המערער ביקש ללמוד גזירה שווה מהלכת פרץ, וכשם ששם נדחתה טענת כשלון תמורה מלא (בשל אי אספקת סחורה) משום חוסר פירוט, אף כאן יש לסברתו לדחות טענת כשלון התמורה בשל חוסר פירוט שכן אין כל הבדל בין טענת "לא סופקה סחורה" לבין טענת "לא בוצעה העבודה". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוט טענת כשלון תמורה: 1. ערעור על החלטת כבוד הרשם מוריס בן-עטר ולפיה ניתנה למשיבה רשות להתגונן בפני התביעה לביצוע שטר (המרצה 2214/97 (כיום ת"א 7839/98). 2. בהתנגדותה לביצוע השטרות העלתה המשיבה שני נימוקים: (א) השיקים נשוא ההתנגדות אינם סחירים ולפיכך לא רשאי המשיב לתבוע אותם ולחילופין אין המשיב אוחז בהם כשורה; (ב) השיקים ניתנו לחברת אלום בז בע"מ עבור עבודות ביצוע תריסים ,ברם עבודות אלו לא בוצעו ובכך נגרם כשלון תמורה מלא. 3. להתנגדות צורף תצהירה של המבקשת ובו נאמר כי "חברת אלום בז לא ביצעה את העבודה המובטחת ובעליה ברחו מהארץ זמן קצר לאחר קבלת השיקים". 4. בהחלטתו דחה כב' הרשם את הטענה הראשונה אולם קיבל את הטענה השניה ונתן למבקשת רשות להתגונן בנימוק של כשלון תמורה מלא. הרשם הנכבד דחה את טענת המערער לפיה לקה תצהיר המבקשת בחוסר פירוט וקבע כי פורטו בתצהיר טיב עסקת היסוד והעובדה כי העבודות לא בוצעו -פירוט המספיק לביסוס טענת כשלון תמורה מלא. 5. לטענת המערער שגה כבוד הרשם בקבעו כי תצהיר המבקשת מפורט דיו; טענתו נתמכת בהלכת ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נגד בנק צפון אמריקה בע"מ פ"ד מג(4), 613: "טענת כשלון התמורה לפיה לא סיפקה המגדר את הסחורות שבגינן נתנו לה השיקים צריכה הייתה להכשל מן הטעם עליו עמד בית המשפט קמא, דהיינו היותה סתמית ומחוסרת כל פירוט על דבר העסקה לה טוענת המערערת וכבר נאמר כי לא תנתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו...". המערער ביקש ללמוד גזירה שווה מהלכת פרץ, וכשם ששם נדחתה טענת כשלון תמורה מלא (בשל אי אספקת סחורה) משום חוסר פירוט, אף כאן יש לסברתו לדחות טענת כשלון התמורה בשל חוסר פירוט שכן אין כל הבדל בין טענת "לא סופקה סחורה" לבין טענת "לא בוצעה העבודה". 6. כידוע "נטיית בתי המשפט לערעורים להתערב פחות בשיקולי בית המשפט קמא בנותנו רשות להגן מאשר במקרה ההפוך" [ד. בר-אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" (מהדורה 4 1994) עמוד 40 וראה גם ע"א 427/63 יוסף טריבליסקי נ' יורם מטמור פ"ד יח(1),83,80]. הטעם להלכה זו ברור: במתן רשות להתגונן עדיין לא נחסמה הדרך בפני התובע להוכיח את תביעתו ,להבדיל מהמצב ההפוך בו נדחית בקשת רשות להגן ובכך נסתם הגולל על סיכויי הנתבע. לשיקול זה יש אף השלכה על החלטתי בערעור זה. 7. סבורני כי קיים הבדל בין טענת כשלון תמורה לגבי סחורה שלא סופקה לבין טענה כזו לגבי עבודה שלא בוצעה, שכן במקרה הראשון ניתן למקד את העובדות ולציין בדיוק מה היה המועד להעברת הסחורה ומתי אירע כשלון התמורה, בניגוד למקרה השני שם קשה יותר המלאכה על המצהיר. יתר על כן, אינני סבור כי מדובר במבחן "דווקני" היפה לכל מערכת עובדות. אינה דומה בעיני טענת חוסר פירוט מספיק הנטענת, כאשר המדובר במערכת יחסים מסחריים מורכבת - כפי שהיה הדבר בעניין "מרכז פרץ" הנ"ל - לעיסקה לכאורה פשוטה כנשוא תיק זה. המשיבה טוענת בתצהירה כי השיקים ניתנו לחברת אלום בז בע"מ בתמורה להתקנת תריסים בדירתה. התריסים לא הותקנו מעולם ומנהלי אותה חברה ברחו מהארץ זמן קצר לאחר קבלת השיקים. סבורני - וזה בעיני המבחן - כי אם תוכחנה עובדות אלו יהא בהן משום הגנה נאותה מפני התביעה. אינני סבור, בכל הכבוד, כי בפרטים "החסרים" לגירסת המערער - מועד הביצוע המיועד ומיקומו, הסיבה להיות השיקים דחויים - יש כדי להוסיף להגנה, או כי העדרם גורע משלמות הטענה. יוזכר עוד כי בפרשת "מרכז פרץ" הנ"ל נחקר המצהיר על תצהירו וביהמ"ש קבע נחרצות שהגנתו היא "הגנת בדים שאין דוגמתה" (שם עמ' 615 ב); ועוד, באותה פרשה גם ניתנה תמורה לאחר כשלון התמורה הנטען ואף זהו נתון החסר בענייננו. 8. לפיכך אני דוחה את הערעור. הוצאות הערעור בסך 4,000.- ש"ח, בצרוף מע"מ - לפי תוצאות הדיון בתביעה. כשלון תמורה