עיקר טענתו של ב"כ המערערת הוא כי מדובר בנסיבות נדירות בהן נותק לחלוטין הקשר בין עו"ד לבין המערערת וכל הניסיונות ליצור עימה קשר עלו בתוהו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד עקב ניתוק קשר עם עורך דין: 1. לפנינו ערעור על החלטתו של רשם בית דין זה, השופט מנחם מירון (בש"א 1068/00), בה נדחתה בקשתה של המבקשת כי יקבע שהערעור שהוגש מטעמה הוגש במועדו, ולחילופין יוארך לה את המועד להגשתו. ואלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין: 2. המערערת היתה אחת מבעלי המניות ומנהלת בחברת בי-אל-שר בע"מ. לאחר סגירת החברה בחודש מרץ 1998, הגישה המערערת למשיב (להלן גם - המוסד) תביעה לתשלום דמי אבטלה. בהחלטתו מיום 13.8.1998, דחה המוסד את התביעה מן הטעם כי המערערת לא צברה תקופת אכשרה כחוק. בגין דחיה זו, הגישה המערערת תובענה לבית הדין האזורי בבאר-שבע (בל 2624/98). בפסק דינו מיום 6.10.1999, דחה בית הדין האזורי את התביעה לאחר שהגיע לידי מסקנה כי לא ניתן להפריד בין פעולתה של המערערת כמנהלת ובעלת מניות בחברה לבין פעולתה כעובדת החברה וכי למעשה, היתה המערערת שותפה בחברה לצידו של בעל מניות נוסף (להלן פסק הדין). פסק הדין הומצא לבאת כוחה דאז של המערערת, עו"ד X, עוד במהלך חודש אוקטובר 1999.   3. כאמור בהחלטתו של השופט מירון, בשלהי חודש אוקטובר 1999 הגיעה המערערת לידי סיכום עם עו"ד X לפיו יוגש ערעור על פסק הדין. משהוברר לה כי לא הוגש הערעור כמוסכם, פנתה המערערת אל בא כוחה הנוכחי, עו"ד יוסף אוריין, וביום 16.2.2000 צילמה מזכירתו את כל החומר מתיק בית הדין. ביום 8.3.2000, בחלוף כחמישה חודשים ממועד מתן פסק הדין, הגישה המערערת לבית דין זה הודעת ערעור על פסק הדין בצירוף בקשה לקבוע כי הערעור הוגש במועדו מאחר ויש לראות ביום צילום החומר מבית הדין (16.2.2000) את יום ההמצאה, ולחילופין להאריך את המועד להגשתו. החלטת השופט מירון וההליכים בפני בית דין זה 4. השופט מירון דחה את הבקשה וקבע כי מסירת פסק הדין לעו"ד X במהלך חודש אוקטובר 1999 היתה מסירה כדין ולפיכך יש למנות את הימים להגשת הערעור ממועד זה. טענתה של המערערת בפני השופט מירון היתה, כי עו"ד X הפרה הפרה יסודית את הסכם השליחות ביניהן בכך שלא הגישה את הערעור כמוסכם. משכך, בטל חוזה השליחות ויש למנות את המועד להגשת ערעור החל מיום 16.2.2000, יום צילום החומר על ידי בא כוחה הנוכחי. לעניין זה קבע השופט מירון, כי אין בידו לשמוע את טענותיה של עו"ד X על מנת להכריע בשאלה האם הופר חוזה השליחות אם לאו וכי ספק אם זו המסגרת הנאותה להכריע בשאלה זו. לבד מזו, מערכת היחסים שבין עו"ד ללקוחו אינה בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד. על החלטה זאת הוגש הערעור שבפנינו.   