קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החלפת גלגל תאונת דרכים: 1. בפני תביעה לפיצוי נזקיו של התובע, הטוען כי נפגע בתאונת דרכים, כמשמעות - המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - .1975 הנתבעת טוענת כי אין לקבל גרסת התובע לגבי אופן פגיעתו וכי מכל מקום אין מדובר בתאונת דרכים. הדיון פוצל באופן שנדונה תחילה סוגיית האחריות. 2. ע"פ גרסת התובע, נפגע ביום 21.1.95, בעת שתיקן תקר ברכב, בגלגל קדמי שמאלי, שנגרם כ- 200 מטר לפני הגיעו לביתו. התיקון נעשה לאחר שהסתיימה הנסיעה, ליד ביתו. לגרסתו, הרים את הרכב באמצעות מגבה (ג'ק) לצורך החלפת הגלגל. אחיו ישב בכסא הנהג ולחץ על הברקס "שכן היה קושי בפתיחת הברגים" (תצהיר האח). המגבה החליק "בגלל שהרצפה היתה רטובה" (פר' מיום 8.7.96 עמ' 2 ש' 25), והדלת הקדמית שליד הגלגל נטרקה ונסגרה על האצבע השנייה ביד ימין, שנלכדה במרווח שבין הדלת לגוף המכונית, בקו הציר. עדות התובע נתמכה בעדות אחיו שהיה עמו בעת התיקון ואשר על פי הגרסה המשותפת לחץ על הברקס לבקשת התובע, בעת שהדלת נטרקה. 3. הנתבעת בוחנת בקפידה את דברי התובע ואחיו ומוצאת בהם סתירות, ואולם נראה לי כי דקדקה בהם יתר על המידה הראויה. לטענת הנתבעת, התובע סתר את עצמו לגבי מקום קרות התקר. ברם, אין בידי להסכים עם האופן שבו הוצגו הדברים על ידה. התובע חזר ואמר מספר פעמים שהתקר ארע כ- 200 מטר לפני הבית, ודבריו "אני נסעתי יותר מ- 10 ק"מ עם פנצ'ר" לא התייחסו, להבנתי, דווקא למקרה הנדון. הנתבעת דקדקה דקדוק יתר גם לגבי אמירת התובע לענין החתך באצבע, כשלדבריה בעוד שמעדות התובע עלה שהאצבע לא נחתכה לחלוטין, מדברי אחיו עלה שהאצבע נכרתה במקום והתובע הרים אותה. אני סבורה שהתובע הבהיר שבבית החולים השלימו וחתכו חלק מהבשר שהיה תלוי ואין הדבר סותר את העובדה, שתוארה גם על ידו, לפיה האצבע נכרתה. כך בתעודת חדר מיון מיום התאונה צויין "בעת החלפת גלגל נטרקה דלת מכונית וגרמה לקטיעה מלאה של קצה האצבע". דיווח זה, שנעשה מיד לאחר הארוע, הולם את התיאור שמסרו התובע ואחיו. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי העובדה שהיה צורך לתקן את כתב התביעה (שהתייחס תחילה לתקר בגלגל קדמי ימני) מלמדת על שינוי בגרסת התובע, מאחר שיש להניח שהמידע שביסס את כתב התביעה נמסר מפי התובע. לשיטתי, אין לייחס לעובדה זו, שהוסברה על ידי אפשרות של טעות אצל מקבל המידע מפיו, משקל יתר. הדעת נותנת שדווקא אם היה מדובר בגרסה שקרית, היה התובע מתיישר עם הגרסה שהופיעה בכתב התביעה. הנתבעת גם עומדת על כך שבעוד שהתובע סיפר כי הרכב עמד בעת התיקון כשחזיתו מופנית לירידה, אחיו אמר שהרכב עמד בעלייה. ואולם, האח גם הבהיר כי מצב הרכב אז אינו זכור לו, ולכן יש להעדיף בנקודה זו את דברי התובע. הנתבעת מתעכבת בטיעוניה גם על הפער בין גירסת התובע ואחיו לגבי מקום שמירת המגבה (באוטו כגרסת האח, או בבית כגרסת התובע). ואולם, מאחר שאין מחלוקת כי הרכב הרלבנטי כבר אינו מוחזק על ידי התובע ומאחר שעברה מאז התאונה תקופה לא קצרה, ניתן להסביר פער זה בכך שהמגבה שינה את מקומו (והיה גם בבית וגם ברכב בתקופות שונות). מכל מקום, מדובר בעובדה שמשמעותה שולית. הנתבעת מצביעה גם על תגובת התובע לשאלת חוקר מטעמה בנושא מקום החלפת הגלגל שבו ארע התקר, וטוענת כי התגובה מלמדת שהתובע משקר. על פי תצהיר החוקר, רון אורן (שהוגש לענין זה בהסכמה), אמר לו התובע כי לאחר התאונה החליף שני צמיגים במוסך גסטנר ומשנסע והגיע מיד לאחר השיחה לאותו מקום ראה את התובע עוזב אותו בנסיעה מהירה, בנסיון להתחמק