קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול חתימה על משכנתא בגלל מצב נפשי: 1. זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי לפיו חתימות המבקשת על מסמכים של המשיב 1 (להלן: - "הבנק"), שמכוחם נרשמה משכנתא ראשונה על-פי שטר 27491/001 (להלן: - "המשכנתא") על הדירה הידועה כחלקה 174/4 בגוש 7172 ברח' ביאליק 32 בחולון (להלן: - "הדירה") - בטלות מחוסר נפקות - בשל מצבה הרפואי-נפשי של המבקשת, וחוסר יכולתה להבין משמעות החתימות. 2. הרקע הרלבנטי: (א) המבקשת ובעלה, משיב 2 (להלן: - "המשיב") חתמו על הסכם הלוואה והסכם משכנתא ביום 7.12.95 (נספחים "א" ו-"ב" לתגובת הבנק). (ב) שטר המשכנתא נחתם ע"י המבקשת בפני רשם המקרקעין, ביום 21.12.95, ורשם המקרקעין אישר את חתימתה ואת העובדה שמהות הפעולה הוסברה לה. המשיב עצמו נכח במעמד החתימה, ואף חתימתו אומתה ע"י רשם המקרקעין. (ג) מתחילת שנת 1997 החל הבנק לנקוט הליכים למימוש המשכנתא, ואף מונה כונס נכסים, לשם כך (תיק הוצל"פ 6-97-09736-01). (ד) ביום 20.12.99 חתמה המבקשת, לפני עורך-דינה דאז, אלון קזיוף, על תצהיר על-פיו התחייבה לפנות את הדירה לא יאוחר מ-1.3.00 ולמסור את מפתחותיה לכונס הנכסים שמונה ע"י ראש ההוצל"פ, וזאת, במסגרת נסיון לעיכוב צו הפינוי שהוצא ע"י ראש ההוצל"פ (נספח "ה" לתגובה). (ה) גם ביום 21.12.99 חתמה המבקשת, ביחד עם המשיב, על תצהיר בו הם מתחייבים לפנות הדירה ולא להערים כל קושי בפני כונס הנכסים (נספח "ו" לתגובה). גם תצהיר זה נחתם בפני עו"ד אלון קזיוף. (ו) המבקשת טוענת, כיום, שאין לה מושג על מה חתמה, ואף אחד לא הסביר לה מאום. לדבריה, רק בעת שהגישה תובענה זו - הוסבר לה ע"י עו"ד כפיר - על מה חתמה. עוד טוענת היא שבעלה ניהל את עסקיו מבלי שהיא היתה מעורבת בהם. היא גידלה את בנותיהם המשותפות; אך עקב מצבה הנפשי (דכאון שלאחר לידה), אושפזה מספר פעמים והיא מטופלת תרופתית מאז שנת 1975. (ז) לתובענה צורפה תעודת רופא של ד"ר ק.ל. קרפל, פסיכיאטר, המטפל במבקשת מזה 25 שנים (ולא כפי שרשום בטעות, משנת 1990). בתעודת הרופא נאמר ע"י ד"ר קרפל שהמבקשת הינה בעלת אישיות תלותית, שאינה מסוגלת להחלטות עצמאיות. בנוסף, היא סובלת מדכאון שלאחר לידה, וברור שאין היא מסוגלת להבין חומר משפטי וכלכלי מורכב, ולא היתה מסוגלת גם להתנגד לדרישות בעלה. ד"ר קרפל אף נחקר בפני ותיאר בחקירתו (עמ' 4), ביתר פירוט, את המבקשת: "הרמה האינטלקטואלית שלה היא בגבול התחתון של הנורמה. היא אישה תלותית, נשלטת, שעוברת התעללות נפשית מתמדת במשך שנים רבות. לא עסקה בשום דבר שקשור לפרנסת המשפחה... היא נותנת אמון מלא בבעל שלה...". ובהמשך, הבהיר ד"ר קרפל שמתוך התלות בה היא מצויה, תחתום המבקשת על כל מסמך שבעלה יאמר לה לחתום. (ח) המבקשת עצמה נחקרה בפני ושבה, פעם