קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה קשה של קטין בתאונת עבודה: 1. התובע, תושב חברון, היה כבן 16 ביום 24.10.91 כשנפגע בתאונת עבודה במסגרת ותוך כדי עבודתו אצל הנתבעת 1 (להלן - החברה). על התביעה שהגיש התובע, ביום 18.11.92, החברה לא הגיבה. לאחר נסיונות חוזרים בוצעה לחברה מסירה כדין, אך היא לא התגוננה. ביום 25.5.94 ניתן פסק דין נגדה בהעדר הגנה. פסק הדין בוטל בהסכמה. השתלשלות העניינים, שהובילה לביטול פסק הדין, לצירוף חברת ביטוח כלל כנתבעת נוספת (להלן - חברת כלל), מחיקת חברת כלל לאחר ששילמה לתובע 000, 180 ש"ח (גדר הכיסוי הביטוחי), תיקון כתב התביעה וצירוף הנתבעת 2 פורטה בהרחבה בסעיפים 1עד 6 של סיכומי ב"כ התובע (שם בעמ' 1 עד 5), תוך מתיחת ביקורת והבעת תרעומת מובנת על ב"כ הנתבעות. 2. בכתב תביעה מתוקן מבקש התובע לחייב את החברה כמי שביצעה עבודה רשלנית, בעטיה נפצע קשות ברגלו. את הנתבעת 2 תבע לחייב כמי שהזמינה את העבודה הרשלנית אצל החברה. בכתב הגנה מתוקן ביקשה הנתבעת 2 לדחות את התביעה נגדה מחוסר יריבות. החברה הכחישה את חבותה, ולחלופין טענה כי התובע קיבל את הפיצוי המגיע לו מחברת כלל ואף למעלה מהמגיע לו, לפי הדין הירדני שעל פיו יש להכריע את זכויותיו. 3. ברירת הדינים: ב"כ החברה מציע לאמץ את המבחנים שנקבעו בפסק דין ע"א 300/94 אבו עטיה ואח' נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365 (להלן - ענין עטיה) המתמצה בשאלת הזיקות המירביות, דהיינו: "שיטת המשפט אשר לה הקשר האמיץ ביותר עם בעלי הדין ועם שאר נסיבות הענין ושהיא בהכרח הוגנת ועושה צדק עם בעלי הדין" (שם בעמ' 379). אולם, השאלה שעמדה להכרעה בענין עטיה היא שאלת ה"פורום הנאות", להבדיל מהשאלה הספציפית: על פי איזה דין תוכרע התביעה. דין זר הוא עובדה הטעונה הוכחה. ואכן ב"כ החברה הגיש חוות דעת של עו"ד חג' יחיא, שהציג עצמו מומחה לחוק העבודה הירדני ולצווים שפורסמו על ידי מפקדת אזור יו"ש וסדר הדין האזרחי הירדני (להלן - המומחה). עיון בחוות הדעת מראה כי המומחה התמקד בעיקר בגובה הפיצוי המגיע לעובד על פי הדין הירדני, תוך ציטוט מספר מצומצם של סעיפים ( 54 עד 67) של חוק העבודה הירדני. המומחה הדגיש (בסעיף 11של חוות דעתו) (מוצג נ/1) כי: "א - חוות דעת זו אינה מתימרת לענות על השאלה איזה דין מהותי יחיל כבוד בית המשפט על המקרה והיא רק באה להראות מהו הדין בענין השאלה שהוצגה באיזור הגדה המערבית - חברון. ב - חוות הדעת אינה מתימרת לנקוט עמדה בשאלת פרשנותו של סעיף 62 הנ"ל והאם הוא הותיר לעובד את הברירה לתבוע בין על פי חוק העובדה או על פי חוק הנזיקין או שהוא בא להוציא במפורש כל אפשרות שהעובד יתבע על פי חוק הנזיקין בגין תאונה שהיא תאונת עבודה, לאור העובדה כי חוק העבודה הוא חוק מיוחד ואילו חוק הנזיקין הוא חוק כללי". בכל הכבוד, זו שאלה מרכזית שהמומחה נדרש להשיב עליה לאור כללי הפרשנות של הדין הירדני שגם הם עובדות הטעונות הוכחה. בחוות הדעת אין התייחסות למידת כפיפותה של החברה לדין הירדני על מנת ש"תהנה" ממתן פיצוי "אחיד" על פיו, ובאילו נסיבות היא נכנסת להגדרת "מעביד" לפי אותו דין. ההתייחסות המצומצמת לדין הירדני כפי שהיא עולה מחוות הדעת אינה נותנת תמונה מספקת ובמידה שתאפשר לסמוך עליה. אין לי אלא לדחות את ההסתמכות על חוות דעת המומחה. בנסיבות הענין, תוכרע התביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] מכוח חזקת שוויון הדינים. 