בית המשפט הורה על שחרור בנאשמים בתנאים כדלקמן: הפקדת סך 2,000 - ש"ח במזומן ע"י כ"א מן המשיבים להבטחת התייצובתו. ערבות עצמית + ערבות צד ג' של תושב ישראל ע"ס 5,000.- ש"ח כ"א להבטחת התייצבותו. כל עוד לא יעמדו בתנאים ישארו במעצר בכפוף להוראת סעיף 47(ג) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996-. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גובה ערבות לשחרור ממעצר: א. האישום והבקשה 1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות נסיון פריצה לבית מגורים [בניגוד לסעיף 408(ב) בצרוף 25 לחוק העונשין תשל"ז1977-], התנהגות פסולה במקום ציבורי [בניגוד לסעיף 216(א)(ג) לאותו חוק] ושהייה בלתי חוקית בישראל (בניגוד להוראות חוק הכניסה לישראל - אף שבכתב האישום נפלה, בעניין זה, שגיאה); עפ"י הנטען בכתב האישום, שוטטו המשיבים בתאריך 28/07/99 בין השעות 11:30 ל14:30- באזור שכ' "קטמון הישנה" נכנסו לחצרות וחדרי מדרגות, התעכבו וחזרו ויצאו, כל זאת באופן שיש בו כדי להסיק שהם נמצאים שם למטרה פסולה. בשעה 14:15 באותו יום ניסו להתפרץ לדירת המתלוננת, ברח' שמעון 12 בירושלים, בכך שניסו לפתוח את הדלת "על ידי שבירת הצילינדר או בדרך אחרת" וזאת בכוונה לבצע גניבה - אלא שמלאכתם הופסקה ע"י המתלוננת אשר פתחה כדי לברר מי "מתעסק" עם הדלת. שהייתם בישראל היתה בלא היתר כדין. 2. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה זו שבפני לעצור את המשיבים עד תום הליכי המשפט. הטעמים לבקשה: אופן ביצוע העבירות המיוחסות להם מצביע על תעוזה ומעלה חשש של סיכון בטחון הציבור; לשני המשיבים הרשעות בעבירות רכוש, משיב 2 אף בעבירות סמים. משיב זה אף משתמש בסמים - ומכאן הקשר לביצוע עבירות רכוש לצורך מימון הסם. שני המשיבים "תושבי שטחים" - על כן קיים חשש להימלטות מאימת הדין. ב. ראיות לכאורה: 3. הראיות המקשרות את המשיבים לאישומים "מגיעות" משני כיוונים: האחד הוא צוות משטרתי שעסק ביום הארועים בפעילות יזומה כנגד עברייני רכוש בקטמון ורחביה; הצוות עקב אחרי המשיבים החל מהשעה 11:30 לערך - שעה שאלו שוטטו במסלול "עקלתוני" שתחילתו ברח' כובשי קטמון דרך רח' יהושע בן נון, חזרה לכיוון רחל אמנו ושוב לכיוון עמק רפאים ועד לאזור הרחובות ראובן ושמעון בשכונת גאולים (בקעה). במהלך העיקוב נראו השניים נכנסים ויוצאים לחצרות וחדרי מדרגות; 4. בסופו של המסלול נראו המשיבים נכנסים למעבר שבין הרחובות ראובן ושמעון, בין הבתים ברח' שמעון 12 לרח' שמעון 14 ולאחר זמן קצר יוצאים משם בריצה כשבסמוך אחריהם רצה אשה צועקת בשפה האנגלית שניסו לפרוץ לדירתה. השניים התפצלו כשכל אחד מהם פונה לכיוון אחר, אנשי המשטרה דלקו אחריהם ותפסום לאחר מרדף קצר. בתוך תחתוניו של המשיב מס' 1 נמצאו מגזרי תייל ("קאטר"). (כל זאת ראה דו"חות והודעות אנשי המשטרה). 5. המקור האחר הוא "מכיוון" המתלוננת גב' קטרין הרבורד הנמצאת בארץ מזה חדשים מספר - היא אותה גברת אשר נראתה רצה אחרי המשיבים וצועקת באנגלית. עפ"י עדותה שהתה בחברת חברה בדירה אחורית (מבנה נפרד) בבית שברח' שמעון 12 כאשר שמעה כי מישהו מנסה לפתוח את דלת הדירה, היא סברה כי מדובר בידידה הבאה לביקור ופתחה את דלת הדירה מבפנים ומצאה עצמה עומדת מול שני בחורים (שתוארו על ידה בפרוט בהודעתה) - היא פרצה בצעקה והשניים פרצו במנוסה דרך הגינה. היא החלה לדלוק אחריהם אך חזרה לדירה, ביקשה מחברה שיזעיק את המשטרה ומיד חזרה והמשיכה לרוץ אחריהם, הבחינה באדם הרץ אף הוא - וסברה תחילה כי הוא קרוב לחשודים - אך התברר כי זה שוטר אשר דלק אחר אחד מן החשודים ותפסו. התאור שנתנה המתלוננת הולם בפרטים רבים את תאור המשיבים - לבד מצבע חולצתו של המשיב 1. בנוסף על כך זיהתה המתלוננת את המשיב 2, ספונטאנית, כאחד מהשניים בהם "פגשה" בפתח הדירה, עת נתקלה בו במטה המשטרה. 