לבטל את התוכנית, או לחילופין לבטל את אישורה ולפרסמה מחדש. משיבה 1 הינה הועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום, משיב 5 הינו מנהל מקרקעי ישראל באר שבע. שניהם מיוצגים על ידי פרקליטות מחוז דרום. משיבות 2 ו-3 הינן הועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית אשדוד ועיריית אשדוד. משיבה 4 הינה קרן נאמנות ויצ"ו ומשיבה 7 הינה החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ, שתיהן מיוצגות על ידי אותו משרד עורכי דין. משיבות אלו הדגישו שהתוכנית מאשרת פרוייקט דיור מוגן לטובת ציבור קשישים באשדוד. משיבה 8, מי ערד חברה להנדסה לפיתוח ובניין, משמשת קבלן מבצע בפרוייקט נשוא התוכנית. היא לא היתה מעורבת בכל ההליכים נשואי תוכנית המתאר. משיבה 9 הינה חברת עמיגור. כידוע חברה זו פועלת למציאת פתרונות דיור במגזרים שונים של האוכלוסייה. משיבה 6 הינה חברת בזק. במהלך ההליך הסכימו העותרים למחוק את העתירה נגדה. 2. עיון בחומר מלמד כי אין מנוס מהמסקנה שהפרסום אינו עומד בדרישות החוק. סעיף 92 לחוק תכנון ובניה מגדיר את התוכן שצריך להכלל בפרסום. ההודעה תכלול לא רק את מספרי הגוש והחלקה אלא גם "את שם השכונה ואת הרחוב ומספרי הבתים שהתכנית נוגעת להם; כן תכלול ההודעה את עיקרי הוראות התכנית המופקדת ואת המען והמועד להגשת התנגדויות לתכנית". במקרה דנא לא נרשמו שם הרחוב ומספרי הבתים. כב' הנשיא שמגר קבע שעל מנת להשיג המטרה של מתן הזדמנות לגורם המעוניין לממש את זכויותיו על פי חוק "יש לפרסם בבירור מהו היקף תחולתה של התכנית וציון מספרי החלקות והרחובות הוא תנאי מהותי ליעילות ובהירות הפרסום (בג"צ 123/75 אור נ' הועדה המחוזית פ"ד לו(1) 628). בעניין אחר נקבע, על ידי כב' השופטת ד"ר ד. פלפל, שיש פרטים המשמשים את תכלית החוק יותר מאחרים. "פרטים אלו יהיו דווקא שמות הרחובות ומספרי הבתים ולא מספרי הגוש והחלקות" (עת"מ 1206/01 ד"ר מן נ' הועדה לבניה ולמגורים תק-מח 2002 (1)). די בכך שלא צוינו שם הרחוב ומספרי הבתים בכדי להצביע על חסר מהותי. יתר על כן לא צוינו מספר הקומות שיבנו ומספר יחידות הדיור. 3. עם הגשת העתירה המנהלית ביקשו העותרים שינתן צו ביניים להורות על הפסקה מיידית של הבניה על המקרקעין נשוא התכנית. על פי תצהיר שצורף, בפרוייקט התוכנית בנוי שלד של קומת מסד ושלוש קומות מעליה והחלה בנית השלד לקומה נוספת. נעתרתי לבקשה למתן צו ביניים במעמד העותרים בלבד. העניין נקבע לדיון במעמד הצדדים. העותרים לא הצליחו להפקיד את הערבות שנקבעה כתנאי לתוקפו של צו הביניים. המשיבים הגישו תגובות לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים והתקיים דיון בפני. באת כוח פרקליטות מחוז דרום, המייצגת בהליך כאמור את הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום ואת מנהל מקרקעי ישראל, הודיעה שמבלי להודות באיזו מטענות העותרים, מוכנים המשיבים אותם היא מייצגת, להחזיר את התוכנית לשמיעת התנגדויות העותרים, על ידי הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז הדרום, תוך קביעת לוח זמנים מוגבל. לדעת באת כוח המדינה, על אף ששם הרחוב ומספרי הבית של המקרקעין לא פורסמו, אין זה המקרה המתאים לביטול מוחלט של