קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא איחור בהגשת תביעה לקצבת זקנה: .1ההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט נויגבורן - דן יחיד; תב"ע מד/142-0) אשר חייב את המערער (להלן - המוסד) לשלם למשיבה קצבת זקנה החל מיום .19.5.1970 .2ואלה העובדות: א) המשיבה עלתה ארצה בשנת 1969; ב) המשיבה נולדה ב- 19.5.1910ובהגיעה לגיל 60לא תבעה מהמוסד קצבת זקנה בשל אי-ידיעה על זכויותיה על-פי החוק; ג) בנובמבר 1983הגישה המשיבה תביעה לקצבת זקנה; ד) המוסד אישר את תשלום הקצבה מ- 1.11.1981ודחה את התביעה לגבי התקופה פה הקודמת; ה) המשיבה עתרה לבית-הדין, כי תשולם לה קצבת זקנה עבור השנים 1969-.1981 .3בפסק-הדין נשוא הערעור התייחס בית-הדין האזורי במיוחד אל ההלכה שיצאה מדב"ע לא/62-0, [1], לפיה אין להתערב בשיקול דעתו של פקיד התביעות לעניין משך הזמן של מתן קצבה למפרע, משני טעמים: א) שיקולים אקטואריים ותקציביים; ב) קופת המוסד אינה קופה לחיסכון כשהמדובר בגמלה לקיום. שני טעמים אלה (משנת 1971), קבע בית-הדין קמא, אינם עומדים עוד. אומר בית-הדין: המציאות בארץ השתנתה, חוקק חוק הקצבאות (פיצוי עבור איחור בתשלום), תשמ"ד-1984, וקצבאות המגיעות בגין תקופת שלפני הגשת תביעה למוסד, משולמות בערכן המקורי. אין עוד הכבדה תקציבית ולהיפך קיים תמריץ שלא להשהות תביעות. וכן, המשיבה לא ידעה על זכויותיה. .4בערעורו טען המוסד, כי שגה בית-הדין קמא בקובעו, שחישובים אקטואריים אינם רלבנטיים עוד, כאשר פקיד התביעות שוקל הפעלת סמכותו לפי סעיף 128סיפא. כן שגה בהתעלמו מהשיקול, כי קצבאות אינן דרך לחיסכון והמוסד אינו קופה לחיסכון, ומהתקופה הארוכה של הפיגור: 13שנה. וכן כי אי-ידיעת החוק אינה סיבה להפעלת שיקול הדעת לפי סעיף 128באורח מלא. המשיבה ציינה, בדברי תשובתה, כי היא ובעלה, התקיימו מאז עלייתם ארצה מקצבת הביטחון הסוציאלי ששולמה להם כתושבים אמריקאיים לשעבר. בעלה עבד במשרה חלקית עד שחלה לפני כשנה. אז נודע לה לראשונה על זכאותה לקצבת זקנה, בהיות בעלה בלתי-מבוטח מפאת גילו. .5פסק-הדין שלהלן הוא על דעת רוב חברי המותב. לדעת אחד מחברי המותב יש לדחות את הערעור. .2פסק-דין .1יש להצטער על כך, שפנייתה של המערערת למוסד לביטוח לאומי באה באיחור כה רב. אין לדעת כיצד ארע, שדבר זכאותה לקצבת זקנה נעלם מעיניה כל העת, וכיצד הגיע לידיעתה בסוף שנת .1983דא עקא, שאי-ידיעת החוק אינה אלא משענת קנה רצוץ למימוש זכויות אפילו אם בתווך - בין אות החוק לבין המבוטח - עומד פקיד תביעות ושיקול דעתו עמו. הדבר הראשון שעל פקיד התביעות להרחיק ממערכת שיקוליו הוא התחשבות בעובדה, שהאיחור נבע מאי-ידיעת החוק. הוא יהיה מודע לאורך הזמן שחלף מתום שנים-עשר החודשים הנזכרים בסעיף 128רישא, ובוודאי ידאג לוודא, אם אי-הידיעה והאיחור נגרמו, עם או בלי משים, על-ידי מחדל או שגגה של המוסד עצמו. כן יברר פקיד התביעות אם נגרם למבוטח, עקב השיהוי הרב, חסרון כיס ובעקבותיו נטל של חובות, למחיה. .2אך גם כשיונחו שיקולים אלה - שאוזכרו בפסיקה - על כף מכפות המאזניים, עדיין יינתן, ברוב המקרים, משקל מכריע לעקרונות המנחים שהותוו מראשית הפסיקה בסוגיה זו והם, שקופת המוסד לא נועדה לשמש קופת חיסכון (עם ריבית והצמדה) לצבירת קצבאות שנועדו לצריכה שוטפת ומיידית לקיום, וכן העיקרון, שהמוסד לא יוכל לכלכל את צעדיו בלי מערכת חישובים ותחזיות מושתתים על יסודות אקטואריים. צריך שיהא תחום זמן סביר ומוגבל לכל "סיכון" (אם לנקוט לשון הביטוח המסחרי) המוטל כל המוסד, ומה עוד שהמדובר במערכת מורכבת ובקנה מידה כלל-ארצי. על כן, בין שהנסיבות הכלכליות נשארות יציבות ובין שחלו בהן תנודות חדות, שמורה לשני העקרונות הללו אותה מידה של תוקף ואקטואליות. עקרונות אלה יורדים לשורשו ולמהותו של הביטחון הסוציאלי, להבדיל מהביטוח המסחרי, וסעיף 128 שבחוק קיים - ויש ליישמו. .3מן האמור עולה, כי שגה בית-הדין בראותו להתערב בשיקולו של פקיד התביעות שאישר את מתן קצבת הזקנה שנתיים למפרע. בנסיבות המקרה השיקולים סבירים ולא היה יסוד להרחיק לכת מעבר לכך. .4הערעור מתקבל. אין צו להוצאות. קצבת זקנה