קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול עיקול זמני להבטחת תביעה: בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו להבטחת התביעה בתיק זה ע"ס 800,000 ₪, תביעה שהוגשה ביום 2.9.10 ועניינה דרישה לקבלת תמורה עבור מקרקעין שנמכרו. עמדת התובע: ב - 8.8.01 רכש הנתבע זכויות במקרקעין הידועים כחלקה 15 בגוש 19148 מאדמות כרמיאל תמורת סך של 100,000 ₪. לטענת התובע נרכשו הזכויות מכספו ובנאמנות עבורו וזאת על אף שהזכויות בעקבות העסקה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבע. בתאריך 4.3.03 מכר הנתבע את המקרקעין ל - 6 רוכשים תמורת סך של 150,000 דולר כשוויים בשקלים ואולם לא גילה זאת בזמן אמת לתובע. לאחר שהתברר הדבר לתובע טען הנתבע כי המקרקעין נמכרו תמורת סכום בשקלים השווה ל - 90,000 דולר מתוכם העביר הנתבע לתובע במהלך התקופה שבין אוגוסט לדצמבר 2003 סך של 90,000 ₪ ב - 2 תשלומים, סכום המהווה את התמורה שהתקבלה לטענת הנתבע עבור המקרקעין בניכוי תשלומי מיסים ותשלום למתווך. התובע מפנה את תשומת הלב לכך שעל פי ההסכם מאוגוסט 2003 קיבלו על עצמם הקונים את תשלומי המיסים. החשבון אשר עורך התובע בכתב התביעה מורכב מסכום התמורה שקיבל הנתבע לטענת התובע, סך 726,600 ₪ בניכוי סכום של 90,000 ₪ ששולם ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית. אומנם הסכום המגיע לשיטת התובע גבוה יותר בהתחשב בטרדה ועוגמת הנפש ובעליית ערך הקרקע ואולם לצורך העניין ובהתחשב בקושי בגיוס סכום האגרה העמיד התובע את התביעה ע"ס 800,000 ₪. לתמיכה בעמדתו הציג התובע את המסמכים כדלקמן: א. הסכם הרכישה מאוגוסט 2001 שבין הנתבע לבין המוכרת עאישה מחמוד דוירי. ב. נסח מלשכת רישום מקרקעין. ג. מכתב הנושא תאריך 23.9.01 בחתימת הנתבע והמופנה אל מינהל מקרקעי ישראל ובו הצעה להחלפת זכויות במקרקעין כאשר הנתבע מציע את החלקה הנ"ל שנרכשה ובתמורה מבקש הוא לקבל זכויות בשתי חלקות: האחת, בגוש 19119 חלקה 100, והאחרת בגוש 19131 חלקה 36, שתיהן חלקות שלתובע היה עניין בהן בהיותן חלקות בכפרו. ד. מסמך מיום 28.9.01 (נספח ג' לכתב התביעה) שכותרתו "הסכם ויתור על זכויות" והנחזה להיות חתום על ידי הנתבע ועל ידי עד בשם שתיוי מוחמד על פיו מצהיר הנתבע כי הוא מוותר על חלקו במקרקעין שנרכשו לטובת התובע. כמו כן מצוין בגוף המסמך כי הוגשה בקשה לעסקת חליפין עם מינהל מקרקעי ישראל בגושים ובחלקות הנ"ל. ה. נסחי רישום של הגושים והחלקות הנ"ל בהן היה מעוניין התובע ולראיה כי מדובר בחלקות בכפר נח'ף בעוד שהנתבע הינו תושב הכפר ראמה. ו. הסכם מ - 4.3.03 בין הנתבע לבין רוכשים שונים לראיה כי הזכויות בחלקה 15 בגוש 19148 נמכרה תמורת סך של 150,000 דולר וכי הרוכשים התחייבו לשאת בתשלומי המיסים. בפתיח להסכם צוין כי כספי הרכישה הופקדו בנאמנות אצל עורך דין עלאא סאלח מנצרת. ז. מסמך (נספח ח' לכתב התביעה) שכותרתו "המחאת זכות בלתי חוזרת" ואשר על פי תוכנו המחה הנתבע לתובע את זכויותיו על פי תוצאה צפויה בת.