קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש על הוצאת חשבוניות פיקטיביות: המערער הורשע בביצוע 19 עבירות לפי סע' 117(ב1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, זאת לאחר שנשמעו ראיות בבימ"ש קמא. עפ"י הנטען ובדיעבד העובדות בהן הורשע המערער, בתקופה שבין ספטמבר 2003 לבין דצמבר 2003, הוא שימש כמנהל ובעל מניות במי שהיתה הנאשמת בתיק זה, שהיא חברה והוציא לחברה אחרת מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס על שם הנאשמת. החשבוניות הוגדרו כחשבוניות פיקטיביות. סה"כ היה מדובר בחשבוניות על סך למעלה מ- 4 מליון ₪, כאשר סכום המס הנובע מהן הוא כ- 630,000 ₪. בימ"ש קמא (כב' השופטת י' פרדלסקי), הטיל על המערער 15 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי לתקופות משתנות, בהתאם לעבירה שמדובר בה, וכן קנס בסך 50,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו. את הקנס פיצלה כב' השופטת קמא ל- 20 תשלומים. על הענישה הערעור בפנינו. לטענת המערער, החמיר איתו בימ"ש קמא יתר על המידה באופן המצדיק ואפילו מחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. על אלה שם הסניגור את הדגש: א. כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר. העבירות הן כאמור משנת 2003. הן נחשפו כבר בשנת 2004 ולראייה המערער נעצר בדצמבר 2004. כתב האישום לעומת זאת הוגש רק בשנת 2009. לא היתה כל סיבה, כך לטענת הסניגור, לפרק זמן ארוך זה שבו "שכב" התיק במשרדי התביעה וכבר מטעם זה יש מקום להקל בעונשו. ב. בימ"ש קמא שלח את המערער מלכתחילה לקבלת חוו"ד של הממונה על עבודות שרות. ביהמ"ש אומנם ציין כי הדבר נעשה מבלי לפתח במערער ציפיות, עדיין המערער קיווה וציפה כי בכך תסתכם תקופת המאסר שתוטל עליו, אם תוטל. ג. ועל כך הושם דגש ניכר: גלגוליו של התיק. מדובר בתיק שנידון ונשמעו בו ראיות בבימ"ש קמא (כב' השופט ד' מור). בימ"ש קמא זיכה את המערער לחלוטין מן העבירות שיוחסו לו. על כך ערערה המדינה ובימ"ש זה (ביהמ"ש המחוזי בת"א) קיבל את הערעור והרשיע את המערער באותן עבירות. בשל טעמים מנהליים לא הוחזר התיק לאותו שופט שדן בו מלכתחילה. התיק הועבר לשופט אחר לצורך גזירת הדין והענישה היא כפי שצויין לעיל. גלגוליו של התיק בפני עצמם, מצדיקים במקרה זה, כך לטענת המערער, התחשבות מיוחדת לענין תקופת המאסר שתושת עליו. ד. באשר לנסיבותיו האישיות של המערער: המערער נשוי, אב לשני ילדים קטנים. יש לו אכן עבר פלילי, אולם לא מאותו סוג ומדובר בעבר ישן. ה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, מדובר בעבירה שבוצעה לאורך מספר רגעים. המערער זייף את כל החשבוניות בהינף קולמוס אחד, כך לטענת הסניגור. הסניגור גם העלה בהקשר זה טענה משפטית שלא נדונה בבימ"ש קמא ועניינה ריבוי עבירות או עבירה אחת מתמשכת. המערער היה "איש קש". הוא ביקש לחדול מניהול החברה שהנפיקה את החשבוניות הפיקטיביות וגם בכך יש משום נסיבה לקולא. ו. הנושא האחרון שעליו הרחיב הסניגור את הדיבור עניינו בכך שהמערער לא נהנה מפירות העבירה. אף זו היא נסיבה שיש לזקוף לזכותו. המדינה מתייצבת מאחורי גזר הדין של בימ"ש קמא ולשיטתה אין מקום להתערבותנו. המדינה מפנה לכך כי גם אם יורשע המערער בעבירת סיוע, הנה לא בכדי חוק מס ערך מוסף השווה את עונשו של המסייע לעונשו של העבריין העיקרי, שעל כן עצם העובדה שהמערער הורשע בסיוע אינה משליכה בהכרח על רמת הענישה. באשר לטענת השיהוי, ב"כ המדינה מסכים כי מדובר בתקופה ארוכה, לטענתנו כ- 3.5 שנים מיום החשיפה ועד ליום הגשת כתב האישום, אולם הדבר מוסבר בעומס המוטל על רשויות התביעה - פרק זמן של כ- 3.5 שנים איננו חריג בהקשר זה. עוד מפנה התובע בהקשר זה כי גם המערער תרם להתמשכות ההליכים - מספר דחיות במהלך ניהול התיק ניתנו בעטיו ולבקשתו. באשר לטיעונים הנוספים, ההפניה לממונה לעבודות שרות, בימ"ש קמא ציין במפורש כי אין בכך כדי להוות אמירה לענין הענישה. בסופו של יום, וכך יש לראות זאת, לא הוכח כי המערער היה איש קש. באשר לטענת ההנאה מהטבת המס, סכום המס הועלם. במלים אחרות מדינת ישראל לא זכתה לקבל אותו לידיה וענין זה עומד כמשקל נגד לטענה כי המערער אישית לא נהנה מהעלמת המס. מכל מקום, המערער קיבל שכר ממי שהפעיל אותו וסיפק במעשיו את היכולת והאפשרות לבצע עבירה של חשבוניות פיקטיביות. ב"כ המדינה מפנה לענין זה למה שנאמר גם בגזה"ד באשר לחומרה שבעבירות של חשבוניות פיקטיביות. חומרת העבירה מחייבת ענישה מחמירה, שעל כן כאמור, אין לדעתו להתערב בעונש שהוטל. שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא כי יש מקום להתערבות מסויימת בענישה. מקובל עלינו לחלוטין כי עבירה של חשבוניות פיקטיביות היא עבירה קשה וחמורה שמחבלת בגביית מס של אמת. התובע וגם בימ"ש קמא ציטטו דברים שנאמרו לא אחת ולפיהם מבין עבירות המס, העבירה של חשבוניות פיקטיביות היא אבי אבות הטומאה ואנו מקבלים דברים אלה. יחד עם זאת, כל מקרה לעולם נבחן בנסיבותיו, גם בעבירות מס, הענישה היא אינדיבידואלית ועקרון זה לא פש מן העולם כאשר מדובר בעבירות מס. אנו מייחסים משקל רב לגלגוליו של התיק. כפי שצויין כבר לעיל, בשלב הראשון המערער זוכה ע"י בימ"ש קמא, הורשע במחוזי, התיק חזר לבימ"ש השלום לצורך גזר הדין והוא נמצא אצלנו כרגע בגלגול השני בערעור על גזר הדין. הזיכוי וההרשעה המאוחרת בוודאי לא היו תלויים במערער והוא לא גרם להם בכל דרך מלבד ניהול התיק שזוהי זכותו החוקית. יש משמעות לכך שהענישה נגזרת בשלב זה לאחר שמלכתחילה זוכה המערער לחלוטין. עוד אנו מייחסים משקל לענין השיהוי. לצערנו צודק התובע כשאומר שהתיק איננו חריג בכך ששהה זמן רב במשרדי התביעה עד להגשת כתב אישום. יחד עם זאת, מדובר בתופעה שבה אנו נלחמים ובמידת האפשר רוצים ושואפים לעקור אותה מן השורש ככל האפשר. לא ראינו בתיק זה כי היתה סיבה מיוחדת לכך שלקחו כ- 4 שנים עד להגשת כתב האישום. עבירות המס אכן קשות לגילוי, אלא שבמקרה הנוכחי לא החשיפה היתה מאוחרת אלא הזמן שלקח לתביעה להגיש את כתב האישום מהחשיפה ועד להגעת התיק לביהמ"ש. נראה לנו כי בסופו של יום, כשעומדת שאלת הענישה על הפרק, יש מקום לתת לכך, ולו משקל מסויים. איננו מייחסים משקל רב להפניית ביהמ"ש לקבלת חוו"ד הממונה על עבודות השרות. ביהמ"ש הבהיר בזמן מעשה כי אין בכך משום אמירה וכך היה מקום לראות זאת, במיוחד על רקע התיקון בחוק שמחייב הפניה לקבלת חוו"ד ממונה לפני החלטה על הטלת מאסר שירוצה בדרך של עבודות שרות. משקל מסויים אנו מייחסים גם למעמדו של המערער בתיק זה, כפי שנפסק. מקובלת עלינו טענת המדינה כי העובדה שהמערער לא נהנה ישירות מהעלמת המס אינה צריכה בהכרח להיזקף לזכותו משום שהוא קיבל את שכרו בדרך אחרת ובמעשיו איפשר את ביצוע העבירה. בסופו של יום, לאחר ששקללנו את כל הנתונים דלעיל, אנו מעמידים את תקופת המאסר בתיק זה על 9 חודשים במקום 15, כפי שקבע בימ"ש קמא. יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם. לא מצאנו לנכון להתערב בקנס. בימ"ש פיצל אותו ל- 20 תשלומים ונראה לנו כי בכך הקל עם המערער ואין מקום להתערבות נוספת. מיסיםעבירות מסחשבונית פיקטיביתחשבונית