אחר פעם, על הטענה שלא היה לה מושג על מה היא חותמת; שהיא חתמה לפי מה שאמר לה בעלה-המשיב. כדבריה "אני עושה מה שבעלי אומר לי" (עמ' 7 שורה 16). המבקשת ציינה שבעלה לא לחץ עליה, אלא אמר לה לחתום - והיא חתמה, ללא ששאלה שאלות ומבלי שמישהו הסביר לה. 3. דיון והכרעה (א) לית מאן דפליג שהמבקשת חתמה על המסמכים. הן על הסכמי ההלוואה והמשכנתא, והן על שטרי המשכנתא, שמקומם נפקד מטיעוניה, אך מצוי (בשל כך) בהרחבה יתרה בטיעוני ב"כ המשיבה. (ב) לית מאן דפליג גם שהמבקשת לא עתרה לתיקון התובענה באופן שיתבקש סעד הצהרתי לגבי בטלותו של שטר המשכנתא, ואף לא התייחסה, בשום שלב, לעובדה ששטר המשכנתא נחתם בפני רשם המקרקעין, כשמצויין בו שהמבקשת והמשיב חתמו, לאחר שהרשם, עופר אהרוני, הסביר להם את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, ולאחר שרשם המקרקעין שוכנע שהדבר הובן להם כראוי. (ג) המבקשת לא זימנה את המשיב להעיד מטעמה, לתמוך בגירסתה לפיה היא כלל לא ידעה על מה היא חותמת, ולא קיבלה כל הסברים על-כך. המשיב היה, כנראה, נוכח, בעת שהמבקשת חתמה על הסכמי ההלוואה והמשכנתא וכן על שטר המשכנתא, ועדותו, כמו גם עדות רשם המקרקעין, או נציג הבנק שבנוכחותם נחתמו, הן אלה שיכולות לשפוך אור על נסיבות החתימה. (ד) נציגת הבנק, גב' אליענה מורבסקי העידה לפני, ובהגינותה ציינה שאינה זוכרת ספציפית את המבקשת, אך נוהלי העבודה שלה חייבו מתן הסברים על מה חותמים הלקוחות, בטרם החתימה (עמ' 10-11 לפרוטוקול). די בכך, ואין לצפות שפקידת הבנק, תזכור לאחר תקופה כה ארוכה, כל לווה ולווה שחתם לפניה. (ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' זהבה לופו, פד"י נד (2) 559). ה) לא ניתן ליתן אמון בדברי המבקשת לגבי חוסר הידיעה שלה על מהות המסמך שחתמה עליו - גם בשל העובדה, שמאוחר יותר, בשנת 1999, חתמה המבקשת על תצהירים בפני עו"ד קזיוף, ובהם הצהירה והתחייבה לפנות את הדירה. טענותיה, לפיהן לא ידעה כלל על מי היא חותמת, צריכות היו להשמע, לכל המאוחר, ביום החתימה על אותם תצהירים, אך לא נשמעה כל טענה. המבקשת התחייבה לפנות הדירה ולמסור החזקה בה לכונס הנכסים מטעם המשיב, ולא להמנע מכך עוד. גם העובדה שעו"ד קזיוף, שבפניו חתמה המבקשת על התצהירים בשנת 1999 ושימש כעורך-דינה, לא זומן על-ידיה להעיד, כדי לתמוך בטענתה לפיה לא ידעה על מה היא חותמת - אומרת "דרשני". אולי הסיבה לאי זימונו של עו"ד קזיוף, היתה שעו"ד קזיוף הסביר לה (עמ' 8) שעליה לפנות את הדירה, ומשכך המצב, לא ניתן לאמר שהיא לא ידעה במה מדובר. (ו) המבקשת העידה שלא היתה נתונה לכל לחץ. מערכת היחסים בתוך התא המשפחתי היתה כזו, שבעלה היה מבקש ממנה לחתום, והיא היתה חותמת, ללא בירור ובדיקה, זאת מאחר שסמכה על בעלה, ונתנה בו אמון מלא. כלומר, אם מישהו הטעה