סעיף 325 לפקודת העיריות וסעיף 161 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א1950- מטילים חובה על מי שחדל מלהחזיק בנכס להודיע לעירייה/למועצה כי חדל להחזיק בנכס, וכי אם לא עשה כן, ימשיך הוא לחוב בתשלום הארנונה שהוטלה על הנכס. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה לעירייה על הפסקת החזקת נכס: המשיבה, רשות מקומית עיריית ראש העין (להלן - המשיבה), עתרה בבית-משפט השלום לחייב את המערער, עיזבון המנוח ז"ל (להלן - המערער), בתשלום ארנונה בגין נכס שבבעלותו והמצוי בתחומה. אין חולק על כך כי הבעלים היה המחזיק בנכס עד לשנת 1977. באותה שנה, מסתבר, הושכר הנכס על-פי חוזה שכירות לאחד בשם חיים יסקרוביץ, ועל-פי החוזה חובת תשלום הארנונה הוטלה עליו. לא המערער ולא חיים יסקרוביץ הנ"ל טרחו להודיע למשיבה בהודעה בכתב על שכירות הנכס ועל היותו של יסקרוביץ המחזיק בנכס מאותה שנה ואילך. ההודעה האמורה נדרשת מכוח הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות, וזה לשונה: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב שיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה". בעניין זה ראוי להפנות גם להגדרת "מחזיק" על-פי פקודת העיריות בסעיף 1 לפקודה, הקובע: "'מחזיק' - אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון". 4. בבקשה לרשות להתגונן שנתמכה בתצהירו של חיים יסקרוביץ הנ"ל (להלן - המצהיר) נטענו שתי טענות: האחת טענת פירעון (ראה סעיף 3 לתצהיר). והטענה השנייה היעדר יריבות שבין העירייה למערער, שכן בעל-הדין הנכון לגבי תשלום חוב הארנונה הוא השוכר יסקרוביץ, כיוון שהבעלים הרשום חדל להיות המחזיק במקרקעין החל ממועד ההשכרה. 5. כבוד הרשמת ט' חיימוביץ מבית-משפט השלום ברמלה דחתה את הבקשה על שני טעמיה: לעניין הפירעון נכתב כי זו הייתה טענה סתמית שאיננה מפורטת כדין וכנדרש ומציינת את סדרי הפירעון, סכומים, תאריכים, אמצעי תשלום וכיוצא בזה ממי שטוען טענת פירעון. לטענה השנייה מציינת היא בהחלטתה כי מי שחדל להיות המחזיק במקרקעין, חייב להודיע על כך לרשות כדי לזכות בפטור מהמסים החלים. "המצהיר נשאל בענין זה ב'רחל בתך הקטנה' והודה כי מעולם לא העביר את הסכם השכירות לעיריה ואף לא הודיע להם על שינוי המחזיקים באופן אחר". מכאן דחיית הטענה כי בעל הדברים הוא המצהיר יסקרוביץ ודחיית הטענה כבסיס למתן רשות להתגונן. 6. בערעור שלפנינו נטען בעיקר כנגד החלטה זו. באת-כוחו של המערער שהוסיפה והכבירה דברים טענה כי העירייה ידעה שהמחזיק במקרקעין הוא המצהיר, וזאת לאחר שהוצגה לבית-משפט קמא חשבונית מטעמו של עורך-דין דחבש שניתנה למצהיר על תשלום בגין חוב עירייה, מסי מים וארנונה ללא פירוט הנכס שאליו מתייחס התשלום. מכוח חשבונית זו מבקשת באת-כוח המערער לקבוע כי די בה כדי להוכיח לצורך מתן הרשות להתגונן את ידיעת העירייה לגבי מעמדו של המצהיר בנכס. 7. בערעור שבפנינו אין ממש. כאמור, להוציא אותה חשבונית שהוצאה על-ידי עורך-דין דחבש שפעל מטעם המשיבה בהליכים משפטיים לגביית חוב הארנונה, אין ולו קצה של פירוט כיצד ואיך שילם המחזיק במקרקעין עבור תשלומי הארנונה. וכיצד הייתה יכולה המשיבה ללמוד מאותם תשלומים כי יסקרוביץ המצהיר הוא בגדר ה"מחזיק" במקרקעין המשלם מטעמו ועבורו עצמו את תשלום הארנונה? סעיף 325 לפקודת העיריות וסעיף 161 לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א1950- מטילים חובה על מי שחדל מלהחזיק בנכס להודיע לעירייה/למועצה כי חדל להחזיק בנכס, וכי אם לא עשה כן, ימשיך הוא לחוב בתשלום הארנונה שהוטלה על הנכס. בכל תצהירו של יסקרוביץ שתמך את הבקשה לרשות להגן, לא צוין כיצד הביא לידיעת העירייה כי התשלום ששילם, אם שילם, הוא מטעמו כשוכר הנכס וכמחזיק בו. יצוין כי להוציא חשבונית אחת שאליה נתייחס בהמשך, אין בתצהיר כל פירוט על תשלום אחר ששולם לרשות המקומית כארנונה. ובאשר לאותה חשבונית, לא ניתן ללמוד ממנה דבר לעניין המתבקש, והוא שהמשלם הוא המחזיק. לא ניתן ללמוד ממנה על מערכת היחסים שנתקיימה בין הבעלים לבין השוכר, ואי אפשר לדעת מאמצעי התשלום הנ"ל לעניין שכירות הנכס והחזקת המקום. אין מקום להטיל על רשות מקומית הסקת מסקנות עובדתית ומאליה גם משפטית שלפיה מי ששילם עבור חוב ארנונה הוא בגדר מחזיק. גם אם היינו מניחים לצורך דיון זה כי דרישת הכתב שבסעיף 325 לפקודת העיריות אינה חוסמת את דרכו של המערער להוכיח מתן הודעה על חילופי מחזיקים בדרך אחרת (ראה ת"א (ת"א) 8711/86 אסולין [1]), התצהיר התומך בבקשה לרשות להגן אינו מניח כל תשתית אף לצורך המוגבל של רשות להתגונן על מסירת הודעה לרשות באופן אחר, זולת התשלום על-ידי יסקוביץ. ולעניין זה כבר קבענו כי אין באמצעי תשלום יחיד כאמור להוכיח דבר על ראיה לרשות להגן ולהניח תחילתה. ראוי לציין גם כי מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי להשיג עליה לפני מנהל הארנונה כי הוא אינו מחזיק בנכס (ראה חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו1976-). אין ולא נטענה בבקשה לרשות להגן כל טענה לפיה לא נתקבלה כל הודעה על חיוב בארנונה ומכאן גם לא הייתה השגה לפני הרשות המקומית לענין המחזיק בנכס ומי שרשום היה כבעלי וכמחזיק, היה ונותר האחראי לתשלום. ביתר טענותיה של באת-כוח המערער, אין כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו ואשר על כן הערעור נדחה. 8. המערער יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 0,000 ש"ח + מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל. עירייה