ממנו. בתצהיר נאמר גם כי החוקר שאל אחד הפועלים במקום מה היתה מטרת הגעתו של התובע וזה השיב שחיפש משהו. ע"פ התצהיר, אלי, הבעלים של המוסך, אישר אז בפני החוקר, כי התובע הגיע להחלפת שני צמיגים, אך לא זכר מתי. ברם, בעוד החוקר עומד לידו, קיבל אלי שיחה (ובתצהיר הועלתה סברה כי המטלפן היה התובע), שבעקבותיה אמר כי התובע הגיע אליו יום לאחר התאונה. התובע הכחיש כי הגיע לגסטנר או שוחח בטלפון עם הבעלים ולדבריו נסע בסביבה לצורך עבודתו. אכן, אין לדעת עם מי שוחח מהל המוסך במהלך השיחה עם החוקר, ואין מקום להערכה שהתובע הוא שטלפן. ואולם, התצהיר הוגש על פי הסכמה (שנוסחה: "מבלי להודות בתוכן התצהיר ובכפוף לכל טענת קבילות"), ומשהסכים התובע להגשתו, בלא חקירת המצהיר, הסכים למצער לכך שיתקבלו דברי החוקר לגבי הגעתו שלו למוסך מיד לאחר השיחה עם החוקר, ובדבר עזיבתו המהירה אחר כך. ואולם, גם כך איני סבורה שיש יסוד לקביעה שמטרת התובע היתה דווקא לשים בפי בעל המוסך דברי שקר. אפשר שחפץ להזכיר לו, או להסביר לו את ההקשר שבו הנושא עלה, כדי למנוע חשש של בעל המוסך מפני שיתוף פעולה עם החוקר. בכל מקרה, אין כל סיבה שאניח, מבלי שהנתבעת טרחה לזמן את בעל המוסך למתן עדות בבית המשפט, שהתובע השיאו לומר דברי שקר. בסיכומי התובע נאמר כי אמרת בעל המוסך בפני החוקר בענין החלפת הצמיגים היא עדות שמיעה (ס' 39 לסיכומים). אם יש בכך משום התנגדות לקבלת תוכן הדברים, הרי אין בו גם כדי לשרת את טענתו שאכן החליף בגסטנר צמיג שנפגע, ובענין זה עומדת עדותו בלבד. בכל מקרה, אף כי היה פער בין גרסאות התובע ואחיו - האח דיבר על החלפת ארבעה גלגלים והתובע רק על שניים - גם ענין זה אינו מכריע נגד קבלת גרסת התובע, כאשר מדובר בעובדה שולית אשר לא היתה צריכה להיחקק בזכרונם זמן כה רב. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הגרסה הראשונית של התובע לא כללה התייחסות לנושא "נפילת הרכב", המסביר את מנגנון טריקת הדלת. בתעודת חדר המיון מיום התאונה נכתב: "בעת החלפת גלגל נטרקה דלת מכונית וגרמה לקטיעה מלאה של קצה האצבע". גם בהודעה לחברת הביטוח נ/ 3 נמסרה אותה גירסה - "תוך כדי הרמת הג'ק יד ימין היתה ליד הדלת, הדלת לפתע נסגרה על אצבע ביד ימין וחלק מהאצבע נקטע מן המקום". אכן, בגרסה זו לא פורטה סיבת תנועת הדלת, ואולם סביר בעיני כי התובע לא ראה צורך להסבירה והסתפק בתיאור המסגרת הכללית של הארוע. משמע, הפרטים הנוספים לענין תנועת הדלת - הם בגדר השלמה של דבר שהיה כבר מצוי, ולגביו נמסרה, אותה עת רק המסגרת הכללית. הנתבעת גם תמהה מדוע נפגעה דווקא האצבע השנייה ביד ימין ולא כל יתר האצבעות. איני שותפה לתמיהה זו. הפגיעה תלויה באופן הצבת היד במקום הרלבנטי ואין הכרח לקבוע שיתר האצבעות היו באותה תנוחה ובאותו מקום. הנתבעת מעלה טענות נוספות לעניין העדר מהימנות, ואולם לא מצאתי בהם ממש. בכלל אלו הטענה שהתובע "מוסכניק" והוא עובד יחד עם אחיו מידי שבת בתיקון כלי רכב. התובע לא הכחיש כי הוא לעיתים מתקן כלי רכב לבקשת חבריו, אבל שלל קבלת תשלום. מכל מקום, לא הוכחה גירסה אחרת, לרבות בנוגע לאפשרות שתיקן רכב של אחר בעת התאונה. 4. פירטתי לעיל שורת קשיים, אשר לשיטת הנתבעת עומדת כמכשול לתובע, והסברתי מדוע אין בהם, לשיטתי, למנוע את קבלת גירסתו. לאחר בחינת כלל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עדות התובע לגבי אופן קרות התאונה. אכן, יש לתובע ענין בתוצאות המשפט וכך גם לאחיו הקרוב לו. ואולם, אני סבורה כי עמד בנטל מאזן ההסתברויות האזרחי להוכחת העובדות המבססות את גירסתו. כבר ביום התאונה הציג התובע את גרסתו לגבי הפגיעה. בעיני משמעותית העובדה שהגרסה היא מורכבת בכל הנוגע לאופן הפגיעה, אך מסבירה באופן הגיוני את מנגנון תנועת הדלת וגרימת הנזק. אילו חפץ התובע לשקר ולקשור פגיעה בתאונה אחרת לתאונת דרכים, נראה שיכול היה לבחור תאונה פשוטה יותר בנסיבותיה. ניתן להוסיף על כך שע"פ גירסתו התיקון נעשה לאחר סיום הנסיעה, בעוד שכדי להבטיח את הפיצוי, אילו חפץ להונות, יכול היה לבחור סיטואציה שאינה מעוררת בעיות משפטיות כפי זו שהציג בפני. תומכת בקבלת גירסת התובע גם העובדה שהתובע ואחיו העידו עדות העולה בקנה אחד בעיקרה, והעניינים שבהם לא היתה בניהם התאמה, הם שוליים ואין בהם כדי להכביד על קבלת גירסתם. על סמך השיקולים דלעיל, ולאחר שבחנתי את התנהגותם בעת מסירת העדות, והתרשמתי מאמינותם,.הגעתי למסקנה שיש לאמץ את גירסתם. לאור האמור, אני קובעת כי התאונה ארעה כפי שתיארו. 5. שאלה אחרת היא אם מדובר בתאונת דרכים. הצדדים חלוקים בשאלה זו אשר לפי שעה אין בה הכרעה של בית המשפט העליון והדעות נחלקות לגביה בפסיקת הערכאות הנמוכות יותר, וראה לדעות השונות בפסיקה: ספרו של אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, עדכון משולב, תשנ"ו, עמ' 78-77. אני סבורה כי מאחר שמדובר בתיקון שלא נעשה לצורך נסיעה מיידית אלא בסופה של נסיעה, אין מדובר ב"תיקון דרך". זו גם דעת השופט א' ריבלין בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שנייה תשנ"ו): "ברור כי תיקון תקלות פתע במהלך הנסיעה יבוא בגדר תיקון דרך, אולם מה בדבר תיקונים המתבצעים סמוך לפני תחילת הנסיעה או בסוף הדרך? הרחבת תחולת החוק מכח מבחן של סמיכות הזמנים לפני הנסיעה המתוכננת או בסמוך לסיומה, כמו גם מבחן הסומך על כוונתו המוצהרת של המתקן להשתמש ברכב לנסיעה - אינם רצויים. מבחנים מן הסוג הזה גמישים מידי, יוצרים הבחנות דקות ובלתי ראויות וקשים להערכה עובדתית. מוטב לפיכך לייחד שימוש זה אך ורק לתיקוני פתע או טיפולים בלתי צפויים ברכב שארעו במהלך נסיעה אגב הנסיעה או לשם המשכתה" (שם, עמ' 108). גם השופט אנגלרד בספרו הנזכר נוקט עמדה זו: "טיפול דרך או תיקון - דרך ברכב... כוונת המחוקק כאן היא ברורה; ביטול ההלכה שנפסקה בשורה של פסקי-דין בבית המשפט העליון - ברב דעות נגד דעתו החלוקת של השופט ג. בך ואשר ראתה בפעולות תיקון רכב ואחזקתו משום שימוש ברכב מנועי. . . על הלכה זו מתחתי ביקורת בספרי (ס' 44, 43) ויש לברך על התיקון החקיקתי. המחוקק שלל את תחולת החוק על תיקוני רכב שאינם קשורים לסיכון תחבורתי, כגון תאונות עבודה במוסכים, או תאונות אגב תיקונים המתבצעים ע"י בעל רכב בחצרו, או בסמוך לדירתו, לאחר תום הנסיעה. הזכאות מצומצמת למקרים בהם התיקונים נעשים אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית..." (שם, עמ' 6-75). במקרה דנן, אף כי התקר ארע בדרך, התובע המשיך לנסוע, כ- 200 מטר, וסיים נסיעתו בהגיעו לביתו. אז פנה לתקן את התקר, וכדבריו "אמרתי קודם אתקן את האוטו מאחר וכל המשפחה משתמשת בו" (פר' מיום 8.7.96עמ' 2, ש' 19-18). התיקון נעשה איפוא בסוף הנסיעה, וללא קשר אליה. אני סבורה כי אין תיקון מסוג זה עולה בגדר המטרה התחיקתית של תיקון מס 8, לצמצם את התאונות הנכנסות לגדר החוק לארועים שהם בגדר שימוש ישיר ברכב למטרות תחבורה. לאור האמור, לשיטתי, דין התביעה להדחות. מאחר שקיבלתי את גירסת התובע לענין דרך קרות התאונה אך דחיתי את תביעתו, אף כי גם לגישתו המשפטית יסוד בפסיקה, אני נמנעת מלהטיל על התובע הוצאות הנתבעת, לרבות שכ"ט עו"ד. תאונת דרכיםתאונת דרכים (תיקון דרך)