את המבקשת או מסר לה מידע שגוי, זהו בעלה - ואין לה להלין בענין זה - אלא על עצמה ועל בעלה. (ז) גם תעודת הרופא שהוצגה, ולפיה המבקשת נתונה בדכאון - אינה יכולה לסייע לה. מדובר ברופא המטפל של המבקשת, ורצוי היה שלאו דווקא הוא יגיש חוות-דעת, אלא רופא נייטרלי, הבודק אותה לראשונה לקראת המשפט. אך גם כך, מתעודת הרופא לא ניתן ללמוד שהמבקשת היתה במצב של חוסר תובנה או שיפוט לקוי. העובדה שהיא שרויה בדכאון, כשלעצמה, אינה מביאה למסקנה שבמועד הרלבנטי לא היתה מסוגלת להבחין במהות המסמכים עליהם היא חותמת. והא ראיה - שהמבקשת חתמה, לפני עו"ד כפיר, על תצהיר והעידה לפני שהבינה, עת חתמה במשרדו של עו"ד כפיר, על מה חתמה. התרשמתי מהמבקשת, בעת שהעידה בפני, שאמנם הינה אישה עצובה (היא אף פרצה בבכי על דוכן העדים), אך מתקשרת עם הסביבה, מגיבה לשאלות שנשאלת ועונה לענין. ניתן להבין גם את מצבה הקשה - הן עקב הדכאון הקליני והן עקב הקריסה הכלכלית שהמשפחה חוותה - אך לא ניתן לאמר שהמבקשת לא היתה מסוגלת להבין מה משמעות חתימתה על המסמכים. לענין זה, קיים אף חסר בתעודת הרופא של ד"ר קרפל, שכן, דווקא בשנת 1995 לא היה בקשר עם המבקשת, ולא יכול היה לדעת מה היה מצבה באותה תקופה. ב"כ המשיב מדגיש כשלים נוספים בתעודת הרופא של ד"ר קרפל: למשל, אמירתו הנחרצת לפיה לא היתה מעורבת כלל בפרנסת המשפחה ולא עבדה - אמירה שנסתרה עת הוצגו תלושי משכורת של המבקשת מהחברה שבבעלות בעלה ובבעלותה. אך נראה לי שגם ללא הכשלים, אין בחוות-הדעת את התשתית המספקת להוכחת טענותיה. (ח) המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לשכנע שלא ידעה על מה חתמה או שלא היתה כשירה לחתום על מסמכים במועד בו חתמה עליהם. המבקשת גם לא הוכרזה מעולם כפסולת דין, ואף לא ננקטו, ככל הנראה, כל צעדים בענין זה. 4. לסיכום: (א) מהמקובץ עולה שהמבקשת חתמה על המסמכים הן בפני נציגת הבנק והן בפני רשם המקרקעין, והייתה מסוגלת להבין על מה היא חותמת. (ב) רשם המקרקעין אף הסביר לה, ככל הנראה, את משמעות חתימתה, שכן, האמור באישורו לא נסתר - ולא נטען שאין בו ממש (המבקשת התעלמה מקיומו). (ג) המבקשת הבינה שעליה לפנות את הדירה, גם עת שחתמה, בשנת 1999, על תצהירים בפני עו"ד קזיוף. (ד) המבקשת סמכה על בעלה, ודפוס יחסיהם היה כזה שהיא היתה נוהגת להסכים לכל בקשותיו, ולכל מהלכיו. (ה) לא הוכח לי שהדכאון ממנו סבלה - מנע מהמבקשת להבין את משמעות חתימתה. (ו) לא שוכנעתי, שיש מקום להורות על ביטולם של המסמכים עליהם חתמה המבקשת. 5. סוף דבר: מכל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה. מתוך התחשבות במצב המבקשת, אני מחייבת אותה לשאת בהוצאות הבנק בסך 7,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נזק נפשי / נכות נפשיתהתחום הנפשימסמכיםמשכנתאמקרקעין