התכנית. בדיון שהתנהל בפני ביקשתי את תגובת העותרים להצעת בא כוח המדינה. העותרים הודיעו שהצעת הפרקליטות מקובלת עליהם. כן הודיעו שיוכלו להגיש התנגדותם תוך חמישה עשר יום. חברת מי ערד השאירה את ההחלטה בדבר הצעת הפרקליטות לשיקול דעת בית משפט. משיבה 4 השאירה גם היא את ההחלטה לשיקול דעת בית משפט. משיבות אחרות התנגדו להצעה. סוכם כי הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב. 4. נראה לי כי יש לקבל את הצעת הפרקליטות, ולתת לה תוקף של פסק דין. הצעה זו מעשית ועקרונית כאחת. מבלי לקבוע עמדה מראש ניתנה הזדמנות לעותרים להשמיע את טענותיהם. יחד עם זאת אין מקום להורות על ביטול התוכנית, וזאת במיוחד לנוכח הבניה שבוצעה בשטח. המתנגדים להצעה מציינים שתי טענות. האחת הנזק שעולל להיגרם לחלק מהמשיבים על רקע המצב שנוצר בשטח. בהקשר זה נטען כי הפרוייקט המתוכנן אמור לשרת את ציבור הקשישים ויש לו חשיבות ציבורית. תשובתי לכך הינה כי לנוכח הפגם בפרסום וחשיבות מרכיב זה של ההליך המנהלי, הרי לא יהיה נכון להתעלם מהפגם כאילו שלא אירע. יש להקפיד על דרישות הפרסום ובענייננו מדובר בחסר מהותי. הטענה השניה הינה השתהות העותרים בהגשת עתירתם. טענת השיהוי חשובה היא אך אין היא כל יכולה. ודאי אין היא טכנית. כידוע הפסיקה קבעה שלושה תנאים לבחינת טענת השיהוי. תנאים אלו הינם השיהוי האובייקטיבי, השיהוי הסובייקטיבי והיקף הפגיעה בשלטון החוק. במקרה זה טוענים העותרים כי לא השתהו. לא השתכנעתי שיש לדחות את העתירה בשל טענת שיהוי. בדיקת החומר ודאי שאינה מובילה למסקנה כי כל שישה-עשר העותרים השתהו בהגשת העתירה. טוענים חלק מהמשיבים כי הפרסום כלל את שם השכונה וכן שהבניה החלה מתבצעת בשטח. לפי קו זה נוצר פרסום בפועל. יש בטיעון זה משום התעלמות מההיבט העקרוני של הפרסום ברמה הכללית, ומההיבט המעשי של הפרסום ברמה הקונקרטית. חל ערפול עובדתי בשטח. כוונתי כי גם אם ידע מי מהעותרים שהחלה בנייה במקום, הרי, בהעדר פרסום ראוי, לא היה יכול לדעת מראש לאיזה גובה אמור הבניין להתנשא בסופו של דבר. ושוב נדגיש כי לא ברור שכל העותרים היו מודעים לבניה במועד שמלמד על שיהוי, לנוכח תאריך הגשת העתירה. סיכומו של דבר, ההסכם אליו הגיעו הצדדים, לרבות קביעת לוח זמנים להגשת התנגדות, והתחייבות מטעם הועדה המחוזית לדון בהתנגדות בהקדם, הינו פתרון יאה, צודק, הגיוני ומאוזן. בנסיבות העניין ראוי להעניק לעותרים הזדמנות להציג את התנגדותם, ולאפשר לוועדה המחוזית לתכנון ובניה לשקול את העניין על כל היבטיו. 5. סוף דבר. העתירה מתקבלת באופן הבא: העותרים יהיו רשאים להגיש התנגדותם לתוכנית תוך חמישה עשר יום ממועד קבלת החלטה זו. תצויין הודעת הועדה המחוזית כי היא מתחייבת לדון ולהחליט בהתנגדויות שיוגשו לה בתוך שלושים יום ממועד קבלתן. מקובל עלי סייגה של באת כוח המדינה לפיו המועד האמור כפוף למצב העצומים במשרדי הממשלה בימים אלו. נושא ההוצאות נקבע על פי עמדות המשיבים בנסיבות העניין. משיבה 7 תשא בהוצאות העותרים בהליך זה בסך 6,000 ₪ להיום. משיבה 9 תשא בהוצאות העותרים בהליך זה בסך 6,000 ₪ להיום. משיבות 2 ו-3 תשאנה ביחד בהוצאות העותרים בהליך זה בסך 4,000 ₪ להיום. תוכנית בניהבניהתכנית מתארפרסום