6. תגובתו הראשונית של המשיב מס' 1 בסמוך למעצרו היתה כי היה זה חברו ולא הוא אשר נכנס לדירה. המשיב 2 שלל כל קשר לחשד. בעת חקירתו סיפר משיב 1 כי בא עם חברו, המשיב 2, ממחסום בית לחם כדי לחפש עבודה בירושלים. חברו נכנס לאיזה בית והוא עצמו המתין בחוץ ופתאום החבר יצא בריצה וכך גם אשה צועקת ואנשים רצו אחריהם. הוא לא ידע כי מדובר בשוטרים וחשש שרוצים להכותם ועל כן ניסה לברוח. את מגזרי התייל מצא ובטעות נטל עמו (אין הסבר על שום מה הוצפנו בתחתוניו). משיב 1 אישר שאין לו אישור שהייה בישראל. כמו כן אישר כי הוא צורך סמים ומוציא כ30- ש"ח ליום למימון צריכתו. משיב 2 סרב לומר דבר וציין כי כל אשר יש לו לומר יאמר בבית המשפט. עם זאת אישר כי נכנס לחצר הבית - על מנת לשתות מים. הוא טען כי יש לו אישור שהייה בישראל - אך לא הציג אישור כזה - וטען כי הוא עובד במאפיה בשוק התקווה. 7. לאחר שבחנתי את כל אלו סבור אני כי קיימות ראיות לכאורה, עפ"י המבחנים המקובלים לשלב זה של הדיון, לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים. "מעגל הזיהוי" הכולל את סיפור המתלוננת, בצרוף תאור המעקב אחר המשיבים ותפיסתם, כמתואר לעיל, בצרוף עדותם שלהם עצמם, ומנוסתם - מעיד כי הם היו אלו אשר ניסו לפתוח את דלת דירת המתלוננת. המסלול הפתלתל שבו הלכו במשך הבוקר וקודם לארוע ברח' שמעון - עפ"י עדויות אנשי המשטרה - בודאי מבסס יסודות עבירת ה"שוטטות" - בהעדר הסבר סביר אחר. לאלו מתווספת אף גירסתם הנראית על פניה בלתי אמינה. המשיב מס' 1 מודה בעבירת השהייה שלא כחוק בישראל. משיב מס' 2 אמנם איננו מודה בעבירה זו אך לא הציג היתר לשהייה. די בכך כראיות לכאורה אף לביצוע העבירות בניגוד לחוק הכניסה לישראל. ג. מכאן לשאלת קיום עילת מעצר: 8. כאמור מבססת המבקשת בקשתה על עילות "מסוכנות" בצרוף חשש הימלטות; אינני מקבל טענת "המסוכנות" : אחרי ככלות הכל כל שעשו המשיבים, לבד משוטטות ממושכת בשכונות ירושלים, הוא ניסיון לפתוח דלת הדירה. אין כל ראיה כי ניסו לפרוץ את הדלת בכח או באמצעים אלימים (פריצה ממש). כמובן לא נטלו דבר מהדירה; משהופתעו ע"י בעלת הדירה עת פתחה את הדלת "לקראתם" מיהרו וברחו. ב"כ המבקשת מצביע על רשימות הרשעות קודמות של שני המשיבים. אף באלו איני מוצא תמיכה של ממש בעילת המסוכנות; הרשעותיהם הן בגין עבירות שבוצעו לפני למעלה מ15- שנים. 9. אשר לחשש ההימלטות: שני המשיבים הם תושבי שטח שבו אחיזת כחות הבטחון של ישראל איננה מספיקה להבטיח התייצבותם למשפט (בית לחם וחברון). בכך יש עפ"י ההלכות שיצאו מלפני בתי המשפט לערכאותיהם, משום ביסוס חשש של ממש לאי התייצבות למשפטם. מוכן אני להניח, כי בכך קמה "עילת מעצר". ד. חלופה 10. כאן עיקר המחלוקת - וההתחבטות. בית המשפט מצווה כידוע, לבחון בכל מקרה דרך חליפית שיהיה בה כדי להשיג את מטרת המעצר בלא לפגוע כה קשה בנאשם. מוטל על ביהמ"ש לבחון בכל מקרה את האיזון בין שיקול הבטחת חרותו של הנאשם - אשר בשלב זה הוא בחזקת חף מפשע, לבין שיקולי עילות המעצר. 11. אין אני מקבל, בכל הענווה, את ההנחה שדי בעצם היות נאשם תושב אזור הנתון לשליטה פלשתינאית - כדי לשלול כל חלופה. הבעתי דעתי זו, בכל הענווה, בשורת החלטות - לרבות בב"ש 1603/98, שאושרה ע"י כב' בית המשפט המחוזי בב"ש 2267/98 (החלטה אשר הוצגה ע"י הסניגור המלומד). סבור אני כי יש לשקול בכל מקרה, בין היתר, את היחס בין חומרת המעשה - והעונש הצפוי לנאשמים אם יורשעו - לבין החומרה שבמעצרם עד תום הליכי משפטם (לפי משך הזמן הממוצע כיום בבית משפט זה כ8- חדשים) כאשר ככל שהעונש לו צפויים הנאשמים חמור יותר חזקה שהסכנה ל"הימלטות" גדולה יותר. במקרה זה נוכח נסיבות העבירות כפי שפורטו לעיל איננו סבור כי העונש הצפוי הוא כה חמור עד כדי הצדקת שלילת חלופה. 12. לאחר ששקלתי כל אלו אני מורה על שחרור המשיבים בתנאים כדלקמן: (א) הפקדת סך 2,000.- ש"ח במזומן ע"י כ"א מן המשיבים להבטחת התייצובתו. (ב) ערבות עצמית + ערבות צד ג' של תושב ישראל ע"ס 5,000.- ש"ח כ"א להבטחת התייצבותו. כל עוד לא יעמדו בתנאים ישארו במעצר בכפוף להוראת סעיף 47(ג) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996-. שחרור ממעצרערבותמעצר