סעיף 27(א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן: החוק) קובע: "לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק. אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש על ידי הבורר או על ידי בעל-דין. העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שירשמו..." בעל דין המבקש מבית המשפט את הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול הפסק צריך להראות טעמים מיוחדים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד ביטול פסק בוררות: 1. המדובר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול פסק בוררות. אציין תחילה את עקרי העובדות הנחוצות כדי להכריע בבקשה שבפנינו: (א) ביום 13.7.94 נערך הסכם בין הצדדים לפיו המבקש רכש את זכויות המשיבה במגרש 248 שבמעלה אדומים תמורת סך של 190,000 דולר. המבקש שילם 45,000 דולר על חשבון התמורה ובסמוך לתשלום סכומים אלו קיבל את החזקה בנכס והשלים את בניית המבנה באופן שהוכשר למגורים. המבקש נכנס לגור במבנה בינואר 95'. (ב) ביום 5.10.95 נערכו בין הצדדים שני מסמכים נוספים "מזכר הסכם" ו"זכרון דברים", שמתוכם עולה כי בהמשך להסכם לאחר שהמבקש לא שילם עד אותו תאריך את יתרת התמורה בסך 145,000 דולר הסכימו הצדדים שימונה שמאי שיעריך את שווי הנכס "כפי שהיה ביום עריכת ההסכם, במצבו הפיזי, בערכו למועד הערכתו אלו נמכר היום בשוק החופשי" (ציטוט מת1/) וכי במידה ויתברר כי ערכו של הנכס עולה על המחיר שנקבע בהסכם מיום 13.7.94 ישלם המבקש את התמורה לפי הערכת השמאי. (ג) ביום 31.12.95 הסכימו הצדדים כי השמאית ז'קלין חכם תשמש כבוררת לנשוא הכנס. וביום 14.3.96 קבעה השמאית במעמדה כבוררת את ערכו של הנכס בסך 300,000 דולר. (ד) ביום 13.6.96 הוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקש תביעה בת.א. 1398/96 בבית המשפט המחוזי בירושלים לביצוע בעין ותביעה כספית בעילת פסק הבורר. המבקש במסגרת כתב הגנתו טען טענות בדבר תוקפו של הסכם הבוררות והליך הבוררות. (ה) בישיבת בית המשפט מיום 15.12.96 החליט כב' השופט בן זמרה במסגרת הדיון בתובענה שבת.א. 1398/96 כי תחילה תוכרע בין יתר השאלות, השאלה האם השמאות של הגב' ז'קלין חכם מחייבת את הצדדים כדין פסק בורר. (ו) ביום 16.6.97 נתן בית המשפט המחוזי החלטה במסגרת התובענה שבת.א 1398/96 ובה הכריע בשאלות שהעמיד לדיון על פי החלטתו מיום 15.12.96. כב' השופט בן זמרה קובע בהחלטתו בנוגע לשאלה האם חוות הדעת של השמאית הינה בגדר פסק בורר כי: "על אף שבת14/ ובת1/ לא הסכימו הצדדים להעביר לפסי בוררות את ההכרעה בדבר גובה ערך הזכויות ב- 13.7.94 כנ"ל, הרי שבנוכחותה של השמאית ואף ביוזמה הסכימו הצדדים כי היא תשמש בוררת ועל כן לאחר שהשלימה לכתוב את תמצית מצב המבנה וטענות סימונה והנתבע חתמו הם מרצונם ובמודע מתחת לשורה שהוספה בשולי ת9/ שבה הם מסכימים כי השמאית תשמש כבוררת לענין שווי הנכס (קרי: הזכויות)". השופט אף ממשיך וקובע: "על אף יוזמת השמאית כנ"ל, היא למעשה אינה נוגעת במחלוקת בין הצדדים ועל כן עדותה ראויה לאמון מלא. מאמין אני על כן שהיא הוזמנה על ידי הצדדים לשמש כבוררת לענין הערכת שווי הזכויות וכי הם חתמו על השורה שבשולי ת9/ לאחר שנכתבה על ידה ובאותו מעמד בבית הנתבע". (ז) ביום 4.8.97 ניתן פס"ד בתובענה שבת"א 1398/96 הנ"ל בו חוייב המבקש בתשלום יתרת הכספים בהתאם לפסק הבורר, במקביל להעברת הזכויות בנכס מהמשיבה למבקשת. 2. פסק הבוררות שניתן על ידי השמאית כפי שראינו קובע כב' השופט בן זמרה לאחר דיון ושמיעת ראיות כי הצדדים ביום 31.12.95 אכן ידעו כי השמאית הינה בוררת והערכתה תשמש פסק בורר ועל כן חוו"ד השמאית הינה בגדר פסק בורר מחייב. קביעת עובדות אלו ע"י כב' השופט בן זמרה בענין זה מהווה מעשה בית דין. ואין המבקש יכול, במסגרת הליך זה של בקשה להארכת מועד להגשת בקשת ביטול פסק בורר, להעלות טענות בנוגע לענין מינויה של הבוררת, והסכמתו למינויה. מעצם העובדה כפי שנקבעה שהצדדים ידעו והסכימו ביום 31.12.95 שהערכתה של השמאית תשמש פסק בורר, אינני מקבלת את טענתו של המבקש כאלו לא ידע כי באותו הזמן השמאית משמשת כבוררת והערכתה מהווה פסק בורר, ושרק לאחר מתן פס"ד ע"י כב' השופט בן זמרה התברר לו הדבר. המבקש שידע והסכים לכך שהשמאית תשמש כבוררת בעצם הביא לכך שהערכתה שניתנה בתאריך 14.3.95 תהיה מחייבת אותו ובקשתו להארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק בורר לאור הנתונים הינה בקשה להארכת מועד מתאריך 14.3.96 לאחר קבלת פסק הבורר. 