4. האחריות: לא נסתרו ראיות התובע לפיהן קיבל הוראה מהאחראי לעבודה מטעם החברה למרוח זפת על קיר שנבנה על ידה. הקיר התמוטט. גוש בטון כבד נפל על כף רגלו השמאלית וריסק אותה. אני קובעת שהאחריות המלאה לתאונה רובצת לפתחה של החברה. לא הונחה תשתית ראייתית לקשר בין החברה לנתבעת 2 על מנת לייחס לה את הזמנת העבודה הספציפית. לפיכך, דינה של התביעה נגדה - להידחות. אולם, לאור השתלשלות העניינים (ראה סעיף 1 לעיל) ונסיבות ייצוגה של הנתבעת 2 על ידי ב"כ החברה, שכפי הנראה אין ביניהן ניגוד אינטרסים, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסכום סמלי של שקל אחד. 5. חוות הדעת הרפואיות: מטעם התובע הוגשה חוות דעת של ד"ר ליבני. מטעם החברה הוגשה חוות דעת של ד"ר פלבסקי דה-ליאון. שניהם מומחים בתחום האורתופדי. המומחים לא נחקרו על חוות הדעת. מקום שמומחים לא נחקרו על חוות דעתם, ההלכה היא שלבית המשפט שיקול דעת להעדיף אחת מהן. בע"פ 597/88 שמעיה אנג'ל נ' מ"י, פ"ד מו(5) 221בעמ' 243, מול האותיות ב-ג נאמר: "בית המשפט, כשהוא נעזר בעדותם של מומחים, במיוחד כשהוא נתקל בחוות דעת נגדיות, אינו כבול לחוות דעת זו או אחרת, אלא עליו לבחון את טיבה של חוות הדעת ואת אמינותה במבחנים של מהימנות והגיון. התיזות התאורטיות לחוד והמציאות העובדתית לחוד. בכל מקרה יש לבחון על פי שיקולים שבהגיון ועל פי מבחן השכל הישר, איזו תיזה מתיישבת עם המציאות העובדתית המוכחת". חזרתי ועיינתי בשתי חוות הדעת. בשתיהן מאשרים המומחים כי התובע נפגע קשה מקטע של קיר שהתמוטט על רגלו. הוא פונה לבית החולים הדסה, שם אובחן שבר מרוסק של עצם המסרק עם תזוזה ניכרת וכן שבר בעצם הבוהן. הטיפול השמרני היה בלתי יעיל: התפתחו סיבוכים וזיהומים והיה צורך במספר התערבויות כירורגיות לניקוי האזור. שני המומחים מסכימים כי במשך 3 חודשים לא היה התובע מסוגל לדרוך על רגל שמאל. ד"ר ליבני הוסיף נכות זמנית בשיעור % 50 למשך 45 יום נוספים. שני המומחים מצביעים בחוות הדעת שלהם על מגבלות בתנועה בהליכה ודריכה על הרגל הפגועה, וצליעה. ד"ר ליבני קבע לתובע % 30 נכות צמיתה, ולאחר הפעלת תקנה 15- % 45 נכות תפקודית. ד"ר פלבסקי קבע לתובע % 20 נכות צמיתה, ולאחר הפעלת תקנה 15- % 30 נכות תפקודית. כמובן שכל אחד מהצדדים מבקש לאמץ את חוות הדעת התומכת בו. כאשר אני שוקלת כל אחת מחוות הדעת למול השכלתו הדלה של התובע, גילו, הסיכויים שלו למצוא תעסוקה שאינה כרוכה בשימוש בכח פיזי רב, נראה לי כי דעתו של ד"ר לבני קרובה יותר לרף של %50, אותם אני קובעת כנכות תפקודית. 6. הפסד השתכרות לעבר ולעתיד: לא נסתרה עדות התובע לפיה השתכר 200, 1 ש"ח לחודש לפני התאונה. עבור התקופה מיום 24.10.91 עד 31.1.92 זכאי התובע לפיצוי בסך 200, 1 ש"ח x 3 חודשים = 600, 3 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .31.1.92 עבור התקופה מיום 1.2.92 ועד למועד פסק הדין 600 ש"ח x 58 חודשים = 800, 34 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום .1.5.94 שערוך השכר נכון למועד פסק הדין (בעיגול) - 987, 1 ש"ח. מאחר שכושר השתכרותו לקה ב-%50, ההפסד הוא 993.5 ש"ח לחודש. התובע כיום בן 21 (ב- 10/91היה בן 16). עד גיל 65 צפויות לו 44 שנות עבודה. ההפסד המהוון לפי שער ריבית של % 3 בשנה הוא אפוא 065, 291ש"ח נכון למועד פסק הדין. 7. נזק שאינו נזק ממון: נכותו הרפואית של התובע לפי שתי חוות הדעת היא קשה. הפציעה שלו היתה כרוכה בטיפולים ממושכים ולא קלים שגרמו לו לסבל רב. נראה לי כי סכום של 000, 50 ש"ח נכון למועד פסק הדין משקף נכון את הנזק הלא ממוני. 8. נזק מיוחד: דמי אשפוז בבית החולים הדסה מיום 25.10.91 עד 7.11.91 בסך 584, 10 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.11.91. 9. ניכויים: מכל הסכומים שנפסקו לעיל יש לנכות את הסך של 000, 180 ש"ח שקיבל התובע, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.11.95, כמוסכם בין התובע לחברת הביטוח. הוצאות ושכ"ט עו"ד: בנוסף לחיוב החברה לשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 6, 7 ו- 8 לעיל, בניכוי הסכום שבסעיף 9לעיל, תשלם החברה לתובע את הוצאות המשפט בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה, וכן סך של 000, 20 שכ"ט עו"ד + מע"מ. קטיניםתאונת עבודה