א. 2676/07 בבימ"ש השלום בעכו, תביעה שניהל הנתבע כנגד מוכרת החלקה הנ"ל בגין הפרשי מס אשר התקבלו אצל בעוד שהיו אמורים להיות מוחזרים לנתבע אשר בפועל שילם את תשלומי היתר. עוד המחה הנתבע לתובע את זכויותיו "הנובעות משיק מס' 42478 המשוך מחשבון עו"ד סאלח חליל עלאא" שיק שמשך הפרקליט לרשויות המס כאשר בסופו של דבר שילם הנתבע את סכום המס עבור העסקה וכנגד זאת נמסר לו השיק שמשך הפרקליט. סכום השיק 187,711 ₪. מכל המסמכים הנ"ל, ניתן להסיק, כך לשיטת התובע, כי אכן המקרקעין נרכשו בנאמנות עבור התובע וכי הזכויות נמכרו במרץ 2003 תמורת סכום בשקלים השווה ל - 150,000 דולר בעוד שכלפי התובע יצר הנתבע מצג של תמורה כוללת בסך 90,000 דולר מתוכה קיבל התובע בפועל רק 90,000 ₪. עמדת הנתבע: הזכויות במקרקעין נרכשו עבור הנתבע והתובע במשותף על אף שהזכויות נרשמו בלשכת רישום המקרקעין לאחר הרכישה רק על שם הנתבע. במרץ 2003 החליט הנתבע למכור את הזכויות על מנת להציל את העסקה מעיקולים צפויים ובפועל נמכרו הזכויות בתיאום עם התובע תמורת 90,000 דולר וזאת למרות שהתובע מציג הסכם שבו נרשם סכום התמורה, 150,000 דולר. סכום זה איננו משקף את התמורה שהתקבלה והוא נרשם לבקשת המתווך בעסקה. מיד עם קבלת התמורה נערכה התחשבנות בין התובע לבין הנתבע והתובע קיבל את חלקו בסך 90,000 ₪ המהווה את חלקו בעסקה לאחר ניכוי תשלומי מס ודמי תיווך וכן ניכוי מספר תשלומים בגין יתרת חוב הלוואה שניתנה בעבר וללא קשר למערכת היחסים המתוארת בהליך דנן. במהלך השנים 2004-2006 העביר הנתבע לתובע סך 30,000 ₪ על חשבון החזר מיסים מהעסקה הראשונה ומתוך מטרה לעזור לתובע שהיה ידידו על רקע מצבו הבריאותי הקשה ובקשותיו של התובע. המסמך נספח ג' לכתב התביעה הינו מסמך מזויף. החתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע אינה חתימתו ואף חתימת "העד" היא חתימה מזויפת. אומנם הנתבע המחה לתובע את זכויותיו כנגד הנתבעת בת.א. 2676/07 ואולם זאת על רקע מצוקתו הנפשית והכלכלית של התובע. התובע הפעיל לחץ כבד על הנתבע והנתבע נענה לו בסופו של דבר. המחאת "הזכות" בעניין השיק אין לה כל נפקות ומדובר בפעולה עקרה. הרי מדובר בשיק שנמשך לפקודת שלטונות המס בחתימת הפרקליט ולא ניתן לעשות בו שימוש לאחר שהוחזר. דיון: התובע מבקש לאמץ את עמדתו ולדחות את כל טענות הנתבע שכן הוכח בכתובים, שלא כטענת הנתבע , כי המקרקעין נמכרו תמורת סך בשקלים השווה ל - 150,000 דולר. אין ממש בטענת הנתבע "לשותפות" עם התובע במקרקעין. גרסה זו של הנתבע שאין לה כל תימוכין נסתרת מצידי צדדים במסמכים שבכתב: אומנם הנתבע מעלה טענת זיוף כלפי המסמך נספח ג' לכתב התביעה ואולם אין באמתחתו הסבר להצעתו למינהל מקרקעי ישראל לבצע חילופין במקרקעין כאשר החלקות המבוקשות מן המינהל הן בכפר נח'ף כפרו של התובע ולא באזור מגוריו של הנתבע. גם הסבריו של הנתבע בקשר להמחאות הזכות שמסר לתובע אינן סבירות. הזכויות שהומחו לתובע מתיישבות יפה דווקא עם גרסת התובע. בפרט מצביע התובע על שינוי חזית הטיעון בגרסת הנתבע כאשר בעת חקירתו העלה לראשונה טענה תמוהה לפיה המקרקעין לא נמכרו בשנת 2003 לקונים ששמם נקוב בהסכם המכר מיום 4.3.03 אלא לרוכשים אחרים, המתווך והפרקליט אשר ערך את החוזה, על פי הסכמה שבעל-פה, תמורת