בחוות דעתו ציין המומחה הרפואי מטעם בית המשפט כי התובע נחבל בצווארו ובגבו ובבדיקה שבוצעה סמוך לפני עריכת חוות הדעת נמצאה הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שידרה מותני (בעיקר בכיפוף) וכן רגישות קלה על הזיזים המותניים של עמוד השידרה המותני. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגבלה בעמוד שדרה מותני: 1. ביום 7.11.94 נפגע התובע בתאונת דרכים כאשר נסע ברכב נהוג ע"י הנתבע מס' 1. אין מחלוקת כי הנתבעת מס' 2 (להלן - "הנתבעת") חבה בפיצוי התובע בגין נזקיו שנגרמו לו בתאונה הנ"ל, במידה שנגרמו. בגדר ההליך דנן מונה ד"ר לילינג כמומחה מטעם בית המשפט. בשכר טרחת המומחה נשאה הנתבעת, כמימון ביניים. על פי חוות דעתו של ד"ר לילינג, לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין התאונה ונכויותיו הזמניות הוערכו ע"י המומחה באופן הבא: מתאריך 7.11.94 ועד ליום 31.12.94 בשיעור 20%; מתאריך 1.1.95 ועד ליום 31.3.95 בשיעור 10%. בחוות דעתו מציין ד"ר לילינג, כי התובע נחבל בצווארו ובגבו ובבדיקה שבוצעה סמוך לפני עריכת חוות הדעת נמצאה הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שידרה מותני (בעיקר בכיפוף) וכן רגישות קלה על הזיזים המותניים של עמוד השידרה המותני. המומחה מציין, כי התובע ממשיך להתלונן על כאב בגב תחתון "אולם בבדיקה הגופנית לא נמצאה מגבלה המצדיקה מתן נכות צמיתה, ולא נמצאה פגיעה עצבית". המומחה נשאל שאלות הבהרה הן ע"י ב"כ התובע והן ע"י ב"כ הנתבעת. בין היתר השיב ד"ר לילינג בחיוב לשאלה האם ממצאי הבדיקה (בדבר המצאות הגבלה קלה מאוד בתנועות עמוד שידרה מותני) תומכים בטענת התובע כי הוא סובל מכאבי גב תחתון. עוד אישר המומחה כי סביר שלתובע יהיו התקפים של כאבי גב פעם פעמיים בשנה למשך מספר ימים, באופן שימנע ממנו כושר עבודה מלא. המומחה נשאל ע"י ב"כ הנתבעת האם לנוכח העובדה שלא נותרה נכות "סביר להניח שלא נפגע כושר עבודתו", והשיב: "לא בהכרח. יכולים להיות כאבים גב המהווים מגבלה בעבודה גופנית, למרות שאין נכות, ואשר אינם מפריעים בעבודות אשר אינן דורשות מאמץ גופני". 2. הצדדים הודיעו כי אין בכוונתם לחקור את המומחה. לאחר שהתובע הגיש תצהיר עדות ראשית הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה פסק הדין ינתן בדרך של פשרה על פי הוראת סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975. לפיכך לא נחקר התובע על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם על יסוד החומר שבתיק. התובע טוען כי נגרם לו הפסד השתכרות בעבר, שכן בשל התאונה נאלץ להפסיק לעבוד במסגריה והשתכר סכומים הנופלים בהרבה ממה שהיה יכול להשתכר במקום עבודתו הנ"ל. עוד טוען התובע, כי על אף שלא נקבעה לו נכות צמיתה, עולה מחוות דעתו של ד"ר לילינג ומתשובותיו לשאלות הבהרה, כי התובע סובל ממגבלה תפקודית אשר יש בה כדי לגרום לפגיעה בכושר השתכרותו. הנתבעת מצביעה על כך שהתובע לא הביא כל ראיות של ממש באשר לרמת השכר והרקע התעסוקתי שלו בשנים שקדמו לתאונה (התובע יליד 1970, כך שביום התאונה היה כבן 24 שנה), שהתובע החל מייד אחר התאונה לעבוד בעבודה שאינה עבודת כפיים ולא הוכיח כלל הפסדי שכר בעבר, כי אין להכיר בפגיעה בכושר השתכרותו של התובע גם מן הטעם שלא הוכח ששכרו של התובע נפגע במשך השנים שחלפו מאז התאונה. מעל לכל מציינת הנתבעת, כי אין הצדקה רפואית למתן פיצוי בגין הפסד שכר בעבר או בגין פגיעה בכושר השתכרות, שכן תשובותיו של ד"ר לילינג בנדון היו תשובות המתייחסות למצב תיאורטי ואילו בפועל לא הוכח כלל שהיתה פגיעה כאמור. הצדדים אף חלוקים בשאלה מהו הפיצוי הראוי בגין נזק לא ממוני, כאשר הנתבעת הציעה פיצוי בסך 5,000.- ש"ח בראש נזק זה ואילו התובע מבקש שיפסק לו מלוא הסכום שניתן לפסקו על פי דין. מוסכם כי התובע קיבל תשלום תכוף בסך 5,000.- ש"ח ביום 7.5.95. 3. לאחר שעיינתי בכל החומר שלפניי ולאחר שנתתי משקל גם להסכמת הצדדים להתפשר הריני לפסוק כדלהלן: א. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כולל בסך של 19,500.- ש"ח להיום. מסכום זה יש להפחית סך של 5,000.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7.5.95. ב. בשכר טרחת ד"ר לילינג תישא הנתבעת. ג. הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור 11% מסכום הפיצוי הקבוע בסעיף משנה א' דלעיל ובתוספת מע"מ, כאשר הכוונה לפיצוי הכולל, לרבות סכום התשלום התכוף. ד. הנתבעת תשלם לתובע אגרת המשפט ששילם עם הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרה. מותנייםעמוד השדרה