5. ביום 28.1.2001 התקיים קדם דיון בערעור בפני השופט פליטמן, בו הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי ב"כ המוסד יודיע מהו סכום החזר דמי הביטוח להם עשויה המערערת להיות זכאית במעמדה כעצמאית, וכפועל יוצא מכך תוכל המערערת לבחון את כדאיותו הכלכלית ערעורה. לאחר שנתקבלה הודעת המוסד, נקבע התיק לקדם דיון נוסף ובאין הופעה מטעם המערערת, נמחק הערעור (פסק דין מיום 23.4.2001). בהחלטה מיום 4.6.2001 ובהסכמת הצדדים, הושב הערעור. לבקשת הצדדים קויים ביום 16.12.2001 דיון מוקדם נוסף בערעור. הצדדים טענו את טענותיהם בערעור וביקשו כי בית הדין יראה בטענות אלה סיכומים בכתב על פיהם ינתן פסק הדין. מכאן פסק דיננו. טענות הצדדים בערעור   6. עיקר טענתו של ב"כ המערערת הוא כי מדובר בנסיבות נדירות בהן נותק לחלוטין הקשר בין עו"ד X לבין המערערת וכל הניסיונות ליצור עימה קשר עלו בתוהו. במצב דברים זה, לא היתה אפשרות להגיש את הערעור במועדו. תמיכה לניתוק הקשר ניתן למצוא, לטענת המערערת, בכך שלמפרע נודע כי הושעתה חברותה של עורכת הדין X מלשכת עורכי הדין. לאור האמור, טענת ב"כ המערערת היא כי לא מדובר במקרה הקלאסי של רשלנות או טעות שביחסי עורך דין-לקוח שאינה בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד, אלא בכשל בסיסי ביחסים שבין אדם לשלוחו היורד לשורש העניין והמפסיק את מירוץ המועדים. מנגד טוען המשיב, כי הבקשה להכיר בערעור כאילו הוגש במועדו ולחילופין להארכת מועד להגשתו, הוגשה לבית הדין בחלוף כחמישה חודשים מיום מתן פסק הדין וללא שהועלה טעם מיוחד המצדיק זאת. אין חולק כי פסק הדין הומצא לעו"ד X במהלך חודש אוקטובר 1999 כדין ואף הגיע לידיעתה של המערערת. במצב דברים זה טוען המשיב, היה על המערערת לדאוג להגשת הערעור במועדו, כפי שהגישה בעצמה בקשה לביטול ההוצאות שהוטלו עליה בפסק הדין, כבר ביום 1.11.1999. תקלות ביחסים שבין המערערת לבין בא כוחה לעניין זה, אינן מעניינו של בית הדין.   הכרעה 7. מקובלים עלינו נימוקיו של השופט מירון ואנו סבורים כי יש לדחות את הערעור. הטענה היחידה העומדת בבסיס ערעור זה, עניינה ניתוק הקשר בין עורכת הדין X לבין המערערת, שלטענת המערערת יש בו, בנסיבות העניין כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד. אין לקבל טענה זאת. משאין חולק כי פסק הדין הומצא לעורכת הדין X במהלך חודש אוקטובר 1999 וכי אף המערערת היתה מודעת לנתינתו, יש למנות את הימים להגשת ערעור ממועד זה, כאמור בהחלטת השופט מירון. כל טענותיה של המערערת בדבר ניתוק הקשר המוחלט עם עורכת הדין X ובדבר השעית חברותה מלשכת עורכי הדין, הן טענות שבתקלות ביחסים בין עורך דין ללקוחו, לגביהן נפסק חזור ופסוק כי אינן מהוות טעם מיוחד להארכת מועד. כך, אף ניתוק הקשר בין עו"ד ללקוחו אינו בבחינת טעם מיוחד להארכת מועד (ע"א 725/81 יוסף עלי חוסין ענבתאוי נ' גמאל סלים חסון, פ"ד לו(4) 663; דב"ע נו/101-3 צדיקה שובי - קק"ל, דב"ע לא 490). הנסיבות שהולידו את אותן תקלות, חריגות ככל שיהיו, אין בהן כדי להכשיר את הגשת הערעור באיחור של כחמישה חודשים. לבד מזאת, לא העלתה המערערת כל טעם לאיחור הניכר בהגשת הערעור.   8. סוף דבר - משהגענו למסקנה כי הערעור לא הוגש במועדו ובאין טעם מיוחד לאיחור בהגשתו, הערעור נדחה. אין צו להוצאות.     הארכת מועדעורך דין