סכום של 90,000 דולר, עסקה במקרקעין שאין לה זכר בכתובים ואף לא דווחה לרשויות המס כלפיהן הוצג מצג שאיננו אמת לפיו כביכול בוצעה עסקה אחרת של הנתבע עם רוכשים אחרים תמורת סכום שונה. טענה חדשה זו כשלעצמה מצדיקה הטלת ספק כבד באמינות גרסתו של הנתבע. התובע מוכן להניח לצורך הדיון בבקשה כי הנתבע אכן שילם את המס המגיע בסך 187,711 ₪ ולצמצם העיקול המבוקש עד לסך של 600,000 ₪. התובע הוכיח לשיטתו קיומה של עילת תביעה. ההכבדה על ביצועו של פסק דין אם וכאשר יינתן, למקרה שלא תיענה הבקשה, עולה מהתנהלותו של הנתבע לאורך הדרך. הנתבע מבקש לאמץ את עמדתו ולדחות את בקשת התובע מכיוון שעל פי הנתונים המוצגים הופרכה טענת התובע כפי שהוצגה בכתב התביעה על פיה החזיק הנתבע את המקרקעין כנאמן עבור התובע. הנתבע רכש את המקרקעין בשמו שלו, כך גם נרשמו הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ואף לא דווחו ולא הוכרו יחסי נאמנות כלפי שלטונות המס. הנתבע הוא זה אשר אף שילם את המס המגיע. אמינות גרסתו של הנתבע מוכחת מעצם העובדה שעל סמך הרישומים יכול היה בנקל להכחיש מכל וכל את גרסת התובע לזכויות כלשהן כלפיו ואולם בהגינותו כי רבה אישר שהתובע זכאי למחצית מסכום התמורה. התובע מבקש להיבנות מנוסחו של נספח ג' לכתב התביעה ואולם כנגד מסמך זה נטענה טענת זיוף והנטל להוכיח אמיתותו של המסמך והחתימות שעליו מוטל על שכמו של התובע. בנטל זה יתקשה התובע לעמוד שכן לגרסתו שלו הוא איננו יודע אם חתימות הנתבע והעד אשר שמו נקוב במסמך, הן חתימות אותנטיות, כך קיבל את המסמך מן הנתבע כפי שהעיד. גרסת התובע מעלה תמיהות ובפרט מצביע הנתבע על השיהוי הרב בהגשת התביעה כאשר עילת התביעה גובשה, כך לטענת התובע, בשנת 2003 ואולם התביעה הוגשה על סף חלוף תקופת ההתיישנות. תמיהה זו מקבלת משנה תוקף על רקע המצוקה הכלכלית הקשה של התובע, מצוקה אשר בוודאי הייתה מניאה אותו למהר ולהגיש את תביעתו, אם אכן יש ממש בטענותיו, לפני שנים רבות. לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים והנתונים המוצגים מקובלת עליי עמדת התובע כי גרסת הנתבע לוקה בסתירות מהותיות שלא נמצא להן בשלב זה הסבר מספק. כך הצהיר הנתבע בתצהירו מיום 30.10.10 לעניין העסקה השניה: "ביום 4.3.03 ולאחר היכרות עם אדם בשם יצחק דהן העוסק בתיווך מקרקעין ונדל"ן מכרתי את זכויותיי במקרקעין לקונים אשר פורט שמם בהסכם. (להלן העסקה השניה)". מנגד טען בעת חקירתו ביום 9.3.11: "לשאלתך אם הסכמתי לחתום שקיבלתי 150,000 דולר למרות שקיבלתי 90,000 דולר, אני מאשר. לשאלתך מר דהן ועו"ד עלאא תיווכו בעסקה ביני ובין הקונים, אני משיב שאני לא מכיר את הקונים. יצחק דהן הביא את הקונים וגם עו"ד עלאא והם שכנעו אותי לעשות עסקה. לשאלתך אם יצחק דהן ועו"ד עלאא קנו ממני את הקרקע לפני שמכרתי לקונים, אני משיב שלא מכרתי לקונים, אני לא מכיר את הקונים. אני מכרתי את הקרקע ליצחק דהן ולעו"ד עלאא. אני לא מכיר את הקונים שהם רצו למכור להם. היה הסכם נוסף ביני ובין יצחק דהן ועו"ד עלאא. אני עם הקונים של האדמה לא חתמתי וכו'. יצחק דהן ועו"ד עלאא שילמו לי את הסכום של 90,000, לא הקונים, הקונים לא שילמו. אני לא מכיר את הקונים שנקובים בחוזה. אני לא עשיתי איתם שום עסקה". בשלב זה של הדיון יש להניח כי העסקה המוצגת לפנינו בכתובים היא זאת המשקפת את העסקה שבוצעה. טוען הנתבע כי מתמורת העסקה אמורים להינות הוא והתובע בחלקים שווים. דא עקא שבפי הנתבע לא הייתה תשובה לשאלה מדוע הוצעה עסקת חליפין למינהל שבמסגרתה התבקש המינהל להעביר זכויות בשתי חלקות דווקא בכפר נח'ף כפרו של התובע וכך השיב בתשובה לשאלות ב"כ התובע: "אתה טוען בפניי שהטענה הזו שרכשתי את האדמה כהשקעה אינה נכונה מפני שהקרקע הזאת נרכשה לצורכי חילופין ומי שביקש לרכוש אותה הוא התובע ובהתאם לבקשתו אני פניתי למינהל מקרקעי ישראל וביקשתי עסקת חליפין עם קרקע בכפר נח'ף שהוא גר בה, אני משיב שלא נכון וכו'. זה לא נכון שהאדמות שביקשנו לקבל מהמינהל אלה אדמות שיש להן קרבה לאדמות של התובע. זה גם לא נכון שביקשתי לקבל אדמות מהמינהל בכפר נח'ף. אלה היו אדמות שקרובות לכרמיאל. האדמות האלה לא בכפר נח'ף. לא היו בקשות בכתב מהמינהל לקבל גוש חלקה, היו דיבורים בעל פה וכו'. אני שלחתי מכתב למינהל מקרקעי ישראל. אני ביקשתי להחליף את האדמה הזאת נשוא הדיון, לא נקבתי באיזה אדמות אני מבקש לקבל. אני מאשר את חתימתי על מסמך שאתה מציג לי. ב"כ התובע: הצגתי לנתבע את נספח ד' לבקשה. העד ממשיך: אני מכיר את המסמך. כתב אותו יצחק כהן זה שקנה את האדמות. הוא כתב את המכתב ואני חתמתי עליו. זאת בקשת החליפין שפניתי למינהל. אתה מפנה את תשומת לבי שהבקשה היא לקבל שתי חלקות בכפר נח'ף ואני מתפלא". התובע צרף לכתב התביעה ולבקשה מסמך שכותרתו "הסכם ויתור על זכויות" נושא תאריך 28.9.01. בין השאר מתנוססת על המסמך חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע ועל אף שנטענה כלפי המסמך טענת זיוף לעניין החתימה, בכל זאת ניתן להבחין בדמיון בין החתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע לבין חתימות הנתבע שאינן שנויות במחלוקת על מסמכים אחרים אשר הוצגו, תצהיר, הסכם מכר. לא למותר לציין כי הנתבע אישר משלוח מכתב למינהל מקרקעי ישראל בהצעה לעסקת חליפין, המכתב נושא תאריך 23.9.01 ואילו מסמך הסכם ויתור על זכויות נושא תאריך 28.9.01 ובו נרשם כהערה כי "הוגשה בקשה בגין החלקה הנ"ל לעסקת חליפין עם מינהל מקרקעי ישראל בגושים והחלקות המפורטים להלן מאדמות כפר נח'ף: גוש 19119 חלקה 100, גוש 19131 חלקה 36. אלו החלקות הנזכרות במכתב מיום 23.9.01. סמיכות התאריכים והזמנים שבין המסמכים הנ"ל מטה אף היא את הכף לטובת עמדת התובע. לכך יש להוסיף כי הנתבע איננו מתכחש להמחאות הזכות לטובת התובע הן של סכומים המגיעים בהליך משפטי שנוהל בבימ"ש השלום בעכו בינו לבין המוכרת על פי העסקה משנת 2001 והן של סכומים הנקובים בשיק משוך מחשבונו של עו"ד עלאא אשר נמסר לצורך תשלום מיסים. הסבריו של הנתבע אינם מניחים את הדעת. בעניין הזכות להחזר תשלומי מס כלפי המוכרת טען הנתבע כי נהג כך כחסד כלפי התובע. מדובר בסכום נכבד של עשרות אלפי שקלים אשר לטענת הנתבע בחר להעביר לתובע כאשר בנקודת זמן זו של ההעברה לא היה חייב לשיטתו דבר לתובע. אף הטענה כי נהג כפי