3. הארכת המועד סעיף 27(א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן: החוק) קובע: "לא יזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק. אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש על ידי הבורר או על ידי בעל-דין. העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שירשמו..." בקשה לביטול פסק הבורר, על פי העילות בסעיף 24 לחוק, היתה צריכה להיות מוגשת 45 יום מתאריך 14.3.96 יום מתן הפסק או מיום מסירת הפסק. תאריך זה עבר אך ניתן לבקש הארכה. בעל דין המבקש מבית המשפט את הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול הפסק צריך להראות טעמים מיוחדים. בהמ' (י-ם) 708/70 יחזקאל נ' יחזקאל פ"מ עד 3 היה מדובר בבקשה להארכת מועד שהוגשה לרשם. הרשם דחה את הבקשה בהעירו כי: "הטעמים המיוחדים צריכים להתייחס לאיחור בהגשת בקשת התנגדות והם צריכים לנטרל את האיחור ולטול ממנו את עוקצו... יתכן שהטעמים דלעיל יביאו לביטול פסק הבוררות אולם אין לראותם כטעמים מיוחדים לצורך בקשה להארכת מועד". הטעמים המיוחדים הנדרשים לפי סעיף 27(א) לחוק הם הצדקת האחור ושכנוע בית המשפט שיש לבעל דין סיכוי לזכות בטענותיו. הטעמים הם מצטברים ואחד מהם בלבד אינו מספיק (ראה אוטולנגי,בוררות דין ונוהל, 476). עולה השאלה האם הצדיק המבקש את האחור בהגשת בקשת הביטול? טענתו של המבקש בענין זה כי לא סבר שהתנהלו הליכי בוררות בינו לבין המשיבה ושרק לאחר פסק דינו של כב' השופט בן זמרה התברר לו הדבר אינה יכולה להתקבל כאמור לאור הממצאים העובדתיים לפיהם המבקש ידע והסכים לבוררות בינו לבין המשיבה. המבקש גם לא העלה נימוקים אחרים להצדקת האחור ועל כן בקשתו להארכת המועד על בסיס סעיף 27(א) לחוק אינה מתקבלת. 4. החריגים להארכת המועד המבקש טוען לעילות ביטול על פי סעיף 24(1) וסעיף 24(10) לחוק. (א) סעיף 24(1): בקשת ביטול על פי סעיף 24(1) בטענה שלא היה הסכם בוררות בר-תוקף אינה מוגבלת כלל בזמן. המבקש טוען כי עומדת לו עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק שכן הסכם הבוררות האמור אינו בר תוקף. טענה זו לא מתקבלת לאור הממצא שנקבע בפסק דינו של כב' השופט בן זמרה, ולאור העובדה שמדובר במעשה בית דין. אוסיף בנקודה זו את האמור באוטולנגי, בוררות דין ונוהל, בנוגע לחריג על פי סעיף זה. "... אם בעל דין גילה מתוך כתביו לנותן חוות הדעת שהוא רואה בו בורר, לא יוכל להשמע אחר כך בטענה שהכוונה היתה לבוררות אלא לשמאות בלבד" (עמ' 433). (ב) סעיף 24(10): בקשת ביטול על פי סעיף 24(10) בטענה שקיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. סעיף 27(ב) סיפא לחוק קובע: "...ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) - (תתחיל התקופה של 45 יום - הוספה שלי ד.ו.) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה." טוען המבקש שעומדת לו עילת ביטול שבסעיף זה שכן התנהלות הליכי הבוררות היתה בצורה שיש בה פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. אינני מקבלת טענה זו משתי סיבות: האחת, בחלק מהנתונים שעליהם מתבסס המבקש בטענתו יש הכרעה בפסק דינו של כב' השופט בן זמרה ומעשה בית דין שהמבקש בחר להתעלם מהם. שנית, גם אם אקבל לכאורה את טענתו של המבקש והנתונים עליהם הוא מצביע, עולה השאלה מדוע חיכה המבקש זמן כה רב עד שהגיש את בקשתו, שהרי נתונים אלו היו ידועים למבקש לכל המאוחר בתחילת התובענה ת.א 1398/96 או בסמוך לכך, עם זאת המבקש במקום להגיש את בקשתו תוך 45 יום מגילוי העובדות כפי שמורה סעיף 27(ב) סיפא לחוק בחר לחכות עד סיום התובענה ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו. לסיכום, במצב דברים זה אני דוחה את בקשת המבקש להארכת מועד בהגשת בקשה לביטול פסק הבוררות. המבקש ישא בהוצאות בקשה זו בסך 1500 ש"ח. הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות