ההלכה בנושא "שיק על תנאי"

ההלכה הפסוקה קובעת כי ניתן למסור שיק על תנאי והחבות השטרית מוקפאת עד לקיום התנאי, עד למועד קיום התנאי ומשקם התנאי, קמה החבות השטרית. בע.א. 333/63, ד' שמולביץ נ' סיקו חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550, 513 נפסק: "אין כל יסוד לטענת בא כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את הפרת החוזה ע"י המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות, עילת התביעה לא הייתה הפרת חוזה, אלא התחייבות המערער ע"י השטרות, ואף "שטרי בטחון" ככלל שטרות המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את מימוש הבטחון ע"י אוחז השטר אינו מוטל עליו. אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו, "המוציא מחברו עליו הראיה". שטר יוצר "חזקה" לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר המוציא מחברו לפי סעיף 29(א)". בע.א. 623/88 משה גולדנברג נ' המשביר המרכזי פ"ד מד (2) 801 נפסק: "מסירת שטר בטחון היא מסירה על תנאי וזכות המחזיק בשטר בטחון לממשו ע"י סיחור ו/או ע"י תביעה לפירעון קמה רק אם נתמלא התנאי". עוד נפסק כי מאחר ומדובר בתביעה שטרית נפרדת ועצמאית מהתביעה עפ"י עיסקת היסוד: "נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח שהייתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים". שיקים