שנהג בשיק שנמסר לידיו מרשויות המס, שיק שנמשך מחשבונו של עו"ד עלאא, כיוון שידע שאין כל משמעות למסירת השיק, תמוהה. אומנם לא ניתן לעשות שימוש בשיק כפי שנמסר ואולם למסמך על פיו נותן הנתבע "המחאת זכות בלתי חוזרת ובלתי מוגבלת בסכום לזכות עיסא מחמוד עבדאללה וכו' במלוא הזכויות הנובעות משיק מס' 42478 המשוך מחשבון עו"ד סאלח חליל עלאא בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף נצרת" עשויה להיות משמעות חוזית. להדגשה רשם הנתבע במסמך המחאת הזכות: "כמו כן נא לראות בחתימתי דלמטה כהסכמה להעברת כל מידע הקשור לזכויות הנ"ל למר עיסא מחמוד הנ"ל. הנני מאשר ומצהיר כי חתימתי על המחאת זכות זו הינה סופית ובלתי חוזרת וזאת לאחר שהוקראה לי והוסברה לי ע"י עו"ד עבדל כרים תייסיר והוסבר לי תוכנה היטב". מכלול הנתונים הנ"ל די בו על מנת להצדיק מסקנה כי לצורך הליך הביניים הציג התובע "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה". לעניין זה יש להניח לכאורה, על סמך הנתונים שבכתב אשר מציג התובע כי המקרקעין נמכרו תמורת סכום בשקלים השווה ל - 150,000 דולר וכי התמורה הייתה אמורה להיות מועברת לתובע. אין מחלוקת כי הנתבע העביר לתובע סך של 90,000 ₪ בלבד ובהתחשב בנתון הבלתי מוכחש לפיו שולם סך של כ - 187,000 ₪ ע"י הנתבע עבור מיסים וכאשר מביאים בחשבון דמי תיווך והוצאות שונות, עדיין נותר לכאורה סכום נומינאלי לתשלום שאיננו פחות מ - 400,000 ₪. אומנם סכום התביעה מורכב גם מדרישה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית ואולם בעניין זה יש לזקוף לחובת התובע את השיהוי הרב בהגשת התביעה והבקשה לסעד זמני. לנוכח כל הנתונים הנ"ל יועמד סכום העיקול ע"ס 400,000 ₪. לעניין סכום זה נדחית הבקשה לביטול העיקול. על פי הנתונים אשר מוסר התובע נתפסו בעיקול כספים ו/או זכויות המגיעים לנתבע מן המועצה המקומית ראמה וכן נרשם עיקול על זכויות בכלי רכב משועבד לצד ג'. טוען הנתבע כטענה חילופית כי יש להשית על התובע המצאת ערובות טובות יותר על מנת להבטיח פיצוי הנתבע אם בסופו של יום תידחה התביעה. טענה זו מקובלת עליי. מתברר כי בהתאם לתנאי אשר הוצב ביום 2.9.10 במסגרת צו העיקול ברישום שניתן, על פיו הוצאת הצו מותנית בהמצאת התחייבות לפיצוי כמתחייב מהוראת תקנה 365 לתקנות סד"א בחתימת ערב בעל מקור הכנסה קבוע הוצגה ערבות אשת התובע אשר על פי תצהירה משכורתה נמוכה ומסתכמת בכ- 4,000 ₪ לחודש. ערבות זו איננה מניחה את הדעת בהתחשב בסכום העיקול ובסכום המשכורת המוגנת, אם וכאשר תידרש הערבה לכבד את ערבותה. לפיכך מורה אני כי על התובע להציג ערבות טובה יותר של ערב בעל מקור הכנסה קבוע המשתכר סכום נטו שאיננו פחות מ - 8,000 ₪ ואשר כנגדו אין מתנהלים הליכים בלשכות ההוצל"פ. נתונים אלה יאומתו ע"י ב"כ התובע ולצורך המצאת הערבות ניתנת ארכה של 15 ימים מהיום. בתקופת הביניים יעמוד בתוקפו צו העיקול שניתן בכפוף להפחתת הסכום על פי החלטה זו. בנוסף לכך תשוחרר מן העיקול משכורת שמקבל הנתבע מן המועצה המקומית ראמה עד לסך של 10,000 ₪ נטו בשינוי מן הסכום כפי שנקבע עפ"י צו העיקול מיום 2.9.10. עיקול זמניעיקול